בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 435/99
בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד
השופט י' טירקל
כבוד
השופט י' אנגלרד
המערער: נתן
שרפמן
(המשיב
בערעור שכנגד)
נגד
המשיבים: 1.
מדינת ישראל - משרד הבטחון
(המערערים
בערעור שכנגד) 2. יצחק קליינפלץ
3.
מרכז לחשמל באזור בע"מ
4.
סלע חברה לביטוח בע"מ
ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית
המשפט
המחוזי בירושלים מיום 9.12.98
בת.א.
590/95 שניתן על-ידי כבוד השופט
ע'
קמא
תאריך הישיבה: כ"ד בחשוון
התשס"א (22.11.00)
בשם
המערער: עו"ד שטיין אהוד
בשם המשיבים: עו"ד יקותיאלי ברוך
פסק-דין
השופטת ט' שטרסברג-כהן
1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ע' קמא), בו חויבו הנתבעים-המשיבים בפיצויים
בגין אחריותם בנזיקין כלפי התובע-המערער (להלן: הניזוק) שנפגע בתאונת עבודה.
האחריות חולקה כך שעל המשיבים 2-1 (להלן: המזמין) הוטלה אחריות בשיעור של 1/3,
על המשיבים 4-3 (להלן: המעביד) הוטלה אחריות בשיעור של 1/3, ועל הניזוק הוטל אשם
תורם בשיעור של 1/3. הערעורים סבים הן על שאלת האחריות וחלוקתה והן על שאלת גובה
הנזק.
2. מדובר בתאונה שארעה לניזוק, חשמלאי, שעבד מטעם
המעביד, לפי הזמנת המזמין, במבנה גנרטור, בו בוצעו עבודות חשמל. במהלך ניסיונו
של הניזוק להוציא סכין יפנית שהייתה מונחת בתוך ארון לוח חשמל, נגעה הסכין
בחיבורים של הפאזות בלוח, דבר שגרם להתלקחות ולפיצוץ שגרמו לפגיעתו.
3. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על-ידי המוסד
לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) והניזוק קיבל תגמולים מן המל"ל. בית המשפט
קבע, כי "בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף זה [סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי -
ט.ש.כ.], ובמקרה שבו התוצאה הסופית אליה הגיע בית המשפט הינה כי נזקיו של התובע
נכללים בתגמולים המשולמים לו על ידי המוסד לביטוח לאומי וכי בידי התובע נותר סכום
שהינו פחות מ- 25% מסך נזקיו, לפי תביעה זו, הרי שלפי הסעיף האמור יהא התובע זכאי
ל- 25% מסכום הפיצויים מהנתבעים. נראה כי כך הוא המקרה שבפני." בית המשפט
קבע את הפיצויים לפי ראשי נזק שונים ולפי תחשיבים שערך במסגרתם.
4. בית המשפט המחוזי קבע, כי שלושת הגורמים
המעורבים, אחראים לתאונה. המזמין אחראי הן כבעל המקרקעין, הן כבעל הגנרטור והן כמי
שפיקח על העבודה באמצעות מהנדס חשמל - הוא המשיב 2. המעביד אחראי, באשר לא מילא את
חובתו כמעביד כלפי העובד, להגן עליו מפני סיכונים שהוא ידע או צריך היה לדעת על
קיומם. הניזוק אחראי, משום שהוא ואביו היו בעלי החברה המעבידה והניזוק היה נציג
החברה באתר ושימש כאחראי בפועל על ביצוע העבודה.
5. הטענות בערעורים הן רבות ומתייחסות לקביעות
שונות של בית המשפט המחוזי, חלקן עובדתיות וחלקן משפטיות. לא אתייחס לכל הטענות
שהועלו. אלה שלא תידונה בהמשך, אינן מצדיקות - בעיני - התערבות בקביעותיה
ובמסקנותיה של הערכאה הראשונה.
