ד"ר ילנה שלמייב נ. מקסים בדארנה

פסק-דין בתיק ע"א 4302/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4302/08 וערעור שכנגד בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר המערערת: ד"ר ילנה שלמייב נ ג ד המשיבים: 1. מקסים בדארנה 2. הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 24.3.08 בת"א 701/05 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא ש' ברלינר תאריך הישיבה: י"א בתמוז תש"ע (23.6.10) בשם המערערת והמשיבה שכנגד: עו"ד סאלח גאנם; עו"ד אהרון מרגלית בשם המשיבים והמערערים שכנגד: עו"ד מיכל רוזנברג פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן הנשיא ש' ברלינר) בת.א. 701/05 מיום 24.3.2008. 1. המערערת, ילידת 1959 ורופאה במקצועה, נפגעה בתאונת דרכים ביום 9.6.2005. כתוצאה מהתאונה אושפזה המערערת למשך 98 יום, נקטעה רגלה הימנית מתחת לברך וכן נגרם לה שבר בקרסול שמאל ופגיעה בכתף. 2. המערערת הגישה תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. בין הצדדים לא הייתה מחלוקת באשר לחבות המשיבה 2 (להלן: המשיבה) לפצות אותה בגין נזקיה בעקבות התאונה, אלא באשר לשיעור הנזק שנגרם למערערת בעקבות התאונה. 3. בית המשפט המחוזי קבע, על בסיס חוות דעתם של המומחים שמינה מטעמו בתחום האורטופדי ובתחום הפסיכיאטרי, כי נכותה הרפואית הכוללת של המערערת היא בשיעור של 65.35%. יחד עם זאת, העריך בית המשפט המחוזי כי נכותה התפקודית של המערערת היא בשיעור של 40%. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי שכרה הקובע של המערערת לצורך חישוב אובדן השתכרות ואובדן כושר השתכרות עומד על סך של 14,400 ש"ח (נטו). 4. בסיכומם של דברים, חייב בית המשפט המחוזי את המשיבה לפצות את המערערת בסך כולל של 2,279,000 ש"ח, כדלקמן: בגין הפסד השתכרות בעבר - 144 אלף ש"ח; אובדן כושר השתכרות לעתיד - 950 אלף ש"ח; חשש מפיטורים מוקדמים - 50 אלף ש"ח; עזרה במשק בית - 400 אלף ש"ח; התאמת דיור - 80 אלף ש"ח; הוצאות רפואיות - סך של 205 אלף ש"ח; הוצאות ניידות - 250 אלף ש"ח; ונזק בלתי ממוני - 120 אלף ש"ח. מסך זה קבע בית המשפט המחוזי כי יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי ששולמו לה בגין נכות כללית וניידות, תשלומי פנסיה שקיבלה מקרן הפנסיה "מבטחים" וכן סך של 479,200 ש"ח בגין תשלומים עתידיים מקרן הפנסיה, וסך התשלומים התכופים ששולמו לה על ידי המשיבה. 5. במסגרת הערעור משיגה המערערת - באמצעות באי כוחה, עוה"ד א' מרגלית ו-ס' גאנם - על קביעותיו של בית המשפט המחוזי באשר לשיעור הנכות התפקודית; באשר לשיעור הפיצויים בגין הוצאות רפואיות, ניידות והתאמת דיור; בדבר בסיס השכר לצורך חישוב אובדן כושר השתכרות; בנוגע לניכוי כספים בגין תשלומים עתידיים שהיא עתידה לקבל מאת קרן הפנסיה מהסכום שנפסק לזכותה; ובאשר לקביעתו לפיה היא אינה זקוקה לעזרה צמודה. המשיבים (הם המערערים שכנגד) - באמצעות באת כוחם, עוה"ד מ' רוזנברג - משיגים על שיעור הפיצויים שקבע בית המשפט המחוזי בגין עזרה במשק בית והתאמת דיור וכן על אי עיכוב מלוא גמלאות הפנסיה המשולמות למערערת מקרן הפנסיה, חלף ניכוי חלקי בשיעור של 80% מגמלאות אלה. 6. במהלך הדיונים שהתקיימו לפנינו, ניסינו להביא את הצדדים לסיים את ההליך בהסדר מוסכם. לצערנו, הדבר לא הסתייע, ונותר לנו איפוא להכריע בסכסוך בין הצדדים. 7. כידוע, בתביעות נזיקין מסוג התביעות שלפנינו, אין בית המשפט שלערעור עורך בירור ובדיקה של כל אחד מראשי הנזק, אלא בוחן הוא האם הסך הכולל שנפסק, על רקע נסיבות המקרה, הינו סביר [ראו למשל: ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון, פסקה 7 לפסק הדין (לא פורסם, 4.8.2005): ע"א 4484/08 סויסה נ' קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פסקה 4 לפסק הדין והאסמכתאות הנזכרות שם (לא פורסם, 5.7.2009); ע"א 4772/02 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' צ'יבוטארו פסקה 6 לפסק הדין (לא פורסם, 25.11.2009)]. עיקרון זה מוביל אותי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערבות בית משפט זה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אלא באשר לשיעור הנכות התפקודית ולפיצוי בגין אובדן כושר ההשתכרות לעתיד, ובאשר לניכוי הסך של 479,200 ש"ח, בגין תשלומים עתידיים מקרן הפנסיה, מן הסכום הכולל שנפסק לזכות המערערת. 