אברהים עריקאת נ. פקיד ההסדר - ירושלים

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4311/24 לפני: כבוד השופט יצחק עמית כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המערער: אברהים עריקאת נגד המשיב: פקיד ההסדר – ירושלים ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (הרשמת פ' נויבירט) מיום 20.3.2024 בעש"א 52611-09-23 בשם המערער: עו"ד מדחת דיבה פסק-דין השופט דוד מינץ: לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (הרשמת פ' נויבירט) מיום 20.3.2024 בעש"א 52611-09-23, בה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת המשיב מיום 10.1.2022. הרקע לערעור במהלך שנת 2021 החל המשיב, פקיד הסדר מקרקעין ירושלים, בהליכי הסדר זכויות לגבי מקרקעין המצויים בכפר אבו דיס (להלן: המקרקעין). ביום 13.9.2021 הגיש המערער, שבפיו טענות לבעלות מכוח ירושה באדמות הנכללות במקרקעין, תזכיר תביעה לגבי המקרקעין בהתאם להוראות פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: הפקודה). מהערעור שלפנינו ומנספחיו עולה כי בסמוך לאחר ההגשה, המשיב מסר למערער כי תזכיר התביעה אינו כולל את המסמכים הנדרשים לביסוסו, והוסבר לו מהם המסמכים החסרים. עוד עולה כי לעמדת המשיב, גם לאחר שניתנה למערער ארכה לעשות כן, לא עלה בידו לבסס את תביעתו במסמכים; והוא אף נמנע מלהתייצב במועד שנקבע לבירור תביעות הנוגעות למקרקעין. על כן, בהחלטה מיום 10.1.2022 דחה המשיב את בקשת המערער להוסיף תזכיר תביעה בנוגע למקרקעין (יוער כי המשיב התייחס לבקשת המערער כבקשה להוספת תזכיר תביעה בשל טעמים דיוניים הנוגעים למועד הגשת השלמת המסמכים על ידי המערער). בשולי ההחלטה צוין כי ניתן לערער עליה לבית המשפט המחוזי בהתאם לסעיף 88 לפקודה, לאחר הקראת לוח הזכויות בנוגע למקרקעין. בחלוף כשנה ושמונה חודשים, ביום 26.9.2023 הגיש המערער לבית המשפט המחוזי ערעור על החלטת המשיב האמורה ולצדה בקשה להארכת מועד להגשתו. בבקשה נטען כי מאז מתן ההחלטה ועד לחודש מאי 2023 פנה המערער פניות חוזרות ונשנות לנציגי המשיב על מנת לברר אם הוקרא לוח הזכויות, אולם הוא לא קיבל כל מענה. רק בחודש יולי 2023 נודע לו אגב הליך אחר כי לוח הזכויות הוקרא כבר בחודש פברואר 2022, וזאת שמבלי שקיבל על כך הודעה קודם לכן ובניגוד להוראות הפקודה. נטען כי התנהלות זו של המשיב מנעה מהמערער לקבל את יומו והביאה לקיפוחו, וכי בכך קמה אחת מהעילות הקבועות בסעיף 92 לפקודה המאפשרת הגשת ערעור על החלטת המשיב חרף חלוף המועד הקבוע בסעיף 88 לפקודה. המערער ציין כי נוכח התנהלות המשיב, ובהינתן שהוא מחזיק במקרקעין מזה עשרות שנים ובאמתחתו מסמכים הקושרים אותו אליהם, יש לאפשר לו להעלות את טענותיו לפני בית המשפט. בתשובתו ציין המשיב כי אין להיעתר לבקשת המערער להארכת מועד, אשר הוגשה בשיהוי חריג מבלי שניתן לכך טעם מספק, ולאחר שהושלם הליך ההסדר לגבי המקרקעין. המשיב עמד על ההזדמנויות שניתנו למערער להשלים את המסמכים שחסרו בתזכיר תביעתו, וציין כי חרף הזדמנויות אלה וחרף זימונו לבירור התביעות, הוא לא התייצב ולא הציג את המסמכים הנדרשים. עוד נטען כי גם במסמכים שצורפו לבקשה אין כדי לשנות מן ההחלטה ואף מהם לא עולה כי המערער הוכיח את זכותו במקרקעין, כך שאף מטעם זה אין להיעתר לבקשתו. בקשת המערער להארכת מועד נדחתה על ידי רשמת בית המשפט המחוזי ביום 20.3.2024, בקבעה כי לא מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים היעתרות לה. צוין כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר מבלי שפורט נימוק מספק לשיהוי בהגשתה, מבלי שהמערער הצביע על מניעה מעשית מהגשת הערעור במועד, ומבלי שפירט אילו מאמצים השקיע לשם כך. טענותיו בנוגע לפניות שביצע לגורמי המשיב עד לחודש מאי 2023 נטענו ללא אסמכתאות מספקות, וכך גם הטענה לגבי האופן האגבי שבו נודע לו על פרסום לוח הזכויות רק בחודש יולי 2023. מכל מקום, אין בכך כדי לספק הסבר לעיתוי שבו הוגשה הבקשה – רק בחודש