פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"פ 4320/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4320/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערים: 1. פלונית 2. פלוני נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ז' פלאח) מיום 13.5.2007 לפסול עצמו מלדון בק.פ. 1010/05 תאריך הישיבה: ה' בתמוז התשס"ז (21.6.2007) בשם המערערת 1: עו"ד יוסי זילברברג בשם המערער 2: בעצמו; עו"ד שרון גרבר בשם המשיב: עו"ד אהוד לביא; עו"ד ג'האן דקואר פסק-דין לפני ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (השופט ז' פלאח) מיום 13.5.2007 לפסול עצמו מלדון בק.פ. 1010/05. 1. ביום 28.12.2005 הגיש המשיב קובלנה פלילית בבית משפט השלום בחיפה כנגד המערערת 1, אשר הינה גרושתו, וכנגד המערער 2, פרקליטה של המערערת 1. זמן מה לאחר מכן הגיש המשיב קובלנה מתוקנת. עניינה של קובלנה זו היה שימוש שעשו המערערים במסמכים שהוגשו על ידי המשיב לשלטונות מס הכנסה, וזאת כאשר המסמכים הושגו, לטענתו, תוך התפרצות לדירתו, וכשהשימוש בהם מהווה שימוש אסור במידע הקשור לענייני מס הכנסה, פגיעה בפרטיותו, הפרת חובת סודיות ועוד. יצויין כי מטענותיהם של הצדדים עולה כי הליך זה הינו אחד מבין הליכים רבים המתנהלים ביניהם, כשהעיקרי שבהם הינו תיק המתנהל בין המערערת 1 והמשיב בפני בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב. ביום 4.6.2006 התקיים דיון בפני השופט פלאח, במסגרתו ביקשו המערערים לבטל את הקובלנה בטענה של הגנה מן הצדק וכן בטענה שעובדות הקובלנה אינן מגלות עבירה. השופט קבע כי יש לבטל את הקובלנה, מהטעם שעובדותיה אינן מגלות עבירה, וזאת לפי סעיף 150 וסעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. השופט ביסס קביעתו זו, בין היתר, על הטענה שעיון ברשימת עדי התביעה מעלה כי איש מהם אינו יכול להעיד מאומה אודות ההתפרצות והגניבה בה הואשמו המערערים, ומשכך אין כל ראיה המבססת טענה זו. כן קבע השופט במסגרת החלטתו כי אין מקום לטעון שהשימוש שעשתה המערערת 1 במסמך מהווה פגיעה בפרטיות המשיב, וכן כי למערער 2 עומדות מספר הגנות הקבועות בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. עוד קבע השופט כי כתב הקובלנה אינו מתאר כל נזק שנגרם למשיב, ולכל היותר מדובר בנזק מזערי, אשר נסוג מפני האינטרס של עשיית צדק וגילוי האמת. מסקנתו של השופט היתה כי כתב הקובלנה אינו מגלה אשם פלילי כנגד מי משני המערערים, ומשכך דין הקובלנה להתבטל. המשיב ערער על החלטת השופט פלאח בפני בית המשפט המחוזי, וערעורו זה התקבל ביום 26.3.2007. בית המשפט המחוזי קבע כי בשלב אליו הגיע הדיון, לא היה מקום למסקנה כי העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מגלות עבירה. בית המשפט המחוזי ציין כי בית משפט השלום לא בחן את עובדות הקובלנה ואת השאלה אם יהא בהוכחתן כדי להרשיע את המערערים, וכי השופט קמא לא רשאי היה לגבש את מסקנתו על בסיס עיון ברשימת עדי התביעה בלבד. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי אין לקבל את הקביעות העובדתיות שקבע השופט קמא לגופה של הקובלנה, בשלב בו טרם נשמעו ראיות וטרם ניתנה לצדדים הזדמנות לטעון לגופה של הקובלנה. בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי יש להחזיר את הדיון בקובלנה לבית המשפט קמא לשם שמיעת הראיות בקובלנה. משהוחזר הדיון בתיק אל השופט פלאח, ביקש המשיב את פסילתו של השופט. בהחלטתו מיום 13.5.2007 קבע השופט פלאח כדלקמן: "העילות שהועלו על ידי הקובל אינן כאלה המצדיקות פסילה ואולם יתכן ועדיף להעביר תיק זה בפני שופט אחר שלא נתן כל החלטה בעניין וישמע את התיק מתחילתו ועד סופו, זאת במיוחד לאור העובדה שטרם נשמעו ראיות בפני. אני פוסל עצמי מהמשך ישיבה בתיק...". החלטה זו הינה נשוא הערעור שבפני. 2. בערעורם מתבססים המערערים על ההלכה לפיה אין בהחזרת הדיון לאותו שופט, על ידי ערכאת ערעור, כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. המערערים מדגישים את עמדתו של השופט שהובעה בהחלטתו, לפיה אין למצוא במקרה דנן עילת פסלות, וכן מדגישים הם את החובה החלה על שופט לשבת לדין. עוד מציינים המערערים כי משקבע בית המשפט המחוזי כי יש לשמוע ראיות בתיק, ממילא לא עומדת עוד הטענה המקדמית לדיון נוסף. המערערים אף טוענים כי היה על השופט פלאח לקחת בחשבון בהחלטתו את עינוי הדין העובר עליהם. מנגד, המשיב טוען כי אמירותיו הנחרצות של השופט במסגרת החלטתו בטענות המקדמיות מעידות על העובדה שדעתו ננעלה. כן מפנה המשיב להחלטה שקיבל השופט בבקשה לתיקון פרוטוקול, אשר הוגשה לאחר החלטתו לפסול עצמו, ובה ציין השופט כי "אם לאחר שמיעת העדים, לא יוצגו עובדות שונות מאלו שהיו בזמן מתן ההחלטה, אכן החלטתי לא תשתנה". 3. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את החומר שהונח בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. אכן, הלכה היא כי אין בהחזרת הדיון על ידי ערכאת הערעור לאותו שופט, כשלעצמה, כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים (ראו: ע"פ 1479/07 נומדר נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו) 272 (להלן: מרזל)). החזרת הדיון לשופט תביא לפסילתו רק במקום בו הוכח כי דעתו של השופט "ננעלה", עד כי ניתן לראות בהמשך ההליך משום "משחק מכור" (ראו: ע"א 9696/02 קנול נ' עזבון המנוח ישי (לא פורסם); בג"ץ 2184/94 גלברט נ' ועדת החקירה, פ"ד מח(3) 573, 605). בענייננו טוען המשיב כי ניתן ללמוד על כך שדעתו של השופט ננעלה מאמירותיו במסגרת החלטתו בטענות המקדמיות וכן בהחלטתו בבקשה לתיקון פרוטוקול. הלכה היא גם בהתבטאויות של שופט, כשלעצמן, אין כדי להוות עילת פסלות, אלא יש לבחון אם יש בהתבטאויות אלה כדי להעיד על כך שהשופט גיבש דעה ברורה, שאינה ניתנת לשינוי (ראו מרזל, בעמ' 191-194). בעניין זה נקבע כי "סופיות העמדה נגזרת מן האופן בו הובעה ומן המסגרת הדיונית בה הובעה. אין דין התבטאות כוללנית כדין התבטאות פרטנית, אין דין התבטאות שנאמרה שלא במסגרת דיון כדין התבטאות שנאמרה במהלכו, ואין דין התבטאות מסוייגת בהליך ביניים המבוססת על הנחות עובדתיות כדין התבטאות נחרצת בסיום הליך המבוססת על ממצאים עובדתיים ומשפטיים" (ראו ע"א 1016/97 פייקוב נ' פייקוב-תמיר (לא פורסם)). במקום בו יש בקביעותיו של השופט, בטרם הוחזר אליו התיק על ידי ערכאת הערעור, כדי להעיד על כך שהשופט גיבש דעה נחרצת, יהיה בדבר כדי להביא לפסילתו מהמשך הדיון בתיק (ראו ע"פ 1800/06 בנק המזרחי טפחות בע"מ נ' שאולי (לא פורסם)). בענייננו כללה החלטתו של השופט בעניין הטענות המקדמיות מספר קביעות לגופה של הקובלנה. כך למשל, השופט קבע כי אין בשימוש שעשתה המערערת 1 במסמך כדי להוות פגיעה בפרטיותו של המשיב, וכן קבע כי למערערים עומדות הגנות מכוח חוק הגנת הפרטיות. השופט הביע עמדתו כי למשיב לא נגרם נזק על-ידי האירועים המתוארים בקובלנה. עוד הביע השופט את דעתו כי לא היה זה ראוי לצרף את המערער 2, פרקליטה של המערערת 1, לקובלנה, וזאת תוך שימוש באמירות נחרצות כגון שיש בדבר כדי "לקעקע את יסודותיה האיתנים של הדמוקרטיה". על דברים אלה יש להוסיף את העובדה כי מדובר בענייננו במקרה של פסילה עצמית. אמנם, הזכות לשבת בדין היא גם החובה לעשות כן (ראו: ע"א 2730/98 תנופה שרותי כח אדם בע"מ נ' גיאורגיצאנו, פ"ד נב(2) 427, 431; ע"א 4160/96 שחר נ' מושנוב (לא פורסם)). עם זאת, במקרה של פסילה עצמית יש ליתן משקל נכבד לתחושת השופט הסובר כי לא ראוי שידון בתיק. בעניין זה נפסק כבר כי לא הרי צו המורה לשופט להימנע מלהמשיך לדון במשפט כהרי צו המורה לשופט להמשיך ולשבת בדין, חרף החלטתו שלא לעשות כן (ראו: ע"א 1659/03 פרידמן נ' גואטה (לא פורסם); ע"א 2367/04 מידן נ' ועדת הערעורים לפי חוק נכים (תגמולים ושיקום) (לא פורסם); 1478/97 מדינת ישראל נ' חן, פ"ד נא(4) 673, 677). מסיבה זו נקבע כי עוצמת החשש למשוא פנים הנדרשת מקום שהשופט מחליט לפסול עצמו, נמוכה מזו הנדרשת במקום בו השופט סבור שאין מקום לפסילתו (ראו ע"א 1659/03 פרידמן נ' גואטה (לא פורסם)). בענייננו, משקבע השופט במסגרת החלטתו בטענות המקדמיות קביעות נחרצות לגופו של עניין, ומשמצא השופט לנכון לפסול עצמו מלהמשיך לשבת בדין, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו זו. המערער 2 בטענותיו לפניי תיאר את הפגיעה הקשה שנפגע מעצם ניהול ההליך בקובלנתו של המשיב ואת הצורך שהוא חש לקצר את ההליכים ולשים קץ לפגיעה מקצועית מתמשכת אותה הוא חש עקב התמשכות ההליכים. אפשר שאמנם כך הוא וניתן להבין את תחושתו הסובייקטיבית. אולם תחושה זו אינה יכולה להכריע את הכף בנסיבות בהן החליט השופט כפי שהחליט. יצויין כי התיק נמצא בשלב ראשוני, כך שיש לקוות כי הנזק אשר ייגרם למערערים מהעברת התיק למותב אחר יהיה מזערי. יובהר כי אין בהחלטתי זו כדי להביע עמדה כלשהי בדבר קביעותיו של השופט פלאח לגופן. אין לי אלא להוסיף כי מהתמונה שהצטיירה בפני נראה כי בין הצדדים מתנהלים הליכים רבים, המשמשים אותם, בין היתר, על מנת להתיש זה את זה. ייטיבו הצדדים לעשות אם ינהלו את ההליכים בעניינם באופן יעיל וענייני, על מנת להביא לסיום המחלוקות ביניהם בהקדם. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ב בתמוז התשס"ז (8.7.2007). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07043200_N04.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il