אליהו פרץ נ. נציבות מס הכנסה

פסק-דין בתיק בג"ץ 4333/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4333/05 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור העותר: אליהו פרץ נ ג ד המשיבות: 1. נציבות מס הכנסה 2. הוועדה הרפואית לעררים לפי פקודת מס הכנסה-המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד א' ברקאי בשם המשיבות: עו"ד ג' שירמן פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. העותר הינו נכה. הוא הוכר כנכה בשיעור 100 אחוזים לתקופה שמאז 11.12.00 לצורכי מס הכנסה. לטענתו זכאי הוא להכרה כאמור לתקופה הקודמת ליום 11.12.00. לכך עותר הוא בעתירתו זו. 2. בשנת 1997 הגיש העותר בקשה לקביעת אחוז נכות בהתאם לתקנות מס הכנסה (קביעת אחוז נכות), התש"ם-1979 (להלן - התקנות), בשל מחלת הסכרת ממנה הוא סובל. ביום 2.6.98 קבעה ועדה רפואית (הפועלת מכוח תקנה 2 לתקנות) כי לעותר נכות של 70.38%, החל מיום 7.6.90. העותר ערר על החלטת הוועדה, וביום 26.1.99 העמידה ועדה רפואית לעררים (הפועלת מכח תקנה 18 לתקנות) את נכותו על 79.73 אחוזים, החל מיום 7.6.90. בחודש דצמבר 2000 הגיש העותר בקשה מחודשת לקביעת אחוז הנכות בשל החמרה במצבו. בעקבות בקשתו קבעה הוועדה הרפואית ביום 14.5.01 כי לעותר נכות רפואית צמיתה של 100%. תחילה נקבעה הנכות החל מיום 16.12.00, ואילו בהחלטה מאוחרת יותר, אשר ניתנה ביום 25.2.02, בעקבות פניית העותר לנציבות מס הכנסה, שינתה הוועדה הרפואית מועד זה ליום 11.12.00. בחודש אוגוסט 2004 הגיש העותר ערר על החלטותיה הנזכרות של הוועדה הרפואית, בטענה כי יש לקבוע את מועד תחילתה של הנכות בדרגה של 100% לחודש יולי 1998. במסגרת הערר, הציג העותר בפני הוועדה הרפואית לעררים (המשיבה 2) מסמכים נוספים אשר לא הובאו בפני הוועדה מדרג ראשון ואשר לטענתו הושגו על ידו רק לאחר החלטתה. ביום 9.2.05 דחתה הוועדה הרפואית לעררים את הערר. לטענת העותר, התקבלה החלטה זו תוך שהוועדה הרפואית לעררים התעלמה מאחד המסמכים החדשים שהוגשו לה כיון שזה לא עמד בפני הוועדות הקודמות (חוות דעתו של פרופ' חיימוביץ' אליה נשוב להלן). העתירה שלפנינו מכוונת נגד החלטה אחרונה זו. 3. במסגרת העתירה מבקש העותר כי יוצא צו על תנאי המורה למשיבות לבוא וליתן טעם מדוע לא תיקבע לו דרגת נכות צמיתה של 100% החל מחודש יולי 1998 לפחות, או מכל תאריך אחר המוקדם ליום 11.12.00. זאת, בין היתר, בהסתמך על המסמכים הרפואיים המאוחרים שהמציא לוועדה הרפואית לעררים. לחלופין מבקש העותר כי עניינו יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, בהרכב שונה, אשר תדון מחדש בבקשתו תוך התייחסות לכל החומר המצוי בתיקו, כולל המסמכים המאוחרים. את טענותיו ממקד העותר בשני מישורים. ראשית, הוא מבקש לקבוע כי חובה הייתה על הוועדה הרפואית לעררים להתחשב גם במכתבו של פרופ' חיימוביץ' ממנו, לטענתו, היא התעלמה. שנית, טוען העותר כי גם על בסיס החומר שהיה מצוי בידי הוועדה הרפואית לעררים, ושלא כולל לטענתו את מכתבו של פרופ' חיימוביץ, היה עליה להגיע למסקנה כי תקופת נכותו הצמיתה בשיעור 100 אחוזים החלה מחודש יולי 1998. לטענת העותר, ההחלטות הקודמות שהתקבלו בוועדות הרפואיות השונות היו שגויות ונבעו מאי התייחסות למלוא היקפו של החומר שעמד לפניהן, ועל הוועדה הרפואית לעררים מוטל היה לתקן פגם זה בהחלטתה כנגדה הוגשה העתירה. משגה נוסף שנפל, לדעת העותר, בפעולת הוועדות הוא הימנעותן מלשולחו לבדיקה אצל רופא נפרולוג (מומחה לכליות), למרות שידוע כי מחלת הסכרת ממנה הוא סובל פוגעת בכליות, ולמרות שבאף אחת מהוועדות לא נכלל נפרולוג. טיעון נוסף של העותר הינו במישור הפרוצדורלי, ולפיו החלטת הוועדה הרפואית לעררים נסבה רק סביב החלטתה הקודמת מיום 26.1.99, ולא התייחסה להחלטות הוועדה דלמטה מן הימים 14.5.01 ו-25.2.02, שעליהן נסוב הערר. 4. המשיבות טוענות בתגובתן המקדמית לעתירה, כי הוועדות הרפואיות שקלו את כל החומר שהוצג לפניהן, אשר כפי שעולה מהעתירה עצמה הכיל את כל המסמכים הרלוונטים. כמו כן נשקלה חוות הדעת של פרופ' חיימוביץ', אשר עמדה בפני הוועדה הרפואית לעררים בישיבתה האחרונה, כעולה מפרוטוקול הישיבה. על בסיס