מדינת ישראל נ. אחמד אמארה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4331/98 בפני: כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט ח' אריאל המערערת: מדינת ישראל נגד המשיב: אחמד טאהא אמארה ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 28.5.98 בת.פ. 386/98 שניתן על ידי כבוד השופט ג' גינת תאריך הישיבה: כ"ד בשבט תשנ"ט (10.2.99) בשם המערערת: עו"ד אמי פלמור בשם המשיב: עו"ד איאד דחלה פסק-דין השופט ח' אריאל: 1. לפנינו ערעור המדינה על קולת העונש שנגזר על-ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ג' גינת) בת.פ. 386/98 מיום 28.5.98. 2. על המשיב נגזר עונש מאסר של 36 חודשים, מהם 24 בפועל והשאר על תנאי, על פי התנאים שנקבעו בבית משפט קמא. כן הפעיל בית משפט קמא, במצטבר, חלק ממאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגד המשיב, היינו 8 חודשים מתוך 20 חודשים. 3. המשיב הורשע, על פי הודאתו, בעבירות הבאות: יריות באזור מגורים, עבירה לפי סעיף 340א' לחוק העונשין תשל"ז1977-; עבירות בנשק (סחר) (מספר מקרים), עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק הנ"ל; עבירות בנשק (נשיאה) (מספר מקרים), עבירה לפי סעיף 144(א) רישא לחוק הנ"ל, עבירות נשק (נשיאת אקדח) עבירה לפי סעיף 144(א) סיפא, לחוק הנ"ל והחזקת נכס חשוד, עבירה לפי סעיף 413 לחוק הנ"ל. 4. באשר לאישום הכרוך ביריות, מדובר ביריות שירה המשיב בחתונת אחיו בכפר כנא, בתת-מקלע ולאחר מכן נערכה עסקת מכירתו למשיב. מאוחר יותר נערכה עסקה חוזרת בה רכש המוכר את תת המקלע מהמשיב. כן רכש המשיב שני אקדחים ומחסנית ונתן אקדח אחד תמורת סמים; וקנה גם זוג עגילי זהב תמורת 50 ש"ח, כשהיה עליהם חשד סביר שהם גנובים. למשיב הרשעות קודמות, ביניהן עבירות רכוש, החזקת סם ונשיאת נשק. 5. באת כוח המדינה טענה בטעם רב ובצורה מסודרת לעניין קולת העונש והצורך להחמיר בעונשים בעבירות נשק שיש בהן סיכון לציבור. 6. הסניגור המלומד הדגיש את הנסיבות לקולא כנגד חומרת העבירות, היינו: כי המשיב הודה, הביע חרטה ומיוזמתו סיפר על עבירות, מעבר למה שנחקר עליהן ובכך חשף חולייה שלמה של עבריינים (על כך לא חלקה באת-כוח המדינה); וכי הדו"ח הסוציאלי, הדן בעניינו של המשיב, מלמד שהוא בן 36 נשוי ואב ל4- ילדים ונתמך על-ידי משפחה אשר ביכולתה לסייע לו להיגמל מסמים ולחזור לדרך הישר והסיכויים לכך טובים. 7. כל אחד מבאי-כוח הצדדים טען לפנינו לעניין פסיקה לקולא ולחומרה, במקרים דומים. 8. אכן, נכון, העונש שנגזר על המשיב נוטה לקולא ואפשר ואילו אנחנו היינו דנים את המשיב בערכאה ראשונה, היינו גוזרים עונש כבד יותר, חרף הנסיבות המקילות שהובאו לעיל. יחד עם זאת, כערכאת ערעור אין אנו ממצים את הדין עם הנאשמים, גם אם אנו סבורים שבית משפט קמא הקל עם אותו נאשם וכי ראוי היה להחמיר בעונשו, אלא אם כן, מדובר בחריגה בלתי נסבלת מהעונש המתאים. בהתחשב בנסיבות המיוחדות לקולא במקרה זה, היינו ההודאה, החרטה, חשיפת חוליית עבריינים תוך שהמשיב מפליל את עצמו והסיכוי לשיקומו של המשיב, אין לראות את העונש, הקל יחסית, שהוטל עליו כחורג במידה כזו, המחייבת את התערבותנו בעונש שהוטל עליו, בבית משפט קמא. 10. אשר על כן אני מציע לחבריי הנכבדים לדחות את הערעור. ש ו פ ט השופט י' קדמי: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' טירקל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ח' אריאל ניתן היום, ט' באדר תשנ"ט (25.2.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98043310.S01/אמ