נביל נסור בנין ופיתוח בע"מ נ. משטרת ישראל

10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 43060-11-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן העותרים: 1. נביל נסור בנין ופיתוח בע"מ 2. סאמי נסור 3. עזמי נסור נגד המשיבים: 1. משטרת ישראל 2. השר לביטחון לאומי 3. היועץ המשפטי לממשלה 4. פרקליט המדינה 5. משרד הבינוי והשיכון 6. רשם הקבלנים 7. משרד האוצר - הוועדה הבין-משרדית לקביעת סדרי מסירת עבודות הממשלה לקבלני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד דוד שמרון בשם המשיבים: עו"ד תהילה רוט; עו"ד גיא יעקב פסק-דין השופטת רות רונן: עניינה של העתירה שלפנינו בהעברת המלצות שליליות ומידע חסוי בעניינם של העותרים, מהמשיבה 1 – משטרת ישראל (להלן: משטרת ישראל או המשטרה) לגורמים ממשלתיים שונים ובפרט למשיב 6 – רשם הקבלנים (להלן: רשם הקבלנים או הרשם). הרקע לעתירה העותרת 1, חברת נביל נסור בניין ופיתוח בע"מ (להלן: העותרת) היא חברה קבלנית אשר מעסיקה את העותרים 2 ו-3 (להלן: העותרים). על פי הנטען בעתירה, החל משנת 2023 החלה משטרת ישראל להעביר למספר גורמים ממשלתיים מידע חסוי בעניינם של העותרים. מתמצית המידע החסוי עולה מעורבות פלילית לכאורה של העותרת הנובעת מקרבתה לארגון פשיעה מוכר (להלן: ארגון הפשיעה). נציין כבר עתה כי העותרים מכחישים מכל וכל את המיוחס להם, וחלק נכבד מהעתירה מוקדש לנימוקיהם בעניין זה. לטענת העותרים, העברת המידע פגעה בעבודתה של העותרת במספר מישורים. בכלל זה היא גרמה בין היתר לפסילת הצעתה במכרז ממשלתי; לשלילת מעמדה כ"קבלן מוכר" על ידי משרד האוצר; וכן להליכי אכיפה ופיקוח שהופעלו נגדה על ידי רשם הקבלנים. העותרים מפנים להחלטה של ועדת המכרזים במשרד הבינוי והשיכון מיום 24.1.2024 לפסול את הצעת העותרת במכרז שערך המשרד. זאת על רקע מידע שהעבירה משטרת ישראל לעיונה של הוועדה, ממנו עולה כי העותרת קשורה באופן הדוק לארגון הפשיעה הפועל באופן פסול להטיית מכרזי רשויות ציבוריות. ביום 7.7.2024 נדחתה בקשת העותרים לעיון מחדש בהחלטה. בעתירה לא צוין אם הוגשה כנגד החלטה זו עתירה מנהלית. עוד תואר כי ביום 12.8.2024 התכנסה הוועדה הבין-משרדית במשרד האוצר לדון בהמלצת המשטרה לפסול את העותרת מרשימת הקבלנים המוכרים, על בסיס מידע חסוי הקושר אותה למעורבות עם ארגון הפשיעה והטיית מכרזים. לאחר שנשמעו טענות העותרים בעניין זה, החליטה הוועדה הבין-משרדית ביום 12.2.2025 לגרוע את העותרת מרשימת הקבלנים המוכרים. בקשת העותרים לעיון מחדש בהחלטה נדחתה ביום 16.6.2025. לא צוין בעתירה אם הוגשה כנגד החלטה זו עתירה מנהלית. לצד האמור, תוארה גם החלטתו של רשם הקבלנים מיום 21.1.2024 להורות על התליית רישומה של העותרת בפועל למשך שלוש שנים ולהשית עליה קנס. יצוין כי ממקרא החלטה זו נראה כי היא עוסקת בהפרתה של העותרת את חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק רישום קבלנים או החוק) ולא במעורבות הפלילית הנטענת. על החלטה זו הגישה