המועצה האזורית אשכול ואח' נ' ממשלת ישראל ואח'

11 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4333/15 לפני: כבוד המשנה לנשיאה נ' הנדל כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט א' שטיין העותרות: 1. המועצה האזורית אשכול 2. עיריית באר שבע 3. המועצה האזורית בני שמעון 4. המועצה מקומית מיתר 5. המועצה המקומית עומר 6. אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל 2. משרד האנרגיה והמים 3. המשרד להגנת הסביבה 4. הרשות הממשלתית למים וביוב 5. משרד האוצר 6. משרד הבריאות 7. משרד הפנים 8. המנהל האזרחי לאיזור יהודה ושומרון עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ג באב התשפ"א (01.08.2021) בשם העותרות: עו"ד ציפי איסר איציק; עו"ד עמית ביטון; עו"ד קרן אבוהרון בשם העותרת 6: עו"ד טל גרנות בשם המשיבים: עו"ד תהילה רוט פסק-דין המשנה לנשיאה נ' הנדל: 1. במוקד העתירה שבכותרת ניצבת סוגיית הטיפול בשפכים הזורמים בערוצי הנחלים חברון, באר שבע והבשור, ונושאים על גליהם מפגעים סביבתיים ותברואתיים חמורים. 2. בגרסתה המקורית של העתירה, טענו העותרות – עיריית באר שבע, המועצות האזוריות אשכול ובני שמעון, המועצות המקומיות מיתר ועומר, וארגון אדם טבע ודין – כי "שפכי העיר חברון וסביבותיה [...] מוזרמים לנחל חברון ובדרך זו אל נחל באר שבע ונחל הבשור שבשטח מדינת ישראל". לדבריהן, תופעה ותיקה זו החמירה בעקבות "הפחתת השימוש בבורות ספיגה בחברון, הגידול בכמות השפכים והירידה באיכותם", כך שעל אף "התחייבותם המפורשת של המשיבים ליתן פתרון כולל לבעיה זו לפני כ-10 שנים, טרם סולק המטרד". בנסיבות אלה, ביקשו העותרות שורת סעדים, ובהם קידום מיידי של "תכנית לפתרון כולל של בעיית השפכים הזורמים בנחל חברון שמקורם בשטח הרשות הפלסטינית", הקמת מתקן לטיהור שפכים ו"מערכת השבת קולחים", שתאפשר שימוש בקולחים המופקים ממתקני הטיהור, ועוד. בתגובה מקדמית, טענו המשיבים כי המדינה "פעלה ופועלת באופן סביר וראוי לקידום הטיפול בבעיית השפכים המוזרמים בנחל חברון". הם עמדו על המורכבות הכרוכה בכך – בין היתר, מאחר "שסמכויות המינהל האזרחי באזור H1 בחברון (הוא השטח הרלוונטי ממנו מוזרמים השפכים) מוגבלות ביותר", בהתאם להסכם הביניים הישראלי-פלסטיני – והדגישו כי "לאורך השנים, נעשו מאמצים רבים וננקטו פעולות לצמצום זרימת השפכים בנחל חברון [...] והוקצו משאבים עצומים למימון פעולות אלו". כך, "באזור נקודת המעבר של הנחל מתחום איו"ש לתחום ישראל", הוקם בשנת 2009 מתקן תפיסה ייעודי משודרג שבו נעשות "פעולות שיקוע והפרדת מוצקים מתעשיית האבן והשיש כמות של מאות טונות ביום" (להלן: מתקן התפיסה). הבוצה השוקעת מפונה לאתר פסולת, ויתר השפכים מובלים למתקן טיהור השפכים בצומת שוקת (להלן: מט"ש שוקת). במט"ש זה, טוהרו באותה עת מדי יום 12,000 מ"ק לאיכות "שלישונית", המאפשרת לעשות בהם שימוש למטרות חקלאיות – ועד 4,000 מ"ק נוספים, שבהם ניתן להשקות רק גידולים מסוימים ("איכות שניונית"). נמסר כי כ- 6,000 