עזבון המנוח עו"ד חאלד יאסין ז"ל נ. מותוואלי ווקף ג'אמע אלאסת

פסק-דין בתיק ע"א 4319/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4319/13 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שהם כבוד השופטת ע' ברון המערער: עזבון המנוח עו"ד חאלד יאסין ז"ל נ ג ד המשיבים: 1. מותוואלי ווקף ג'אמע אלאסתקלאל בחיפה 2. פייסל סולימאן 3. שמואל רונן חברה לבניין ולפיתוח בע"מ 4. רייטן מאיר חברה לבנין ועבודות בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בתיק א -000349/08 שניתן ביום 08.05.2013 על ידי כבוד השופט אמיר טובי תאריך הישיבה: י"ז באייר התשע"ה (06.05.2015) בשם המערער: עו"ד אחסאן יאסין בשם המשיב 1: עו"ד מוחמד סולימאן אגבאריה בשם המשיב 2: עו"ד עלא אירני בשם המשיבים 4-3: עו"ד איתן שור פסק-דין השופט י' עמית: ענייננו בתביעת השבה בעקבות ביטול הסכם. 1. ההיסטוריה של העסקה מושא דיוננו חוזרת לשנות השבעים, ועל אף שאינה רלבנטית ברובה למושא הדיון, אציג אותה כרקע עובדתי. בתחילת שנות השבעים התנהל משא ומתן בין המשיב 1 (להלן: הווקף) לבין משרד השיכון, בגדרו מכר הווקף למשרד השיכון את בית הקברות המוסלמי בעיר, הידוע כחלקות 23-21 בגוש 10842 בחיפה (להלן: המקרקעין), לצורך פרויקט בניה שדירותיו ימכרו לתושבי חיפה המוסלמים. בית הדין השרעי בחיפה אישר את העסקה, בית הדין השרעי לערעורים ביטל את אישור העסקה, אך בעקבות עתירה לבג"ץ נקבע כי יש להשיב על כנה את החלטת בית הדין השרעי בחיפה, מנימוקים שאינם נדרשים לענייננו (בג"ץ 232/76 שוקרי נ' בית הדין השרעי, פ"ד לא(1) 413 (1976)). בסופו של יום העסקה בוטלה ולא יצאה לפועל. בשנות השמונים התקשר הווקף עם גורמים שונים לשינוי יעוד הקרקע, ובשנת 1983 התקשר עם חברה בשם י.ש.מ.פ שהתחייבה להקים פרויקט בניה במקרקעין. י.ש.מ.פ העבירה זכויותיה במקרקעין לחברה אחרת בשם שובל הנדסה בע"מ, ואף שיעבדה במשכנתא מדרגה ראשונה את זכויותיה לטובת בנק הפועלים. גם עסקה זו הגיעה לפתחו של בית משפט זה (בג"ץ 5415/94 י.ש.מ.פ חברה קבלנית לבניין נ' בית הדין השרעי בחיפה (16.4.1997)). בסופו של יום בוטל ההסכם עם י.ש.מ.פ, והווקף, שפעל באמצעות המשיב 2 (להלן: המותוולי), התקשר בעסקת קומבינציה עם המשיבות 3 ו-4 (להלן: המשיבות). 2. ההסכם בין הווקף לבין המשיבות נחתם ביום 8.1.1995 (להלן: ההסכם), ובמסגרתו שילמו המשיבות לווקף, באמצעות המערער, סך של 380,600 ₪ ורשמו הערת אזהרה לזכותן על המקרקעין. גם ההסכם הזה לא יצא אל הפועל, נוכח אי אישורו על ידי בית הדין השרעי לערעורים, ובשנת 2003 הגישו המשיבות לבית משפט השלום את התביעה דכאן (שהועברה בהמשך לבית המשפט המחוזי) כנגד הווקף, להשבת הסכומים ששולמו על ידן במסגרת ההסכם. כנגד הווקף ניתן פסק דין בהיעדר הגנה, שבוטל סופית בשנת 2009, ואז נזדרז הווקף והגיש הודעת צד ג' כנגד המתוולי וכנגד עו"ד ח'אלד יאסין, שהלך לעולמו עוד לפני הגשת התביעה (להלן: המערער), ושעזבונו נכנס בנעליו. 3. בפסק דינו, דחה בית המשפט המחוזי את טענות הווקף להתיישנות התביעה ולפסלות ההסכם בשל אי חוקיות, וקבע כי ההסכם בוטל כדין על ידי המשיבות הזכאיות להשבת הסכום ששולם על ידן. כן נדחתה טענת הווקף כי המותוולי לא היה מוסמך לחתום מטעמו על יפוי הכוח לטובת המערער. בשורה התחתונה נקבע כי ביחסים בין המשיבות לבין הווקף, משבוטל ההסכם על ידי המשיבות כדין, על הווקף להשיב להן את הסכום של 380,600 ₪ ששולם על ידן בגדר ההסכם. נדחתה תביעת המשיבות להשבה של סכום נוסף בסך 40,000 ₪ ששולם על ידן ישירות למערער לצורך טיפולו בעתירה שהגישה י.ש.מ.פ. 4. מכאן עבר בית משפט קמא לדון בהודעות הווקף כנגד צד ג'. בית משפט קמא דחה טענת המותוולי כי לא הבין את משמעות חתימתו על ההסכם, כי לא ידע על מה הוא חותם וכי הוטעה לחתום על מסמכים שלא הבין את תוכנם ואת משמעותם. בפסק דינו הביע בית משפט קמא את דעתו על אי מהימנות גרסת המותוולי ואת התרשמותו השלילית מהתנהלותו (ראו, בין היתר, פסקה 30 לפסק הדין). בית המשפט ציין כי התנהלותם של המותוולי והמערער מעוררת תמיהה. זאת, מאחר שקיומו של ההסכם היה מותנה באישור בית הדין השרעי לערעורים, ועוד קודם לחתימת ההסכם היה אמור להיות ברור להם כי בית הדין השרעי מתנגד לעסקה ולא יאשר אותה. זאת, מאחר שעוד טרם חתימת ההסכם פנה המערער בבקשה לבית הדין השרעי לערעורים לאשר את כריתת ההסכם וליפות את כוחו לחתום עליו בשמו של הווקף, אך הבקשה נדחתה על ידי בית הדין על הסף כבר באותו יום, מן הטעם שמדובר בבית קברות. בנסיבות אלה, תהה בית משפט קמא מדוע המשיכו השניים בעסקת המכר כאילו דבר לא קרה. בהקשר זה, דחה בית משפט קמא את טענת המערער כי החלטת בית הדין השרעי לערעורים ניתנה על ידי מזכיר בית הדין ללא דיון בבקשה לגופה. כן הביע בית משפט קמא תמיהה לגבי הסכם שכר הטרחה שנחתם בין המערער לבין הווקף, באמצעות המותוולי, בו נקבע כי המערער זכאי לשכר טרחה בסך של 250,000 דולר. בית המשפט הצביע על כך שהמערער כתב במו ידיו קבלה בגין קבלת התשלום בסך 380,600 ₪ מהמשיבות, וציין כי מתוך סכום זה הוא מחזיק בידו בנאמנות סך של 120,000 ₪ בפיקדון, לאחר קיזוז שכר טרחה והוצאות, אך לא הוצגה ראיה שהעידה על העברת סכום הפקדון לווקף. בהקשר זה דחה בית משפט קמא את טענת בנו של המערער, כי לא עלה בידו למצוא אסמכתא להעברת הסכום כיוון שסניף הבנק בעכו נסגר, וכי החשבון שהתנהל על ידי אביו נסגר עוד בשנת 1995. לסופו של יום חייב בית משפט קמא את המערער ואת המותוולי, ביחד ולחוד, לשפות את הווקף בגין כל סכום ההשבה בו חוייב הווקף כלפי המשיבות, וכן בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 175,000 ₪. 5. על כך נסב הערעור שלפנינו. בתמצית, עזבון המערער הלין על קביעותיו של בית משפט קמא כלפי המערער, בהתחשב בכך שהמערער הלך לעולמו ולא ניתנה לו הזדמנות להציג את גרסתו בפני בית משפט קמא. עוד נטען להתיישנות, שיהוי, השתק ונזק ראייתי שנגרם למערער בהתחשב בכך שהודעת צד ג' כנגדו הוגשה כ-15 שנה לאחר ההסכם. נטען, כי המערער פעל במסגרת הסמכויות שהוענקו לו על ידי הווקף באמצעות המותוולי. עוד נטען, כי הווקף, באמצעות המותוולי, בחר להתעלם מתשובת בית הדין השרעי לערעורים לאור רצונו המוצהר של הווקף לאורך שנות דור להקים פרויקט בניה על הקרקע. גם בעבר בית הדין השרעי התנגד לביצוע העסקה וזו אושרה לבסוף בעקבות עתירה לבג"ץ, ולא נערך דיון לגופו בבית הדין השרעי ולמעשה היה מדובר בהחלטה של מזכיר בית הדין. עוד נטען, כי לא היה מקום לתמיהותיו של בית משפט קמא לגבי גובה שכר הטרחה של 250,000 דולר שנקבע בהסכם בין הווקף לבין המערער, וכי היה על בית המשפט לאבחן בין סכומי שכר הטרחה וההוצאות שקיזז המערער, לבין סכום הפיקדון בסך 120,000 ₪ שהוחזר לטענתו לווקף. מכל מקום, נטען כי לאור הסכם שכר הטרחה, זכאי המערער לקזז גם את סכום הפקדון. 6. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ועיינו בחומר שלפנינו, מצאנו כי יש לקבל באופן חלקי את הערעור, במובן זה שאין לחייב את המערער במלוא סכום ההשבה של 380,600 ₪ בו חוייב הווקף. מי שניהל את ענייני הווקף באותה תקופה ועד לשנת 2007 - וליתר דיוק עד שנת 2009 שאז הודח מתפקידו ובית הדין השרעי בחיפה מינה תחתיו מתוואלים אחרים - היה המותוולי, שהווקף הנוכחי כינה אותו בדיון המקדמי בערעור כ"דמות מאוד מושחתת בלשון המעטה". ככל שיש לווקף השגות ותלונות על תפקודו של המותוולי, שהוא הנאמן מטעם הווקף, אין לו אלא להלין על עצמו על כך שמינה אדם שאינו מהימן עליו לתפקיד זה, ואין המערער צריך ללקות בשל הניהול הפנימי הקלוקל שנמצא בשטחו של הווקף. 7. עם זאת, גם לשיטתו של המערער עצמו, הוא ראה עצמו מחוייב להחזיר לווקף 120,000 ₪, בבחינת הודאת בעל דין, כך שגם אין לקבל את הטענה לקיזוז נוסף של שכר טרחה המגיע לו, לטענתו, טענה שהועלתה לצורך ההליך דכאן. כך עולה מתצהירו של המערער, באמצעות בנו, עו"ד בכר יאסין, בו נאמר כי "בזמן אמת", מתוך הסכום ששולם על ידי המשיבות בגדר ההסכם, הוא קיזז שכר טרחה והוצאות ונותר סכום של 120,000 ₪ שהוחזר לווקף. בנקודה זו עובר הנטל אל המערער, להראות כי אכן סכום זה הוחזר לווקף. הטענה לנזק ראייתי, כביכול התביעה "נחתה" על המערער בחלוף 15 שנה, אינה מדוייקת כלל וכלל. כאמור, התביעה הוגשה כבר בשנת 2003, אך הוגשה תחילה לבית משפט השלום בחיפה ורק לאחר מכן הועברה לבית המשפט המחוזי, מן הטעם שלצורך תביעת ההשבה יהיה על בית המשפט לדון בתוקפו של הסכם המכר. כבר עם הגשת התביעה בשנת 2003, פנה המותוולי למשרד המערער ואף ביקש כי ייצג אותו. מכל מקום, החשוב לענייננו שכל החומר נמצא במשרד המערער, שהשכיל להמציא את כל המסמכים הנוגעים לעניין, לרבות החומר המשפטי הרב שמוכיח טענותיו לגבי שכר הטרחה המגיע לו עבור טיפולו לאורך השנים, חשבוניות וקבלות, למעט אסמכתא כי הסכום של 120,000 ₪ הועבר לווקף. ניתן היה לצפות כי בתיקיו של המערער תמצא קבלה או ימצא אישור של הווקף לגבי קבלת הסכום. משלא הומצא אישור כאמור או אסמכתא אחרת כלשהי להעברת הסכום, נותר הנטל על כתפי המערער להראות כי הסכום הועבר לווקף, והוא לא עמד בנטל זה. אף לא מצאתי ממש ב"כתב הויתור" כלפי המערער, אשר נחתם על ידי המותוולי בשנת 2003, עת התקבלה התביעה, באשר בשלב זה היה ברור למערער כי קיימת חזית בין הווקף לבין המותוולי. 8. אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור חלקית, באופן זה שבמקום הסך של 380,600 ₪ שנקבע בפסק הדין, אנו מחייבים את המערער לשפות את הווקף (המשיב 1) בסכום של 120,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 9.1.1995. לאור התוצאה אליה הגענו, אנו מבטלים את החיוב בסך 175,000 ₪ שהוטל על המערער בבית משפט קמא, ולא ייעשה צו להוצאות בערכאה זו. 9. בשולי הדברים, אנו סבורים כי לא היה מקום להערה בפסק הדין הנוגעת לתום ליבו והגינותו של המערער. זאת, בהתחשב בכך שלא ניתנה הזדמנות למערער, שהלך לעולמו עוד לפני הגשת התביעה, להתגונן באופן אישי בפני התמיהות והטענות שהועלו כנגדו. במיוחד אמורים הדברים לגבי גובה שכר הטרחה, נושא שלא עמד כפלוגתא, והועלה ביוזמתו של בית משפט קמא. ש ו פ ט השופט א' שהם: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ע' ברון: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית. ניתן היום, י"ח באב התשע"ה (3.8.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13043190_E13.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il