העותרת ערר שהתקבל; ועל כך הגיש רשם הקבלנים ערעור מנהלי (עמ"נ 13731-06-24). בתום הדיון בערעור הוסכם בין הצדדים על התליית רישום העותרת בפועל עד ליום 31.12.2024 (תוך החרגת עבודות מסוימות אותן רשאית העותרת לבצע גם בתקופה זו); התליית הרישום על תנאי למשך שלוש שנים; והשתת קנס. למען שלמות התמונה יצוין כי בערר ובערעור המנהלי נדונה בין היתר שאלת סמכותו של הרשם להסתמך על תמצית מידע חסוי, ברם כפי שיתואר להלן – הדין השתנה מאז ולכן אין לכך רלוונטיות לענייננו. במהלך שנת 2024 בה נוהלו ההליכים שפורטו לעיל, פנו העותרים למשטרה ולמשרד לביטחון לאומי בטענה כי העברת תמצית המידע החסוי נעשתה שלא בסמכות; וכן בבקשה להעמיד לעיונם את חומרי החקירה נושא תמצית המידע החסוי. במענים שניתנו לעותרים הובהר כי מתנהלים הליכים משפטיים בהם מיוצגת המשטרה על ידי פרקליטות המדינה ועל כן יש להעביר את הפנייה אליה. מהנספחים שצורפו לעתירה עולה כי העותרים פנו לפרקליטות המדינה וכי לא ניתן להם מענה לגופם של דברים. ביום 11.12.2024 חוקק תיקון מס' 8 לחוק רישום קבלנים, אשר הסמיך במפורש את רשם הקבלנים, לאחר שקיבל את המלצת משטרת ישראל, לא לרשום קבלן או לבטל את רישומו אם השתכנע כי קיימת מניעה לרשום אותו מטעמים של שלום הציבור וביטחונו או בשל פגיעה משמעותית בענף (להלן: התיקון לחוק). בהמשך לכך, נפגש רשם הקבלנים ביום 25.1.2025 עם נציגי המשטרה, והועברה לו תמצית מידע חסוי מצומצמת ותמצית מידע חסוי מורחבת בדבר החומר החסוי הנוגע לעותרים. כחודש לאחר מכן העבירה המשטרה מכתב לרשם הקבלנים בעניינה של העותרת ובו המליצה לפסול את רישומה מפנקס הקבלנים בשל מעורבותה בארגון פשיעה מוכר. בהמשך לכך, הודיע הרשם לעותרת ביום 24.2.2025 כי הוא שוקל לבטל את רישומה של העותרת או להתלות את הרישום; והעניק לעותרת זכות טיעון בעניין זה. לאחר שטיעוניה של העותרת נשמעו הן בכתב, הן בעל פה – המליצה הוועדה המייעצת לרשם הקבלנים לבטל את רישומה של העותרת בפנקס הקבלנים. ביום 3.7.2025 החליט רשם הקבלנים לאמץ באופן חלקי את המלצת הוועדה המייעצת ולהתלות את רישומה של העותרת בפועל למשך שנתיים (להלן: החלטת הרשם). בהחלטה ציין הרשם כי שוכנע, על בסיס המלצה ממשטרת ישראל שניתנה על ידי קצין בכיר, כי העותרת מעורבת במעשים העלולים לגרום לפגיעה בשלום הציבור ובביטחונו ולפגיעה מהותית בענף. למען שלמות התמונה יצוין כי הרשם איפשר לעותרת להגיש בקשה להחרגת אתרים בהם היא עובדת ומצויים לקראת שלבי סיום העבודה בכפוף לתנאים שפורטו בהחלטה. העותרת הגישה ערר על החלטת הרשם לוועדת הערר שהוקמה מכוח סעיף 10 לחוק רישום קבלנים, שבראשה עומד שופט בית משפט מחוזי בדימוס (ו"ע 25526-07-25; להלן בהתאמה: הערר; ועדת הערר; ו-יו"ר הוועדה). בד בבד עם הגשת הערר, הגישה העותרת גם בקשה לעיכוב החלטת הרשם. לאחר שהתקיים דיון במעמד צד אחד בו הוצגה ליו"ר הוועדה המלצת המשטרה החסויה, הוחלט לדחות את הבקשה לעיכוב. ביום 7.9.2025 התקיים הדיון בערר לגופו. בפתח הדיון הציע יו"ר הוועדה לעותרים לשקול פנייה לבית המשפט לעניינים מנהליים נגד המלצת המשטרה, שכן לשיטתו תפקיד ועדת הערר הוא לבחון את החלטת רשם הקבלנים בהסתמך על החומר הכתוב שהוגש לו על ידי המשטרה, ולא לבדוק ולהעריך את המידע שבידי המשטרה באופן ישיר. במעמד הדיון הבהיר בא כוח המשיבים כי בית המשפט לעניינים מנהליים נעדר סמכות לדון בעתירה כאמור. העותרים קיבלו את ההצעה ומחקו את הערר תוך הצהרה כי יפתחו בהליך משפטי נפרד נגד המלצת המשטרה. בעקבות זאת, מחקה ועדת הערר את הערר ללא צו להוצאות. לאחר מחיקת הערר, פנו העותרים ביום 8.9.2025 פעם נוספת למשטרת ישראל, לשר לביטחון לאומי וליועצת המשפטית לממשלה. ביום 30.10.2025 התקבל מענה מלשכת פרקליט המדינה, לפיו פנייתם של העותרים הועברה לראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה לבחינה ומענה. על פי הנטען בעתירה מענה ענייני לא התקבל עד למועד הגשתה. על רקע האמור, הוגשה העתירה שלפנינו. טענות הצדדים העותרים מבקשים כי ייקבע שמשטרת ישראל פועלת בחוסר סמכות ובחוסר סבירות קיצוני בכך שהיא מעבירה תמציות מידע חסוי על אודותיהם לגורמים ממשלתיים שונים. בהמשך לכך הם מבקשים שנורה למשטרה לזמנם לחקירה או לסגור את תיק החקירה, ובהתאם – לבטל כל המלצה בעניינם. העותרים מוסיפים ומבקשים שנורה למשטרה לפרט מי הגורם החשוד בפעילות פלילית בשורותיה של העותרת; וכן כי נורה על חשיפת חומרי החקירה והראיות המהוות את הרקע לתמצית המידע החסוי. כמו כן, מבוקש כי נורה למשטרה להציג לפנינו את המידע החסוי, לרבות את מקורות המידע, לצורך אימות טיבם, עוצמתם והרלוונטיות שלהם. בד בבד עם הגשת העתירה, הגישו העותרים בקשה לצו ביניים שיורה למשטרה לחדול ממסירת המלצות, תמצית מידע חסוי או חומרי חקירה לגורמים שאינם מוסמכים לעיין בחומרים אלה. העותרים טוענים כי המשטרה פועלת בחוסר סבירות קיצוני כאשר היא אינה מזמנת אותם לחקירה ואינה סוגרת את התיק במשך יותר משנתיים. הם מדגישים את חובת המשטרה לסיים חקירות פליליות בהקדם האפשרי; ואת ההגבלות החלות על משך הליכי חקירה, העמדה לדין והעברת מידע פלילי מתיקי חקירה פתוחים ללא כתב אישום. לטענתם, אי זימונם לחקירה מעיד על היעדר ראיות המבססות חשד סביר לביצוע עבירה. עוד טוענים העותרים כי שימוש במידע חסוי כראיה מנהלית לצורך שלילת זכותם החוקתית לחופש העיסוק, מותר רק על יסוד תשתית עובדתית ממשית שאינה מותירה מקום לספק סביר. הם גורסים כי החלטת המשטרה לחסות מעיניהם את המידע באופן מוחלט היא בלתי סבירה ומחייבת ביקורת שיפוטית מעמיקה. לגישת העותרים, תמצית המידע החסוי שהוצגה להם הייתה לקונית ובלתי ממצה, ולא איפשרה להם להתמודד באופן אמיתי עם הטענות. הם דורשים כי המשטרה תנמק מדוע – לאחר סיום החקירה הסמויה והפיכתה לגלויה – אין לחשוף בפניהם את חומרי החקירה. בהמשך לכך, הם מבקשים תמצית מידע חסוי מפורטת שתכלול את סיווג העבירות; מועדי החשדות; הפרויקטים המעורבים; ומועד פתיחת תיק החקירה – או לחלופין, הגשת תצהירים מטעם מקורות