עיזבון המנוח פדל עבדאלראזק חואלד ז"ל- באמצעות יו נ. האפוטר

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4350/18 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ג' קרא העותר: עיזבון המנוח פדל עבדאלראזק חואלד ז"ל- באמצעות יורשו הבלעדי: מוחמד פדל חואלד נ ג ד המשיב: האפוטרופוס לנכסי נפקדים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד איימן אבורייא בשם המשיב: עו"ד שרון הואש איגר פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. בעתירה שלפנינו מלין העותר על השיהוי בטיפול המשיב, האפוטרופוס לנכסי נפקדים (להלן: האפוטרופוס), בבקשתו "להנפקת תעודת שחרור תמורת זכויותיו של אביו המנוח, בהתאם להוראות סעיפים 28 ו-29 לחוק נכסי נפקדים, התש"י-1950" (להלן: החוק) – אשר הוגשה לגורם המטפל (רשות מקרקעי ישראל; להלן: הרשות) כבר ביום 19.6.2017. לדבריו, בעקבות דרישת הרשות המציא לה, ביום 20.3.2018, מסמך נוסף, אך מאז – "ועל אף המצאת כל הדרוש לצורך הצדקת הנפקת תעודת שחרור" – הוא נתקל "בתשובות מתחמקות, בלשון המעטה, ובניסיון ברור להתשה". לטעמו, העיכוב במתן תשובת האפוטרופוס פוגע בזכויותיו, ומנוגד לעקרונות יסוד של המשפט המינהלי. בתגובתו המקדימה, שהוגשה ביום 30.7.2018, טען האפוטרופוס כי יש לדחות את העתירה על הסף, ולחייב את העותר בהוצאותיו. על פי גרסתו, כחודש ימים לפני הגשת העתירה, ביום 2.5.2018, פנתה הרשות אל העותר במכתב נוסף, שבו התבקש להמציא לה תצהירים מסוימים לצורך הטיפול בבקשתו (להלן: המכתב). ברם, עוד בטרם הומצאו תצהירים אלה – וממילא, בטרם ניתן היה לסיים את "הטיפול המקדים" של הרשות בבקשה, להעבירה לדיון בפני הוועדה המיוחדת הפועלת מכוח סעיף 29 לחוק (להלן: הוועדה המיוחדת), ולהכריע בה – מיהר העותר להגיש את העתירה הנוכחית. מדובר, אפוא, בעתירה מוקדמת, הנגועה באי מיצוי הליכים, ומשכך דינה להידחות. בשולי תגובתו, הוסיף האפוטרופוס כי הטיפול המקדים בבקשת העותר – קרי, איסוף המידע שעל בסיסו עתידה הוועדה המיוחדת לגבש את המלצתה – כרוך בקשיים אובייקטיביים, וכי הרשות, האמונה על ביצוע שלב זה, מתמודדת עם עומס רב. "לסיום ולמען שלמות התמונה", ציין האפוטרופוס כי הליכי המינוי של חברי הוועדה המיוחדת החדשים "עתידים להסתיים בקרוב", והתחייב כי אם ימציא העותר את המסמכים שנדרשו, בקשתו תובא לדיון בוועדה "בהקדם האפשרי". בתשובתו, שהוגשה לבסוף ביום 3.1.2019, הודה העותר כי קיבל את המכתב, ואף ציין כי ביום 1.8.2018 – כחודשיים ימים לאחר הגשת העתירה, וסמוך לאחר הגשת תגובתו המקדמית של האפוטרופוס – מילא אחר הדרישות שהופיעו בו. עם זאת, הוא טוען כי כל המסמכים שהיה בהם צורך ממשי הוגשו, לכל המאוחר, כבר בחודש מרץ 2018, וכי הדרישות המאוחרות שהעלתה הרשות – במכתב האמור, ובמכתב נוסף מיום 17.9.2018 – נועדו רק "להראות לבית המשפט כי העיכוב במתן תעודת שחרור היה בשל התנהלות העותר". 2. בהודעת עדכון שהגיש ביום 14.1.2019 מסר האפוטרופוס כי בקשת העותר "הבשילה וניתן להכינה לקראת העברתה לדיון בפני הוועדה", לאחר שהלה מסר לרשות את המסמכים וההבהרות שהתבקשו. דא עקא, בפני העותר ניצב כעת מכשול חדש: הליך מינוי ההרכב החדש של הוועדה המיוחדת – שבחודש יולי 2018 העריך, כזכור, האפוטרופוס כי הוא עתיד להסתיים "בקרוב" – מתעכב ומתארך, ובנסיבות אלה אין אפשרות לקדם את הטיפול בבקשתו. עם זאת, מן ההודעה עולה כי הליך המינוי מתקדם – וחזקה שייעשה בעניין זה כל מאמץ, בכפוף לאילוצי תקופה זו על פי דין. 3. נוכח השתלשלות העניינים המפורטת לעיל, דין העתירה להידחות על הסף. כאמור, ביום 2.5.2018 פנתה רשות מקרקעי ישראל לעותר בדרישה להשלים תצהירים שונים הנחוצים לקידום הטיפול בבקשתו, אך העותר בחר שלא למצות את ההליך המינהלי בטרם הגשת העתירה. מעבר לכך, במסגרת הפרק העובדתי של העתירה, יצר העותר את הרושם כי המסמכים הנחוצים לבירור בקשתו הוגשו במלואם כבר בחודש מרץ 2018 – וכי מאז נתקל רק "בתשובות מתחמקות, בלשון המעטה, ובניסיון ברור להתשה". כמובן, העותר רשאי לבקר את הדרישות שהציגה הרשות במכתבה האמור, ולטעון כי כלל לא היה צורך בהגשת מסמכים נוספים. ברם, אי הגילוי לבית המשפט על אודות המכתב – אף שיש לו השלכה ברורה על גורל העתירה – עולה כדי חוסר ניקיון כפיים, המוביל גם הוא לדחיית העתירה (ראו, למשל, בג"ץ 3384/13 זעאקיק נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה ביו"ש, פסקה 8 (27.10.2014)). זאת ועוד, שעה שהטיפול בבקשת העותר מתעכב כעת בשל ההמתנה למינוי הוועדה המיוחדת על ידי הממשלה, כפי שנמסר בהודעת העדכון, התשתית העובדתית והנורמטיבית שהוצבה בעתירה שוב אינה רלוונטית. די אם אומר כי סעיף 29 לחוק מונע מן האפוטרופוס להפעיל את הסמכות מושא העתירה, "אלא אם באה על כך [...] המלצה של ועדה מיוחדת שתמונה על ידי הממשלה". משמע – בהעדר ועדה כזו, ידי האפוטרופוס כבולות, והוא אינו רשאי להיעתר לבקשת המשיב (ראו והשוו בג"ץ 4713/93 גולן נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד מח(2) 638, 648-649 (1994)). אכן, אפשר שבידי העותר לתקוף את השתהותה-לכאורה של הממשלה במינוי הוועדה המיוחדת, אלא שהממשלה כלל אינה צד להליך דנן – ובוודאי שלא הונחה בעתירה תשתית המאפשרת דיון בסוגיה. 4. אשר על כן, העתירה נדחית – תוך שמירה על טענות אפשריות של העותר במישור מינוי הוועדה. בנסיבות העניין, יישא העותר בהוצאות האפוטרופוס לנכסי נפקדים בהליך דנן בסך 2,500 ₪. ניתן היום, ‏כ"ה בשבט התשע"ט (‏31.1.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 18043500_Z08.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1