רכבי ואח' נ' בנימין נתניהו ואח'

3 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 43191-01-25 לפני: כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן העותרים: 1. יובל רכבי 2. מיכל רכבי 3. רבקה כרמי 4. כרמל סופר 5. חגית מסר ירון 6. עירית קינן 7. אילן שיינפלד 8. אילון ועדיה 9. שמעון ינקלביץ' 10. דב מורן 11. נמרוד שפר 12. יועד צור 13. יהודה אפק 14. עופר לפידות 15. יהושע יעקב גלייטמן 16. יוסף שילה 17. ברוך בינה 18. דוד הראל 19. ישעיהו תדמור 20. רונית ארנפרוינד 21. דני כרמון 22. מלי בלוך פולישוק 23. אריה מרגי 24. יונתן אדרת 25. אביתר מנור 26. משה הדני נגד המשיבים: 1. ראש הממשלה בנימין נתניהו 2. ממשלת ישראל 3. היועץ המשפטי לממשלה עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותרים: עו"ד קמילה אביגייל מיכמן; עו"ד דפנה הולץ-לכנר פסק-דין השופטת רות רונן: לפנינו עתירה בה מבקשים העותרים כי נורה למשיב 1, ראש הממשלה בנימין נתניהו (להלן: המשיב), להשתמש בכל הסמכויות השלטוניות הנתונות לו כלפי חברי הממשלה, על מנת למנוע מהם לנקוט ביוזמות ופעולות שלטוניות שהוא עצמו מנוע מלבצע על פי הסדר ניגוד העניינים החל בעניינו. הרקע הרלוונטי לעתירה פורט בהרחבה בפסקי דין בעתירות שונות שהוגשו בעניינו של הסדר ניגוד העניינים שחל על המשיב (בג"ץ 2412/23 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הכנסת, פסקאות 10-8 (3.1.2024); בג"ץ 3618/23 חלוץ נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקאות 8-1 (11.1.2024) (להלן: עניין חלוץ)), ומשכך אין צורך לשוב ולהידרש לו בפירוט. בקיצור שאינו ממצה יוזכר כי על רקע ההליך הפלילי המתנהל בעניינו של המשיב, גיבש היועץ המשפטי לממשלה דאז בשנת 2020 הסדר למניעת ניגוד עניינים בו פורטו מגבלות שחלות על המשיב בכהונתו כראש הממשלה. בין היתר, נקבע בהסדר כי עליו להימנע מעיסוק בנושאים הנוגעים למערכת אכיפת החוק, שעשויים להשפיע על עניינו הפלילי. בבג"ץ 3056/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה (25.3.2021) נקבע כי ההסדר נערך בסמכות, וכי הוא מחייב את המשיב (להלן: עניין הסדר ניגוד העניינים). מאז ועד היום נתן בית משפט זה את דעתו לא אחת להסדר ניגוד העניינים, וזאת לנוכח שורה של עתירות בהן עלו טענות להפרות שונות של ההסדר ולצורך בבחינה מחודשת שלו ושל היקפו (ראו, בין היתר: עניין חלוץ; בג"ץ 2433/24 ברזון-מקאי נ' ראש הממשלה (1.4.2024) (להלן: עניין ברזון-מקאי); בג"ץ 2854/24 כרמי נ' היועצת המשפטית לממשלה (5.5.2024) (להלן: עניין כרמי); בג"ץ 69709-08-24 קלדרון נ' היועצת המשפטית לממשלה (8.9.2024)). כאמור, בעתירה שלפנינו מבקשים העותרים כי נורה למשיב להשתמש בכל הסמכויות המופקדות בידיו כראש הממשלה כדי להורות לחברי הממשלה שלא יבצעו פעולות שהוא עצמו מנוע מלבצע, אשר נועדו "לשינויים במערכת המשפט, להחלשת שלטון החוק ולפגיעה במערכת אכיפת החוק", לשון העתירה. כן מבקשים העותרים כי נקבע שהימנעותו של המשיב מלפעול כאמור מהווה "פעולה על דרך המחדל". לבסוף מתבקש כי נורה למשיבה 3 – היא היועצת המשפטית לממשלה – שתנחה את המשיב להפעיל את סמכותו ולמנוע משרי הממשלה לבצע פעולות שהוא אינו רשאי לבצע לפי הסדר ניגוד העניינים. לשיטת העותרים, חברי הממשלה נוקטים בעת האחרונה ביוזמות רבות לשינויים במערכת המשפט המשפיעים במישרין על מצבו האישי של המשיב. בין היתר, מונים העותרים פעולות שנעשו כדי להעביר את היועצת המשפטית לממשלה מתפקידה, יוזמות חקיקה שהוצעו בעניין שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים וכיוצא באלה. העותרים טוענים כי הסדר ניגוד העניינים נועד לנטרל את השפעת ההליך הפלילי על פעולותיו של המשיב, ולמנוע ממנו לנצל את כוחו השלטוני כדי להיטיב עם האינטרסים האישיים שלו. משכך ולנוכח ההשפעה שיש לראש הממשלה על שרי הממשלה הכפופים לו, חייב המשיב לפעול "במלוא עוצמתו השלטונית ובכל דרך העומדת לרשותו" כדי למנוע מהם לבצע את הפעולות המיטיבות עם מצבו האישי במשפטו הפלילי. עוד נטען כי על המשיב חל השתק שיפוטי המונע ממנו לטעון שהוא אינו חייב