פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"פ 4307/06

פלוני נ. מדינת ישראל

ערעור על גזר דין של בית משפט לנוער בבקשה לביטול הרשעתם של קטינים בעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 22/01/2007 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"פ — ערעור פלילי.
מספר התיק 4307/06 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה עבירות קטינים — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
★ השלכה רחבה סימון לפסיקה שעשויה להוות תקדים או להשפיע על תיקים רבים אחרים.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על גזר דין של בית משפט לנוער בבקשה לביטול הרשעתם של קטינים בעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"פ 4307/06

פלוני נ. מדינת ישראל

ערעור על גזר דין של בית משפט לנוער בבקשה לביטול הרשעתם של קטינים בעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

שני קטינים הורשעו בבית המשפט המחוזי בעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה לאחר שיידו אבנים על רכב. הם ערערו לבית המשפט העליון בבקשה לבטל את הרשעתם הפלילית, תוך שהם מסתמכים על תסקירים חיוביים של שירות המבחן המעידים על שיקומם, ביצוע עבודות לתועלת הציבור ורצונם לשרת בצה"ל. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי בשל חומרת העבירה והצורך בהרתעה, הכלל הוא הרשעה גם אצל קטינים, וכי אין מקום להתערב בהחלטת הערכאה הראשונה. עם זאת, ציין בית המשפט כי אם ימשיכו המערערים בדרך הישר, יוכלו בעתיד לפעול למחיקת הרישום הפלילי בהתאם לחוק.

השלכות רוחב

הפסיקה מחזקת את הכלל לפיו בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, גם קטינים יורשעו בדינם ככלל, למרות שיקולי שיקום.

סוג הליך ערעור פלילי (ע"פ)
הרכב השופטים א' א' לוי, א' רובינשטיין, ד' ברלינר
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • פלוני
  • פלוני

נתבעים

  • מדינת ישראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • הכלל בעבירה זו הוא הרשעה גם כשמדובר בקטינים
  • העבירה חמורה ובעלת פוטנציאל לפגיעה בחיי אדם
טיעוני ההגנה
  • המקרה קל יחסית ולא נגרם נזק של ממש
  • היעדר מסוכנות עתידית
  • תהליך שיקום חיובי שעברו המערערים
  • המערערים הפנימו את לקחי הפרשה ומבקשים להימנע מכתם של הרשעה

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • תסקיר שירות המבחן לנוער
  • הודאת המערערים בכתב האישום

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
פ 50013/05
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי לנוער תל אביב

תגיות נושא

  • קטינים
  • סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה
  • ביטול הרשעה
  • שיקום

שלב ההליך

ערעור
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק ע"פ 4307/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4307/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת ד' ברלינר המערערים: 1. פלוני 2. פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער תל אביב בתיק פ 50013/05 שניתן ביום 6.4.06 על-ידי השופט כבוב חאלד תאריך הישיבה: ג' בשבט תשס"ז (22.1.07) בשם המערערים: עו"ד שי וולשטיין בשם המשיבה: בשם שירות המבחן לנוער: עו"ד אבי וסטרמן גב' שלומית מרדר פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. השאלה העולה בערעור דנא עולה מדי פעם בתיקים שהנאשמים בהם הם קטינים, קרי, האם יש להרשיעם או שמא ניתן להסתפק בקביעת בית המשפט כי ביצעו את העבירה, בתוספת לאמצעים ודרכי טיפול, כפי שמאפשר חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971. המערערים דנן הורשעו בדינם, ועניינם לעת הזאת ברכיב ההרשעה בלבד, קרי, מבקשים הם לבטל את הרשעתם. ב. המערערים, קטינים ילידי 1990, נדונו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בשבתו כבית משפט לנוער (השופט ח' כבוב) בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה (סעיף 332(ד) לחוק העונשין, תשל"ז-1977). על פי כתב האישום בו הודו, הבחינו ביום 6.8.05 בסמוך ליישוב איתמר במשאית שאת נהגה זיהו כאדם ממוצא ערבי. כל אחד מהם הרים אבן והשליכה על הרכב ופגע בו בעודו חולף על פניהם; כנאמר בכתב האישום, זאת עשו "בכוונה לפגוע בכלי תחבורה ולסכן את ביטחונם של הנוסעים בנתיב התחבורה". ג. (1) בעקבות הודאתם ולאחר עיון בתסקיר הורשעו המערערים. בית המשפט קמא עיין בתסקיר שירות המבחן לנוער. מערער 1 תואר כמי שלאחר קשיי לימודים השתלב בישיבה לנערים שהתקשו להסתגל למסגרות אחרות, ומאז השתפר מצבו; הוא היה מוכר לשירות המבחן מקודם; בעקבות העבירה שהה בחלופות מעצר שונות, ולימים עבר תהליך חיובי במסגרת הקשר עם שירות המבחן. הומלץ להימנע מהרשעתו ולהחתימו על ערבות כספית משמעותית וכן להטיל עליו עבודות התנדבות בהיקף שלא יפחת מ-100 שעות ופיצוי למתלונן. לגבי מערער 2 נמסר, בין השאר, כי היה תלמיד טוב בישיבה ולאחר ביצוע העבירה שהה בחלופת מעצר, אך המשיך בלימודים; עוד נמסר, כי הוגש נגדו כתב אישום נוסף בגין התפרעות בהפגנה. הומלץ שלא למצות את הדין - לא להרשיע, להחתים על התחייבות כספית, ולהטיל שירות לתועלת הציבור – לא פחות ממאה שעות, ופיצוי למתלונן. הוצע לשני המערערים הליך גישור עם המתלונן, אך הלה לא יכול היה להתפנות ואך ביקש "שלא יעשו פעם שניה לאף אחד דבר כזה". (2) בית המשפט קמא מנה את שיקולי הענישה, וציין כי "מי שנוטל חרות לעצמו ומשליך אבנים לעבר רכבים על רקע אידאולוגי, צריך לדעת שבמקרים כאלה המערכת תמצה עמו את הדין... מחאה היא לגיטימית ומותרת כל עוד היא נעשית בגבולות המותר על פי דין, אך אין בין מחאה לגיטימית שכזו לבין התפרעות אסורה והשלכת אבנים לעבר כלי רכב תוך סיכון חיי הנוסעים באותם כלי רכב – ולא כלום". בית המשפט לא ראה להקל עם המערערים באשר לעצם ההרשעה, "משום קיומו של אינטרס חברתי ממעלה ראשונה להעביר מסר ברור וחד משמעי מצד בתי המשפט בישראל כלפי כלל האוכלוסיה, שאין להקל ראש ואין להשלים עם נטילת החוק לידים ויידוי אבנים לעבר כלי רכב עד כדי סיכון חיי הנוסעים...". עם זאת לא קיבל בית המשפט את עמדת התביעה שעתרה להטלת עונש מאסר בעבודות שירות, ונוכח הודאת המערערים, קטינותם ונטילת האחריות וכן הליך שיקום ונכונות להליך גישור – החליט להטיל של"צ בהיקף 100 שעות, מאסר על תנאי ל-8 חודשים ופיצוי המתלונן בסך 1,000 ₪ כל אחד. ד. (1) בערעור נטען, כי המדובר במקרה קל יחסית, שבו לא נגרם נזק של ממש, והיעדר מסוכנות עתידית יחד עם תהליך שיקום חיובי מצדיקים כי תבוטל ההרשעה. (2) לקראת הדיון נתקבלו תסקירים מעדכנים משירות המבחן לנוער. באשר למערער 1 נמסר כי ביצע כהלכה את השל"צ שהוטל עליו, ואף מעבר למכסת השעות – 120 במקום 100; כן נמסר על השקעה מצדו בלימודים, ובנוסף עבודה בפרויקט אתגרי. מאידך גיסא נמסר כי מתנהל הליך בבית משפט השלום לנוער בו הודה בהשתתפות בתגרה, טרם העבירה נשוא התיק הנוכחי. השירות חזר על ההמלצה להימנע מהרשעה, תוך ציון כי מאז אותן שתי עבירות (ממארס ואוגוסט 2005) לא נרשמו עבירות חדשות. באשר למערער 2 נמסר כי אף הוא ביצע את השל"צ ביתר, 120 שעות, ולשביעות רצון, וכי הוא לומד וגם עובד; בעבירת השתתפות בהתקהלות אסורה, שקדמה לנשוא ענייננו, לא הורשע והוטלו עליו קנס והתחייבות, ומאז הפרשה הנוכחית לא נרשמו עבירות; על כן ההמלצה אף היא להימנע מהרשעה. הוזכר כי שני המערערים מבקשים לשרת בצה"ל. (3) בדיון בפנינו הטעים בא כוחם המלומד של המערערים כי שולחיו הפנימו את לקחי הפרשה, שהיתה משובת נעורים שנבעה גם מכך שביישובם נהרגו אנשים, ומבקשים הם להימנע מכתם בדמות ההרשעה. נציגת שירות המבחן חזרה על המלצת השירות, תוך שציינה כי תגובותיהם של המערערים עתה בוגרות יותר. מנגד הזכיר בא כוח המדינה כי הכלל בכגון דא הוא הרשעה גם כשהמדובר בקטינים, וכי העבירה חמורה ויש בה פוטנציאל לפגיעה בחיי אדם. ה. (1) לאחר העיון לא ראינו מקום להתערב בהכרעתו של בית המשפט קמא. מקובלים עלינו דבריו שצוטטו מעלה. זה לא כבר נדרשנו לעבירה זו בנסיבות דומות וציינו, בעקבות פסיקה קודמת, את השיקולים הרלבנטיים (ע"פ 4080/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). בין השאר אמרנו: "... שמה של העבירה – 'סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה ' – מעיד עליה; הרי משליך האבן אינו יודע מה תהא תוצאת מעשהו, האם תפגע האבן בפח הרכב ותטיל אימה בלא נזק פיסי לאדם, למצער, או האם תיפול על הכביש ולא תגרום נזק, או שמא תחדור בעד השמשה ותקפח חיים או תפגע קשות. לכן אין מנוס לשוב ולהטעים, כי הכלל הוא הרשעה והחריגים יהיו מעטים ונדירים. אכן, כשהמדובר בקטין, ועל פי משאלת המחוקק בחוק ששמו מעיד עליו – חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) – נועד לשיקולים הטיפוליים מקום בולט; אבל העבירה בה עסקינן מלווה אותנו כחלק ממסכת הטרור בתמונתה הרחבה, ומזה קרוב לשני עשורים נשנים המעשים". ראו גם האסמכתאות דשם. נוסיף ונאמר: אין להשלים עם השלכת אבנים אל רכב נוסע, והיא אינה יכולה להיות צורת מחאה לגיטימית מצד כלשהו בסכסוך הקשה שחווה מדינת ישראל; העובדה שהמחוקק קבע לעבירה זו של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה עונש של עשרים שנות מאסר מצביעה על כך שהכלל הוא הרשעה, אף כשהמדובר בקטינים, והחריגים צריך - כאמור - שיהיו מעטים ונדירים. אכן, כפי שציינה השופטת – כתארה אז – ביניש בע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 869, 877, כשהמדובר בקטינים תהא ההימנעות מהרשעה נדירה פחות, אך הדבר תלוי בנסיבות ויש לשקול, לצד שיקולי הטיפול והשיקום, "את טיב העבירה וחומרתה, את נסיבות ביצוע העבירה וכן את דרכי ההרתעה, המניעה, והגמול וההגנה על הציבור". הכף נוטה במקרה דנן, כאמור, שלא להתערב בהרשעה, מה גם שלשני המערערים אף רישום אחר בעבירות, כפי שפורט מעלה. (2) בחתימת דברינו נוסיף, כי אם ימשיכו המערערים, שעודם קטינים, בדרך שאליה פנו לאחר העבירות, ולא ישובו לסורם, יוכלו להסתייע במסלול המצוי בדין בעניין מחיקת הרשעות, כפי שציין השופט גרוניס בע"פ 4947/05 פלונים נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). איננו בקיאים בשיקולי צה"ל בגיוס, אך מקוים אנו כי יוכלו גם לשרת את המדינה. עתידם של המערערים לפניהם, ויש לקוות כי הליכה מכאן ולהבא בדרך הישר של שמירת חוק תביא לכך, שמה שעמד לחובתם לא יהא להם לרועץ לאורך ימים ושנים. כך יש לאחל ולייחל. (3) לא נוכל איפוא להיעתר לערעורים. ניתן היום, ג' בשבט תשס"ז (22.1.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06043070_T01.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il