מוחמד הוארין נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4307/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4307/11 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית המערער: מוחמד הוארין נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 8.5.11 בת"פ 8211/09 שניתן על ידי כבוד השופטת י' רז-לוי תאריך הישיבה: י"ח בכסלו תשע"ב (14.12.11) בשם המערער: עו"ד ח' אברג'יל בשם המשיבה: עו"ד ד' רוסו בשם שירות המבחן: גב' וייס פסק-דין השופטת ע' ארבל: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע (כבוד השופטת יעל רז-לוי) בת"פ 8211-09 שניתן ביום 8.5.11. המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ונהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. בגין אלה, השית בית המשפט המחוזי על המערער 24 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, ופסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך 5 שנים. 1. על פי עובדות כתב האישום המתוקן בו הודה המערער במסגרת הסדר טיעון, בתאריך 11.8.09 נהג המערער ברכב מסוג "הונדה" שבבעלותו ברחובות העיר באר- שבע, כשלצידו חברתו. שוטר שעמד בצד הכביש ליד ניידת משטרה סימן למערער לעצור בצד הדרך לבדיקה שגרתית. כי אז האיץ המערער את רכבו במהירות, תוך שהוא עוקף רכבים וסוטה מנתיב נסיעתו. אותה עת נסע בכביש מר אריק תשובה בנתיב הנגדי לכיוון נסיעתו של המערער. המערער, שהמשיך לנהוג בפראות, עבר לנתיב הנסיעה הנגדי והתנגש ברכבו של תשובה. כתוצאה מהתאונה נפגעו תשובה וחברתו של המערער שישבה לצידו באופן קל. הרכבים גם הם ניזוקו. לאחר מכן, יצא המערער מרכבו ונמלט מהמקום. במהלך חקירתו סיפר המערער כי רכבו חנה ליד בית סבתו בדהריה ונגנב מהמקום ביום 10.8.09. 2. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער על סמך הודאתו, כאמור, וגזר את דינו. בית המשפט הדגיש את חומרת העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והפנה לפסיקת בית משפט זה לפיה יש לנקוט מדיניות ענישה מחמירה, על מנת להעביר מסר חד וברור שיהא בו להרתיע אחרים מלעבור עבירה זו. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי נקיטת מדיניות מחמירה דרושה כדי לבער את נגע הנהיגה הפרועה בכבישים וכי עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה הפכה למכת אזור בנגב. כן עמד בית המשפט קמא על כך שבית משפט זה הציב רף ענישה של מספר שנות מאסר לגבי העבירה בה הורשע המערער, והביא בהקשר זה את דבריו של כבוד השופט א' לוי בע"פ 5325/05 אבו כלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.7.06)): "כפי שאמרנו בשנים האחרונות לא אחת, מנהג קנה לו אחיזה בכבישי הדרום והנגב - להימלט מאנשי החוק תוך נסיעה מופקרת שכרוכה בה סכנה לחיי משתמשים אחרים בדרך. עקב כך פסקנו וחזרנו ופסקנו כי יש לגזור למבצעיהן של עבירות מסוג זה עונשי מאסר ממושכים. ומטבע הדברים, תוך מתן משקל נאות לנסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם". אשר לנסיבות הקונקרטיות של המקרה דנן, סבר בית המשפט המחוזי כי במקרה דכאן יש נופך של חומרה שכן המערער התנגש ברכב אחר וכתוצאה מכך נפגע נהג הרכב האחר ונוסעת שישבה ברכבו של המערער, זאת בנוסף לנזק שנגרם לשתי המכוניות. עוד ציין בית המשפט שהסיבה לנסיעה הפרועה של המערער הייתה רצונו להימלט מאיש חוק. כן עמד בית המשפט המחוזי על כך שהמערער נהג ללא רישיון נהיגה ושעל אף היותו נעדר עבר פלילי, יש לחובתו 15 הרשעות תעבורה קודמות. 3. לצד הנסיבות המחמירות שקל בית המשפט המחוזי את הנסיבות אותן יש לזקוף לזכות המערער. בית המשפט לא התעלם מהמלצת שירות המבחן שהציע להשית על המערער שירות לתועלת הציבור בהיקף נרחב וצו מבחן לשנה. כן זקף בית המשפט המחוזי לזכות המערער את התנהגותו החיובית ותפקודו כאדם נורמטיבי עובר לאירוע. כמו כן התחשב בית המשפט התחשב בנסיבותיו האישיות של המערער כפי שפורטו בתסקיר שרות המבחן, כמו גם בכך שמדובר במערער צעיר בגילו. 4. בסיכומו של דבר, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה שהבכורה במקרה זה הינה לשיקולי הרתעת נאשמים בכוח ובפועל מביצוע עבירות מסוג זה. משכך, נקבע כי יש להשית על המערער עונש מאסר משמעותי בפועל ההולם את מהות וחומרת מעשיו. נוכח האמור, גזר בית המשפט המחוזי על המערער 24 חודשי מאסר בפועל; מאסר מותנה למשך 12 חודשים שלא יעבור המערער במשך 3 שנים עבירה מן העבירות בהן הורשע; ו-5 שנות פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה. כנגד גזר הדין הוגש הערעור שלפנינו אותו שמענו ביום 14.12.11. 5. בא כוח המערער ביקש לשכנענו כי העונש שהשית בית משפט קמא על המערער הינו חמור בנסיבות המקרה. הוא סבור כי בית המשפט המחוזי שגה כשנתן משקל כה רב לשיקולי הרתעה, חרף הנסיבות האינדיווידואליות של המערער והנסיבות הקונקרטיות של המקרה. אשר לנסיבות האירוע, ציין הסנגור כי ברגע שהשוטר סימן למערער לעצור את רכבו הוא עצר כעבור 300 מטרים בלבד. עוד הדגיש הסנגור שהנפגע היה שוטר, ורמז כי בשל כך החמיר בית המשפט קמא בעונשו של המערער. הסנגור עמד על הנסיבות החיובית שיש לזקוף לזכות המערער. הוא התייחס להיותו של התסקיר חיובי ומעיד על שינוי משמעותי שעבר המערער. הוא הוסיף כי המערער בן למשפחה נורמטיבית, נעדר עבר פלילי אשר מאסרו עלול להיות בעל השפעה הרסנית על עתידו, וציין כי מדובר באירוע נקודתי ובאיבוד עשתונות רגעי. בנסיבות אלה עתר הסנגור ליתן מעמד בכורה לשיקולי שיקומו וחזרתו לחברה של המערער. 6. בא כוח המשיבה טען מנגד כי כל השיקולים הרלוונטיים נשקלו בגזר הדין. חומרת העבירה ונסיבותיה, העובדה שהרישיון לא היה בתוקף, הימלטות המערער והעובדה שלאחר גזר הדין הוא הורשע בעבירה של מסירת ידיעה כוזבת ונדון למאסר על תנאי – מהווים נסיבות חמורות המצדיקות, לעמדת המשיבה, את דחיית הערעור. 7. קצינת המבחן, הגב' וייס, הבהירה שאכן הייתה התלבטות באשר להמלצה שניתנה לגבי המערער בעיקר לאור התהליך השיקומי המשמעותי אותו עבר, וציינה כי בסופו של יום ניתנה המלצה שקומית. 8. שקלנו את מכלול נסיבות העניין ושוכנענו שהעונש שהושת על המערער אינו חורג לחומרא מרף הענישה ואף נוטה לקולא. בהתחשב בנסיבות המקרה כפי שפורטו, ובהן נהיגה ללא רישיון; ניסיון בריחה מהשוטרים; מרדף ופגיעה בנהג מכונית ובנוסעת נוספת; גרימת נזק לרכבים; והימלטות המערער מהמקום, נוטה הכף להטלת עונש מאסר ממשי ומשמעותי על המערער חרף נסיבותיו האינדיווידואליות. בית משפט זה קבע לא פעם כי יש להחמיר בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ולהשית עונשים שיש בהם כדי להרתיע את אלה החוטאים בנהיגה פרועה המבטאת זלזול כלפי הממונים על אכיפת החוק ויוצרת סיכון כלפי כל משתמשי הדרך. התופעה שרבים חוטאים בה הפכה למכת מדינה המסכנת את שלום הציבור. בנסיבות אלה, מתחייבת נקיטת מדיניות מחמירה כדי לבער את נגע הנהיגה הפרועה בכבישים (ראו גם: ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבואלקוניעאן (לא פורסם, 11.11.04); ע"פ 6833/06 עמאש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.1.10); ע"פ 5325/05 לעיל). סבורים אנו כי לא ניתן לומר בשום אופן שבית המשפט המחוזי החמיר עם המערער יתר על המידה עת השית עליו עונש שהוא עשירית מהעונש המרבי הקבוע בחוק לעבירת סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה בה הודה המערער. בל נשכח גם את העבירה של מסירת ידיעה כוזבת בה הורשע המערער אחרי מתן גזר הדין בענייננו ונדון בגינה ל-5 חודשי מאסר על תנאי, המהווה אף היא נסיבה אותה יש לזקוף לחובתו. לא נעלמו מעינינו תסקירי שירות המבחן, העובדה שהמערער עבר תהליך חיובי, השתלב בשתי קבוצות מבחן, חל בו שינוי משמעותי ויש בסיס לתקווה שהלקחים יופקו. כל אלה נשקלו על ידי בית המשפט המחוזי שערך איזון בין מכלול השיקולים, והגם ששם דגש על הצורך בהרתעה, נתן ביטוי משמעותי בגזר דינו לנושא השיקום. משכך לא מצאנו עילה להתערבותנו. הערעור, אפוא, נדחה. ניתן היום, כ"ה בכסלו תשע"ב (21.12.11). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11043070_B02.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il