מ"ק מן המים המטוהרים לאיכות שלישונית מנוצלים לצורך השקיה חקלאית וגינון, באמצעות המערכת להשבת מי קולחין (להלן: מפעל ההשבה), ויתרתם מוזרמת לאפיק הנחל – יחד עם "שפכים גולמיים שלא ניתן היה לטהר במט"ש בשל מגבלת הגודל הנוכחית שלו". לדברי המשיבים, הגדלת מט"ש שוקת והשלמת מפעל ההשבה, "בהתאם לתכניות העבודה שכבר הוחל בביצוען", יאפשרו לנצל את כלל השפכים המטוהרים, ולהפסיק, ולמצער לצמצם בצורה משמעותית, את ההזרמה לנחל. עם זאת, לצד הערכה שהעבודות יסתיימו בתחילת שנת 2018, המשיבים ציינו כי "בעיה מרכזית במערכת השבת הקולחין היא שרמת המליחות בשפכים המטוהרים [...] גבוהה ברמה שאינה מאפשרת שימוש לצורכי חקלאות", וכי טרם הושג שיפור בהיבט זה. 3. בתום הדיון הראשון בעתירה (הנשיאה מ' נאור, והשופטים ס' ג'ובראן ו-נ' הנדל), הוחלט לשוב ולדון בה "בעוד כחצי שנה" – ונקבע כי "במהלך תקופה זו זכאיות העותרות להציע למשיבים הצעות כהבנתן, והמשיבים מצידם יעשו כל מאמץ לפתרון הבעיה שמציבה העתירה" (החלטה מיום 21.11.2016). בהודעת עדכון מיום 9.5.2017 ציינו המשיבים כי "לא הועברו לרשות המים הצעות מטעם העותרים", ועמדו על האתגרים הקשורים לאיכות המים, נוכח "עלייה משמעותית בכמות המוצקים המרחפים" שמקורם במפעלי האבן בחברון, והזרמת תוצרי לוואי של הפקת שמן הזית ("עקר"). עם זאת, הם ציינו כי העבודות להרחבת מט"ש שוקת ומפעל ההשבה מתקדמות, וכי בתקופה אליה מתייחסת הודעת העדכון כמעט שלא הוזרמו לנחל שפכים גולמיים. 4. ביום 16.7.2017 ביקשו העותרות לתקן את עתירתן – בין היתר, על רקע חוות דעת אשר "מפריכה", לטענתן, "את הנחות המוצא של המשיבים [...] ומצביעה על כך שחלק ניכר מהזיהום הנדון בתיק זה מקורו בשטחי ישראל", והערות בית המשפט "בפרט באשר לניסוח הסעדים המבוקשים". בעתירה המתוקנת, הן טענו כי "מקור הזיהום העיקרי [...] הוא בפעולות מזהמות שלא כדין בתוך תחומי הקו הירוק", וכי גם לגבי חלקו של הזיהום שמקורו באזור עומדות למשיבים "סמכויות אכיפה ופיקוח הולמות". לצד זאת, העותרות גורסות כי התוכניות הנוכחיות של המשיבים לוקות "בהערכת חסר ניכרת של היקף השפכים הצפויים", כך שהן עלולות להוביל בעתיד לגלישת שפכים גולמיים או קולחים לנחל. לכן, הן מבקשות להורות למשיבים לפעול להפסקת הזרמת שפכים וקולחין "לנחל חברון ו/או בהמשכו לנחל באר שבע ולנחל הבשור", ולמניעת זיהום נחלים אלה. באופן קונקרטי, הן מבקשות לפעול למניעת הזרמת "עקר", שפכים ומלחים ממקורות בתחומי הקו הירוק, "באמצעות הפעלת סמכויות האכיפה [...] על פי הדין הישראלי"; ושל מלחים, חומרים רעילים ושפכים מהאזור, "באמצעות סמכויות המנהל האזרחי לאזור יהודה והשומרון [...] מכוח דיני המלחמה", או ועדת המים המשותפת. עוד מבקשות העותרות, להורות על קידום תוכנית מקיפה יותר לשדרוג מט"ש שוקת; גיבוש פתרון "לכל מי הקולחין שעתידים להגיע למפעל ההשבה"; שדרוג מתקן התפיסה; ומינוי "גוף כלשהו, מטעם ממשלת ישראל" שיגבש "מדיניות לניהול סביבתי חוצה גבולות". בתגובה, שבו המשיבים וטענו כי המדינה פועלת "באופן סביר וראוי" לפתרון הבעיה. לדידם, מקור מרבית השפכים הזורמים בנחל חברון "בביוב ביתי ותעשייתי הנוצר באיו"ש באזור חברון", כאשר בעיה נוספת היא הזרמת "עקר [...] מאיו"ש", וממקור ידוע אחד בתוך ישראל. נמסר כי נכון לשנת 2017, נפח השפכים הממוצע שנתפס במתקן התפיסה נע בין 12,500 ל-14,500 מ"ק ליום, וכי "למעט מקרים חריגים ביותר", אין זרימת שפכים במקטע הנחל שבין מתקן התפיסה למט"ש שוקת. אשר למתקן הטיהור, הם טוענים כי במהלך "רובה המוחלט של התקופה שמאז תחילת שנת 2016", כמעט שלא הוזרמו לנחל שפכים גולמיים – וכי העבודות להרחבת המתקן, כך שיוכל לטהר לאיכות שלישונית 30,000 מ"ק ביום, מתקדמות כמתוכנן וצפויות להסתיים ברבעון הראשון של שנת 2018. על פי השקפת המשיבים, מדובר בקיבולת העונה על הצרכים בשנים הקרובות, ובכל מקרה, ניתן יהיה להגדיל אותה עד 50,000 מ"ק ביום, "בהתאם להיתרי בנייה שיוצאו מכוחה של התכנית התקפה". אשר למפעל ההשבה – עבודות על רכיבים שונים שלו עתידות להסתיים, כך נאמר, עד סוף שנת 2018, ויאפשרו להרחיב את ניצול מי הקולחין "ללא פחות מ-7 מיליון מ"ק בשנה". פעולות אלה, יביאו לצמצום משמעותי של ההזרמה לנחל, בעוד תוכנית להעברת קולחין למפעל השבה שכן, ורכיבים נוספים, יפסיקו אותה כליל. לצד זאת, פירטו המשיבים שורת פעולות המבוצעות באזור, לרבות מול גורמים פלסטיניים – ודחו את טענות העותרות לגבי הסמכויות הרלוונטיות המסורות להם. אשר להפעלת ועדת המים המשותפת, המשיבים טוענים כי זוהי סוגיה "הנוגעת ליחסים הבילטראליים שבין מדינת ישראל לרש"פ", כך שאין מקום להתערבות שיפוטית לגביה – מה גם שמערכת ההסכמים הרלוונטית אינה מקנה לעותרות זכויות כלשהן בעניין. המשיבים דחו טענות נוספות של העותרות, בין היתר בשל אי מיצוי הליכים, והדגישו כי אף שטענות העותרות לגבי מקורות זיהום בתוך ישראל אינן נתמכות במידע הקיים, נערכה בעניין שורת בדיקות – שתוצאותיהן טרם התקבלו באותה עת. 5. בתום דיון בעתירה המתוקנת (השופטים ח' מלצר, נ' הנדל ו-ד' מינץ), הוחלט "כי המשיבים יגישו הודעה מעדכנת תוך שישה חודשים מהיום, ובה יפרטו את המהלכים שננקטו על ידם בתקופה זו, כמוצע בהודעה, וכן יוצג לנו לוח זמנים שיותווה לפתרון הבעיות שהציגו העותרים [...] בהיאסף החומר הנזכר [...] נחליט בדבר דרך המשך הטיפול בעתירה, לרבות האפשרות שיוצא בגדרה צו-על-תנאי ללא צורך בקיום דיון נוסף". בהתאם, הוגשה ביום 22.6.2018 הודעת עדכון שבה מסרו המשיבים על התפתחויות בזירות השונות של המאבק בשפכים. בזירת איו"ש, נמסר כי בפגישה שהתקיימה בראשית אותה שנה, "ציינו נציגי הבנק העולמי, בין היתר, כי הם מחויבים לקדם את פרויקט מט"ש חברון וכי מתבצעים מהלכים לקידומו". אשר למט"ש שוקת – נאמר כי עבודות ההרחבה עתידות להסתיים בחודש אוגוסט 2018, וכי השפעתו השלילית של ה"עקר" הייתה נמוכה יותר בשנת 2017, "בשל הפסקת פעילות בית הבד בחורה". בד בבד, נמסר כי הקמת הרכיבים המרכזיים של מפעל ההשבה עומדת בלוח הזמנים, ועתידה להסתיים בסוף שנת 2018 – אם כי, בשל האילוצים הנוכחיים ניתן צו הרשאה זמני להזרמת כמות קצובה של קולחין מטוהרים לנחל חברון. לצד עדכונים אלה, הציגו המשיבים את תוצאות הבדיקות שעל עריכתן הודיעו, כאמור, בתגובה המקדמית – וטענו כי הן שומטות את הקרקע מתחת לטענות העותרות לגבי מקורות זיהום לא מטופלים בתחום ישראל. בשולי הדברים, הודיעו המשיבים כי "המשרד להגנת הסביבה, בשיתוף עם המנהל האזרחי ורשות המים, פועל לגיבוש תכנית לטיפול בזיהומים חוצי גבולות בנושאים שונים בדגש על שפכים ופסולת" – ברוח הסעד שהתבקש בעתירה המתוקנת. בתגובה שהגישו בחודש מרץ 2019, טענו העותרות כי הודעת העדכון מלמדת "שאין למדינה תכנית ממשית כלשהי, לא כל שכן מועד צפוי ומתוכנן" להפסקת הזרמת השפכים והקולחין לנחלים. זאת, בין היתר נוכח הפער בין כמות השפכים המגיעה למט"ש שוקת – אשר עתידה לגדול משמעותית עם הרחבתו – לבין השפכים שבהם ניתן יהיה לעשות שימוש במסגרת מפעל ההשבה (נוכח הצורך במהילתם במים שפירים). העותרות העלו טענות נוספות כלפי המשיבים, וסיכמו כי הגיעה העת למתן צו על תנאי בעתירה. על פי החלטת המשנה לנשיאה ח' מלצר, הוגשה ביום 1.11.2019 הודעת עדכון נוספת מטעם המשיבים. בהודעה זו נאמר כי מאז חודש אפריל 2019 "ביציאה לנחל מוזרמים קולחין שטוהרו במט"ש לאיכות המאפשרת 'השקיה חקלאית בלא מגבלות'", בכמות ממוצעת של 12,000 מ"ק ליום – ובהתאם להוראות צו הרשאה (מחודש יולי 2019). המשיבים מעריכים כי "בקיץ 2020 [...] תשתיות מפעל ההשבה יהיו ערוכות לספק כמות של יותר מ-7 מיליון מ"ק מי תמהיל בשנה" – מה שיביא "לצמצום משמעותי", אך הדרגתי, "בהיקף הקולחין המוזרמים לנחל". הפסקה מוחלטת של ההזרמה, צפויה, על פי ההודעה, רק עם חיבור מפעל ההשבה הקיים למפעל ההשבה המרחבי, "במהלך שנת 2021". אשר לפעילות באזור, נמסר על מפגשים עם גורמים פלסטיניים בסוגיית הטיפול בנסורת השיש והמלחים מתעשיית העורות, ועל פתרונות המתגבשים בנוגע לנסורת ול"עקר". כן נמסר כי בחודש ספטמבר 2019 החלו העבודות להקמת מט"ש חברון – שספק אם ישפיע על כמויות השפכים שיגיעו לישראל, אך יתרום לאיכותם. לצד עדכונים אלה, הוסיפו המשיבים כי קיימת כוונה להקים "צוות בין-משרדי" שיהיה אמון על "עדכון ותיאום בין הגורמים השונים; כאשר אף נציגי העותרות יזומנו לדיונים" (להלן: הצוות הבין-משרדי). בנסיבות אלה, ביקשו המשיבים לדחות – ולמצער, למחוק – את העתירה, גם בשל השינויים המהותיים שחלו בתשתית העובדתית הרלוונטית מאז הוגשה, ובשל אי צירוף משיבים נחוצים רבים (דוגמת המועצה המקומית חורה, שהפעילה באותה עת את מט"ש שוקת ומתקן התפיסה). 6. העותרות התבקשו להגיב להודעה, אך על רקע תחילת פעילותו של הצוות הבין-משרדי, הורה המשנה לנשיאה ח' מלצר, ביום 6.2.2020, כי "העותרות תגשנה הודעת עדכון מטעמן עד לתאריך 30.06.2020, כמבוקש". לבקשתן, נדחה גם מועד זה, ובסופו של דבר הוגשה ההודעה ביום 1.1.2021. העותרות מסרו כי פעילות הצוות הבין-משרדי הניבה פירות מסוימים, וביקשו לאפשר להן לשוב ולעדכן עד יום 30.6.2021, "בתקווה, כי עד אז יאושר תקציב המדינה ונוכל לצפות בהתקדמות משמעותית להסרת המטרדים". בתווך, הוגשה הודעת עדכון מטעם המשיבים, ובה התייחסות לרכיבים השונים של מערך הטיפול בשפכים. נמסר כי מתקן התפיסה ומט"ש שוקת הועברו לאחריות תאגיד המים והביוב נווה מדבר – אשר כבר הגיש טיוטה ראשונית של תוכנית לשדרוג והגדלת קיבולת מתקן התפיסה לרשות המים. עם זאת, המשיבים עמדו על "קשיים בפעילות מתקן התפיסה", בעיקר כתוצאה מהחלטה של מנהלת קו התפר "על פתיחת סבכת הגדר בנחל", במסגרת היערכות לשיטפונות במהלך חודש נובמבר 2020. לדברי המשיבים, בעקבות תקלה זו, הוחלט לגבש נוהל "בדבר אופן פתיחת הסבכה [...] וכן על ביצוע טיפול שוטף להסרת פסולת ומשקעים בקטע הנחל שממזרח לגדר", והתקבלו החלטות נוספות. מלבד תקלות אלה, נשלחה לתאגיד נווה מדבר "הזמנה לשימוע והתראה מכוח חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 בשל ניהול מתקן התפיסה ללא רישיון עסק". אשר לפעילות מט"ש שוקת, צוין כי "טרם הוגשה בקשה לצו הרשאה חדש מאת התאגיד, אך היא אמורה להיות מוגשת בשבועות הקרובים" – בשים לב לכך שהזרמת קולחין "בכמות מסוימת ובתקופות מסוימות בשנה בלתי נמנעת". בהתייחס לניצול הקולחין המטוהרים, הובהר כי מפעל ההשבה מאפשר לנצל כעת רק כשליש מן הכמות (כ-6000 מ"ק ביום) – בעוד כמות כפולה מזו מוזרמת לנחל חברון. כן נמסר כי התוכנית להעברת הקולחין הבלתי מנוצלים למפעל ההשבה המרחבי – שאמורה להפסיק, בכפוף לביקוש מספיק, את ההזרמה לנחל – טרם הוגשה, אם כי הדבר צפוי להתרחש "ברבעון השני של שנת 2021". 7. ביום 21.2.2021 נעתר המשנה לנשיאה ח' מלצר לבקשת המשיבים לשוב ולעדכן; התיר לעותרות להגיב להודעה העתידית; וקבע כי "בשים לב להימשכות ההליך והפעולות השונות שנעשו עד כה במאמץ למצוא פתרונות לסוגיות שהועלו בעתירה [...] התיק ייקבע לדיון בפני הרכב עד לסוף חודש ספטמבר 2021". בהתאם, הגישו המשיבים, ביום 26.7.2021, את העדכון הבא: אשר למתקן התפיסה, נאמר כי ימים ספורים לפני כן פורסם מכרז "להתקשרות עם קבלן משנה לצורך הפעלת מתקן התפיסה", ובו נכללו דרישות "בדבר שמירה על ניקיון רציף של הנחל [...] ופינוי שוטף של משקעי הבוצה והפסולת המצטברים בו". כמו כן, הוחלט כי הסכר שנועד לתפוס את השפכים ולהעבירם אל מתקן התפיסה "יועתק מזרחית לגדר ההפרדה", תוך "הסדרה של הנחל [...] אשר תמנע הצטברות של בוצה", וכי תקודם תוכנית שדרוג למתקן התפיסה – עד כדי הכפלת הקיבולת שלו, כך שתעמוד בתחזית לגידול בכמויות השפכים עד שנת 2040. לצד זאת, נעשות פעולות לצורך הסדרה תכנונית של המתקן. עוד נמסר, כי צו הרשאה חדש מתיר להזרים קולחין מטוהרים באיכות שלישונית לנחל עד יום 31.12.2021, וכי חלה התקדמות באשר לניהול וניצול מפעל ההשבה: בחודש יוני 2021 הוגשה לוועדת שיפוט ברשות המים תוכנית להעברת הקולחין הבלתי מנוצלים אל מפעל ההשבה המרחבי – ובמקביל, מצויה "בתהליך ביצוע מתקדם" תוכנית האמורה להגדיל את כמות הקולחין שניתן למהול ולנצל באזור עצמו, באמצעות הגדלת אספקת המים השפירים. לדברי המשיבים, ביצוע תוכנית זו אמור להסתיים עד סוף שנת 2022. אשר למקור הזיהום, נמסר כי ההערכה היא שהשלמת מט"ש חברון תושלם בתוך שנה; כי גובשה תוכנית ראשונית להקמת מתקן לטיפול ברובה "בצמוד לאזור התעשייה אל-פאחס, שהוא המקור העיקרי" לה; וכי מתקיימת בחינה ראשונית של חלופה לפיה רוב השפכים "ייתפסו עוד באיו"ש". 8. מנגד, העותרות טענו כי "חלף חלוף הזמן הרב מאז הגשת העתירה, ההתקדמות בשטח היא איטית ביותר" – וכי המשיבים לא הציגו לוח זמנים ברור להפסקת הזרמת השפכים והקולחין בנחלים. כך, למשל, שדרוג והרחבת מתקן התפיסה מצויים כיום "רק בשלבים של הכנת כתבי כמויות, ומועד לביצועם – עדיין אין"; מט"ש שוקת כלל אינו מפיק קולחין באיכות שלישונית, שכן רמות הנתרן והמליחות הגבוהות מחייבות את מהילתם במים שפירים; עבודות השלמת מפעל ההשבה, לא הביאו בכנפיהן מזור, בשל אתגרי אספקת המים השפירים עליהם מסרו המשיבים בהודעת העדכון – בעוד גורלה של תוכנית החיבור למפעל ההשבה המרחבי אינו ברור. העותרות מלינות על ריבוי אירועי הזרמת שפכים או קולחין לנחל, למרות הלקחים שהופקו, כביכול, מתקלות העבר (לעיל, פסקה 6) – ואף שהובטח להן כי "לא יוזרמו כלל מי קולחין בחודשי הקיץ היבשים לנחל באר שבע". הן מוסיפות ומתייחסות לתקופה הארוכה שבמהלכה הוזרמו קולחין ושפכים לנחל ללא צו הרשאה מתאים, ומבקרות גם את הצו שניתן ביום 23.6.2021 – בטענה שהוא "מכשיר למעשה עבריינות סביבתית", וניתן בחריגה מסמכות. לבסוף, העותרות תוקפות מרכיב נוסף של חוסר חוקיות במערך הטיפול – פעילותו של מתקן התפיסה "ללא הסדרה תכנונית וללא רישיון עסק". נוכח פגמים וכשלים אלה, הן סבורות כי על המשיבים מוטלת "חובה לנקוט לאלתר בצעדים אופרטיביים", וכי נדרשת התערבות שיפוטית בעניין. 9. בעקבות הדיון השלישי בעתירה, שהתקיים ביום 1.8.2021, הורינו כדלקמן – "תיק זה מתנהל במשך תקופה ארוכה. המשיבים מסכימים כי יש מקום לשפר ולשנות את המצב. בדיון שהתקיים היום, הסתייגו באות כוח העותרות מכך שאין מועדים קונקרטיים לפעולות וליעדים שונים. במהלך הדיון שנערך לפנינו השיבה באת כוח המשיבים לטענה, תוך ציון רשימה של פעולות ביחס לסוגיות שונות [...] למען הסדר הטוב, וכדי להתקדם בצורה יעילה בבירור העתירה, על באת כוח המשיבים להגיש בתוך עשרה ימים מהיום, בצורה מסודרת, את הרשימה האמורה שהוצגה בעל פה במהלך הדיון". המשיבים מילאו אחר ההחלטה, אך הדגישו כי הפעולות מבוצעות בעיקרן "באמצעות גורמים שאינם מדינתיים", וכי לוחות הזמנים המשוערים שהציגו "אינם יכולים להביא בחשבון אילוצים או עיכובים שאינם תלויים במשיבים". על פי ההודעה, הליכי המכרז שהוזכר בהודעתם הקודמת (לעיל, פסקה 7), בהקשר של תחזוקת הנחל, עתידים היו להסתיים בחודש ספטמבר 2021. כן הוצגה הערכה לפיה עבודות להקמת "סכר צפונית לגדר הביטחון", לצד צנרת שתוביל את השפכים ישירות למתקן התפיסה, יושלמו ברבעון הראשון של שנת 2022. במישור אחר, המשיבים עדכנו כי ננקטו פעולות להסדרה תכנונית של מתקן התפיסה, וכי התבקש אישור מיוחד לביצוע עבודות חיוניות לשדרוגו והגדלת הקיבולת שלו. להערכתם, החלטה בבקשה האחרונה עתידה להתקבל עד סוף השנה, ואם תהיה חיובית הרי שעבודות השדרוג יושלמו בתוך "כשנה". אשר לטיפול בעודפי הקולחין המטוהרים במט"ש שוקת – נמסר כי עד סוף שנת 2022 צפוי להסתיים פרויקט הגדלת אספקת המים השפירים לאזור, וכי "לקראת סוף שנה זו" צפויה רשות המים לאשר גם את תוכנית החיבור למפעל ההשבה המרחבי (מאגר נבטים). המשיבים מעריכים כי פרויקט זה – שעלותו מוערכת בכ-35 מיליון ₪ – יושלם בתוך כשנתיים ממועד אישור התקציב לו (במסגרת תקציב המדינה). בתגובה, שבו העותרות והלינו על אי הצגת מועד קונקרטי להפסקה מוחלטת של הזרמת השפכים והקולחין לערוצי הנחלים, וביקשו כי יינתן צו על תנאי בעתירה. לדעתן, ההתקדמות האיטית בשטח מנוגדת לחובת הרשויות לפעול במהירות ראויה, ו"שיקולים תקציביים כמו גם שיקולי מורכבות [...] אינם יכולים להצדיק פגיעה מתמשכת וכה מופלגת [...] בזכויות יסוד". הכרעה 10. כפי שציינו בהחלטה מיום 1.8.2021, אין מחלוקת "כי יש מקום לשפר ולשנות את המצב". בה בעת, אין מחלוקת כי מאז הגשת העתירה חלה "התקדמות מסוימת [...] בהתקנת תשתיות המשמשות לטיפול בבעיית זיהום הנחלים", כלשון העותרות בהודעתן מיום 1.1.2021 (ראו לעיל, פסקה 6). בפראפרזה על דברי רבי טרפון, על הרשויות שלפנינו המלאכה לגמור, אך ברור שהן אינן רואות עצמן בנות חורין ליבטל ממנה (משנה, אבות ב, טז). אכן, התמונה המלאה של הצעדים שננקטו לפתרון בעיית השפכים, מצביעה על מורכבות רבה. ראשית, מעניין לציין כי חלק מהעותרות דנן צורפו לעתירה קודמת שהוגשה בנושא בראשית המילניום (בג"ץ 3511/02 עמותת "הפורום לדו קיום בנגב" נ' משרד התשתיות (26.6.2005); להלן: העתירה הקודמת), דווקא כמשיבות – וכי בפסק הדין באותו הליך הוזכרה התנגדותה של עותרת 5 כאחד הגורמים לנטישת מתווה מסוים שהציעה המדינה (למעשה, מחלוקת תקציבית עם עותרת 4 הוזכרה גם בכתבי הטענות בהליך דנן כאחד מגורמי העיכוב; ראו, למשל, פסקה 63 לתגובה המקדמית מטעם המשיבים). חשוב מכך, פסק הדין בעתירה הקודמת, שנמחקה על רקע הודעת המדינה "כי פרויקט הקמתו של מט"ש שוקת החל קורם עור וגידים", מסייע להמחיש את גודל האתגרים שניצבו – ועודם ניצבים – לפני המשיבים, ושל היקף ההשקעה בפתרון הסוגיה. כך, מט"ש שוקת, שנתפס באותה עת כפתרון "סביר וראוי" לבעיה, מהווה כיום רק אחד מרכיביו של מערך טיפול מקיף ומסועף בשפכים, שהושקעו בו, לדברי המשיבים, מאות מיליוני ₪. כאמור, לצד מתקן הטיהור – שקיבולתו המקורית הוגדלה בצורה ניכרת – הוקמו גם מתקן תפיסה ייעודי, שאף הוא מיועד לשדרוג והרחבה, ומפעל השבה, המאפשר לנצל את הקולחין המטוהרים. לשם הגדלת היקף הניצול של קולחין אלה פועלים כעת המשיבים בשני מסלולים: הגדלת אספקת המים השפירים הנחוצים למהילת הקולחין המלוחים, וקידום החיבור למפעל ההשבה המרחבי, שיאפשר לעשות בקולחין שימוש גם באזורים אחרים. בד בבד, על יסוד בדיקות שאישרו כי מקור הזיהום בשפכים הזורמים מעבר לקו הירוק (למעט בית בד אחד שפעל בתוך ישראל, והזרמת ה"עקר" ממנו אכן הופסקה; ראו לעיל, פסקה 5), המשיבים פעלו – במסגרת הסמכויות המוגבלות המסורות להם באזור, ובשיתוף פעולה עם גורמים פלסטיניים – להפחתתו. כך, למשל, נמסר בהודעת העדכון מיום 1.11.2019, על פיתרון שהגו האחרונים לגבי נסורת השיש מן המפעלים בחברון, ועל עבודת מטה שנועדה לקדם איסוף של ה"עקר" מבתי הבד הפועלים באזור. בהודעת עדכון מאוחרת יותר, נמסר גם על תוכנית ראשונית לטיפול ברובה סמוך למקורה, ועל התקדמות בהקמת מתקן טיהור שפכים בחברון עצמה (לעיל, פסקה 7). 11. כמובן, למבחן התוצאה משמעות רבה, והתוצאה הרצויה טרם הושגה. נראה כי לפחות באופן חלקי, ניתן לזקוף את העיכוב "לזכות" אילוצים שונים – החל בהיעדרו של תקציב מדינה (ראו לעיל, פסקאות 6-7), וכלה בשיקולי הביטחון שבגינם הותקנה, "לפני שנה שנתיים", בנחל חברון "סבכה" שהובילה להזרמות שפכים לנחל (ראו דברי באת כוח המשיבים, בעמוד 8 לפרוטוקול הדיון מיום 1.8.2021). כך או כך, נוכח כברת הדרך שעברו המשיבים (והגורמים הנוספים המקדמים בפועל את הפתרונות השונים), כמפורט בהרחבה לעיל, דומה כי העתירה הנוכחית מיצתה את עצמה. עיון בחומר מלמד כי התשתית העובדתית ששורטטה בשתי גרסאותיה של העתירה אינה רלוונטית עוד – אם בשל הצעדים המשמעותיים שננקטו מאז הגשתן, ואם בשל הבדיקות שהפריכו חלק מהנחות העותרות לגבי מקורות הזיהום. גם מן הבחינה המהותית, הצעדים שננקטו מעניקים מענה לא מבוטל לשני הסעדים הראשונים שהתבקשו בעתירה המתוקנת – והקמת הצוות הבין-משרדי מתכתבת במישרין עם הסעד השלישי, שעניינו הקמת "גוף כלשהו [...] אשר יוביל ויתכלל" את פעילות ממשלת ישראל לגבי מניעת מפגעים סביבתיים החוצים את הקו הירוק. ההליך דנן איננו הזירה המתאימה לבירור הטענות המאוחרות שהעלו העותרות כלפי צווי ההרשאה שהוזכרו לעיל, או לגבי מצבו התכנוני של מתקן התפיסה, ולא לחינם התמקדה תגובתן להודעת העדכון האחרונה מטעם המשיבים בביקורת על העדר "מועד קונקרטי" להפסקת ההזרמה. אכן, זהו הקושי המרכזי שנותר – אך בהתחשב בצעדים שכבר נעשו, בתוכניות המצויות בשלבי גיבוש והגשמה שונים, ובלוח הזמנים המשוער שהוצג בהודעת העדכון האחרונה, אין בכך כדי להצדיק את המשך הפיקוח של בית המשפט על המלאכה שנותרה. 12. סוף דבר, העתירה מיצתה את עצמה, והיא נמחקת בזאת. כמובן, אין בכך כדי לסגור את שערי בית המשפט בפני העותרות במקרה של שינוי נסיבות – לרבות חריגה משמעותית מלוח הזמנים שהציגו המשיבים. נוכח תרומתה המצטיירת של העתירה לקידום פתרון לבעיית השפכים הזורמים בנחלי הדרום, תישא המדינה בהוצאות העותרות בסך כולל של 10,000 ₪. המשנה לנשיאה השופט ע' גרוסקופף: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' שטיין: אני מסכים. ש ו פ ט אשר על כן, הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיאה נ' הנדל. ניתן היום, ‏י"ז בטבת התשפ"ב (‏21.12.2021). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 15043330_Z75.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1