מפסק-דינו של בית המשפט המחוזי עולה, כי
הניזוק נושא באשם עצמי בשיעור של 1/3 מן הנזק ואשר לאחריות המשיבים, קבע בית המשפט
כי כל אחד מהם אחראי ל1/3- מן הנזק. אשר לאחריות, אף אנו סבורים - כפי שסבר בית
המשפט המחוזי - כי שלושת הגורמים המעורבים - המעביד, המזמין והניזוק - שותפים
לאחריות לתאונה, באשר כל אחד מהם תרם תרומה משמעותית לתאונה ולתוצאותיה. כמו כן,
אין אנו מוצאים להתערב בחלוקת האחריות בין הגורמים המעורבים, בכפוף לכך שאנו
מוצאים להעמיד דברים על מכונם. במה דברים אמורים?
ניתן להבין את פסק דינו של בית המשפט המחוזי
כקובע, כי הניזוק זכאי לקבל פיצוי מן המשיבים - המזמין והמעביד - ביחד ולחוד 2/3
מן הנזק (סעיף 83 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]) וכי החלוקה הפנימית בין המזמין
והמעביד היא, שווה בשווה. על כל פנים, גם אם לא כך יש לפרש את קביעת הערכאה
הראשונה, קובעים אנו, כי על פי הדין וההלכה הפסוקה שיצאה מלפני בית משפט זה,
אחראים המעוולים כלפי הניזוק ביחד ולחוד על מלוא הנזק, לאחר ניכוי רשלנותו התורמת
של הניזוק ובלבד שלא יגבה משניהם, פעמיים. במערכת היחסים הפנימית בין המעוולים
יחד, נקבע שיפוי ביניהם על ידי בית המשפט, משיקולים היפים למערכת יחסים זו (סעיף
84 לפקודת הנזיקין).
6. קודם שאדון בשאלת זכאותו של הניזוק ל25%- מסך
הפיצויים אם אלה "ייבלעו" על-ידי גמלאות המל"ל, ראוי לתקן את פסק
דינו של בית המשפט המחוזי באותם ראשי נזק בהם טענות המערער והמערערים שכנגד,
מתקבלות.
אשר לגובה הנזק: בית המשפט המחוזי פסק פיצויים
לפי נכות רפואית משוקללת של 67% ונכות תפקודית של 40%. את אובדן ההשתכרות בעבר
חישב בית המשפט לפי הפסד של 50% ובעתיד לפי הפסד של 40%. אשר לפיצוי בגין אובדן
פנסיה, קבע בית המשפט המחוזי, כי הניזוק לא הרים את נטל ההוכחה הנדרש, הן לגבי
הפרשות בעבר והן לגבי הפרשות עתידיות לקרן הפנסיה. אין אנו מוצאים להתערב בקביעות
אלה, שחלק מהן תוקף המערער, חלק אחר תוקפים המערערים שכנגד וחלק מותקף על-ידי שני
הצדדים, מי להגדלת הסכומים ומי להקטנתם. אשר לקצבה המיוחדת, שנטען על-ידי המערערים
שכנגד כי יש לנכותה מן הפיצויים, אין לטענה זו תשתית עובדתית. המערערים שכנגד לא המציאו
לבית משפט זה תיק מוצגים ולא הצביעו על ראיה ממנה ניתן להסיק כי יש מקום לניכוי
כזה.
הקביעות בהן אנו מוצאים להתערב:
א. תחשיב
אובדן ההשתכרות נעשה על-ידי בית המשפט על פי שכר נטו. החישוב אמור היה להיערך על
פי שכר ברוטו, שכן, אין מדובר בתאונת דרכים אלא בתאונת עבודה.