ספטמבר 2023. עוד צוין כי סיכויי הערעור אינם נחזים להיות גבוהים, שכן המערער לא סיפק הסבר לאי-התייצבותו למועד בירור התביעות ולאי-הגשת המסמכים החסרים בתזכיר התביעה, חרף הארכה שניתנה לו. על כן הורתה הרשמת על מחיקת הערעור (להלן: החלטת הרשמת). על החלטת הרשמת הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי, וערעורו נדחה ביום 6.5.2024 (השופטת ת' בר-אשר; ע"ר 9000-05-24). נקבע כי ההחלטה האמורה, חרף כותרתה, מהווה "פסק דין" שהערעור עליו צריך להיות מוגש לבית משפט זה. מכאן הערעור שלפנינו, בו טוען המערער כי נפלו שגגות רבות בהחלטת הרשמת. כך ובין היתר נטען כי שגתה הרשמת בכך שהתעלמה מהעובדה שלאורך תקופת ניהול הליך ההסדר המערער הודר במתכוון מדיונים, כמו גם מהעובדה שבהחלטת המשיב נאמר לו מפורשות שיוכל להגיש ערעור לאחר הקראת לוח הזכויות אך לא נמסר לו מועד ההקראה. עוד שגתה הרשמת כשקבעה שסיכויי הערעור אינם גבוהים, תוך התעלמות מהמסמכים שהציג המערער למשיב; כשהתעלמה מניסיונות המשיב ונציגי רשויות נוספות לנשל אותו מהמקרקעין ולהדירו מדיונים לגביו; וכשקבעה כי הערעור הוגש באיחור ניכר על אף שלא הוכח כי המשיב עמד בחובתו על פי הפקודה להודיע על מועד הקראת לוח הזכויות. המערער עמד על הוראות הפקודה בציינו את החשיבות שהוענקה במסגרתה לפומביות ולפרסום ההליך לציבור, והדגיש כי המשיב לא ביצע פרסומים אפקטיביים לגבי המקרקעין ולא בכדי הוא לא טען דבר בעניין זה. דיון והכרעה לאחר עיון בכתב הערעור ובנספחיו, הגענו למסקנה כי דינו להידחות על הסף בלא צורך בתשובה, לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. כאמור לעיל, בהחלטת המשיב צוין כי ניתן לערער עליה לבית המשפט המחוזי בהתאם להוראות סעיף 88 לפקודה, לאחר הקראת לוח הזכויות ביחס למקרקעין. אין חולק בענייננו כי לוח הזכויות ביחס למקרקעין הוקרא כבר בחודש פברואר 2022 וכי המועד הנקוב בסעיף 88 לפקודה חלף זה מכבר, כך שברי כי המערער אינו יכול להגיש ערעור על החלטת המשיב מבלי שהוארך המועד. המערער הסתמך בבקשתו על סעיף 92 לפקודה, המאפשר בהתקיים עילות מסוימות להגיש ערעור על החלטת משיב שנרשמה בלוח הזכויות גם בחלוף המועד הקבוע בסעיף 88 שבה. אלא שנקבע זה מכבר כי מקום שבו הסתיימו הליכי ההסדר ונרשמו הזכויות בפנקס המקרקעין כבענייננו, לא ניתן עוד לעשות שימוש בסמכות הארכת המועד להגשת ערעור הקבועה בסעיף 92 לפקודה (רע"א 8771/09 מנהל מקרקעי ישראל נ' אלאעסם, פסקה 6 (12.1.2010); ע"א 128/86 אל-אסד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 820, 823-822 (1990)). בנסיבות אלה, ואף מבלי להידרש לשאלה האם כלל היה מקום לבחון האם מתקיימים "טעמים מיוחדים" להארכת המועד במקרה זה (וראו והשוו: בר"ע 201/75 עזבון המנוח ריזק עבד אל-קאדר אגבאריה נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד ל(1) 522 (1976)), דין הערעור להידחות. יובהר כי אין בכך כדי למנוע מהמערער לתקוף את הרישום באמצעות העילות הקבועות בסעיפים 97-93 לפקודה, ככל שאלה עומדות לו. בשולי הדברים נעיר כי בצדק פנה המערער לבית המשפט המחוזי לצורך הגשת ערעור על החלטת הרשמת. כפי שנקבע לא אחת, החלטת רשם המורה על מחיקת הליך מחמת איחור בהגשתו מהווה "החלטה אחרת", וככזו הערעור עליה מסור לשופט המכהן בבית המשפט שבו מכהן הרשם כמצוות סעיף 96 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (בע"מ 2068/24 פלונית נ' פלוני (20.6.2024); רע"א 1582/24‏ אהרוני נ' לוזון, פסקה 8 (22.5.2024); ע"א 6946/21 דיין נ' הכונס הרשמי – מחוז חיפה והצפון, פסקה 3 (25.10.2021)). עם זאת, לא מצאנו נפקות לכך בענייננו נוכח דחיית טענותיו בהקשר זה – בדבר מתן הארכת מועד – לגופן. הערעור נדחה אפוא. בנסיבות העניין ובהינתן המתכונת הדיונית בה ניתנה ההכרעה, אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ד אב תשפ"ד (18 אוגוסט 2024). יצחק עמית שופט דוד מינץ שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת