אסתר שמעון נ. עו"ד מרדכי מיכאל- מנהל מיוחד לנכסי המערערים

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4339/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ המערערים: 1. אסתר שמעון 2. יצחק שמעון נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד מרדכי מיכאל – מנהל מיוחד לנכסי המערערים 2. כונס הנכסים הרשמי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת י' רוטנברג) בפש"ר 10798-03-20 מיום 21.4.2021 בשם המערערים: עו"ד מוטי שמעון פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת י' רוטנברג) בפש"ר 10798-03-20 מיום 21.4.2021, בגדרו נדחה ערעור שהגישו המערערים על הכרעת משיב 1 בתביעת חוב שהוגשה נגדם. הרקע לערעור ביום 11.3.2018 ניתן צו כינוס לכל אחד מהמערערים, לפי בקשת נושה, ומשיב 1 מונה כמנהל מיוחד לנכסיהם. ביום 10.3.2019 הוכרזו החייבים פושטי רגל ומשיב 1 מונה כנאמן לנכסיהם (להלן: הנאמן). ביום 26.3.2019 הגיש אחד מנושי המערערים, מר מנשה זוארץ (להלן: הנושה) תביעת חוב, בגין המחאה חתומה על שם משיבה 1 (להלן: החייבת ו-ההמחאה בהתאמה) על סך של 1,500,000 ש"ח לטובתו. מלבד צירוף ההמחאה החתומה, צירף הנושה הסכם בכתב שנערך בינו לבין משיב 1 (להלן: החייב), לפיו החייב שילם על חשבון החוב סך של 480,000 ש"ח ולכן יתרת החוב עומדת על סך של 1,020,030 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית (להלן: תביעת החוב). בנוסף לאמור, הנושה הציג הודעות "ווטס-אפ" לפיהן החייב פנה לנושה להסדרת החוב. תביעת החוב הועברה על ידי הנאמן לבא-כוחם של החייבים ביום 18.9.2019, אשר התבקש להגיב לתביעה בתוך 14 יום. כמו כן, הבהיר הנאמן כי בחלוף המועד יוכרעו התביעות בין אם תוגש תגובת החייבים ובין אם לאו. אולם תגובת החייבים לתביעת החוב לא התקבלה, גם לאחר שניתנו להם ארכות להגישה ונשלחו להם התראות חוזרות ונשנות. כמו כן, ביום 2.1.2020 התייצבה החייבת לחקירה במהלכה הצהירה כי היא מתכוונת להגיש את הערותיה ביחס לתביעת החוב עד ליום 20.1.2020, אך הדבר לא נעשה. ביום 21.1.2020, משלא הוגשו תגובות החייבים, הכריע הנאמן בתביעת החוב, על יסוד החומרים שהוגשו. תחילה התייחס הנאמן לאיחור שנפל בהגשת תביעת החוב אשר הוגשה ביום 26.3.2019 בעוד שהמועד האחרון להגשת תביעות חוב חל ביום 1.11.2018. הנאמן ציין כי ראה לנכון לדון בתביעת החוב חרף האיחור, נוכח השלב בו מצוי ההליך, כאשר טרם נבדקו יתר תביעות החוב וטרם הוגשה תכנית פירעון. כמו כן, נלקחו בחשבון מחדלי החייב, אשר לא מילא אחר הוראות הנאמן ולא המציא את צו הכינוס לנושים באופן מיידי כפי שנדרש ממנו לעשות. לגופה של ההכרעה בתביעת החוב, ציין הנאמן כי לאור המסמכים שצורפו על ידי הנושה, עולה כי תביעת החוב בדין יסודה. לפיכך אישר הנאמן את תביעת החוב, והעמידה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בהתאם להוראת סעיף 75 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, על סך של 1,110,030 ש"ח. בערעורם לפני בית המשפט הפנו המערערים את חיציהם הן נגד הארכת המועד שניתנה להגשת תביעת החוב והן נגד ההכרעה לגופה. בכל הנוגע להארכת המועד, נטען כי לא היה מקום לדון בתביעת החוב שהוגשה בשיהוי ובאיחור למרות שהנושה ידע על קיומו של הליך פשיטת הרגל. לגופם של דברים, נטען כי הכרעת הנאמן שגויה. בין היתר בשל כך שבין הנושה לבין החייבים קיימת מערכת עסקית סבוכה בקשר לעסקאות שונות שנעשו ביניהם לרכישת קרקעות, כאשר בהתחשבנות הכוללת הם אינם חבים לנושה דבר. הם גם לא קיבלו כל תמורה להמחאה שניתנה לנושה. הנאמן גם לא בחן כדבעי את טענותיהם ולא הזמינם לפניו לצורך בירור עובדתי מעמיק. הנאמן בתשובתו טען כי לא נפל כל פגם בשיקול דעתו. הארכת המועד להגשת תביעת החוב ניתנה לאחר שנמצא כי בשל מחדלי החייב לא נודע לנושה על צו הכינוס במועד, ולאחר שנמצא כי הארכה להגשתה לא תפגע בקצב התקדמות ההליך. ביחס להכרעת תביעת החוב לגופה, זו ניתנה לאחר שניתנו לחייבים מספר רב של ארכות להגיב לה, אך החייבים בחרו שלא לעשות כן. ההכרעה התקבלה לאחר בדיקה ובחינה מעמיקה ובהתבסס על ראיות המוכיחות שהמערערים מודים בחוב ומבקשים להסדירו. לעומת זאת, טענות החייבים בערעור הינן טענות כבושות וסתמיות שאינן נתמכות בכל ראיה. משיב 2, הכנ"ר, הצטרף לעמדת הנאמן. ביום 21.4.2021 דחה בית המשפט את הערעור. תחילה נקבע כי צדק הנאמן כאשר האריך את המועד להגשת תביעת החוב. בית המשפט עמד על מחדלי החייב, אשר לא המציא לנושה עותק מצווי הכינוס כפי שהיה עליו לעשות. בשל כך, הנושה לא ידע שהחייבים מצויים בהליך פשיטת רגל ובסמוך למועד שנודע לו על קיומו של ההליך, הגיש את תביעת החוב. בנסיבות אלו, דחיית תביעת החוב מחמת איחור בהגשתה לא הייתה צודקת. עוד צוין כי לחייבים ניתנו הזדמנויות רבות להגיב לתביעת החוב, אך הם נמנעו מלהביא את טיעוניהם בפני הנאמן, כך שאין כל מקום לתלונתם כי לא נבחנו טענותיהם כראוי. לגופם של דברים, לא נמצא כי יש בטענותיהם הכלליות של המערערים, בדבר קיומה של מערכת עסקית כלכלית ארוכת שנים ביניהם לבין הנושה, משום מענה של ממש להכרעת הנאמן. הכרעת הנאמן נתמכת היטב בראיות, בהן המחאה, הסכם ותצהיר. החייבים אף לא הכחישו את קיומן של ראיות אלה, ולמרות שלל הטענות שהעלו לא עלה בידם להסביר מדוע שילם החייב לנושה סכום של 480,000 ש"ח. בנסיבות העניין, לא נמצא כי בהתחשב בשיקול הדעת הרחב של הנאמן במילוי תפקידו ובהכרעותיו בתביעות חוב, קיים בסיס המצדיק התערבות בהכרעתו. מכאן לערעור שלפנינו, במסגרתו שבים המערערים וחוזרים על טענותיהם בכל הנוגע להתנהלותו והכרעתו של הנאמן. לטענתם שגה בית המשפט כאשר התעלם מכך שתביעת החוב הוגשה באיחור ניכר, חרף ידיעתו של הנושה על דבר קיומו של הליך פשיטת הרגל ובחירתו שלא להגיש את התביעה במועד. באשר להכרעה גופה, הכרעת הנאמן נעשתה באופן לקוני ללא כל הנמקה ראויה, מבלי שקדמה לה בדיקה הולמת, וללא שהוצגו ראיות לקיומו של חוב. לטענתם, הנאמן התעלם מטענותיהם כי נפלו קורבן למעשים לא חוקיים וכוחניים מצד הנושה כלפיהם. בנסיבות העניין, היה על בית המשפט לברר את תביעת החוב בעצמו. דיון והכרעה לאחר עיון במכלול החומר שצירף המערער לערעורו, בהכרעת הנאמן, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובנימוקי הערעור, מסקנתי היא כי דין הערעור להידחות על הסף לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 וכך אציע לחבריי שייעשה. תחילה יצוין כי נסיבות העניין אינן מגלות כל עילה להתערבות בקביעת בית המשפט המחוזי בדבר הארכת המועד שניתנה לנושה על ידי הנאמן. ככלל, ההלכה בנוגע להארכת מועד להגשת תביעת חוב מורה כי יש להקל עם נושה שאיחר בהגשת תביעת חוב, במיוחד כאשר מדובר בנושה שלא ידע בפועל על אודות מתן צו הפירוק וטרם חלה התקדמות משמעותית בהליך חדלות הפירעון (ע"א 1167/20 עו"ד עובדיה כהן נ' חברת יצחק י. גילק בע"מ, פסקה 7 (21.7.2021)). בענייננו, בנסיבות שבהן החייבים לא צייתו להחלטת בית המשפט ולא המציאו לנושיהם עותק מצו הכינוס שניתן בעניינם, ובהתחשב בשלב שבו מצויים היו הליכי פשיטת הרגל בעת שהוגשה תביעת החוב, אין כל מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי כי בדין קיבל הנאמן את בקשת הארכה. יתר טענות המערערים מכוונת בעיקרן נגד קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי. כלל הוא כי התערבותה של ערכאת הערעור תיעשה אך במקרים חריגים – כלל התקף ביתר שאת כאשר מדובר בהליך ערעורי המוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הדן בערעור על הכרעת בעל תפקיד בתביעת חוב (ע"א 3932/21 בוארן נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 17 (11.8.2021); ע"א 4909/21 קלי נ' עו"ד מיכל גלבוע, פסקה 23 (16.8.2021)). טענות המערערים אינן מגלות כל עילה להתערבות בהכרעת בית המשפט המחוזי, כי בהתייחס לשיקול הדעת הרחב המסור לנאמן במסגרת מילוי תפקידו, לא הוצג כל נימוק ראוי להתערבות בהכרעתו. ויצוין כי היקף ההנמקה הנדרש בהכרעה בתביעת חוב נגזר מנסיבות העניין, בהתחשב בין היתר באופי המחלוקת ומורכבותה. בהתייחס לתשתית הראייתית הפשוטה יחסית של מקרה זה – הכוללת בין היתר המחאה חתומה על שם החייבת לטובת הנושה ומסמכים המלמדים על סיכום בין החייב לנושה במסגרתו מודה החייב כי שילם סכום מסוים על חשבון החוב, ובהתחשב בכך שהחייבים לא הציגו גרסה רצופה כלשהי התומכת בטענותיהם וממילא לא גיבו אותה בראיות, לא מצאתי כי היה מקום להתערבות בהכרעת הנאמן אך בשל היותה מנומקת בצורה תמציתית יחסית. כמו כן, הטענות לפגם שנפל בהחלטת הנאמן, הנוגעות "לזכותם של המערערים לשטוח בפני הנאמן את טענותיהם, בטרם יקבל החלטתו בתביעת החוב" אינן ניתנות להתקבל. אין חולק כי על בעל תפקיד ליתן לצדדים הזדמנות הוגנת להשמיע את טענותיהם. אולם אין בטענות המערערים דבר המצביע על פגיעה בזכות הטיעון שלהם או כי לא ניתן להם יומם לפני הנאמן. למערערים ניתנו הזדמנויות חוזרות ונשנות להביא את טיעוניהם לפני הנאמן. הנאמן שב ופנה למערערים, ביום 8.9.2019, ביום 30.10.2019, ביום 5.1.20219 וביום 11.12.2019 לקבלת תגובתם כשהוא מתרה בהם כי בהיעדר תגובה, לא יהא מנוס מלהכריע בתביעת החוב ללא התייחסות מצדם. המערערים הם אלה שבחרו שלא להעלות את טענותיהם לפני הנאמן, כשהם מתעלמים באופן עקבי מפניותיו. אדרבה, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, הרושם המצטייר מהתנהלות המערערים היא, כי לא בכדי הם נמנעו מלמסור תגובותיהם, וזאת כחלק מהתנהלות כוללת של אי-שיתוף פעולה בהליך והתעלמות מהחובות המוטלות עליהם. אין גם כל בסיס לטענת המערערים כי בנסיבות העניין היה על בית המשפט לערוך "בירור של תביעת החוב בעצמו" לאור "מחדלי" הנאמן. לא רק שלא נמצא כאמור כי נפל פגם בהליך ההכרעה בתביעת החוב על ידי הנאמן, אלא שאין מקום לטענה כי על בית משפט "לקחת את המושכות לידיו". תפקידו של בית המשפט בדונו בערעור על הכרעת בעל תפקיד בתביעת חוב מצטמצם לפיקוח ובקרה על אופן ביצוע תפקידו ובחינת תקינות הפעולות המתבצעות על ידו. הפיקוח השיפוטי על פעולות בעל התפקיד מתאפיין בריסון ובהיקף התערבות מצומצם ביותר, בעוד שלבעל התפקיד מוקנה שיקול דעת רחב בביצוע תפקידו (רע"א 8038/20 ב.ר.ן. יוזמות והשקעות בע"מ נ' חיים ומשה מנגד בע"ל (בפירוק), פסקה 40 (16.1.2021)). ממילא אין מקום לבקשת סעד שמשמעותו כי בית המשפט יכריע בתביעת החוב במקום הנאמן. הערעור נדחה אפוא על הסף. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"א באלול התשפ"א (‏29.8.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21043390_N04.docx הב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1