מסמכים אלו כולם, כך לדברי המשיבות, קבעה הוועדה הרפואית לעררים כי המועד הראשון בו הוכח שיעור נכות של 100% הוא 11.12.00. כן טוענות המשיבות, כי לא חלה על הוועדה חובה ליזום בדיקה של העותר בפני רופא מומחה כלשהו, אלא עליו מוטלת החובה להביא מסמכים לאישוש טענותיו. המשיבות מוסיפות, כי גם במסמכים החדשים שהמציא העותר לא יימצא לו בסיס לתמיכה בטענתו כי תקופת נכותו בשיעור 100 אחוזים החלה מתאריך מוקדם ליום 11.12.00. עוד טוענות המשיבות, כי בכל מקרה אין העותר יכול לעורר את שאלת דרגת נכותו באשר לתקופה שלפני 26.1.99, שכן במועד זה ניתנה החלטתה הראשונה של הוועדה הרפואית לעררים, אשר קבעה לו שיעור נכות של 79.73 אחוזים והחלטתה זו הפכה לחלוטה. 5. לפי סע' 9(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], יינתן פטור ממס עד לתקרת הכנסה מסויימת לנכה שנקבעה לו נכות של 100%, או, בתנאים מסויימים, גם לנכה ששיעור נכותו הוא 90 אחוזים. הדרך לקביעת שיעור נכותו של אדם לעניין סעיף זה מוסדרת בתקנות. לעניין המבחנים לקביעת דרגת הנכות, מפנה תקנה 11 למבחנים הקבועים בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן - התוספת). סעיף 4 לתוספת עוסק בשיעור הנכות הנגרם ממחלת הסכרת, והחלופה לפיה ניתן להגיע לדרגת נכות של 100% היא זו המצויה בסעיף 4(7) לתוספת. סעיף זה קובע, כי בהתקיים שלושה סיבוכים מהסוגים המפורטים בסעיף 4(6), שכל אחד מהם בחומרה של 30% לפחות, תיקבע דרגת נכות של 100 אחוזים. על רקע האמור נבחן את טענות העותר. 6. המסמכים החדשים שהגיש העותר לוועדה הרפואית לעררים מצביעים, לשיטתו, על מידת החומרה של הפגיעה בכליותיו שנגרמה על ידי הסכרת. דא עקא, שבמסמכים אלו אין כדי לסתור את מסקנות הוועדה הרפואית מיום 14.5.01 (שתוקנה קלות לאחר מכן, כאמור), כי לא הוכח שיעור פגיעה המצדיק קביעת דרגת נכות של 100% לגבי מועד המוקדם ליום 16.12.00. העותר הגיש חומר חדש: סיכום מידע רפואי ותוצאות בדיקת מעבדה, שניתנו לעותר על ידי רופאו, ד"ר מיכאל בוטנר, וחוות דעת שניתנה על סמך מסמכים אלו על ידי מנהל המחלקה הנפרולוגית בבית חולים סורוקה, פרופ' חיימוביץ'. כעולה מהפרוטוקול, עמדו מסמכים אלו בפני הוועדה הרפואית לעררים בעת שנתנה את החלטתה ותשומת ליבה של הוועדה אף הופנתה אליהם על ידי עורכת דינו של העותר. כל אשר נאמר בחוות דעתו של פרופ' חיימוביץ' הוא כי ניתן לקבוע שלפחות החל מחודש יולי 1998 הייתה אצל העותר פגיעה בכליות. אולם אין בחוות הדעת כל ממצא באשר לרמת הפגיעה הכלייתית, בעוד שכזכור רק פגיעה בשיעור של 30% ומעלה יכולה להוות בסיס, על פי התוספת, לשם קביעת דרגת נכות של 100 אחוזים. העותר אף לא המציא כל חוות דעת מומחה הטוענת כי מנתוני המעבדה החדשים שהופקו ניתן להסיק שיעור פגיעה בכליות העולה על 30%. משכל החומר הרלוונטי עמד בפני הוועדה הרפואית לעררים שעה שנתנה את החלטתה, אין יסוד לעתירה המבקשת כי בית המשפט יתערב בהחלטה. הלכה ידועה היא, שאין בית משפט זה משים את שיקול דעתו הוא במקום שיקול דעתה של רשות מנהלית, במיוחד כאשר מדובר בגוף מקצועי המפעיל את שיקול דעתו בתחום מומחיותו (ראו למשל, בג"צ 3930/94 ד"ר נקסה נביל נ' ד"ר אפרים סנה, פ"ד מח (4) 778, 785). קל וחומר כאשר הטענה למשגה בהפעלת שיקול הדעת המקצועי אינה נתמכת בחוות דעת ומושמעת ללא תשתית מספקת. גם ההחלטה האם בנסיבותיו של עניין פלוני יש מקום להורות על עריכת בדיקות רפואיות נוספות הינה עניין הכרוך בהפעלת שיקול דעת מקצועי הנתון להכרעה של הוועדה. חזקה על הוועדה הרפואית לעררים, כי לו הייתה רואה צורך ענייני בעריכת בירורים רפואיים נוספים, הייתה מפנה את העותר לבדיקה משלימה. אין אף שום סיבה להחזיר העניין לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתדון שוב בנושא, והפעם בהרכב שונה. 6. העולה מהאמור הוא, כי אין טענותיו של העותר מגלות עילת התערבות ולפיכך העתירה נדחית. העותר יישא בשכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ש"ח. ניתן היום, ט"ו באלול תשס"ה (19.9.05). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05043330_S07.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il חכ/