פוליה (תהילה) אברמוף נ. המגן חב' לביטוח בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 4331/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4331/03 ע"א 4526/03 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס המערערת בע"א 4331/03 (המשיבה בע"א 4526/03): פוליה (תהילה) אברהמוף נ ג ד המשיבות בע"א 4331/03 והמערערות בע"א 4526/03: 1. המגן חב' לביטוח בע"מ 2. אבנר- איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.6.02 בת.א. 10186/97 שניתן על-ידי כבוד השופט ח' פיזם בשם המערערת בע"א 4331/03 והמשיבה בע"א 4526/03: עו"ד ישראל וינברג בשם המשיבות בע"א 4331/03 והמערערות בע"א 4526/03: עו"ד יורם דביר פסק-דין השופט א' ריבלין: 1. המערערת בע"א 4331/03 (המשיבה בע"א 4526/03) נפגעה בתאונת דרכים ביום 17.5.95 בהיותה כבת 36 שנים. היא נחבלה בראשה, סבלה מאיבוד הכרה וכן סבלה שברים בגפיה ובאגן. מומחים רפואיים שנתמנו מטעם בית המשפט מצאו כי נגרמה לה נכות בתחום האורולוגי בשיעור של 20%, בתחום הנוירולוגיה בשיעור משוקלל של 9.75%, בתחום הפסיכיאטריה בשיעור של 10%, בגין פגיעה בשמיעה בשיעור של 10%. בתחום האורתופדיה הוערכה נכותה הכוללת בשיעור של 27% לצמיתות. 2. הערעור מטעם המערערת והערעור שהוגש, מנגד, על-ידי המשיבות מכוונים כנגד גובה הפיצוי שנפסק למערערת בבית המשפט המחוזי. המערערת מלינה על הדרך בה שיקלל בית המשפט המחוזי את הנכות הרפואית והיא סבורה כי בית המשפט המעיט בהערכת הפסדי ההשתכרות שלה, ובפסיקת פיצוי בגין הוצאות שהוסבו לה ואשר יוסבו לה בעתיד, מחמת התאונה. המשיבות, הן המערערות בע"א 4526/03, סבורות כי בית המשפט המחוזי הפריז בהערכת נזקיה של המערערת ובמיוחד בקביעת הפסדי ההשתכרות שלה לרבות הפסדי הפנסיה ובכך שלא ניכה מהסכום שנפסק לה את מלוא התשלומים התכופים שקיבלה מידי המשיבות. 3. אין מחלוקת כי נפלה טעות בחישוב הנכות המשוקללת ויש להעמידה על שיעור של 57.3%. הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני יתוקן בהתאם. אין ולא יכולה להיות גם מחלוקת כי יש לנכות מפסק הדין את מלוא התשלומים התכופים כערכם ביום פסק הדין בבית המשפט המחוזי. לסכומים המנוכים תיווסף ריבית כחוק מיום התשלום של כל אחד מן התשלומים התכופים. כך גם לגבי ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי שנשתלמו בעבר. מנגד, יש להוסיף על הפיצוי בגין הנזק שאינו נזק ממון ריבית כחוק. פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי יתוקן בהתאם. 4. אשר לפיצוי בגין הפסדי ההשתכרות בעבר ובעתיד: בית המשפט המחוזי העריך את גובה השתכרותה של המערערת, אלמלא התאונה, בסכום של 3,800 ש"ח לחודש בשנה הראשונה שלאחר התאונה, בסכום של 4,500 ש"ח לחודש מאותו יום ועד ליום מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, בסכום של 5,000 ש"ח לחודש בעתיד. המערערת סבורה כי בית המשפט המעיט באומדן בסיס השכר ושגה בכך שלא הביא בחשבון אומדן ההשתכרות שהיתה צפויה לה גם את הכנסותיה בשנה שבה התרחשה התאונה. המשיבות לעומתה סבורות כי בית המשפט העריך ביתר את גובה ההשתכרות שהמערערת היתה