פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 4311/10

נילי וינברג נ. כבוד השופטת ביהמ"ש לעניינים מקומיים בתל אביב

עתירה נגד החלטת בית משפט לעניינים מקומיים שלא לאפשר זימון עדי הגנה בהליך פלילי שעניינו צו הריסה מנהלי.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?
תאריך פרסום 24/06/2010 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 4311/10 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה תכנון ובניה — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור עתירה נגד החלטת בית משפט לעניינים מקומיים שלא לאפשר זימון עדי הגנה בהליך פלילי שעניינו צו הריסה מנהלי.
החלטת בית המשפט נדחה על הסף (פרוצדורלית) — ההליך נדחה ללא דיון לגופו, מסיבה פרוצדורלית (למשל חוסר סמכות או איחור).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 4311/10

נילי וינברג נ. כבוד השופטת ביהמ"ש לעניינים מקומיים בתל אביב

עתירה נגד החלטת בית משפט לעניינים מקומיים שלא לאפשר זימון עדי הגנה בהליך פלילי שעניינו צו הריסה מנהלי.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?

סיכום פסק הדין

העותרות ביקשו מבית המשפט העליון להתערב בהחלטת בית משפט לעניינים מקומיים, אשר הגביל את מספר עדי ההגנה שהן רשאיות לזמן במסגרת הליך פלילי שעניינו צו הריסה מנהלי. העותרות טענו כי מניעת העדת העדים פוגעת בהגנתן. בית המשפט העליון דחה את העתירה על הסף, בקובעו כי התערבות בהחלטות ביניים של ערכאה דיונית בהליך פלילי נעשית רק במקרים חריגים ונדירים. נקבע כי העותרות לא הראו כיצד עדותם של העדים הנוספים תועיל לבירור האמת מעבר לעדים שכבר אושרו, וכי פתוחה בפניהן הדרך לערער על ההחלטה במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי בתיק.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים א' פרוקצ'יה, ע' ארבל, ס' ג'ובראן
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • נילי וינברג
  • מ.ע.ג.ן. ייעוץ וניהול נכסים בע"מ

נתבעים

  • כבוד השופטת לימור מרגולין, בית-המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו
  • יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה תל-אביב

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • העותרות לא הציגו נימוק סביר מדוע יש לזמן מספר רב של עדים המעידים על אותו עניין.
  • העדים שהמשיבה הסכימה להעדתם מספיקים כדי להוכיח את טענות ההגנה בנוגע למבנה הישן.
טיעוני ההגנה
  • החלטת בית המשפט פוגעת ביכולת העותרות להתגונן.
  • העדים חיוניים לליבון השאלות שבמחלוקת.
  • המשיבה לא נימקה מדוע העדים לא יועילו לבירור המשפט.
מחלוקות עובדתיות
  • האם העבודות שבוצעו טעונות היתר או שמדובר בשינוי פנימי בלבד.
  • האם המבנה החדש תואם בגודלו ובמיקומו את המבנה הישן שהוקם בהיתר.

הפניות לתיקים אחרים

תקדימים משפטיים
  • רע"פ 4018/07 אברהם כהן נ' מדינת ישראל
  • בג"ץ 583/67 הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים
  • ע"פ 1280/06 רועי כרמלי נ' מדינת ישראל
  • ע"פ 614/85 וייל נ' מדינת ישראל
הפניות לפסקי דין אחרים

תגיות נושא

  • תכנון ובניה
  • צו הריסה מנהלי
  • סדר דין פלילי
  • זימון עדים
  • בג"ץ

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0

טענות מנהליות

פגמים בהליך
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 4311/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4311/10 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרות: 1. נילי וינברג 2. מ.ע.ג.ן. ייעוץ וניהול נכסים בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. כבוד השופטת לימור מרגולין, בית-המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו 2. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה תל-אביב עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרות: עו"ד קרן נחמיאס בשם המשיבים: עו"ד אתי לוי פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרות, כי נורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו מיום 12.5.2010, לפיה הוא אינו מאפשר את זימונם לעדות של עדי ההגנה מטעם העותרות, במסגרת הליך שיפוטי שהמשיבה 2 מנהלת נגדן, בעקבות צו הריסה מנהלי שהוצא כנגד תוספת למבנה בבניין לשימור ברחוב דרך מנחם בגין 29 (פינת נחמני 64) בתל-אביב-יפו, שבבעלות העותרות. ביום 18.6.2009 הוצא צו הריסה מנהלי כנגד בניה ללא היתר שבוצעה בגג הבניין (להלן: הצו). ביום 30.6.2009 הגישו העותרות לבית-המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו בקשה לביטול צו ההריסה המנהלי. טענותיהם של העותרות היו, בין היתר, כי אין צורך בהיתר לבניה האמורה מאחר שהעבודות שבוצעו אינן מהסוג הטעון היתר. מדובר בעבודות שיפוצים בלבד במסגרת שינוי פנימי" שאין בו כל הוספה על הקיים; ביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת; אין בסיס לצו; מאחר שהוצאת צו הריסה מנהלי הינו צעד דרסטי מחויב בית-המשפט לבדוק בדקדקנות ולהקפיד עם הרשות המנהלית על כל תו ותג בדונו בבקשה לביטול הצו. לאחר דיון, הבקשה נדחתה. העותרות ביקשו לזמן לעדות עדים, אולם בית-המשפט לעניינים מקומיים דחה את בקשתם. בינתיים, הגישו העותרות עתירה לבית-משפט זה בשבתו כבית-משפט הגבוה לצדק, אשר נדחתה אף היא (בג"צ 8908/09). כמו-כן, לבית-המשפט לעניינים מקומיים הוגשה בקשה לפסילת השופטת אשר ישבה בדין, אולם הבקשה נדחתה. על החלטת שופטת בית-המשפט לעניינים מקומיים שלא לפסול את עצמה, הוגש ערעור לבית-משפט זה, אשר נדחה אף הוא (ע"א 1305/10). לאחר שמיעת ההוכחות, קבע בית-המשפט לעניינים מקומיים, כי הוא מאשר את הצו לביצוע, כשהוא מדגיש, כי כמפורט בצו וכמוצהר על-ידי המשיבה, מוגבל צו ההריסה לקירות מלוחות הפח ופלסטיק מבודד ולגג ואינו חל על קירות ו/או חלקי קירות מבלוקים ובטון, לרבות מעקות הבניין. משמע, צו ההריסה מתייחס לבניה החדשה שנבנתה על-ידי העותרות או מי מטעמן. כנגד העותרות הוגש, ביום 21.12.2009, כתב אישום, שעניינו הבניה נשוא צו ההריסה המנהלי. העותרות כפרו בעובדות כתב האישום למעט היותן בעלות הנכס והמשתמשות בו וטענו להחלפת ישן בחדש כשלטענתן המבנה הישן הוקם בהיתר. התיק נקבע להוכחות. ביום 9.5.2010 הגישו העותרות לבית-המשפט לעניינים מקומיים הודעה ובקשה להזמנת עדים. המשיבה הסכימה לזימונם של מספר עדים בלבד, אשר יעידו בכל הנוגע לאופי העבודות, קיומו של המבנה הישן כמו גם גודלו ומיקומו והיותו של המבנה החדש תואם בגודלו, מיקומו וגובהו את המבנה הישן. בית-המשפט לעניינים מקומיים (כב' השופטת ל' בן-שמן) התיר לעותרות, ביום 12.5.2010, לזמן את העדים עליהם הסכימה המשיבה בלבד. לטענת העותרות, החלטתו של בית-המשפט לעניינים מקומיים עלולה לפגוע קשות ביכולתן להתגונן כנגד צו ההריסה. לטענתן, ההחלטה מונעת מהם את האפשרות להוכיח את טענותיהן, שכן כמפורט בבקשת הזימון, בעדויותיהם של עדי ההגנה יש כדי לתרום לליבונן של השאלות הנתונות במחלוקת ומשכך יגרם לעותרות עיוות דין בשל אי העדתם החיונית לצורך הגנתן. עוד טוענות העותרות, כי המשיבה 2 לא השיבה כלל לגופו של עניין לבקשת הזימון ולא נימקה מדוע היא סבורה, כי העדים לא יועילו לבירור השאלות הנוגעות למשפט. שופטת בית-המשפט לעניינים מקומיים הסתפקה בהחלטתה בנימוק המשיבה 2 בסרבה לזימונם של העדים ובכך מתעורר הספק שמא כלל לא ייחסה את החשיבות הראויה למשקלן ותרומתן לצורך התגוננות העותרות. המשיבה 2 טוענת בתגובתה, כי יש לדחות את העתירה מאחר והעותרות אינן מעלות כל נימוק סביר או הגיוני מדוע יש לזמן כל כך הרבה עדים, כשלמעשה כולם אמורים להעיד על אותו עניין והוא: גודלו, מיקומו, גובהו וכו' של המבנה הישן ולכן יוכלו לתת את התשובה העדים שהמשיבה הסכימה להעדתם. דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית-משפט זה בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק ידון בעתירה כנגד הליך תלוי ועומד בפני בית-משפט רק במקרים חריגים ביותר. כך למשל קבע חברי השופט א' רובינשטיין ברע"פ 4018/07 אברהם כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.5.2007) בקשר לערעור שהוגש על אי היעתרות בית-המשפט לעניינים מקומיים להזמנת עדים מטעם המערער: "לשלמות התמונה יצוין, כי המקרים בהם יתערב בית משפט זה אף בשבתו כבג"צ בהחלטות ביניים בתחום הפלילי הם חריגים ונדירים, כגון בחוסר סמכות או במקרה של "תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מינהלי טהור" (בג"צ 583/67 הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4) 683, 702 (הנשיא שמגר)). בענייננו אין בדין הליך של ערעור על ההחלטה בה מדובר, המצויה במובהק בסמכותו של בית המשפט הדיוני..." [ההדגשות במקור – ס.ג'.] המקרה שלפנינו אינו מעלה לדיון נושא עקרוני, בעל השלכות רחבות טווח ואף לא ניתן לומר, כי דחיית העתירה תגרור אחריה נזק בלתי הפיך לעותרות, שלא ניתן יהיה ניתן לתיקון באמצעות ערעור על פסק-הדין הסופי. יתרה מכך. גם בע"פ 1280/06 רועי כרמלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.3.2007) קבע חברי השופט א' רובינשטיין, כי: "לאחר העיון סברתי כי אין מקום להיעתר לעת הזאת לטענה. אכן "זכותו היסודית של נאשם להעיד כל אדם שלדעתו עשוי להוכיח את חפותו, לעולם אינה פוקעת, ומשמבקש נאשם להעיד אותו אדם יזמינו בית המשפט"..... זכות זו כפופה - עקרונית - לסייג אחד "זולת אם היה סבור שאין בהזמנת אותו אדם להועיל לבירור שאלה הנוגעת למשפט"..... "לענין זה אין בית המשפט חי מפי הצדדים, אלא הוא רשאי וחייב לנווט את הדיון - שלא לקבל ראיות ושלא להתיר שאלות לעד אם אינן רלבנטיות"..... במקרה שלפנינו סבר בית המשפט כי לאחר הגשת חוות דעתו של ד"ר אליאס, לא היה עוד טעם בהגשתה של חוות דעת נוספת להוכחת אותה טענה עצמה (בהקשר זה לא למותר לציין שחוות הדעת שהגשתה התבקשה הוגשה לתיק בית המשפט, והיתה בפניו ובפני באת כוח התביעה בזמן הדיון, ועל כן המסקנה באשר לזהות לחוות הדעת הקודמת נתבססה על עיון בה). זה הוא תפקידו, וזו חובתו, של בית המשפט "להקפיד על כך, שזמנו של בית המשפט יוקדש לנושא שלפניו" (ע"פ 614/85 וייל נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(3) 299, 300 - הנשיא שמגר), ואין אפוא פגם בהחלטת בית המשפט קמא. המדובר בשאלה דיונית, ואין בית המשפט שלערעור שם עצמו בנעלי בית המשפט הדיוני, ובהיעדר טעם של עיוות דין לסתור, עליו לכבד את שיקולי בית המשפט הדיוני גם אם היה הוא עצמו נוטה לשקול במקרה פלוני או אלמוני אחרת." בענייננו, העותרות לא הצביעו ולא הראו טעם אמיתי לבקשתן לזמן את העדים ובמה יהיה בעדותם כדי להועיל ולשפוך אור על התיק הלכה למעשה מעבר לאמירה שבעבור כך מתבקשת הזמנתם. ברי, אפוא, כי ככל שיחפצו העותרות לאחר סיום ההליך בערכאה הדיונית להביע חוסר שביעות רצונן ממנו, פתוחה בפניהן הדרך לערער על כל ההליך. אשר-על-כן, העתירה נדחית על הסף. ניתן היום, י' בתמוז התש"ע (22.6.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10043110_H04.doc דפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il