פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 4311/06
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 4311/06
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופטת ד' ברלינר
המערער:
מחמוד ח'לאילה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 11.5.06, בת.פ. 4159/05, שניתן על ידי כבוד השופט י' דר
תאריך הישיבה:
ד' באדר התשס"ז
(22.02.07)
בשם המערער:
עו"ד בולוס ג'ואד
בשם המשיבה:
בשם שירות המבחן:
עו"ד אוהד גורדון
גב' אדוה פרויד
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
1. בית המשפט המחוזי בחיפה זיכה את המערער מעבירות של חטיפה ותקיפת קטין, והרשיעו בעבירות של התעללות בקטין וכליאת שווא. בעקבות כך נגזרו למערער 12 חודשי מאסר, 6 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לשלם לקטין פיצוי בסכום של 12,000 ש"ח.
בערעור שבפנינו משיג המערער כנגד הרשעתו, ולחילופין, כנגד העונש שהושת עליו.
2. העובדות אשר נטענו בכתב האישום שהוגש לבית משפט קמא, הן אלו: בתאריך 20.9.05 בשעות הערב, הגיע מ.ס., קטין יליד שנת 1995 (להלן: המתלונן), ביחד עם אחיו א.ס. לחנות מכלת במג'דל כרום, שם עבד המערער. המתלונן קנה סוכרייה ולאחר ששילם טען בפניו המערער כי הוא גנב מדבקה. המתלונן הכחיש זאת, ובתגובה השכיבו המערער על הרצפה, סטר לו, בעט בו בכל חלקי גופו, ועיקם את ידו. בהמשך הוביל המערער את קורבנו אל מקום הנמצא מאחורי המכולת, העמידו על פח וקשר את ידיו בחבל עבה כשהן צמודות ומורמות כלפי מעלה. בהמשך הזיז המערער את הפח, והמתלונן נותר תלוי. לאחר ששב וסטר לקורבנו עזב המערער את המקום. בעקבות כך מיהר א.ס. להזעיק את דודו, וזה הגיע למקום ושיחרר את המתלונן.
3. המערער התגונן במהלך משפטו בטענה כי חשד במתלונן שביצע גניבה, ועל כן סטר לו פעמיים ואף איים להביא את דבר הגניבה לידיעת אביו. בעקבות כך פרץ המתלונן בבכי והתחנן על נפשו, ועל כן החליט המערער להניח לו ללכת לדרכו.
גרסה זו של המערער לא זכתה לאמונו של בית המשפט, אשר העדיף על פניה את גרסתם של עדי התביעה. נקבע, כי עדותו של המתלונן ואחיו היתה מהימנה, והגרסה בדבר תלייתו של המתלונן נתמכת בעדות דודו סאפי, וכן במציאתו של החבל אשר שימש לקשירת המערער. כן נמצא, כי בגרסה המפלילה תומכים גם סימני החבלה שנותרו על ידיו של המתלונן (שפשופים בשורש כפות הידיים), וצילומי הקטין שנעשו בעקבות התקיפה. בית המשפט הדגיש את העובדה כי המערער בחר שלא למסור גרסה בעת חקירתו במשטרה, לטענתו על פי הנחיית סנגורו, וכתוצאה מכך התקשה בית המשפט לייחס אמון לעדותם של אנשים נוספים שעל פי גרסתו המאוחרת של המערער, נכחו במכלת בעת הגעתו של המתלונן לשם. לא זו אף זו, הטענה בדבר נוכחותם של עדי ראייה נוספים בזירה, לא הוצגה לעדי התביעה במהלך עדותם בבית משפט, וגם בכך היה כדי ללמד על מופרכותה של גרסת ההגנה.
4. השגותיו של המערער כנגד הרשעתו מופנות בעיקרן כנגד ממצאים שבעובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, וגם לאחר שעיינו בנימוקי הערעור שבכתב והאזנו לטיעונו של בא-כוח המערער על פה, לא מצאנו מקום או עילה להתערבותנו באותם ממצאים. אנו סבורים כי אלה האחרונים מעוגנים היטב בחומר הראיות, והתקשינו לקבל את הטענה לפיה היו שני הקטינים חלק מקנוניה שנרקמה נגד המערער במטרה להרשיעו במעשים שלא עשה.
באשר לסעיפי ההרשעה - כאמור, החליט בית המשפט המחוזי לזכות את המערער מעבירה של תקיפת קטין חסר ישע, עקב היותה חלק מרכיביה של העבירה של התעללות בקטין. בית המשפט הוסיף וזיכה את המערער מעבירת חטיפה, ועל כך כמובן המערער אינו מלין, אולם הרשיעו בעבירה של כליאת שווא תוך שימוש בסמכותו מכח סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. המערער סבור כי הרשעתו בעבירה זו הנה שגויה, הואיל והחזקתו של המתלונן נמשכה, אם בכלל, דקות ספורות, והוא לא הוחזק במקום סגור.
אין בידינו לקבל טיעון זה, ראשית, הואיל ושוכנענו כי בית המשפט קנה סמכות להרשיע את המערער בעבירה הנוספת, הואיל ותנאיו של סעיף 184 לחוק סדר הדין התקיימו במלואם. שנית, משנתקבלה גרסתו של המתלונן כי המערער קשר אותו ותלה אותו עם חבל שהשתלשל מעמוד, שוב אין ספק כי מדובר בכליאה שלא זו בלבד שמנעה מהמתלונן ללכת לדרכו, אלא היתה מלווה בביזוי והשפלה, ועל כן גם עבירת ההתעללות הוכחה כדבעי.
5. הערעור כנגד העונש – המערער, שבעת האירועים היה בן 32, תקף קטין בן 10 שנים בלבד על רקע חשדו כי הוא גנב מדבקה. בין אם בחשד הגניבה היה ממש ובין אם לאו, חטא המערער בהתנהגות אלימה, שהיתה מלווה במידה לא מבוטלת של אכזריות כלפי קטין חסר-ישע. המערער עשה דין לעצמו כאשר הכה את הקטין, אולם, וזה העיקר, דעתו לא נתקררה עד שתלה את קורבנו על חבל. אלה הם מעשים אותם יש להוקיע בכל פה, ובנסיבות אחרות אפשר שהיינו סבורים שכליאת העבריין היא העונש ההולם את מעשיו. ברם, מדובר במערער נעדר עבר פלילי, שרבים דיברו בשבחו כמי שמקדיש מזמנו לצרכי הקהילה. נראה אפוא כי המעשים בהם חטא אינם מאפיינים את אורח חייו, ועל כן אנו סבורים כי כליאתו מאחורי סורג ובריח תהיה בבחינת עונש שנזקו עולה לאין שיעור על התועלת שבו. לפיכך, החלטנו להקל בעונשו של המערער ולהעמיד את תקופת המאסר בה ישא על 6 חודשים בלבד. נהיה מוכנים לשקול את האפשרות כי המערער ישאו בעונש זה בדרך של עבודות שרות, ונעשה זאת לאחר שהממונה על העבודות יניח בפנינו, בתוך 30 ימים, את חוות דעתו. יתר רכיבי גזר דינו של בית המשפט המחוזי – המאסר על תנאי והחיוב בפיצוי, יעמדו בעינם.
ניתן היום, ד' באדר התשס"ז (22.02.07).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06043110_O05.doc אז
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il