צפויה לה אלמלא התאונה והן סבורות, מכל מקום, כי גובה השכר בשנת התאונה עצמה אינו מרכיב רלוונטי. לעניין זה האחרון, אכן יש לבחון בזהירות דיווחים שבאים מטעם נפגע על השתכרות קודם לתאונה, ככל שאותם דיווחים נערכים לאחר התאונה עצמה, זאת בשל החשש שמא יהיה לנפגע עניין להעצים את גובה השתכרותו סמוך לפני התאונה. יש לבחון נתונים שכאלה בהשוואה גם לנתונים אחרים המוצגים במשפט. בענייננו, מלמדים הנתונים שקדמו לשנת התאונה על השתכרות בשיעור ממוצע של 2,910 ₪, נכון ליום פסק הדין בבית המשפט המחוזי, אם מביאים בחשבון את גובה ההשתכרות בארבע השנים שקדמו לתאונה בלא להתחשב בגובה ההשתכרות בשנה שבה התרחשה התאונה. יחד עם זאת, חישוב ממוצע כאמור, מתעלם מן העובדה שגם בשנים שקדמו לתאונה היו תקופות שבהן גובה ההשתכרות של המערערת עלה לסכום של למעלה מ-4,000 ש"ח בערכי פסק הדין. עובדה זו עשויה ללמד על יכולת השתכרות גבוהה מזו המתבטאת בשיעור הממוצע כאמור. בנסיבות אלה, נראה לנו כי אין בידינו הכלים להתערב לכאן או לכאן בדרך החישוב שערך בית המשפט המחוזי ולא שוכנענו כי נפלה טעות המצדיקה בידינו לסטות מהערכותיו של בית המשפט קמא בכל הנוגע לבסיס השכר. אשר לשיעור הגריעה מכושר ההשתכרות, אף שבית המשפט המחוזי מצא ששיעור הפגיעה זהה לשיעור הנכות הרפואית ואף שהוא טעה, כאמור, בשקלול הנכות הזו אין לומר, בשום פנים, בנסיבות המקרה כי שיעור הפגיעה התפקודית עולה על 50%. אשר על כן, יישאר בעינו בסיס ההשתכרות בתקופות השונות, שיעור הגריעה יעמוד על 50% מכושר ההשתכרות והפיצוי ישתלם בהתאם תוך ליווי סכום הפיצוי בגין השנה הראשונה שלאחר התאונה בריבית כחוק. בהתחשב באופי עיסוקה של המערערת ובנסיבות המקרה יש לחשב את תקופת השתכרותה, אלמלא התאונה, עד גיל 67 שנים. 5. נותר עוד עניין אחד הראוי להתייחסות במסגרת הערעור והוא עניין הפיצוי בגין הפסדי הפנסיה. גם בעניין זה איננו רואים מקום להתערב בעצם קביעותיו של בית המשפט המחוזי כי המערערת ראויה לפיצוי בגין הפסדי הפנסיה, אלא שבכך לא היה די כדי להניח כי המערערת הייתה צפויה ליהנות מזכויות פנסיה מלאות, כאילו היתה מועסקת כשכירה באורח סדיר. גם ההפרשות במחיר רכישת זכויות הפנסיה צריכות להיות מובאות בחשבון הפיצוי. בנסיבות המקרה הזה, ראוי היה להעריך את ההפסד על-פי אומדן גלובלי. סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה יעמוד על 40,000 ש"ח נכון ליום פסק הדין בבית המשפט המחוזי. זאת לאחר שאנחנו מביאים בחשבון את הצורך בהיוון כפול ואת הצורך להפחית מן ההפסד את תרומת המערערת לרכישת הפנסיה. פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי יתוקן בהתאם. שכר טרחת עורך הדין ייקבע על-פי שיעורו מן הסכום המתוקן. במובנים האמורים מתקבלים הערעור בתיק ע"א 4331/03 והערעור בתיק ע"א 4526/03 ללא צו להוצאות. ש ו פ ט הנשיא א' ברק: אני מסכים. ה נ ש י א השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין. ניתן היום, כ"ב בשבט התשס"ה (1.2.2005). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03043310_P14.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il