המודיעין. העותרים טוענים עוד כי התיקון לחוק רישום קבלנים הוא חוק פרסונלי שנועד לשלול באופן ספציפי את זכויותיהם. כך עלה לשיטתם מדבריו של רשם הקבלנים בוועדה בכנסת. כן נטען שפעולות המשטרה להעברת מידע פלילי לגורמים ממשלתיים שונים מנוגדות להוראות חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשע"ט-2019 והתקנות שהותקנו מכוחו. המשיבים מצדם טוענים כי דינה של העתירה להידחות על הסף. כך, נטען כי הסעדים המפורטים בעתירה נוקטים בלשון רחבה וכוללנית בלא פירוט ביחס לגופים אליהם מועבר המידע; סמכות ההעברה; וההחלטות המנהליות המבוססות על המידע. לטענת המשיבים, סעדים אלה הם כוללניים מדי ואינם ניתנים לבירור אפקטיבי במתכונתם הנוכחית, ודי בכך כדי להורות על דחיית העתירה על הסף. לצד זאת, המשיבים טוענים כי העתירה אף כורכת בתוכה סוגיות שונות ונפרדות שלא קיים קשר ענייני ביניהן, למעט העובדה שהן נוגעות להתנהלותה של משטרת ישראל. המשיבים מוסיפים כי את טענות העותרת ביחס להמלצת המשטרה והחלטת רשם הקבלנים שניתנה על בסיסה, יש לבחון במסגרת ערר שיוגש לוועדת הערר בהתאם להסדר הביקורת השיפוטית הקבוע בחוק רישום קבלנים. לטענתם, העתירה מנסה ליצור "מסלול עוקף" של ביקורת שיפוטית על החלטות הרשם היוצר פיצול לא רצוי בין ערכאות שיפוטיות, באופן החוטא לכוונת המחוקק. המשיבים מדגישים כי ועדת הערר מוסמכת לדון בערר לגופו, וזאת בין היתר על בסיס חומר חסוי שיוצג ליו"ר הוועדה, לצד הצגת תמצית של המידע החסוי ליתר חבריה. המשיבים מדגישים בהקשר זה כי העתירה תוקפת את המלצת המשטרה. אולם מדובר בהמלצה הניתנת מכוח הוראות סעיף 8(א)(8) לחוק רישום קבלנים, וממילא מדובר בהמלצה בלבד ולא בהחלטה מנהלית סופית. לעמדתם, ככל שלעותרת ישנן טענות ביחס להחלטת הרשם, עליה לתקוף החלטה זו בהתאם להסדר הביקורת השיפוטית הקבוע בחוק. באשר לטענות העותרים ביחס לחקירה המתנהלת בעניינם, המשיבים מדגישים כי שיקול הדעת השמור לגורמי אכיפת החוק הוא רחב. הם מזכירים כי בית המשפט אינו מתערב בהחלטות המשטרה הנוגעות לניהול החקירה אלא במקרים חריגים של חוסר סבירות קיצוני, חוסר תום לב או עיוות מהותי – שהמקרה דנן אינו אחד מהם. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בעתירה, בתגובה המקדמית ובנספחים שצורפו להם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, כידוע בית משפט זה אינו נוהג להידרש לעתירות המאגדות עניינים שונים ונפרדים זה מזה (בג"ץ 1033/22 גלעזר נ' משרד הבריאות, פסקה 4 (3.3.2022); בג"ץ 2090/08 איגוד ערים לענייני ביוב ‏(‏אזור כרמיאל‏)‏ נ' מדינת ישראל, פסקה 5 ‏(‏20.7.2008‏)‏). זאת משום שכריכה כזו מכבידה על בירורה היעיל של העתירה. לכן ככלל, קיומו של קשר עקיף בין הסוגיות השונות אינו מצדיק בהכרח את כריכתן תחת עתירה אחת, כאשר הכריכה מסרבלת את הדיון ומונעת בירור אפקטיבי של כל עניין לגופו (בג"ץ 23332-05-25 קביאטקובסקי נ' רקובר, פסקה 3 (07.08.2025)). בענייננו, העותרים מעלים שורה של טענות וסעדים הנוגעים להיבטים שונים בפעולות המשטרה שננקטו בעניינם, ובכלל זה – אי זימונם לחקירה פלילית; אי סגירת התיק הפלילי; העברת מידע חסוי לגורמים שונים; טענות בעניין התיקון לחוק; המלצת המשטרה שהועברה לרשם הקבלנים ועוד. בבסיס כל אחד מעניינים אלה עומדת תשתית עובדתית שונה, תשתית משפטית שונה והחלטה מנהלית שונה. לכן, הבירור המשותף של כולם אינו יעיל ואינו רצוי (בג"ץ 7768/23 עמותת הרצליה למען תושביה נ' ממשלת ישראל, פסקה 3 (6.11.2023)). לכך יש להוסיף את הניסוח הכוללני של חלק מהסעדים שהתבקשו בעתירה אשר מקשה אף הוא על בירורה. די בכך כדי לדחות את העתירה על הסף. לצד זאת, דין הסעד שהתבקש בעניינה של המלצת המשטרה העומדת בבסיס החלטתו של רשם הקבלנים – להידחות מחמת קיומו של סעד חלופי. כפי שהובהר לעיל, התיקון לחוק הסמיך את רשם הקבלנים לבטל רישום של קבלן בשל חשש לשלום הציבור וביטחונו בהתבסס על המלצת המשטרה. על החלטת הרשם ניתן להגיש ערר לוועדת הערר. סדר הדברים הוא אפוא כי ראשית ניתנת המלצת המשטרה; לאחר מכן נותן הרשם את החלטתו בין היתר בהתבסס על ההמלצה שהועברה לעיונו; ועל ההחלטה האמורה ניתן לערור. כאשר זהו סדר הדברים, המועד המתאים להפעלת ביקורת שיפוטית על ההמלצה המועברת לגורם המוסמך – בענייננו, הרשם – הוא ככלל רק לאחר שהתקבלה החלטתו הסופית (ראו והשוו בג"ץ 9092-12-25‏‏ מרעי נ' המפקד הצבאי ביהודה ושומרון, פסקה 5 (10.2.2026); בג"ץ 5586/22 ‏אגוד מכוני הרישוי בישראל נ' שר האוצר, פסקה 5 (24.8.2022)). בשלב בו ניתנת ההמלצה לא ברור עדיין מה תהיה ההחלטה הסופית ועל סמך אילו שיקולים היא תתקבל. זאת משום שבהחלטתו, עשוי הגורם המוסמך לקבל את ההמלצה או לדחות אותה וכן להביא בחשבון שיקולים נוספים. לכן ככלל אין טעם לבחון את ההמלצה בנפרד ויש להמתין ולראות מה תהיה ההחלטה הסופית; ורק ככל שיהיה בכך צורך – לתקוף אותה במסגרת ההשגה על ההחלטה המנהלית (ראו והשוו בג"ץ 3586/20 פלונית נ' מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 7 (18.8.2020)). מכאן שעל העותרים להעלות את טענותיהם בעניין המלצת משטרת ישראל רק לאחר שתתקבל החלטת הרשם, וזאת – לפני הגורם השיפוטי המוסמך שנקבע לכך בחקיקה, קרי ועדת הערר. מבחינה זו לא היה אפוא מקום להמלצתו של יו"ר הוועדה לעותרים לחזור בהם מהערר, לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים (במקרה דנן – בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק) ולהעלות שם את טענותיהם ביחס להמלצת המשטרה. פנייה כזו משמעה – כפי שטענו המשיבים – כי הדיון לפני ועדת הערר מתייתר, והנושאים שאמורים להיות נדונים לפניה – מועברים בפועל לדיון לפני בית משפט זה. לא למותר לציין כי בדיון שיתקיים לפני ועדת הערר, יוכלו העותרים להעלות את מכלול טענותיהם ובכלל זה טענות בדבר היעדר סמכות להעברת תמצית המידע החסוי; טענות הנוגעות לאי זימונם לחקירה ולמידת ההשפעה שיש לכך על סבירות החלטת הרשם; טענות בדבר שיקולים זרים בקבלת ההחלטה; ויתר הטענות שהועלו בעתירה כנגד המלצת המשטרה. יודגש כי אינני מביעה כל עמדה באשר לטענות אלה, וועדת הערר תכריע בהן כמיטב הבנתה. בהמשך לכך, אני סבורה שליו"ר ועדת הערר נתונה הסמכות לעיין בכלל החומרים שהוצגו לרשם הקבלנים, ובכלל זה בהמלצת המשטרה; ולבחון לגביהם את כל עילות הביקורת השיפוטית. סמכות זו נגזרת בהכרח מסמכות העזר של הוועדה שהוקנתה לה בסעיף 11(א) לחוק רישום קבלנים, לפיו לוועדה יינתנו כל הסמכויות לפי סעיפים 11-9 לחוק ועדות חקירה, התשכ"ט-1969. סעיפים אלה מקנים ליו"ר הוועדה בין היתר סמכות להזמין אדם לבוא לפניה ולהעיד או להציג מסמכים או מוצגים אחרים ברשותו. יודגש כי הסמכות האמורה ניתנת ליו"ר הוועדה (על דעת חבריה) – כעולה מסעיף 9 לחוק ועדות חקירה ומהעובדה שיו"ר הוועדה הוא חבר הוועדה היחיד שהוא עובד מדינה. כל פרשנות אחרת תחטא לתכליותיו של תיקון מס' 8 לחוק רישום קבלנים. התיקון נועד כאמור להסמיך את רשם הקבלנים לבטל או להתלות רישום של קבלן בשל חשש לפגיעה בשלום הציבור וביטחונו, על בסיס המלצה כתובה של משטרת ישראל. בדברי ההסבר לתיקון צוין כי סמכות זו מוקנית לרשם "נוכח תופעה קשה ורחבה של פשיעה חמורה ומאורגנת הנעשית במסגרת העיסוק בקבלנות ובשל נסיבות ייחודיות המקשות על התמודדות עם תופעה זו במסגרת הדין הקיים" (דברי הסבר להצעת חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (תיקון מס' 8), התשפ"ד-2024, ה"ח 1784). המלצת המשטרה היא כאמור שלב לקראת קבלת החלטה על ידי הרשם. את החלטת הרשם נדרשת ועדת הערר לבחון, וכדי לעשות זאת – עליה לעיין בכל "חומרי הגלם" שעמדו לפני הרשם, ובכלל זה בהמלצת המשטרה ובכל החומר החסוי שעמד לפניו. רק עיון בהמלצה ובחומר החסוי יאפשר לסתור את חזקת התקינות המנהלית תוך העברת שיקול דעתו של הרשם תחת שבט הביקורת (ראו והשוו בר"מ 5237/05 משרד הפנים נ' קרלסון, פסקה 9 (25.4.2006)). בלא עיון בחומר זה לא ניתן יהיה אפוא לקיים ביקורת שיפוטית אפקטיבית על החלטת הרשם. על כן, יש לפרש את חוק רישום קבלנים כך שמכוח סעיף 11(א) לחוק רישום קבלנים, מוסמך יו"ר ועדת הערר, על דעת יתר חבריה, לעיין בהמלצת המשטרה ובחומר החסוי שהובא לפני רשם הקבלנים עובר לקבלת ההחלטה. בהמשך לכך, תפעיל הוועדה ביקורת שיפוטית בעניין זה, בדומה להליכים אחרים המתנהלים מול טריבונלים מנהליים שעניינם החלטה המבוססת על חומר חסוי. כאמור, אין באמור כדי להכריע בטענות העותרים בדבר סמכות המשטרה להעביר תמצית מידע חסוי לרשם הקבלנים (טענה אשר תתברר על פי הצורך לפני ועדת הערר), אלא רק בשאלת סמכותו של יו"ר ועדת הערר לעיין בחומרים אשר עמדו לפני רשם הקבלנים בטרם קבלת החלטתו המנהלית. הנה כי כן, גם דינו של הסעד הנוגע להמלצת המשטרה להידחות – וזאת מחמת קיומו של סעד חלופי. סוף דבר: העתירה נדחית. מאחר שהעתירה הוגשה לאור המלצתו של יו"ר ועדת הערר – לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, י"ט אדר תשפ"ו (08 מרץ 2026). דוד מינץ שופט אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת