יעקב מזרה נ. משה דהן

פסק-דין בתיק ע"א 4341/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4341/11 ע"א 5361/11 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט צ' זילברטל המערער בע"א 4341/11 והמשיב בע"א 5361/11: יעקב מזרה נ ג ד המשיב בע"א 4341/11 והמערער ברע"א 5361/11: משה דהן ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 3.05.2011 בה"פ 6023/08 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' ברקאי תאריך הישיבה: ו' בטבת תשע"ג (19.12.12) בשם המערער בע"א 4341/11: עו"ד א' קמינצקי בשם המשיב בע"א 4341/11: עו"ד א' ערב פסק-דין השופט י' דנציגר: שני בעלי מניות בחלקים שווים בחברה מסתכסכים זה עם זה ומגישים תביעות הדדיות לבית המשפט. לימים מבקשים הצדדים להתנתק זה מזה ובית המשפט ממנה, בהסכמת הצדדים ובהתאם לתקנון החברה, רואה חשבון ככונס נכסים שיכריע במחלוקות השונות ויוציא אל הפועל את תהליך ההתנתקות. חוות דעתו המכריעה של רואה החשבון אינה מניחה את דעתם של שני הצדדים אשר שבים ופונים לבית המשפט. האם יש מקום להתערבותו של בית המשפט בחוות דעת זו? זו השאלה שמתעוררת בשני הערעורים שלפנינו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ר' ברקאי) בה"פ 6023/08 ובה"פ 6039/08 מיום 3.5.2011. רקע עובדתי 1. המערער בע"א 4341/11, יעקב מזרה (להלן: מזרה), והמערער בע"א 5361/11, משה דהן (להלן: דהן), היו בעלי מניות בחלקים שווים בחברת טימפרו בע"מ, שעוסקת בשירותי אחזקה ואריזה למפעלים באזור הדרום (להלן: החברה). בעקבות מחלוקת שהתגלעה ביניהם הגישו השניים בשנת 2008 תביעות הדדיות לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. דהן עתר לקבלת סעד להסרת קיפוח בהתאם לסעיף 191(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) ואילו מזרה עתר לחייב את דהן להעביר לו את מניותיו בחברה בהתאם לתקנון החברה. במהלך הדיונים בבית המשפט הסכימו הצדדים כי דרכיהם צריכות להיפרד והמחלוקת הצטמצמה לשאלה מהו האופן הנכון לקידום הליך סיום השותפות ביניהם – האם על פי תקנון החברה או שמא על פי פרוטוקול ישיבת הנהלה מסוים. 2. ביום 31.1.2010 ניתן פסק דין מפורט בשאלה האמורה, כאשר קביעתו האופרטיבית של בית המשפט מופיעה בסעיף 26 לפסק הדין ותובא כלשונה להלן: "לפיכך, יקודם הליך של ניתוק השותפות בין הצדדים על פי המנגנון הקבוע בתקנון החברה. מאחר ואין חולק כי מזרה נמנה על מייסדיה הראשונים של החברה והוא אשר חתום, יחד עם שני שותפיו האחרים באותה עת, על התקנון ותזכיר החברה, בעוד שדהן לא המציא כל ראיה המלמדת כי חתם על מסמכי התאגדות החברה, מוענקת למזרה זכות ראשונים לרכוש את מניותיו של דהן המבקש לפרוש מן החברה. לא יגיעו הצדדים להסכמה בעניין שווי הזכויות תוכרע הסוגיה בהתאם למוסדר בתקנון החברה (סעיף 6.6). דהיינו, יקבע רו"ח של החברה את שווי הזכויות. לא יהיה ביכולתו של מזרה לרכוש את מניותיו של דהן, בין בעצמו ובין באמצעות אחר, יבצעו הצדדים התמחרות ביניהם" (ההדגשות הוספו – י.ד.). 3. בהמשך להחלטה זו התקיים ביום 1.2.2010 דיון נוסף לפני בית המשפט, במהלכו הגיעו הצדדים להסדר דיוני בנוגע לאופן ביצוע פסק הדין, אשר קיבל תוקף של החלטה. בין היתר, נקבע כך: "ימונה רו"ח גדעון מס, ככונס נכסים לצורך ביצוע פסק הדין, בהתאם לסעיף 26 לפסק הדין, באופן שיעשה חישוב של זכויות דהן בהתאם לסעיף 26 לפסק הדין ויבצע העברת המניות כנגד ביצוע התשלום" (ההדגשות הוספו – י.ד.). 4. ביום 16.5.2010 הגיעו הצדדים להסדר דיוני נוסף, אשר נועד לקדם את הליך ניתוק השותפות ואשר גובש במסגרת בקשה לביזיון בית משפט. גם הסדר דיוני זה קיבל תוקף של החלטה. במסגרת אותו הסדר נקבע, בין היתר, כך: "1. הצדדים יפנו במשותף לתאגידים הבנקאיים על מנת לשחרר את דהן מערבותו לחברה. 2. בכפוף להסכמת התאגידים הבנקאיים יהפוך מזרה לערב היחידי לחובות החברה. 3. כנגד ביטול ערבויותיו של דהן, לתאגידים הבנקאיים וצדדי ג' אחרים, דהן יפקיד את מניותיו בנאמנות אצל כונס הנכסים גדעון מאס, רו"ח. 4. הצדדים יממשו את התחייבויותיהם בסעיפים 1 עד 3 עד סוף 5/2010." עוד הוסכם כי דהן ימשיך לקבל את שכרו הנוכחי מהחברה עד למועד מימוש החלטתו של כונס הנכסים, רו"ח מאס, על ידי מי מהצדדים. לעניין זה קבעו הצדדים כי די יהיה בהפקדת הכספים אצל כונס הנכסים לעניין מועד המימוש. עוד נקבע כי מזרה יהיה ערב אישית לתשלום שכר העבודה של דהן בתקופה האמורה. 5. ביום 24.6.2010 פנה כונס הנכסים, רו"ח מאס, במספר שאלות הבהרה לבית המשפט לצורך סיכום קביעותיו. בהחלטה מיום 15.8.2010 ניתנו הבהרות בית המשפט כדלקמן: (א) מועד הפרישה של דהן מהחברה לצורך תחשיבי שווי החברה יהיה 31.12.2009. (ב) פיצוי בשל שווי החברה – נקבע כי על אף שתקנון החברה מדבר על כך שהתמורה שיקבל בעל מניות פורש תהיה שליש מהשווי הנקי של החברה, הרי שהתחשיב יבוצע לפי שיעור של מחצית ולא שליש, וזאת נוכח העובדה כי בפועל ישנם שני בעלי מניות בחברה, להבדיל מהמצב ששרר במועד הקמתה. (ג) השווי הנקי של החברה – נקבע כי ככל שימצא רו"ח מאס ששווי החברה הוא שלילי אזי התמורה שתשולם על ידי בעל המניות הנעבר לבעל המניות המעביר תסתכם בסכום אפס. (ד) התחייבויות וערבויות אישיות של בעלי המניות – בהמשך לשאלת רו"ח מאס לעניין השווי השלילי של החברה, הוספה הערת בית המשפט כי אין באמור בדבר קביעת סכום אפס כדי להתייחס להתחייבויות אישיות או ערבויות אישיות של בעלי המניות, אם קיימות. (ה) זכויות מר דהן כעובד בחברה – נקבע, כמענה לשאלת רו"ח מאס, כי דהן זכאי לקבל פיצויי פיטורין בגין תקופת עבודתו בחברה וכן זכאי לפדיון חופשה, ככל שקיימת לו יתרת זכות. מנגד נקבע כי דהן לא זכאי לדמי הודעה מוקדמת או לפיצויי הלנה במסגרת ההתחשבנות הנוכחית. החלטת כונס הנכסים מיום 21.9.2010 6. ביום 21.9.2010 קבע כונס הנכסים, רו"ח מאס, כדלקמן: (א) שווי החברה – נקבע כי החברה מצויה בגירעון של כ-1.4 מיליון ש"ח ומכאן ששווי החברה הינו שלילי. לפיכך נקבע, מבלי להתחשב בהתחייבויות האישיות של בעלי המניות כלפי צדדים שלישיים, כי שווי המניות הינו אפס. (ב) התחייבויות וערבויות אישיות של בעלי המניות – רו"ח מאס פנה לצדדים בעניין זה על מנת לקבל עמדתם, נוכח ההסדר הדיוני מיום 16.5.2010 שקיבל תוקף של החלטת בית משפט, במסגרתו הסכימו הצדדים כי דהן ישוחרר מערבויותיו האישיות מבלי שצוינה תמורה כלשהי. מחד, טען דהן כי ההסדר הדיוני פוטר אותו מכל ערבות אישית ללא תמורה. מאידך, טען מזרה כי יש לחייב את דהן לשלם את מחצית סכום החובות לבנקים ולגופים אחרים כפי שהיו ביום פרישתו של דהן כבעל מניות (31.12.2009). רו"ח מאס קבע בסופו של דבר כי אין לחייב את דהן לשלם סכום כלשהו בגין שחרורו מהערבויות האישיות, כשהוא מבסס קביעתו על הוראת סעיף 6.6 לתקנון החברה, שקובע כי בעל מניות פורש זכאי למחצית מ"השווי הנקי של נכסי החברה" ובהיעדר כל הוראה בתקנון החברה אודות ערבויות אישיות. (ג) רווחי החברה בשנת 2010 – נקבע כי על פי סעיף 6.7 לתקנון החברה, זכאי דהן לקבל 25% מרווחי החברה למשך תקופה בת 12 חודשים שתחילתה ביום שבו העביר מניותיו בחברה לאחרים (בנוסף לתמורה שקבועה בסעיף 6.6 לתקנון). רו"ח מאס הגביל זכות זו, לנוכח הגירעון הניכר של החברה, וקבע כי אין לשלם לדהן סכום כלשהו בגין רווחים באם יתברר שהחברה צוברת רווחים לשנת 2010. (ד) זכויות דהן כעובד החברה – נקבע כי לדהן מגיעים פיצויי פיטורין בסך 345,000 ש"ח (על פי החישוב הבא: 36,000 ש"ח ברוטו לחודש * 9 שנים ו-7 חודשים). דרישת דהן לפדיון ימי חופשה נדחתה. לעניין שכרו של דהן בשנת 2010 נקבע כי דהן מחויב להחזיר לחברה עלויות שכר בסכום כולל של 100,000 ש"ח בגין משכורות ששולמו לו בשנת 2010 נוכח קביעת בית המשפט שיום הפרישה הינו 31.12.2009. לפיכך נקבע, לאחר הפחתת חלקו היחסי של דהן בשכרו של רו"ח מאס, כי דהן זכאי לתשלום סך של 231,080 ש"ח בגין פרישתו מהחברה והעברת מניותיו למזרה. 7. חוות דעתו המכריעה של כונס הנכסים, רו"ח מאס, לא הניחה את דעתם של שני הצדדים, אשר הגישו לבית המשפט בקשות לתיקון קביעותיו של כונס הנכסים. מזרה הגיש בקשה לבית המשפט לתקן את קביעתו של כונס הנכסים בסוגיית הערבויות האישיות. נטען כי לא היה בהסדר הדיוני מיום 16.5.2010 כדי לקבוע מהותית שדהן משוחרר מהערבויות האישיות ללא תמורה. עוד נטען כי אין מקום לאשר את קביעותיו של כונס הנכסים בכל הנוגע לסכום הפיצויים שמגיע לדהן מהחברה, לרבות תביעתו לשכר עבודה, מאחר ומדובר בתביעות שכר כנגד החברה שאינה צד להליך ואינן נגזרות מהמחלוקת נשוא התובענה. כמו כן, טען מזרה כי לא היה מקום לקביעתו של רו"ח מאס להצמיד את החיובים לריבית החריגה המרבית הנהוגה בבנקים באותה עת. דהן הגיש בקשה לבית המשפט לתקן את קביעות כונס הנכסים בנוגע לשווי החברה. נטען כי את הביטוי "השווי הנקי של נכסי החברה" (שמופיע בתקנון) יש לפרש כך שהוא כולל את שווי נכסי החברה בהתאם לספרי החברה ביום הפרישה ללא הפחתת התחייבויות החברה. נטען כי כונס הנכסים טעה עת הפעיל שיקול דעת עצמאי והפחית משווי נכסי החברה את שווי התחייבויותיה. עוד נטען כי כונס הנכסים טעה באופן חישוב הרווחים וטעה עת הפחית 100,000 ש"ח בגין תשלום שכר עבודה ביתר. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 3.5.2011 8. בפתח פסק הדין קבע בית המשפט המחוזי כי נקודת המוצא להכרעה בטענות הצדדים הינה השאלה מהי מסגרת הסמכות שהעניקו הצדדים לכונס הנכסים, רו"ח מאס. נקבע כי רו"ח מאס מונה לצורך ביצוע פסק הדין מיום 31.1.2010 שבמסגרתו נקבע כי יקודם הליך ניתוק השותפות בין הצדדים על פי המנגנון הקבוע בתקנון החברה וכי הכרעה בעניין שווי המניות תבוצע בהתאם להוראת סעיף 6.6 לתקנון, המורה כי קביעתו של רו"ח החברה לעניין שווי נכסי החברה תהא סופית ותחייב את הצדדים. בית המשפט ציין כי אמנם תקנון החברה קובע כי מלאכת הערכת שווי החברה תבוצע על ידי רו"ח החברה, אולם יש לראות הוראה זו כחלה גם על מינויו של רו"ח מאס מכיוון שמונה בהסכמה לביצוע הערכת שווי החברה תחת מינוי רו"ח החברה. במילים אחרות, נקבע כי הסמכות שהעניקו הצדדים לרו"ח מאס מכפיפה את הכרעתו באשר לשווי החברה להוראות תקנון החברה. נקבע כי מעת שבחרו הצדדים בתקנון החברה למסור לידיו של רו"ח את מלאכת הערכת שווי החברה והסכימו שהכרעתו היא סופית ומחייבת, יש להסיק כי בית המשפט יתערב בהכרעה שכזו רק בנסיבות חריגות של חריגה מסמכות, חוסר תום לב או מרמה. 9. בית המשפט המחוזי הסתמך על פסק הדין שניתן בע"א 609/93 מרום שרותי תעופה בע"מ נ' רשות שדות התעופה, פ"ד מח(5) 381 (1994) (להלן: עניין מרום), בו נקבע כי מקום שבו הסכימו הצדדים כי חוות דעת או הכרעה של מומחה תהיה סופית ותחייב אותם, אין להרשות להפריכה על דרך הבאת ראיה חיצונית אחרת, וכי מקום בו מסקנות המומחה נוגעות לעניינים שבשיקול דעת אין להרשות ויכוח בשאלה אם שיקול דעתו היה פגום ואף טעות שהוא טעה בתום לב בעניין שכזה אינה מצדיקה התערבות במסקנותיו ושינויין. לפיכך נקבע כי התערבות בית המשפט בהחלטת מומחה שהצדדים כבלו עצמם להכרעתו תוגבל רק למקרים חריגים בהם יימצא שהמומחה חרג מסמכותו, פעל שלא בהגינות או בחוסר תום לב, במרמה או תחת השפעה בלתי הוגנת, או שחוות הדעת הושגה באמצעים לא כשרים. 10. בית המשפט המחוזי קבע כי אמות מידה אלה יפות לענייננו, כאשר מדובר במנגנון שנקבע בתקנון החברה ושנועד להיות מנגנון יעיל ומהיר לקביעת שוויה בנסיבות בהן יבקש אחד מבעלי המניות לפרוש מהחברה. לפיכך, נקבע כי נקודת המוצא הינה שאין להתערב בקביעותיו של רו"ח מאס כל עוד פעל במסגרת הסמכות שניתנה לו, בתום לב וללא משוא פנים. בית המשפט קבע – לאחר שמיעת הסבריו של רו"ח מאס – כי רו"ח מאס עשה מלאכתו באופן מקצועי וראוי בנסיבות העניין וכי לא נשמעה מצד מי מהצדדים שום טענה של חוסר הגינות, חוסר תום לב או מרמה. לפיכך נקבע שאין מקום להתערב בקביעותיו של רו"ח מאס לעניין שווי החברה. נקבע כי גם לגופו של עניין אין מקום להתערב בקביעותיו של רו"ח מאס לעניין שווי החברה וכי קביעתו ש"השווי הנקי של נכסי החברה" הינו שווי הנכסים בהפחתת ההתחייבויות, הינה נכונה. נקבע כי למסקנה זו ניתן להגיע הן מלשון תקנון החברה המדברת על "שווי נקי" והן מסעיף 6.1.2.2 לתקנון שקובע במפורש כי הכוונה לשווי נכסים בהפחתת התחייבויות. צוין אמנם כי סעיף זה נמצא בפרק המתייחס לפרישת בעל מניות בתקופת ניסיון אך הסעיף קובע כי הוראה זו תחול גם על סעיף 13 בתקנון וברור כי מדובר בטעות במִספור הסעיף, כאשר המקום הבא בו מופיע מינוח זה נמצא בסעיף 6.6 שמופיע בפרק הדן בפרישת בעל מניות לאחר תקופת הניסיון. לפיכך, נקבע כי נכון עשה רו"ח מאס בהפחיתו את ההתחייבויות מהנכסים ולא מדובר בחריגה מסמכות. ברוח דומה נקבע כי אין מקום להתערב בקביעותיו של רו"ח מאס לעניין הערבויות האישיות. נקבע כי אין מקום לומר שרו"ח מאס חרג מסמכותו עת קבע כי הוא רואה לנכון להיצמד להוראת סעיף 6.6 לתקנון החברה אשר קובעת כי בעל המניות הפורש זכאי למחצית (במקור – שליש) מ"השווי הנקי של נכסי החברה" ואשר שותקת בסוגיית הערבויות האישיות. נקבע כי המומחה פעל במסגרת הסמכויות שניתנו לו ואין מקום להתערב בכך. כך נקבע גם לעניין קביעתו של רו"ח מאס לעניין זכאותו של דהן לרווחי שנת 2010. אשר להכרעתו של רו"ח מאס בנוגע לזכויותיו של דהן כעובד החברה (שכר עבודה ופיצויי פיטורין), ציין בית המשפט כי ניכר שרו"ח מאס פעל בתום לב ובניסיון מבורך לסיים את כל המחלוקות שנותרו בין הצדדים, אולם אין מנוס מקביעה שרו"ח מאס "גלש" לנושאים שאינם בסמכותו. נקבע כי מדובר בתביעה של בעל מניות בכובעו כעובד כנגד החברה וככזו היא אינה מצויה בסמכותו של רו"ח מאס, אשר מוגבלת למישור היחסים שבין בעלי המניות בחברה. לפיכך, נקבע כי קביעותיו של רו"ח מאס בעניין זה ניתנו תוך חריגה מסמכות והן מבוטלות. יחד