ליסר יפים נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4314/04 בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים ע"פ 4314/04 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: ליסר יפים נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 25.3.04, בת.פ. 443/00, שניתן על ידי כבוד השופט ר' שפירא תאריך הישיבה: י' בתמוז התשס"ז (26.06.07) בשם המערער: עו"ד יעקב מרגולוב (מטעם הסנגוריה הציבורית) בשם המשיבה: מתורגמנית: עו"ד אבי וסטרמן גב' אנה אסאס פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. האישום האירועים בהם עוסק ערעור זה התרחשו בבנין משותף הנמצא בחיפה. המערער גר בקומה השנייה של הבניין, בעוד ששכניו, בלה ויבסי איצקוב, גרים בקומה השלישית. בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה נטען, כי בין המערער למשפחת איצקוב קיים סכסוך מר הנמשך מספר שנים. בתאריך 10.12.00 הגיעה בלה איצקוב (להלן: המתלוננת) לבניין כשהיא נושאת עמה סל קניות. במעלה המדרגות פגשה את המערער, וזה חבט בה מספר פעמים באמצעות כלי מושחז. כתוצאה מכך נחבלה המתלוננת קשות בראשה, אולם הצליחה להגיע לדירתה כשהיא שותתת דם. היא הובהלה לבית חולים, ובדיקה העלתה כי נגרמו לה מספר רב של חתכים בקרקפת, ושברים מרוסקים ודחוסים בגולגולת. 2. ההליכים בפני הערכאה הדיונית המתלוננת לא זכרה כיצד נחבלה, ומנגד הכחיש המערער במהלך משפטו כי הוא היה זה אשר גרם לחבלות שאובחנו בראשה. לטענתו, הוא ראה אותה נופלת במדרגות הבניין תוך שראשה נחבט בסורגיו של המעקה. בית המשפט המחוזי לא נתן אמון בגרסת המערער, וזאת נוכח סתירות שנתגלו בה, ובעיקר נוכח ראיות נוספות שהיו בפניו, וביניהן אלו: עדות בעלה של המתלוננת שנמצאה אמינה, לפיה בעת ששהה בדירתו שמע את המערער אומר משהו הקשור לשתיית מים ומקלל במילה "זונה"; סל הקניות של המתלוננת היה מלא במצרכים ופתוח בחלקו העליון, ולפיכך, אם נכונה הגרסה לפיה נפלה המתלוננת במדרגות, היו אמורים המצרכים להתפזר, ולא כך קרה; התרשמותו של עובד מד"א (טל דרורי), לפיה על פי הממצאים בשטח וניסיונו אין מדובר בנפילה, ועל כן הוא טרח והזעיק את המשטרה לזירה; עדותו של מומחה התביעה פרופ' היס, ולפיה הנזקים בראשה של המתלוננת אינם מתיישבים עם נפילה במדרגות; ולבסוף, כתמי הדם שנמצאו מול דירת המערער, על מעקה המדרגות, על הדלת והידית שלה, אינם מתיישבים עם גרסת הנפילה. נוכח האמור, נקבע כי גרסתו של המערער אינה מתיישבת עם מסכת הראיות הנסיבתיות שהונחה בפני בית המשפט, ועל כן, הורשע המערער בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיפים 329(1) ו-(2), לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעקבות כך נדון המערער ל–13 שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי. המערער משיג בפנינו כנגד הרשעתו, ולחלופין, על העונש שהושת עליו. נימוקי הערעור 3. בא-כח המערער, המודע להלכה בדבר אי-התערבותה של ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית, סבור כי המקרה הנוכחי נמנה על אותם חריגים שהוכרו בפסיקה כמצדיקים לסטות מן הכלל, ולהלן חלק מנימוקיו לכך: א) לחבלות שנגרמו למתלוננת לא היו עדי ראייה, זולת המערער, והיא עצמה לא היתה יכולה לסייע לברר את נסיבות פציעתה הואיל ולא זכרה אותן. במצב זה, כאשר בית המשפט נדרש לתור אחר המנגנון שהוביל לפציעתה של המתלוננת, היה נכון להסתייע בחוות דעתו ועדותו של מומחה ההגנה, ד"ר רוגב, שהביא בפני בית המשפט משנה סדורה התומכת בגרסת המערער. ב) מאידך, נטען כי קשה לייחס משקל לעדותו של מומחה התביעה, פרופ' היס, הואיל ובדיקתה של המתלוננת נעשתה על ידו רק בחלוף מספר ימים מאז פציעתה, ולאחר שעברה טיפול כירורגי אשר שינה לחלוטין את סימני הפציעה המקוריים. העולה מכך הוא, שפרופ' היס לא היה יכול לדעת אם בראשה של המתלוננת נגרמו פצעי חתך שמקורם בתקיפה במכשיר מושחז. ג) מציאותם באיחור של סימני מריחה של דם על דלת ביתו של המערער, מעוררת, למצער, תמיהה, הואיל ובאותם סימנים לא הבחינו חוקרי המשטרה בביקורם הראשון בזירה. כך או כך, אפשר שמקורן של אותן מריחות והכתמים שנמצאו על ידית דלת ביתו של המערער בניסיונה של המתלוננת להיאחז בהם כדי לקום לאחר נפילתה. ד) מסקנתו של בית המשפט לפיה נתגלו בגרסת המערער שקרים וסתירות, היתה שגויה. ה) החוקרים חטאו במחדל כאשר לא ניסו לאתר כתמי דם על מעקה המדרגות, ובכך גרמו למערער נזק ראייתי. מנגד, סבורה המשיבה כי הרשעת המערער בדין יסודה, ועל כך היא עותרת לדחות את הערעור. 4. דיון בתאריך 13.12.00 נרשמה מפיו של המערער הודעה בה מסר את גרסתו לאירועים (ראו ת/2), וכך נרשם מפיו: "בשעה 11:35 בערך אני עליתי הביתה ועוד בתחילת המדרגות לדירה שלי ראיתי את בלה איצקוב עומדת במדרגות מעל הדירה שלי והיא החזיקה ביד איזה שקית, אני לא יודע בדיוק אני לא זוכר ואז היא אמרה לי בלה אמרתי לך לא לדפוק את השטיח ורק אז שמתי לב אליה והיא צחקה... הניפה את ידיה, ואני לא יודע אם בכוונה או לא בכוונה היא נפלה מהמדרגות ישר ליד דלת הכניסה לבית שלי, וכל המדרגות היו דם, ואז בקטע שהיא נפלה במדרגות ראיתי שהראש שלה נחבט במעקה". המערער נשאל בחקירתו מדוע לא הושיט עזרה למתלוננת בעקבות פציעתה, ועל כך הגיב באומרו: "אני בכלל לא חשבתי על זה", וטעמו עמו, היינו, נוכח היחסים המעורערים בינו למשפחת איצקוב, חשש כי החשד לפציעת המתלוננת יופנה אליו, ועל כן מיהר ללכת לתחנת המשטרה כדי להצהיר על חפותו. ואכן, ביקורו של המערער במשטרה ביום 10.12.00 תועד בזיכרון דברים שרשם השוטר יעקב מגרלישוילי ביום 20.12.00, וממנו עולה כי המערער הגיע לתחנה כאשר הוא פולט דברים לא ברורים ונראה מבולבל, וניתן היה להבין ממנו כי היה מעורב בקטטה. המערער נותר בתחנה במשך מספר שעות, כאשר היומנאי מנסה להשיג ניידת ושוטרים אשר יחקרו את עניינו, אולם משנקפו השעות וניידת לא הגיעה, נאמר למערער ללכת לביתו. לאחר יומיים שב המערער והגיע לתחנה, והפעם ביקש ממגרלישוילי לאשר כי ביקר בתחנה ביום 10.12.00. 5. משהובאה המתלוננת לבית החולים נתגלו בקרקפתה חתכים מרובים, וכן שברים בגולגולת וקונטוזיה מוחית פרונטאלית משמאל. כן נמצאו מה שהוגדר כ"שברים מרובים מורכבים ודחוסים מתחת לעור הקרקפת" (ראו ת/31, ת/30), על ממצאים דומים עמד פרופ' היס בעת שבדק את המתלוננת ביום 14.12.00 בבית החולים (ראו ת/26), ומכאן נבעה מסקנתו כי למתלוננת נגרמו "פצעי חתך - קציצה" כתוצאה משימוש בשוליו של מכשיר או בחפץ מושחז (ראו עמ' 4 של חוות הדעת). במכתב הבהרה נוסף ששיגר פרופ' היס (ראו ת/28) נאמר, כי העדר נזקים חבלתיים באזורים הבולטים של הפנים (אף, גבות, לחיים (העול) והסנטר), העדר נזקים חבלתיים משמעותיים בגוו ובגפיים, והמצאות נזקים קשים מאד במצח, קרקפת וגולגולת, אינם מתיישבים עם נפילה במדרגות". בעקבות הגשת חוות דעתו של דר' רוגב מטעם ההגנה, הוסיף פרופ' היס ואמר (ראו ת/47), כי גם מדו"חות הקבלה והניתוח של המתלוננת בבית החולים [ת/31, ת/32] ניתן להבין כי אובחנו אצלה פצעי חתך, ואלה אינם מתיישבים עם טענה בדבר חבלה קהה הנגרמת כתוצאה מנפילה במדרגות או מפגיעה במעקה. 6. כאמור, גם ההגנה העידה מומחה מטעמה. דר' רוגב חלק בחוות דעתו (ראו נ/14) על תיאורו של פרופ' היס את מנגנון פציעתה של המתלוננת, והביע את הדעה כי הפציעה נגרמה כתוצאה "מהתנגשות הראש כנגד סורגי מעקה המדרגות" (ראו עמ' 9 לחוה"ד). ד"ר רוגב הוסיף ואמר, כי "המרחק בין הסורגים (2 ס"מ) תואם פחות או יותר למרחק בין הפצעים השונים המתוארים על ידי פרופ' היס בקרקפת" (עמ' 7 לחוה"ד). לעניין זה נדגיש, כי בפועל המרחק בין הסורגים היה 8 ס"מ, וממילא שוב אין ספק כי נתון בעל חשיבות נשמט מחוות דעתו של דר' רוגב. 7. בית המשפט המחוזי הכריע במחלוקת שבין העדים המומחים לטובת ממצאיו של פרופ' היס, ואיננו סבורים כי שגה בכך. בית משפט קמא האמין לעדות בעלה של המתלוננת, ולפיה הוא שמע "בזמן ובשעה הרלוונטיים, צרחה חזקה מאד בחדר המדרגות ולאחריה את קולו של [המערער], שאמר משהו כמו 'אני רוצה לשתות מים' או 'לך לשתות מים', ואחר כך את המילה 'זונה' ברוסית" (ראו הכרעת-הדין, עמ' 349). לא מצאתי כי הוכחה בפנינו עילה לדחות ממצא זה של בית המשפט המחוזי, כפי שאינני רואה מקום לחלקו על התרשמותו ממהימנותו של הפרמדיק טל דרורי, אשר כאמור סבר כי פציעתה של המתלוננת לא נגרמה עקב נפילה. אכן, להתרשמותו של העד דרורי – שאינו מומחה לדבר - לא היה מקום לייחס משקל רב, ומאידך ראוי גם ראוי היה לייחס משקל מכריע לנתונים הבאים: א) אם נכונה טענת המערער לפיה מעדה המתלוננת ונפלה במדרגות תוך שראשה חוזר ונבט במעקה, אתה מצפה כי יימצאו חבלות גם בחלקי גופה האחרים, כמו הפנים, החזה והגפיים, ועובדה היא שחבלות כאלו לא נמצאו. ב) כזכור, טען המערער כי המתלוננת החזיקה בידה "איזה שקית", שבפועל היה תיק מלא במצרכים, פתוח בחלקו העליון (ראו התצלומים 1, 2 ו-4 בת/8). תכולתו של תיק זה לא התפזרה בעקבות נפילתה הנטענת של המתלוננת, והרי ההיגיון מחייב שכאשר אדם מתגלגל במדרגות, ראשו כלפי מטה והוא נחבט במעקה, ירפה מהתיק ותכולתו תתפזר. במהלך הדיון בערעור, ונוכח מחלוקות שנתגלעו בין המערער לסנגורים אשר מונו לטעון לו, אפשרנו לו לומר את דברו גם בפנינו. בשלב זה טען המערער כי המתלוננת אחזה בתיק המצרכים בשתי ידיה, ולא הרפתה ממנו גם בעת נפילתה. ועל רקע זה תהינו, גם אם הסבר זה עשוי ליישב את העובדה שתכולת התיק לא התפזרה, כיצד ניתן ליישב את העובדה שלא נמצאו חבלות על ידיה של המתלוננת שאחזו בתיק, כנטען, רגליה וחלקי גופה האחרים, והן התמקדו דווקא בחלק העליון של גולגולתה. ג) דר' רוגב העיד כי בפגיעת ראש מסוג זה שנגרמה למתלוננת, היא היתה אמורה לאבד את הכרתה לאחר המפגש הראשון או השני של ראשה עם המעקה. והרי עובדה היא שלא כך קרה, ולאחר הפגיעה הצליחה המתלוננת לעלות לדירתה שבקומה ג'. ד) את כתמי הדם שנמצאו בזירה, והכוונה לאלה שנתגלו בחזית ביתו של המערער, על הדלת והידית שלה, וכתמי הדם שנטען כי היו אמורים להימצא גם על המעקה – ניתן ליישב עם גרסת המשיבה כמו גם עם גרסת ההגנה. לאמור, אפשר שריבוי הכתמים שנמצאו בחזית דירתו של המערער יש בהם כדי להעיד על כך שתקיפת המתלוננת התרחשה שם. מאידך, אפשר גם אפשר שהמתלוננת נאחזה בידית ונגעה בקירות תוך ניסיון לקום לאחר שמעדה במדרגות, כגרסת המערער. "נתון ניטרלי" נוסף היא הליכתו של המערער למשטרה, סמוך לאחר פציעתה של המתלוננת. אכן, עובדה זו עשויה להצביע על תחושת אשם שפיעמה בו, אולם מקורה יכול להיות גם בחשש מפני הפללה במעשה שלא עשה, עקב הסכסוך הממושך הקיים בינו למתלוננת ולבעלה. מאידך, כיצד ניתן ליישב את העובדה שחרף טענתו בחקירתו (ראו ת/2 עמ' 2), כי לתחנת המשטרה הגיע עם הבגדים שלבש בעת שחזה בנפילת המתלוננת, השיב המערער בהודעה נוספת (ראו נ/12), שלמשטרה הוא הלך עם בגדים נקיים. והרי ההיגיון מחייב כי מי שממהר להקדים ולהגיע למשטרה בטרם יוחשד במעשה שלא עשה, לא יתפנה ל"קטנות" כמו החלפת בגדים שלבש לבגדים נקיים. ולהיפך, העובדה שהמערער טרח להחליף את הבגדים, מתיישבת גם עם האפשרות שהוא עשה זאת במטרה להעלים ראיות מפלילות. 8. להשלמת התמונה אוסיף, כי במהלך שמיעת הערעור העלה בא-כוח המערער סברה לפיה נפילת המתלוננת במדרגות, נגרמה עקב מחלת הכפיון (אפילפסיה) ממנה היא סובלת. בעקבות כך נתבקשו מוסדות רפואיים שונים אשר טיפלו במתלוננת, להשיב - בהסתמך על הרשומות הרפואיות - מתי אובחנה מחלה זו אצלה, ומתוך התשובות שהגיעו לבית המשפט עולה כי ההתקף האפילפטי הראשון התרחש רק לאחר תקיפת המתלוננת, ואפשר שהוא נגרם בעטייה של אותה חבלה שנגרמה לה בראשה. נוכח כל האמור, סבורני כי שוב אין ספק שפציעתה של המתלוננת נגרמה מידיו של המערער, ומכאן דעתי שבהרשעתו על ידי בית המשפט המחוזי לא נפל פגם. הערעור כנגד העונש 9. אכן, המערער אינו צעיר (בן 67), ומצב בריאותו אינו תקין, ואלה הם נתונים אותם נוהגים לזקוף לצד הקולא בשיקולי הענישה. מאידך, כיצד ניתן להתעלם מן העובדה שהמערער תקף אישה, שגם היא אינה צעירה עוד, וגרם לה חבלת ראש קשה אשר הצריכה התערבות כירורגית. יתרה מכך, מדובר במי שחטא כבר באלימות כלפי שכניו, וכוונת הדברים לכך, שבשנת 1998 נכנס המערער לדירתה של משפחת איצקוב, והחל הולם בבני הזוג באמצעות שרפרף מעץ. כתוצאה מכך נגרמו למר איצקוב שברים בכף יד ימין ובאף, ואילו למתלוננת נגרמו פצעים באזור הגולגולת. בגין אותו מעשה נדון המערער, בחודש חשוון התשס"ג (אוקטובר 2002), ל-20 חודשי מאסר, מאסר על-תנאי והוא חויב לשלם פיצוי לכל אחד מהמתלוננים. כפי שעינינו רואות, זמן לא רב לאחר שנשא באותו מאסר, חזר המערער לסורו תוך שאלימותו קובעת שיאים (שליליים) חדשים. העולה מכך הוא, שעניין לנו עם מערער שאלימותו הרבה, וממילא סכנתו, אינן טעונות עוד הוכחה. מערער מסוג זה מקומו מאחורי סורג ובריח, והדברים נאמרים ביתר שאת נוכח נגע האלימות שפשה בחברה הישראלית. אשר על כן, אף שהעונש אשר הושת על המערער אינו קל, נראה הוא בעיני כהולם את נסיבות המקרה, ומכאן דעתי כי יש לדחות את הערעור על שני חלקיו. ש ו פ ט השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' א' לוי. ניתן היום, כ"ב באלול התשס"ז (5.9.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04043140_O20.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il