עזרא באסל נ. היועץ המשפטי לממשלה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4342/00 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' טירקל העותר: עזרא באסל נגד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. נציב שירות המדינה 3. הממונה על המשמעת, נש"מ עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד אבי ליכט פסק-דין 1. עניינה של העתירה, בהשגות שיש לעותר נגד החלטות המשיבים שלא לפתוח בהליכים משמעתיים נגד יו"ר וועד העובדים של מרכז רפואי שיבא ומנהלי המרכז. העתירה מתמקדת בתלונה שהגיש העותר לנציבות שירות המדינה לגבי מתנות חג שהעניק הועד למנהלי המרכז הרפואי. העותר רואה במתנות אלה טובות הנאה. 2. בתגובה לתלונה זו, חקר חוקר מטעם הממונה על המשמעת (להלן: המשיב 3) את יו"ר ועד העובדים, גברת צדקה. בחקירתה, סיפרה הגברת צדקה כי במרכז הרפואי נהוגה מסורת להעניק בראש השנה מתנות מוועד העובדים למנהלי בית החולים. לדבריה, בראש השנה תשנ"ח הוענקו לחמישה מנהלים "ואזות מוכספות ומוזהבות עם פרחים מוזהבים בתוכם" בערך כולל של 1160 ש"ח. עוד סיפרה, כי בפסח תשנ"ז ניתנו לשני מנהלים בבית חולים שני בקבוקי יין ועציצים בסכום כולל של 110 ש"ח. בבדיקה שערך החוקר לא אותר שיק על סך 2850 ש"ח אשר העותר טען כי הוצא לטובת מתנות למנהלי בית החולים. גברת צדקה טענה, כי למיטב זכרונה, בשיק זה נרכשו לא רק מתנות למנהלי בתי החולים, אלא גם מתנות לעובדים שפרשו. המשיב 3 ביקש גם את תגובת הנהלת המרכז הרפואי. המנהל האדמנסטרטיבי של המרכז הרפואי הבהיר כי מפאת הנימוס לא מצאה הנהלת בית החולים מקום לדחות את השי שהוענק לה על ידי הוועד בשנת תשנ"ח. כמו כן, לא זכור לו שניתנה מתנה בראש השנה תשנ"ז. 3. בתום בדיקותיו, כתב המשיב 3 מכתב ליועץ המשפטי לממשלה (להלן: המשיב 1), אשר בו, בין היתר, התייחס לתלונת המערער נשוא עתירה זו. המשיב 3 כתב בענין זה: "אני רואה טעם לפגם מבחינה אתית ואסתטית במתן שי מכספי העובדים להנהלת המשרד. הערה בענין תועבר להנהלת בית חולים". 4. תשובה זו לא סיפקה את העותר. העותר ביקש כי המשיב 1 ונציב שירות המדינה (להלן: המשיב 2) יתערבו בענין. ביום 1.3.00 הודיע המשיב 2 לעותר כי מסקנותיו והמלצותיו של המשיב 3 מקובלות עליו, וכי אין הוא רואה מקום להתערבותו. אף המשיב 1 החליט כי אין מקום להתערבותו בענין. בעקבות זאת, הגיש העותר את העתירה שבפנינו. 5. בהודעה מטעם המדינה נטען כי דין העתירה להדחות. אכן, המשיבים סוברים כי אין מקום לנוהג של הענקת מתנות מוועד העובדים לחברי ההנהלה. אולם, מבדיקת הענין עלה כי מדובר במתנות סמליות בלבד, שנתנו ונתקבלו בתום לב ומתוך נימוס, ואין במתנות פעוטות ערך אלה טובת הנאה. לפיכך, סבר המשיב 3 כי אין מקום לפתוח בהליכי משמעת נגד מי מהמעורבים, בפרט נוכח העובדה שמסורת זו נפסקה. לדעת המשיבים, עמדה זו סבירה ומאוזנת בנסיבות הענין, ולפיכך יש לדחות את העתירה. נוסיף, כי המדינה הודיעה בהודעה שהוגשה מטעמה, כי בכוונת המשיב 1 להנחות את המשיב 2 והמשיב 3 לחדד ולהבהיר את ההוראות בעניין הענקת מתנות. 6. לאחר שיקול כלל נסיבות הענין, לאור התערבות המשיבים להפסקת נוהג זה, ולאור העובדה שהסכום הכולל של המתנות אשר נתנו בהקשר זה בעבר הוא זניח, הגענו למסקנה, כי אין מקום להתערבותינו. העותר יכול לזקוף לזכותו את התוצאה הרצויה של הפסקת נוהג חלוקת השי מוועד העובדים לחברי ההנהלה, תוצאה אשר נבעה מתלונתו. העתירה נדחית. ניתן היום, כא' באלול התש"ס (21.9.2000). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00043420.E02 /עכב