צ'ונג צ'או נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4329/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4329/03 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס המערער: צ'ונג צ'או נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 26.3.03 בפ"ח 1117/02 שניתן על ידי כבוד השופטים: תחיה שפירא, ברכה אופיר-תום, מרים סוקולוב תאריך הישיבה: כ"ט בכסלו תשס"ד (24.12.03) בשם המערער: עו"ד עופר בן-נתן בשם המשיבה: עו"ד דפנה ברלינר פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. המערער, שהינו אזרח סין אשר שהה בארץ כעובד זר, הורשע על פי הודאתו, בעקבות הסדר טיעון, בעבירות של סיוע להריגה וסיוע להשמדת ראיה. בית המשפט המחוזי בתל-אביב השית על המערער 10 שנות מאסר, מתוכן 8 שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. הערעור מופנה נגד חומרת העונש. 2. בתחילה הואשם המערער ברצח ובעבירות נוספות. בעקבות הסדר טיעון הוגש כתב אישום מתוקן, בו יוחסו למערער העבירות בהן הורשע בסופו של דבר, לאור הודאתו שבאה כחלק מההסדר. על פי סיפור המעשה, התגלע ויכוח בין המנוח, שאף הוא היה עובד זר מסין, לבין המערער ושלושה עובדים זרים אחרים מסין. במהלך הויכוח נטל המנוח סכין ואיים באמצעותה על המערער ועל האחרים. בתגובה אחז המערער בסכין אחרת ודקר את המנוח בצווארו. מיד לאחר מכן חנק אחד מן האחרים את המנוח. לפי כתב האישום, מעשיהם של המערער והאחר (החונק) הם שהביאו למותו של המנוח. בהמשך, בותרה גופתו של המנוח והמערער סייע לכך. 3. דעתנו היא, כי יש להתערב בעונש שהושת, וזאת מן הטעמים הבאים: א. אף אחד מן האחרים, כולל האדם שחנק את המנוח, לא הורשע בדין. הוגש נגדם כתב אישום בגין השמדת ראיה, אך בסופו של דבר כתב האישום נמחק. כל האחרים שהו במעצר תקופה קצרה ולאחר מכן גורשו מן הארץ. נדגיש במיוחד את עניינו של אותו אחר שחנק את המנוח. כאמור, על פי כתב האישום המתוקן, הדקירה שדקר המערער את המנוח יחד עם החניקה אותה ביצע האחר הן שהביאו למותו של המנוח. ההבדל בהתייחסות למערער לעומת האחר - החונק - חייב למצוא ביטוי לקולה בעונש שהושת. ב. מעשהו של המערער, שדקר את המנוח, הינו כמובן אקט חמור. עם זאת יש לזכור, כי הדקירה באה כתגובה מיידית לאיום שאיים המנוח באמצעות סכין על המערער ועל האחרים. יש אף לציין שלא קיים שום נתון המצביע על מהות הפגיעה במנוח כתוצאה מן הדקירה. ג. עסקינן במערער שמנותק באופן מוחלט מסביבתו הטבעית, שיש לו אפשרות מועטה ביותר לתקשר עם אלה שמסביבו בכלא, ואף תקשורת חיצונית אל מחוץ לכתלי הכלא, בין היתר עם משפחתו שבסין, כמעט בלתי אפשרית. 4. לאור השיקולים הנזכרים הגענו לכלל דעה, כי יש מקום להקל במידת מה בעונשו של המערער. אי לכך, הערעור מתקבל במובן זה שעונש המאסר יועמד על 8 שנים, מתוכן 6 שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. תקופת המאסר תחושב מיום המעצר. ש ו פ ט הנשיא א' ברק: אני מסכים. ה נ ש י א השופט א' א' לוי: לדאבוני אני נאלץ לחלוק על מסקנתם של חבריי. אני סבור כי חומרתם של המעשים להם נתן המערער את ידו הינה מופלגת, ועל כן הייתי דוחה את הערעור על העונש. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' גרוניס. ניתן היום, כ"ט בכסלו תשס"ד (24.12.03). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03043290_S05.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il חכ/