ב. בית
המשפט שיערך את השכר לפי 80% מן המדד. אם כי אין להוציא מכלל אפשרות עריכת שערוך
לפי שיעור מופחת של תוספת יוקר במקרים המתאימים (ע"א 110/80 גבאי נ' וליס,
פ"ד לו(1) 449 וכן ע"א 524/86 לוי נ' חשקוריאן, פ"ד מב(4)
37), מקובל בפסיקה לשערך את הפיצויים בגין אובדן השתכרות על בסיס שכר צמוד למדד
באופן מלא (ד' קציר פסיקת ריבית, הצמדה ושיערוך (תשנ"ו) 564
והאסמכתאות הנזכרות שם). בענייננו, לא הובאו נתונים לפיהם יש לערוך במקרה זה שערוך
בשיעור של 80% ובית המשפט לא הבהיר מדוע שיערך כך. אנו סבורים כי יש לשערך את
הסכומים בהצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן.
ג. עזרת
הזולת בעבר נפסקה על בסיס של 20 ש"ח לשעה לתקופה ראשונה על בסיס 15 שעות
שבועיות ולתקופה שניה על בסיס 10 שעות שבועיות. בכך אין אנו מוצאים להתערב. לא
נפסק פיצוי כלשהו לעתיד. אנו סבורים כי הנכות הרפואית והנכות התפקודית של הניזוק,
מצדיקה פסיקה גלובלית עבור עזרת הזולת בעתיד ואנו פוסקים בראש נזק זה 100,000
ש"ח.
לאור האמור, יש לשנות את סכום הפיצויים
המגיעים לניזוק ולהוסיף את המגיע לאור השינויים שנקבעו בסעיף 6 א', ב' ו-ג' לפסק
דין זה. הצדדים יערכו את החישוב תוך 30 יום. אם לא יגיעו להסכמה, תימסר עריכת
החישוב לאקטואר מוסכם ואם לא תהיה הסכמה ביניהם, יובא העניין לבית המשפט המחוזי על
מנת שימנה אקטואר שיערוך את החישוב.
7. אם כתוצאה מהחישוב המתוקן "ייבלעו"
הפיצויים על-ידי גמלאות המל"ל בשיעור העולה על 75% מסך הפיצויים, יהיה הניזוק
זכאי לקבל עד 25% מסך הפיצויים. זכאותו של הניזוק היא אך ורק כלפי "צד
שלישי" שאינו המעביד.
הניזוק טען בפנינו, כי היות ו"הצד
השלישי" (המזמין) והמעביד, חייבים כלפיו יחד ולחוד, הרי שזכאותו כלפי
"הצד השלישי" היא ל25%- ממלוא סכום הפיצויים המגיעים לו. לעומתו טען
המזמין, כי הוא חייב כלפי הניזוק, 25% מהפיצויים המגיעים ממנו כפי חלקו באחריות.
אין בידינו לקבל את טענת הניזוק והדין הוא עם המזמין. במה דברים אמורים?
סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע, כי
המל"ל זכאי לתבוע ממזיק - "צד שלישי" - פיצוי על גמלאות ששילם
המל"ל לניזוק. סעיף 82(ג) לפקודת הנזיקין קובע, כי אין המל"ל זכאי
לשיפוי מן המעביד, בין כאשר המעביד אחראי לנזק שנגרם לניזוק באופן מלא ובין כאשר
הוא אחראי באופן חלקי, יחד ולחוד, עם מעוול אחר. ב12/62- ניתן פסק דין על-ידי בית
משפט זה בד"נ 21/61 קמר נ' שריקי, פ"ד טז 2604, בו התייחס בית
המשפט להוראות סעיפים אלה (אז, סעיף 70(א) לחוק הביטוח הלאומי, תשי"ד1953-
וסעיף 62(3) לפקודת הנזיקים האזרחיים, 1944). בית משפט זה קבע, כי כאשר "צד
שלישי" ומעביד, מעוולים יחד ולחוד, זכאי המל"ל לתבוע מ"הצד
השלישי" את מלוא הגימלה ששילם ושעתיד לשלם לניזוק, מבלי להתחשב בכך שהמעביד
נמצא אחראי לנזק יחד עם "הצד השלישי". יתרה מזאת, ל"צד
השלישי" הייתה זכות לחזור על המעביד, כפי שיעור חלקו של המעביד באחריות (וראו
גם: ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף (תשנ"ח), 1178-1176). בעקבות פסיקה
זו, תוקן בשנת 1965 חוק הביטוח הלאומי (חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 11),
תשכ"ה1965-, ס"ח 456, 130). לפי תיקון זה - הכלול כיום בסעיף 331 - כאשר
קמה לניזוק בתאונת עבודה זכות לגמלה מן המל"ל ולפיצויים מן המעביד ומ"צד
שלישי", אין "הצד השלישי" זכאי לתבוע מן המעביד השתתפות בפיצויים
ש"הצד השלישי" חייב למל"ל לפי סעיף 328(א) בגין גמלה שהמל"ל
שילם או עתיד לשלם לניזוק. במקרה כזה, יוקטן סכום הפיצויים ש"הצד
השלישי" חב למל"ל, כפי חלקו של המעביד באחריות לנזק (ד' קציר, לעיל,
ע' 1179-1178). קריאת סעיף 331 יחד עם סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי, מעלה, כי הניזוק
זכאי לקבל מן "הצד השלישי" רק 25% מחלקו היחסי של "הצד
השלישי" באחריות לנזק. הכיצד? על-פי סעיף 330, אין הניזוק זכאי אלא ל25%-
מן הפיצויים המגיעים למל"ל מן "הצד השלישי". על-פי סעיף
331, זכאי המל"ל לתבוע מן "הצד השלישי" השתתפות רק כפי חלקו של
"הצד השלישי" באחריות. מכאן, שאף הניזוק זכאי לקבל מ"הצד
השלישי" רק 25% מחלקו של "הצד השלישי" באחריות (לניתוח מקיף של
השאלה והכרעה בה ראו: ע"א 497/80, 502/80 "חרות" בע"מ נ'
אליאנס מפעלי צמיגים וגומי פורסם בסביר כג, 377; ראו גם: א' ריבלין תאונת
הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה שלישית, תש"ס) 728 סמוך להערה
41; ד' קציר לעיל, ע' 1181-1180).
8. מן הכלל אל הפרט: בענייננו זכאי הניזוק ל25%-
מ50%- מ- 2/3. במילים אחרות: הניזוק נושא ב1/3- (33.33%) מנזקו כאשם תורם וזכאי
לפיצוי מן המזמין ומן המעביד יחד ולחוד בשיעור של 2/3 (66.67%). ביחסים בינם לבין
עצמם, אחראי כל אחד משניים אלה למחצית מ2/3- דהיינו, מחצית מ66.67%-, שהיא 33.33%.
הניזוק זכאי ל25%- מ33.33%- (חלקו של המזמין בלבד), שהם 8.33% מסכום
הפיצויים המלא.
9. אשר על כן, אני מציעה לקבל באופן חלקי את
הערעור ואת הערעור שכנגד, לתקן את פסיקת הפיצויים שנפסקו על-ידי בית משפט קמא
כאמור בסעיפים 6 א' ב' ו-ג' לפסק דין זה ולערוך חישוב לפי פסק הדין המתוקן כמפורט
בסעיף 6 לפסק דין זה. לאחר עריכת החישוב, במידה והפיצויים "ייבלעו" על
ידי גמלאות המל"ל באופן מלא או חלקי, יקבל הניזוק עד 25% מחלקו של המזמין
(33.33%), שהם, 8.33% ממלוא הפיצויים.
המשיבים 2-1 (המזמין) ישלמו למערער (הניזוק)
הוצאות בשיעור 20% מהסכום שיגיע לו.
ש
ו פ ט ת
השופט י' טירקל:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
השופט י' אנגלרד:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינה של כבוד השופטת ט'
שטרסברג-כהן.
ניתן היום, כ"ו בשבט תשס"א
(21.2.01).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ
פסקי
הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99004350.J02