עם זאת, בית המשפט המליץ לצדדים להגיע להבנות ברוח קביעותיו של רו"ח מאס בנושא זה על מנת לסיים את הסכסוך, תוך עדכון של מועד הפרישה של דהן לחודש יוני 2010. תמצית טענות הערעור בע"א 5361/11 (דהן) 11. לטענת דהן – באמצעות בא כוחו, עו"ד אהוד ערב – כונס הנכסים, רו"ח מאס, שגה כאשר הפעיל שיקול דעת וקבע את שווי החברה כשווי נכסי החברה לאחר הפחתה של שווי ההתחייבויות, בניגוד למנגנון שנקבע בתקנון החברה. נטען כי היה על כונס הנכסים לחשב את שווי הנכסים ללא הפחתה של שווי ההתחייבויות. נטען כי מדובר בחריגה מסמכות, אשר מקימה עילת התערבות של בית המשפט בקביעת כונס הנכסים, ולפיכך שגה בית המשפט בקובעו כי אין מקום להתערבותו. בנוסף טוען דהן כי כונס הנכסים חרג מסמכותו כשקבע כי שווי החברה הוא שלילי. נטען כי קביעתו של כונס הנכסים בדבר "רווח" שלילי של 774,492 ש"ח הינה שגויה, מכיוון שכונס הנכסים לא ניטרל את ההוצאות עבור בעלי המניות שעמדו על כ-1.4 מיליון ש"ח. לפיכך נטען כי הרווח לאחר ניטרול הוצאה זו הינו כ-700,000 ש"ח בזכות. בנוסף נטען כי בית המשפט שגה כאשר קבע שכונס הנכסים חרג מסמכותו עת דן והכריע בשאלת זכויותיו של דהן כעובד החברה. נטען כי נושא פיצויי הפיטורין לבעל המניות הפורש נקבע במפורש בתקנון החברה וכי מדובר בבירור באחד מתפקידיו של כונס הנכסים במסגרת הליך פירוק השותפות. תמצית טענות הערעור בע"א 4341/11 (מזרה) 12. לטענת מזרה – באמצעות בא כוחו, עו"ד אמיר קמינצקי – כונס הנכסים שגה כאשר התעלם משאלת הערבויות וההתחייבויות האישיות וכאשר החליט שלא לחייב את דהן לשלם למזרה תמורה עבור שחרורו מהן. נטען כי בית המשפט שגה בקובעו כי אין מקום להתערב בקביעת כונס הנכסים בנקודה זו, וכי אין לגזור מההסדר הדיוני מיום 16.5.2010, במסגרתו הסכימו הצדדים שיפנו במשותף לתאגידים הבנקאיים על מנת לשחרר את דהן מערבויותיו ולהפוך את מזרה לערב יחיד, את המסקנה שמזרה ויתר על זכותו לקבל תמורה עבור שחרורו של דהן. מזרה מסתמך על החלטת בית המשפט מיום 15.8.2010 (בה התייחס לבקשת הכונס לקבלת הבהרות) כי ככל ששווי החברה הינו שלילי, תסתכם התמורה שתשולם על ידי בעל המניות הנעבר בסכום אפס, אולם אין באמור כדי להתייחס לשאלת ההתחייבויות או הערבויות האישיות. נטען כי מזרה נאלץ, לאחר שהפך ערב יחיד ולנוכח מצבה של החברה באותה עת, להזרים לחברה מאות אלפי שקלים מכיסו וכי היה מקום להתחשב בהשלכות הכלכליות של העברת הערבויות האישיות במלואן אליו. נטען כי שאלת הערבויות האישיות הינה חיצונית לתקנון אשר שותק בנקודה זו, כפי שאכן קבע רו"ח מאס, ואולם בניגוד למסקנת רו"ח מאס שתיקתו של התקנון אינה מלמדת כי בעל המניות הנותר בחברה (מזרה) מוותר על זכאותו לקבל מבעל המניות שעוזב את החברה (דהן) את מחצית שווי הערבויות האישיות שנטל על עצמו. עוד נטען כי שתיקתו של התקנון בעניין זה מוכיחה שמדובר בשאלה שכלל אינה מצויה בגדר סמכויותיו של כונס הנכסים. עוד נטען כי זכותו של מזרה כלפי דהן הינה זכות על פי דין – אשר נובעת מסעיף 13 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק הערבות) ומסעיפים 56-54 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים) – וכי מדובר בחיוב חוזי או מעין-חוזי בין הצדדים, אשר מקים בסיס לתביעת השבה על פי דיני עשיית עושר ולא במשפט, וכי דהן התעשר על חשבונו של מזרה עת הופטר מחוב של למעלה מ-800,000 ש"ח (בערכי דצמבר 2009). לפיכך נטען כי המסקנה צריכה להיות אחת משתיים: אפשרות אחת הינה כי הכונס היה מוסמך לדון בנושא הערבויות והיה עליו להכריע בהן על פי דין, ולא להימנע מהכרעה בטענה שהתקנון שותק. אפשרות שנייה הינה כי הכונס לא היה מוסמך לדון בנושא הערבויות, כפי שלא היה מוסמך לדון בנושא החיובים שבין דהן כעובד החברה לבין החברה. לפיכך נטען, כי יש מקום להתערב בקביעתו של כונס הנכסים ובהחלטתו של בית המשפט בנקודה זו. דיון והכרעה 13. לאחר עיון בסיכומי טענות הצדדים ומוצגיהם ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו, הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי וכי דין שני הערעורים להידחות, וכך אציע לחבריי שנעשה. 14. נקודת המוצא לדיוננו – כפי שקבע, בצדק רב, בית המשפט המחוזי – הינה השאלה מהם גבולות הסמכות שהעניקו הצדדים לכונס הנכסים, רו"ח מאס. הגדרת גבולות הסמכות תאפשר להשיב על השאלה האם חרג רו"ח מאס מסמכותו בנקודה כלשהי בהכרעתו, באופן שמצדיק התערבותו של בית המשפט בהכרעתו. 15. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו מיום 31.1.2010 כי המנגנון שיחול על ניתוק השותפות בין הצדדים הינו המנגנון הקבוע בתקנון החברה. על כך אין מחלוקת, ובלאו הכי לא הוגש על פסק הדין ערעור והוא הפך זה מכבר לחלוט. כלומר, המסד ההתחלתי לבחינת הסמכות הינו תקנון החברה. סעיף 6.6 לתקנון החברה קובע כי: "בתמורה לקבלת מניות [בעל המניות] הפורש ... ישלמו בעלי המניות האחרים שקיבלו את המניות ... שליש מהשווי הנקי של נכסי החברה כפי שוויים בספרי החברה ביום הפרישה. אם לא יגיעו [בעל המניות] הפורש ובעלי המניות האחרים להסכמה על השווי הנקי של נכסי החברה ביום הפרישה, ישום את ערך הנכסים רואה החשבון של החברה וקביעתו תהא סופית ותחייב את הצדדים" (ההדגשה הוספה – י.ד.). נדבך נוסף מצוי בהחלטת בית המשפט מיום 1.2.2010, במסגרתה הוחלט – בהסכמת הצדדים – כי רו"ח מאס ימונה ככונס נכסים לביצוע פסק הדין מיום 31.1.2010 ויבצע את החישוב של זכויות דהן בהתאם לתקנון החברה. בכך הסכימו הצדדים לשנות מהוראת סעיף 6.6 לתקנון החברה שבה דובר על "רואה החשבון של החברה" ולהעניק את הסמכות לרו"ח מאס. זאת ועוד, נדבך נוסף מצוי בהחלטת בית המשפט מיום 15.8.2010 – שניתנה במענה לשאלות ההבהרה של רו"ח מאס – במסגרתה נקבע כי ככל שימצא רו"ח מאס ששווי החברה הינו שלילי, אזי התמורה שתשולם לדהן תסתכם בסכום אפס, ועוד נקבע כי אין בכך כדי להתייחס לקיומן של התחייבויות וערבויות אישיות של בעלי המניות. 16. ממכלול הדברים עולה כי: (א) תקנון החברה קובע כי בעל מניות שמבקש לפרוש מהחברה יקבל את חלקו היחסי בשווי הנקי של נכסי החברה. (ב) תקנון החברה קובע כי במקרה של חוסר הסכמה בקרב בעלי המניות בדבר השווי הנקי של נכסי החברה ביום הפרישה, רואה החשבון של החברה ישום את ערך הנכסים של החברה וכי קביעתו תהיה סופית ותחייב את הצדדים. (ג) בהתאם להחלטה מיום 1.2.2010, הסמכות לשום את נכסי החברה ולהכריע בשאלת חלקו של דהן בחברה הוענקה לרו"ח מאס, שנכנס לעניין זה בנעליו של רואה החשבון של החברה. (ד) בהתאם להחלטה מיום 15.8.2010, ככל ששווי החברה הינו שלילי, לא יקבל דהן כבעל מניות תמורה כלשהי בגין פרישתו. הנה כי כן, סמכותו של רו"ח מאס – אשר שואבת כוחה מהסכמת הצדדים הראשונית, כפי שהיא באה לידי ביטוי בתקנון החברה, ומהסכמת הצדדים המאוחרת, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהחלטות בית המשפט – הינה לשום את נכסי החברה ולקבוע את שוויים הנקי ביום הפרישה של דהן, זאת ותו לא. בנוסף, קביעתו של רו"ח מאס בעניין זה הינה סופית ומחייבת את הצדדים, בהתאם להסכמתם וללשונו המפורשת של תקנון החברה. 17. בטרם אפנה לדון בטענות הצדדים במקרה הנוכחי, מן הראוי לשוב ולהדגיש – כפי שקבע בצדק רב בית המשפט המחוזי – כי היקף ההתערבות של בית המשפט בהכרעתו של רו"ח מאס הינו מצומצם. זאת, לנוכח העובדה שמדובר בשמאי או מעריך שמונה בהסכמת הצדדים, תוך קביעה מפורשת כי הכרעתו סופית ומחייבת את הצדדים. בפסיקתו של בית המשפט העליון נקבע לא אחת כי בית המשפט לא יתערב כדבר שבשגרה בהכרעתו של שמאי או מעריך שהצדדים הסכימו שהכרעתו תהיה סופית ומחייבת. נקבע כי התערבות בהכרעה שכזו תתבצע רק בנסיבות יוצאות דופן של חריגה מסמכות, חוסר הגינות, חוסר תום לב, השפעה בלתי הוגנת או מרמה. בנוסף נקבע גם כי מקום שבו הצדדים הסכימו שחוות הדעת תחייב אותם אין להרשות בדיעבד הפרכתה לגופה על ידי ראיה חיצונית אחרת [ראו: עניין מרום בעמ' 391-390 והאסמכתאות המאוזכרות שם; ע"א 1168/07 יפה נוף – תחבורה, תשתיות ובניה בע"מ נ' הפלר (טרם פורסם, 1.2.2009) בפסקאות 25-24 לפסק דיני והאסמכתאות המאוזכרות שם (להלן: עניין יפה נוף)]. ועוד ראוי להזכיר כי בפסיקתו של בית משפט זה נקבע בעבר כי ככל שמסקנותיו של שמאי או מעריך מוסכם נוגעות במובהק לעניינים שבשיקול דעת אין לאפשר בדיעבד לנהל דיון בשאלת אופן יישום שיקול הדעת, אף אם מדובר בטעות שטעה המעריך בתום לב. הטעם לכך הינו כיבוד רצון הצדדים לסמוך על השמאי או המעריך, ללא ערעור, לנוכח הכשרתו המקצועית וזהותו של המעריך [ראו: ע"א 66/67 גלובוס למזרח תעשייני עטים וצרכי משרד בע"מ נ' רולקס בע"מ, פ"ד כא(2) 146 (1967)]. אמנם, בפסיקה הוכרה גם האפשרות להתערב בחוות דעת שמאי מוסכם במקרים נדירים בעילה של "טעות גסה", אולם גם עילה זו צומצמה למקרים בהם הטעות עולה באופן מובהק מהכתוב או מכוונתם הברורה של הצדדים, וגם במקרים אלו נקבע שאין להביא ראיות חיצוניות לשם הפרכת חוות הדעת [ראו: עניין יפה נוף בפסקאות 25-24]. ואם ישאל המתבונן מן הצד מהו הטעם העומד מאחורי כלל ההתערבות המצומצמת בכגון דא, אזי יש להשיב כי מדובר בראש ובראשונה במדיניות שיפוטית שמכבדת את רצון הצדדים להפנות סוגיה מסוימת להכרעתו המחייבת והסופית של צד שלישי (יהיה כינויו "מעריך", "שמאי", "מפקח" או "מומחה"). מנגנון הכרעה שכזה הינו חלק מהאוטונומיה של הצדדים לקבוע לעצמם – בין אם במסגרת הסכם ובין אם בתקנון חברה – את "כללי המשחק", על כל הסיכונים והסיכויים שנובעים מכך. ולא למותר לציין בנקודה זו כי ביסוד הבחירה במנגנון הכרעה מסוג זה מצויה לעיתים קרובות תכלית של מהירות ויעילות ההכרעה [ראו: עניין מרום בעמ' 391]. לפיכך, התערבותו של בית המשפט במנגנון זה בדיעבד תישמר אך ורק למקרים יוצאי דופן בהם המנגנון הופעל באופן שחורג במובהק מאומד דעת הצדדים, כגון חריגה מסמכות או פגיעה בעקרונות של הגינות ותום לב וכללי צדק טבעי. צידו השני של המטבע, כאשר בנימוק רצון הצדדים עסקינן, הינו כי צד להסכם יהיה מנוּע, ככלל, מלטעון כנגד מנגנון הכרעה הסכמי שבמסגרתו הועברה ההכרעה לצד שלישי עקב מומחיותו בסוגיה, כאשר בדיעבד מתברר המנגנון כבלתי מוצלח מבחינתו במישור התוצאה הקונקרטית. שנית, מדובר במדיניות שיפוטית שמכירה בקיומם ובחשיבותם של מנגנוני הכרעה לבר-משפטיים מקצועיים ומהירים, כאשר מדובר בשאלות שבהן ההכרעה במחלוקת מחייבת מומחיות בתחום ספציפי, וכאשר הצדדים מלכתחילה בוחרים בשמאי או במעריך עקב המומחיות שיש לו באותו תחום [ראו: עניין יפה נוף בפסקה 24]. לדיון רחב יותר על היחס שבין מנגנוני הכרעה הסכמיים מסוג זה לבין מנגנונים הסכמיים בעלי מאפיינים דומים, כגון קביעה בהסכם שאישורו של מומחה יהווה תנאי לתשלום, ראו: דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ג' 71-60 (2003); ע"א 524/83 קן-תור נ' אלון, פ"ד מ(2) 533 (1986). לשאלת היחס שבין מנגנון הכרעה הסכמי מסוג זה לבין סמכותו של בית המשפט לעכב הליכים שמתנהלים לפניו עד להכרעת השמאי או המעריך, ראו: רע"א 7608/99 לוקי ביצוע פרוייקטים (בנייה) 1989 בע"מ נ' מצפה כנרת 1995 בע"מ, פ"ד נו(5) 156 (2002) (להלן: עניין לוקי). 18. נוכח אמות המידה האמורות, יש לבחון את טענות הצדדים כנגד הכרעתו של רו"ח מאס. בנקודה זו יודגש שוב, לשם שלמות התמונה ולשם שמירה על שמו הטוב של רו"ח מאס, כי אף אחד מהצדדים לא טען בשום שלב שהכרעתו של רו"ח מאס נגועה בחוסר הגינות, חוסר תום לב או השפעה בלתי הוגנת, ובוודאי שלא במרמה. נהפוך הוא, בית המשפט המחוזי מצא לנכון לציין שרו"ח מאס פעל בתום לב ובניסיון מבורך לסיים את כל המחלוקות בין הצדדים. לפיכך, העילה היחידה להתערבות בהכרעתו של רו"ח מאס הינה עילת החריגה מסמכות. ואכן, שני הצדדים הרחיבו בטיעוניהם בניסיון לשכנע כי רו"ח מאס חרג מסמכותו בנושאים מסוימים וכי בחוות דעתו נפלו שגיאות ברורות אשר מחייבות התערבות. עם זאת, בסופו של יום סבורני כי דין הטענות להידחות. אפרט. 19. השווי הנקי של נכסי החברה – סבורני כי יש לדחות את טענת דהן כי רו"ח מאס שגה כשקבע שיש לחשב את המונח "השווי הנקי של נכסי החברה" כשווי נכסי החברה לאחר הפחתה של שווי ההתחייבויות. ראשית, על אף שדהן ניסה לעטוף טענה זו ב"עטיפה" של חריגה מסמכות, הרי בפועל מדובר בטענה בדבר טעות באופן הפעלת שיקול הדעת המקצועי של רו"ח מאס. כאמור, לא די בטענת טעות פוטנציאלית שנפלה בהכרעתו של שמאי או מעריך מוסכם, הכרעה אשר הצדדים קבעו שתהיה סופית ומחייבת, כדי להקים עילת התערבות של בית המשפט. על הצד שמבקש בדיעבד "לפתוח" את ההכרעה הסופית להראות שנפלה בה "טעות גסה" או שהייתה חריגה מסמכות. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בטענה בדבר טעות באופן הפעלת שיקול הדעת המקצועי של השמאי או המעריך בסוגיה שמצויה במובהק בסמכותו מכוח הסכמת הצדדים ומכוח מומחיותו בה. ודוק, בנסיבות העניין דנן הערכת השווי הנקי של נכסי החברה מצויה ב"ליבת" סמכותו של רו"ח מאס, ולא מדובר בסוגיה שמצויה ב"שולי" הסמכות. זו המטרה העיקרית שלשמה נדרשו הצדדים לשירותיו של רו"ח מאס. לפיכך, אין לדבר בהקשר זה על חריגה מסמכות. גם "טעות גסה" איני סבור שניתן למצוא כאן, ויוטעם כי הדבר אף לא נטען במפורש. אף אם אניח לטובת דהן כי אכן נפלה טעות בהערכתו של רו"ח מאס בעניין זה (וכפי שאבהיר להלן, לגופו של עניין איני סבור כך) הרי זו טעות "רגילה", המצויה במתחם שיקול הדעת המקצועי של רו"ח מאס, וככזו היא אינה מקימה עילה להתערבותו של בית המשפט. כל קביעה אחרת תהיה מנוגדת ללשון המפורשת בה נקטו הצדדים ותרוקן מתוכן את הסיפא לסעיף 6.6 לתקנון שקובעת שקביעתו של רואה החשבון "תהא סופית ותחייב את הצדדים". שנית, ולגופו של עניין, סבורני כי לא נפלה טעות בהכרעתו של רו"ח מאס. בנקודה זו מקובלת עלי במלואה הנמקתו של בית המשפט המחוזי, ואחזור רק על עיקרי הדברים. בית המשפט ציין כי המונח "השווי הנקי של נכסי החברה" מוגדר במפורש כ"שווי השוק של הנכסים הקבועים של החברה בהפחתת התחייבויותיה" בסעיף 6.1.2.2 שמופיע בפרק בתקנון החברה שעוסק בפרישת בעל מניות מהחברה בתקופת הניסיון. בית המשפט המחוזי ציין כי בסעיף 6.1.2.2 נקבע שהגדרה זו תחול גם לעניין סעיף 13 לתקנון, וכי ברור שמדובר בטעות במִספור הסעיף, כאשר הפעם הבאה שהמונח "השווי הנקי של נכסי החברה" מופיע בתקנון הינה בסעיף 6.6 בפרק שעוסק בפרישת בעל מניות מהחברה לאחר תקופת הניסיון. ודוק, תקנון החברה מסתיים בסעיף 9 ואין בו סעיף 13. בהיעדר הגדרה אחרת למונח "השווי הנקי של נכסי החברה" בפרק שעוסק בפרישת בעל מניות מהחברה לאחר תקופת הניסיון, ולנוכח העובדה שמונח זה מופיע שוב בתקנון רק בסעיף 6.6, ומתוך שאיפה לפרשנות הרמונית של הוראות התקנון, סבורני כי לא נפלה כל טעות בהכרעתו של רו"ח מאס ובקביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה [ראו והשוו: החלטתי ברע"א 1452/10 מפעל הפיס בע"מ נ' טלמור (טרם פורסם, 11.10.2010)]. 20. זכויותיו של דהן כעובד החברה (שכר עבודה ופיצויי פיטורין) – סבורני כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי אין מנוס מביטול קביעותיו של רו"ח מאס בעניין זה מפאת חוסר סמכות, ולפיכך דין טענותיו של דהן בעניין זה להידחות. בית המשפט המחוזי ציין כי רו"ח מאס פעל אמנם בתום לב ובניסיון מבורך לסיים את כל המחלוקות שנותרו בין הצדדים, אולם הכרעתו בשאלת זכויותיו של דהן כעובד החברה מהווה "גלישה" לנושאים שאינם בסמכותו. אכן, מעיון בהוראות התקנון ובהחלטות בית המשפט המפורטות לעיל – אשר הגדירו, כאמור, את גבולות סמכותו של רו"ח מאס – עולה כי שאלת זכויותיו של בעל המניות הפורש לקבלת פיצויי פיטורין (ושכר עבודה) אינה מצויה בגדרי סמכותו של רו"ח מאס. ודוק, טענתו של דהן בדבר זכאותו לקבל פיצויי פיטורין מבוססת על סעיף 6.12 לתקנון, שקובע כי בעל מניות שפורש מהחברה זכאי לקבל מהחברה פיצויי פיטורין בגין התקופה שעבד בה לאחר תום תקופת הניסיון. סעיף זה אינו כולל מנגנון הכרעה דומה למנגנון שנקבע בסעיף 6.6 לתקנון. גם בהחלטות בית המשפט אשר פורטו לעיל ואשר משקפות את ההסכמות המאוחרות בין הצדדים לא ניתן למצוא עיגון לטענת דהן לפיה סמכותו של רו"ח מאס הייתה רחבה וכללה הכרעה בכל הסוגיות ששנויות במחלוקת בין הצדדים. ויודגש, רו"ח מאס לא מונה כבורר שתפקידו להכריע בכל הסוגיות שעשויות להתעורר בין הצדדים במסגרת ניתוק יחסיהם בינם לבין עצמם ובינם לבין החברה, ואין להרחיב את סמכויותיו בדרך של פרשנות המנוגדת ללשון התקנון וההחלטות. הרחבה שכזו צריכה להיעשות במפורש על ידי הצדדים ב"זמן אמת" ולא במשתמע ובדיעבד תוך ניסיון להצדיק הכרעה של השמאי או המעריך ש"גלשה" מעבר לסמכות [לקושי שמתעורר לעיתים בהבחנה שבין בורר לבין שמאי או מעריך מוסכם, ראו עניין לוקי]. אכן, אין לכחד שיש היגיון ברצון "לסגור את כל הקצוות הפתוחים" עת מדובר בניתוק היחסים בין שותפים או בעלי מניות ובמתן הכרעה סופית במכלול הנושאים שבמחלוקת, על מנת לייתר הליכים נוספים בערכאות שונות. יחד עם זאת, בהיעדר קביעה מפורשת בתקנון החברה ובהיעדר הסכמה מאוחרת של הצדדים בנקודה זו, אין מקום לבצע הרחבה כזו מכוח ההיגיון בלבד. בנסיבות העניין, סבורני כי לא הייתה לרו"ח מאס סמכות להכריע בזכאותו של דהן לפיצויי פיטורין ולפיכך צדק בית המשפט בקובעו שקביעותיו בעניין זה מבוטלות. כמו כן, מצטרף אני להמלצת בית המשפט בנקודה זו כי טוב יעשו הצדדים אם ינסו להגיע להסכמות ברוח קביעותיו של רו"ח מאס, על מנת לייתר הליכים נוספים בבית הדין לעבודה. 21. הערבויות וההתחייבויות האישיות – סבורני כי יש לדחות גם את טענות מזרה לעניין הערבויות וההתחייבויות האישיות. בעניין זה טוען מזרה, כאמור, שתי טענות חלופיות: האחת, כי תקנון החברה שותק בעניין זה ולכן מדובר בשאלה חיצונית שכלל אינה מצויה בסמכות רו"ח מאס. השנייה, כי שתיקתו של התקנון בעניין זה אינה מלמדת על ויתור של מי מבעלי המניות על זכאותו לתבוע השבה או השתתפות מבעל המניות השני בגין חלקו בערבויות האישיות בעת פרישתו מהחברה, וכי עניין זה מצוי בסמכותו של רו"ח מאס והיה עליו להכריע בו לגופו. אין בידי לקבל טענות אלה. אכן, תקנון החברה שותק ואינו עוסק במישרין בשאלת הערבויות האישיות. ואכן, אינני סבור שניתן לכלול את שאלת הערבויות וההתחייבויות האישיות במסגרת המונח "השווי הנקי של נכסי החברה", מכיוון שלא מדובר בנכסים או התחייבויות של החברה. עוד יצוין כי תקנון החברה כולל התייחסות לשאלות אחרות