לפעול כנטען, לאחר שהתחייב לעשות זאת בפני בית משפט זה בבג"ץ 2592/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה (5.6.2020). לבסוף, אף אם חובתו של המשיב אינה נובעת באופן ישיר מהסדר ניגוד העניינים, היא נובעת מהחובה הכללית המוטלת עליו שלא לפעול בניגוד עניינים. לשלמות התמונה יצוין כי בד בבד עם העתירה הוגשה בקשה למתן צו ביניים ובקשה כי נורה על קביעת דיון דחוף בעתירה. דין העתירה והבקשה למתן צו ביניים להידחות על הסף, וזאת אף מבלי להידרש לתגובות המשיבים. ראשית, הסעד העיקרי המבוקש בעתירה הוא כי נורה למשיב לנקוט "בכל דרך העומדת לרשותו" ולפעול "במלוא עוצמתו השלטונית" כדי להבטיח כי שרי הממשלה אינם מבצעים את הפעולות כמפורט לעיל. מדובר בסעד כללי ובלתי-מוגדר, שאינו מכוון להפעלת סמכות קונקרטית או פעולה מינהלית ברורה. כידוע, אין זו מדרכו של בית משפט זה ליתן צווים כלליים שאינם ממוקדים בעניין ברור – בהפעלת סמכות מוגדרת תחת מערכת נסיבות מסוימת (בג"ץ 6841/06 עזבון אמיליה כהן נ' נשיא בית משפט העליון, פסקה 6 (14.6.2007); בג"ץ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403 (1994); יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ג 1856-1853 (2014)). טענות העותרים נוגעות להתנהלות כללית של המשיב כלפי חברי הממשלה, אך הם אינם מצביעים על סמכות מובחנת שמתבקש להורות על הפעלתה או על הימנעות משימוש בה. מאפיין זה של הסעד המבוקש גם חוטא לאחת מתכליות הסדר ניגוד העניינים – שהיא לקבוע מגבלות ברורות וניתנות ליישום (עניין הסדר ניגוד העניינים, בפסקה 43). אף לגופם של דברים הסעד המבוקש הוא מוקשה. העותרים מבקשים כי מכוח הסדר ניגוד העניינים – האוסר על מעורבות של המשיב בעניינים שעשויים להשפיע על עניינו האישי – נורה לו לפעול באופן אקטיבי כדי להתערב בפעולות של חברי הממשלה, שלשיטת העותרים משרתות את עניינו האישי בהליך הפלילי המתנהל בעניינו. דרישה זו יש בה משום תרתי דסתרי. כאמור, הסדר ניגוד העניינים קובע כי על המשיב להימנע ממעורבות בפעולות ובתחומים מוגדרים. הטענה שלפיה המשיב מחויב להפעיל את מכלול סמכויותיו כלפי חברי הממשלה כדי להשפיע על כל פעולותיהם באותן סוגיות עצמן, אינה מתיישבת עם מגבלה זו. זאת במיוחד כשההסדר מסדיר סוגיה זו במפורש, בקבעו כי "חובת ההימנעות אינה נוגעת רק לסמכויות המצויות בידיך כראש הממשלה, אלא גם להתערבותך בהחלטות המצויות בגדרי סמכויותיהם של שרי הממשלה השונים בעניינים המפורטים לעיל". עוד יובהר כי העותרים לא טענו כי המשיב פועל באמצעות שרי הממשלה בכדי לעקוף את הוראות ההסדר; או כי חברי הממשלה עצמם מצויים במצב של ניגוד עניינים. ממילא לא הועמדה התשתית העובדתית הנדרשת לביסוס טענות כבדות-משקל מעין אלה. יוזכר בהקשר זה כי בעתירות קודמות שעסקו בסוגיה זו נקבע כי הסדר ניגוד העניינים הוא הסדר אישי אשר חל על המשיב בלבד, ואין להרחיב את תחולתו באופן אוטומטי לכל מעגל הכפופים לו – לרבות שרי הממשלה (ראו: עניין ברזון-מקאי, בפסקה 9; עניין הסדר ניגוד העניינים, בפסקה 45). למעלה מן הצורך יצוין כי העתירה אף לוקה בשיהוי ניכר, באשר היא מבקשת לקרוא חובות חדשות אל תוך ההסדר – שכבר לפני למעלה משלוש שנים נקבע שהוא בעל תוקף מחייב (בעניין הסדר ניגוד העניינים); וכאשר למצער חלק מהפעולות שנטען לגביהן שהן מפרות את ההסדר התרחשו לפני זמן רב (ראו מיני רבים: בג"ץ 3799/24 ויסברגר נ' שר האוצר, פסקה 6 (22.12.2024)). עוד יצוין כי חלק ניכר מהפעולות נושא העתירה כבר נתקפו בעתירות קודמות באותן הטענות, ומכאן שאין מקום לשוב ולדון בהן (ראו עניין כרמי, בפסקה 10 וההפניות שם). זאת במיוחד כשבית משפט זה כבר עמד בעבר בעניין חלוץ על כך שהפיקוח השוטף על קיום הסדר ניגוד העניינים מופקד בידיה של היועצת המשפטית לממשלה, ובהעדר טעם לסבור כי תפקידה אינו מבוצע כהלכה – אין מקום להתערב באופן הפעלת סמכותה. אשר על כן, העתירה נדחית. משלא התבקשו תגובות המשיבים – לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ' טבת תשפ"ה (20 ינואר 2025). יעל וילנר שופטת אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת