פלוני נ. פלוני

5 1 בבית המשפט העליון ע"א 434/24 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן המערערת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל-נצרת (כב' השופט מ' שדאפנה) בתלה"מ 56004-12-21 מיום 28.12.2023 בשם המערערת: עו"ד ליאורה אוחנה פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל-נצרת (כב' השופט מ' שדאפנה) בתלה"מ (משפחה נצ') 56004-12-21 מיום 28.12.2023 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת. בין המערערת לבין המשיב מתנהלים מזה מספר שנים הליכים משפטיים שעניינם, בין היתר, באפוטרופסות על ילדיהם הקטינים (להלן: הקטינים) ובחלוקת הרכוש בין הצדדים. בשל ריבוי ההליכים בין הצדדים יתוארו להלן העובדות שנדרשות להכרעה בערעור שלפניי. במסגרת ההליך שעניינו בחלוקת הרכוש, עתרה המערערת לפירוק שיתוף בבית המגורים של הצדדים (להלן: בית המגורים), וביום 10.4.2022 הגישה בקשה למינוי מומחים, ובהם שמאי שיעריך את שווי בית המגורים ויסייע בקידום פירוק השיתוף. ביום 16.5.2022 דחה בית המשפט את הבקשה וקבע, בין היתר, כי בשלב זה אין צורך במינוי שמאי; כי שאלת זכויות הצדדים בבית המגורים תוכרע לאחר הצגת ראיות ודיוני הוכחות; ושממילא ניתן יהיה למנות שמאי כאמור במסגרת פסק הדין בהליך ככל שטענות המערערת לעניין זכויותיה בבית המגורים יתקבלו (להלן: ההחלטה מיום 16.5.2022). בהמשך לכך, ביום 7.11.2022 הגישה המערערת בקשה לקביעת מועד לישיבת הוכחות בעניין פירוק השיתוף בבית המגורים, וביום 20.12.2022 דחה בית המשפט את הבקשה תוך שקבע, בין היתר, כי "דרך המלך, וכפי שנקבע בהלכה הפסוקה, לשמוע את התביעה על כל רכיביה וללא פיצול הדיון בתביעה עצמה. בקשתה של [המערערת – ע' פ'] כאן הינה לפצל את התביעה הרכושית ולשמוע הוכחות רק בעניין פירוק השיתוף בבית המגורים [...] פסיקת ביהמ"ש ברורה בעניין פיצול תביעה, בה נקבע, כי פיצול דיון נעשה אך ורק במקרים חריגים ביותר" (להלן: ההחלטה מיום 20.12.2022; ההחלטות מיום 16.5.2022 ומיום 20.12.2022 יכונו להלן ביחד: ההחלטות בעניין פירוק השיתוף בבית המגורים). ביום 6.7.2023 הגישה המערערת בקשה נוספת בכותרת "בקשה דחופה לקביעת מועד לשמיעת ראיות בכלל התיקים"; ובו ביום קבע בית המשפט כי הצדדים יעבירו רשימת מועדים מוסכמת לקביעת ההליכים להוכחות תוך 10 ימים, תוך שצוין כי ניתנה בעבר החלטה שלפיה יש לקדם את ההליכים מוקדם ככל הניתן. ביום 5.8.2023 קבע בית המשפט את המועד הקובע לעניין סיום תקופת השיתוף בין הצדדים, וכן כי אלה יעדכנו תוך 14 ימים האם הגיעו להסכמה בנוגע למינוי רואה חשבון ושמאי. בצד המתואר, ביום 26.3.2023 קבע בית המשפט כי בית המגורים יפוצל כך שהמערערת תעשה שימוש בשתי הקומות העליונות, ואילו המשיב בקומה התחתונה; וכי המשיב יישא בהוצאות התאמת הבית לפיצול זה ככל שיידרשו. ביום 17.10.2023 הגישה המערערת בקשה לשימוש בממ"ד שנמצא באזור הקומה התחתונה בבית המגורים, וכשבוע לאחר מכן הגישה בקשה נוספת למתן החלטה בעניין זה. ביום 27.12.2023, לאחר שקיים דיון במעמד הצדדים, דחה בית המשפט את הבקשה לשימוש בממ"ד (להלן: ההחלטה לעניין השימוש בממ"ד) וקבע, בין היתר, כי המשיב הסכים לשינוי חלוקת השימוש בבית המגורים באופן שבו תוכל המערערת לעשות שימוש בממ"ד, אולם זו סירבה לכך. ביום 3.12.2023 הגישה המערערת שתי בקשות לפסילת המותב; הבקשה הראשונה הוגשה במסגרת ההליך שעניינו באפוטרופסות על הקטינים (להלן: ההליך בעניינם של הקטינים), ואילו הבקשה השנייה במסגרת תביעה שהגיש המשיב נגד המערערת לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: ההליך בעניין לשון הרע). במסגרת בקשת הפסלות בהליך בעניינם של הקטינים טענה המערערת, בעיקרם של דברים, כי החלטות המותב לעניין פירוק השיתוף בבית המגורים גרמו לפגיעה במערערת ובקטינים באופן שעולה כדי חשש ממשי למשוא פנים. בתוך כך, תיארה המערערת את השתלשלות העניינים בנוגע להחלטות המותב בעניין פירוק השיתוף בבית המגורים, כמו גם החלטות נוספות שנוגעות לקטינים, וכן ההחלטה לעניין השימוש בממ"ד, אשר לשיטתה מעידות על העדפתו של המותב את המשיב ועל נעילת דעתו ביחס למערערת. בנוסף, נטען כי החלטות המותב סותרות את המלצות גורמי המקצוע, ובהם גורמי הרווחה, ושקצב התקדמות ההליכים בעניינה פוגע בה ובקטינים. במסגרת בקשת הפסלות בהליך בעניין לשון הרע, נטען כי המותב נחשף להתבטאות של המערערת בתכנית רדיו – שבמסגרתה טענה, בין היתר, כי הוא מקבל שוחד מהמשיב במסגרת ההליכים נושא הערעור – ומשכך גיבש בית המשפט את דעתו ביחס אליה ועליו לפסול עצמו מלדון בעניינה. ביום 28.12.2023 דחה בית המשפט את בקשות הפסלות, וקבע כי בנסיבות המקרה לא מתעורר חשש ממשי למשוא פנים. בפתח הכרעתו ציין בית המשפט כי בקשת הפסלות בהליך שעניינו בקטינים הוגשה בשיהוי ניכר, בשים לב למועד תחילת הליך זה, וכן למועד התגבשותן של עילות הפסלות הנטענות. לגופם של דברים קבע בית המשפט כי בניגוד לטענתה של המערערת, הוא הכריע בכל הבקשות שהוגשו לפניו בהליכים נושא הערעור; וכי ניתן היה להשיג על החלטות אלו במסגרת הליכי ההשגה שקבועים בדין, כפי שאף עשתה המערערת ביחס לחלק מההחלטות. אשר לבקשת הפסלות בהליך שעניינו בלשון הרע, קבע בית המשפט כי אף היא הוגשה בשיהוי ניכר, וזאת בשים לב להתייחסותה של באת כוחה של המערערת לעילת הפסלות עוד בדיון מיום 3.5.2023, שבמסגרתו אף ציינה כי היא סומכת על בית המשפט. לבסוף, ציין בית המשפט כי אין בתחושתה הסובייקטיבית של המערערת כשלעצמה כדי להקים עילת פסלות, וממילא בנסיבות העניין לא קיים חשש ממשי למשוא פנים. מכאן הערעור שלפניי שבמסגרתו חוזרת המערערת, בעיקרם של דברים, על טענותיה בבקשת הפסלות שהגישה בהליך בעניינם של הקטינים, תוך שצוין כי שגה בית המשפט עת שהכריע בשתי בקשות הפסלות האמורות יחדיו. המערערת טוענת, בין היתר, כי החלטת הפסלות נעדרת התייחסות לטענותיה שנוגעות להחלטות המותב, ובהן ההחלטות לעניין פירוק השיתוף בבית המגורים, וכן ההחלטה לעניין השימוש בממ"ד, כמו גם להימשכות ההליכים בעניינם של הצדדים, ובפרט בנוגע לפירוק השיתוף בבית המגורים. בהקשר זה נטען, כי ההחלטות האמורות – שבמסגרתן כנטען נדחו טענותיה של המערערת – בצירוף התנהלותו של המותב בהליכים נושא הערעור, מעידות על נעילת דעתו בעניינה באופן שעולה כדי חשש ממשי למשוא פנים. אשר לקביעתו של בית המשפט שלפיה בקשת הפסלות בהליך בעניינם של הקטינים הוגשה בשיהוי ניכר, טוענת המערערת כי עצם הצטברות ההחלטות בעניינה, בצירוף התנהלותו של המותב בהליכים כאמור, היא שמקימה את עילת הפסלות ומשכך אין מדובר בשיהוי, לא כל שכן כזה שיצדיק את דחיית הבקשה. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, באתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. אמת המידה לפסילת שופט שיושב בדין היא קיומן של נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; ע"א 8911/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (14.1.2024); ע"א 6717/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (20.11.2023); ע"א 7444/23 נדב נ' ישורון, פסקה 6 (30.10.2023) (להלן: עניין נדב)). איני סבור כי המקרה שלפניי בא בגדר אמת מידה זו. ראשית, תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, קובעת כי על בעל דין להגיש בקשה לפסילת המותב מיד לאחר שנודע לו על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת. כפי שציין בית המשפט לענייני משפחה, מרבית טענותיה של המערערת אשר עומדות במוקד הבקשה נושא הערעור, ובהן הטענות שעניינן בפירוק השיתוף בבית המגורים, נוגעות להחלטות שניתנו לפני זמן רב, מבלי שניתן הסבר מספק לשיהוי הניכר שבהגשת בקשת הפסלות, ובאופן שיש בו כדי להצדיק את דחיית הערעור ביחס לטענות אלו (ע"א 7910/23 עו"ד מיכה צמיר – מפרק שער הגבינות שיווק מזון בע"מ נ' קדרון ושות' רואי חשבון, פסקה 8 (4.1.2024); ע"א 2305/23 צברי נ' וטנמכר, פסקה 11 (14.8.2023); ע"א 6066/21 ליאב יזמות וניהול פרויקטים בע"מ נ' תורג'מן, פסקה 9 (3.11.2021)). בהקשר זה טוענת המערערת כי עילת הפסלות נושא הערעור התגבשה אך לאחרונה בשים לב להצטברות ההחלטות והתנהלותו המתמשכת של המותב; ואולם, כפי שנפסק בעבר, טענת פסלות אינה בבחינת "נשק סודי" שנשמר לעת מצוא, ואין מקום להמתין עם העלאתה עד לעיתוי דיוני נוח עבור בעל הדין (ע"א 43/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (4.1.2024); עניין נדב, פסקה 7; ע"א 1551/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 11 (22.3.2023); ע"א 2435/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 9 (30.8.2022)). אף לגופם של דברים, הערעור שלפניי לא מקים עילת פסלות. המערערת טוענת, בעיקרם של דברים, כי החלטותיו של המותב בעניין פירוק השיתוף בבית המגורים וכן בשימוש בממ"ד, כמו גם הימשכות ההליכים בעניינם של הצדדים, מעידים על העדפתו של המותב את המשיב באופן שמקים חשש ממשי למשוא פנים. ואולם, כפי שנפסק בעבר, רק במקרים נדירים טענות שמכוונות לפעילות השיפוטית כשלעצמה יקימו עילת פסלות (ע"א 7646/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (14.12.2023); ע"א 3119/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (24.6.2020); וזאת אף ביחס לטענה שעניינה בהצטברות החלטות שמעידה לכאורה על חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 5330/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (10.12.2023); כן ראו והשוו: ע"פ 3504/92 הלפרן נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (28.10.1992)). איני סבור כי המקרה דנן בא בקהלם של אותם מקרים נדירים. למעשה, טענותיה של המערערת מכוונות בעיקרן לקצב שבו מתקדמים ההליכים בעניינה, ומעיון בהחלטות נושא הערעור, עולה כי מדובר בהחלטות דיוניות, שאין בהן כדי להעיד על הכרעה שאינה אובייקטיבית בסכסוך בין הצדדים, ושממילא הדרך להשיג עליהן היא בהליכי ההשגה שקבועים בחוק חלף הגשת בקשת פסלות (ע"א 6079/23 גבעון נ' ון-אמדן, פסקה 11 (21.8.2023); ע"א 5470/23 גנות נ' כהן, פסקה 5 (10.8.2023)). בנוסף, טענותיה של המערערת שמכוונות לפירוק השיתוף בבית המגורים ולשימוש בממ"ד, כמו גם לשגיאות שנפלו בהחלטת הפסלות נושא הערעור, הן טענות ערעוריות מובהקות שאין בהן כדי להקים עילת פסלות, ואף אין זו האכסניה המתאימה להעלאתן (ע"א 7087/23 ל.א.צ.פ ייזום בע"מ נ' סייג, פסקה 13 (24.10.2023); ע"א 6068/23 פלוני נ' פלוני, פסקה 11 (27.9.2023); ע"א 2619/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (18.5.2021)). הערעור נדחה אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ח' בשבט התשפ"ד (‏18.1.2024). מ"מ הנשיא _________________________ 24004340_M01.docx מב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1