שמתעוררות במסגרת פרישתו של בעלי מניות מהחברה – לרבות שאלות של פיצוי בגין מוניטין או הכנסות צפויות של החברה, כאשר סעיף 6.11 לתקנון קובע במפורש כי בעל המניות הפורש אינו זכאי לפיצויים כאלו – אך אינו כולל התייחסות לשאלת הערבויות האישיות. בנסיבות אלה, מוכן אני להניח ששתיקתו של התקנון בשאלת הערבויות וההתחייבויות האישיות מעידה על כך שהשאלה לא עלתה על דעתם של בעלי המניות במועד הקמת החברה. היעדר התייחסות בתקנון החברה לשאלה זו פירושו כי ההכרעה בה נותרת במישור ההסכמי, כלומר כי הצדדים צריכים להגיע להסכמות ביניהם לעת פרישתו של אחד מהם בדבר שחרורו מהערבויות האישיות שניתנו על ידו לצדדים שלישיים. הסכמות אלה כפופות, כמובן, בראש ובראשונה להסכמתם של אותם צדדים שלישיים. במישור ההסכמי רשאים הצדדים, מטבע הדברים, להגיע להסכמה כי שחרור מי מהם מערבותו האישית יהיה מותנה בתשלום תמורה לבעל המניות השני או פטור מתשלום תמורה שכזו. במקרה דנן סבורני כי יש לייחס משקל רב – כאשר במישור ההסכמי עסקינן – להסדר הדיוני שקיבל תוקף של החלטה ביום 16.5.2010, במסגרתו הוסכם על פנייה משותפת לצדדים שלישיים על מנת לשחרר את דהן מערבויותיו האישיות לחברה ועל מנת להפוך את מזרה לערב יחיד. במסגרת הסדר זה צויין כי כנגד ביטול ערבויותיו של דהן לצדדים שלישיים יפקיד דהן את מניותיו בנאמנות אצל רו"ח מאס עד להכרעתו בשאלת השווי הנקי של הנכסים. בהסדר זה לא נאמר דבר וחצי דבר על תמורה שתשולם בעתיד על ידי דהן למזרה בגין שחרורו מהערבויות ואף לא נאמר שהצדדים שומרים על זכויותיהם וטענותיהם לעניין התמורה אשר תתברר בעתיד, בין אם על ידי רו"ח מאס ובין אם בדרך אחרת. יודגש, מדובר בהסדר מפורט אשר מעבר לסעיפים 4-1 שצוטטו ממנו לעיל כולל גם התייחסות למספר סוגיות ספציפיות, לרבות שאלת שכרו של דהן בתקופת הביניים עד להכרעת רו"ח מאס, וסוגיות בעלות אופי שולי כגון קו הטלפון הנייד שברשותו של דהן וציוד של החברה שהוחזק על ידו. סבורני כי בנסיבות אלה, לנוכח בחירתם של הצדדים שלא להתייחס לשאלת התמורה הפוטנציאלית שיהיה על דהן לשלם למזרה בגין שחרורו מהערבויות האישיות, מנוע מזרה מלטעון בדיעבד כי מגיעה לו תמורה בהקשר זה. אין לאפשר העלאת טענות בעניין זה בדיעבד, מקום בו לא נטענו ולא עוגנו, ולו עיגון מינימאלי, בהסדר הדיוני שעסק במישרין בשאלת הערבויות האישיות. ויודגש, שחרורו של דהן מערבויותיו נעשה בהסכמת הצדדים השלישיים ובהסכמת מזרה. לפיכך, אין מקום לטענת מזרה שמדובר בעשיית עושר ולא במשפט מצידו של דהן. כאמור, מצויים אנו בנסיבות העניין במישור ההסכמי ורק בו. למען שלמות התמונה אעיר בנקודה זו כי מוכן אני לילך כברת דרך עם מזרה במסגרת טענתו כי בעל מניות שנוטל על עצמו את כל הערבויות האישיות לחובות החברה במועד פרישתו של בעל המניות השני מהחברה חושף את עצמו לסיכון כלכלי גדול יותר. יחד עם זאת, השאלה אם ניתן לאמוד את הסיכון הכלכלי האמור ולתרגמו לשווי כלכלי שנדרש בעל המניות הפורש לשלם לבעל המניות הנותר, בהיעדר הסכמה לעניין תמורה בהקשר זה, מעוררת קושי. ודוק, לא נטען כי הערבויות האישיות שנטל על עצמו מזרה במועד פרישתו של דהן מומשו על ידי הצדדים השלישיים בנקודת זמן כלשהי בסמוך לאחר פרישתו של דהן, ולכן לא ניתן לדון בתביעת השתתפות של מזרה מדהן על פי חוק הערבות או חוק החוזים. במילים אחרות, מדובר בסיכון שנטל על עצמו מזרה במועד פרישתו של דהן, סיכון שכלל לא התממש באותה עת ונותר במידה רבה סיכון תיאורטי. בנסיבות אלה נותרת הסוגיה כולה במישור ההסכמי ורק בו, וכפי שציינתי לעיל סבורני כי ההסדר הדיוני מיום 16.5.2010 סותם את הגולל על הסוגיה. בבחינת למעלה מן הצורך אעיר כי ספק בעיניי אם נגרם למזרה נזק בנקודה זו, כאשר בהתאם לסעיף 6.11 לתקנון החברה לא נדרש מזרה לשלם לדהן תמורה כלשהי בגין מוניטין החברה, צבר הזמנותיה או הכנסותיה הצפויות. נראה לי כי בנסיבות אלה – והדברים נאמרים כאמור בבחינת למעלה מן הצורך – כי מעת שדהן פרש מהחברה ומזרה הפך לבעל המניות היחיד בחברה, ונוכח העובדה שמזרה נדרש לשלם לדהן רק עבור "השווי הנקי של הנכסים", ללא מוניטין והכנסות צפויות, נראה שהתוצאה בכללותה הינה מאוזנת ואינה דורשת התערבותנו. 22. סוף דבר; דין הערעורים להידחות. בנסיבות העניין, יישא כל צד בהוצאותיו. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט השופט צ' זילברטל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, י"ח בטבת תשע"ג (31.12.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11043410_W03.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il