8. כאמור, בית המשפט המחוזי העמיד את נכותה התפקודית של המערערת על 40%, בעוד שנכותה הרפואית של המערערת הועמדה על 65.35%. כידוע, הנכות התפקודית באה לשקף את הפגיעה בתפקודו של הנפגע. נכות זו אינה זהה בהכרח לשיעור הנכות הרפואית, אם כי שיעור הנכות הרפואית הוא יסוד חשוב בהערכת הנכות התפקודית [ראו: דוד קציר פיצויים בשל נזק גוף (מהדורה חמישית, 2003) כרך א' 231-228, וכן ראו למשל: ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(2) 792, 798 (1995) (להלן: עניין גירוגיסיאן); ע"א 5175/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אסרף, פסקה 20 לפסק הדין (לא פורסם, 30.1.2008)]. בקביעת שיעור הנכות התפקודית, יש לתת את הדעת על נסיבותיו הפרטניות של הנפגע: עיסוקו; השכלתו; גילו; מידת השפעתה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו המקצוע ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד. כן יש לתת את הדעת לנסיבות שונות ונוספות אשר יכולות להשפיע על יכולת התפקוד של הנפגע כגון מצב התעסוקה בשוק הרלבנטי [ראו: עניין גירוגיסיאן 799; ע"א 4716/07 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקה י"ג לפסק הדין (לא פורסם, 13.7.2009)]. 9. ומכאן למקרה שלפנינו - המערערת נפגעה בהיותה בת 46 שנים. הפגיעה הגופנית והפגיעה הנפשית בעקבות התאונה הינן פגיעות קשות. אין מדובר בנכות רפואית שנקבעה בעקבות צלקות, אלא בקטיעה של רגל שלה מתווספת פגיעה נפשית. המערערת הועסקה כרופאה בבית חולים 10 בצבא, ולאחר התאונה שבה לעבוד בהיקף משרה של 50% בלבד, כאשר עולה חשש אמיתי וממשי באשר להמשך העסקתה בצבא לאורך זמן (יצוין כי במהלך הדיון האחרון שהתקיים לפנינו התברר כי משרד הביטחון החליט על אי חידוש ההתקשרות עימה לאחר חודש נובמבר 2010, המועד בו מסתיים חוזה ההעסקה האישי עימה). בהתחשב בנכותה האורטופדית הקשה ובגילה, יש אף להביא בחשבון את הקשיים שיכול שתתקל בהם אם תבקש להשתלב במקום עבודה אחר [השוו: ע"א 585/88 מאיר נ' כהן, פ"ד מז(2) 391, 395 (1993); ע"א 6553/96 צור-שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' מלצר, פ"ד נג(1) 611, 617 (1999)]. 10. נוכח השיקולים הנזכרים לעיל, ולאור טענות הצדדים, סבורני כי יש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית בשיעור של 60%. בהתאם, סבורני כי יש להעלות את הפיצוי בגין אובדן השתכרות לעתיד כך שזה יעמוד על סך של 1,425,000 ש"ח, בערכי יום מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וזאת במקום הסכום שקבע בית המשפט המחוזי. יחד עם זאת, סבור אני כי סכום זה טומן בחובו פיצוי בגין הסיכון כי תפוטר ממקום עבודתה, ועל כן יש לבטל את קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה יש לשלם למערערת סך של 50,000 ש"ח בגין חשש מפיטורים מוקדמים. 11. ומכאן, לקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה יש לנכות מהסך הכולל שנפסק לזכות המערערת סך של 479,200 ש"ח, המהווה 80% מהסכומים אותם העריך בית המשפט המחוזי כי המערערת תקבל מקרן הפנסיה "מבטחים". כעולה מסיכומי המערערת, במהלך חודש אוגוסט 2008 הודיעה קרן הפנסיה למערערת כי לא ישולמו לה כספים נוספים בגין נכותה, ולמעשה החל מחודש יולי 2008 המערערת אינה מקבלת כספים מקרן הפנסיה. הודעה זו של קרן הפנסיה ניתנה לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והמערערת ביקשה את רשותו של בית המשפט להגישה כראייה חדשה. בסיכומיהם, נתנו המשיבים את הסכמתם לכך שהסכום שבית המשפט המחוזי הורה על ניכויו יעוכב ולא ינוכה. כן הסכימו המשיבים כי הסך האמור ישולם למערערת בכפוף להמצאת אישור כי התקבלה החלטה סופית שאינה ניתנת לערעור של קרן הפנסיה לפיה המערערת אינה זכאית לקצבה וככל שלא שולמו למערערת גמלאות נוספות מאז חודש אוגוסט 2008 ועד למועד הודעת קרן הפנסיה בדבר הפסקת תשלום הכספים (שככל שהשתלמו - יש לנכותם). ממהלך הדיון האחרון שהתקיים לפנינו אני מניח כי אין בכוונתה של המערערת לערער על החלטת קרן הפנסיה על הפסקת תשלום הגמלאות ובנסיבות אלה, סבור אני כי יש מקום להורות על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי לפיה יש לנכות סך של 479,200 ש"ח מהסכום שנפסק לטובת המערערת. 12. נוכח כל האמור לעיל, אציע לחברותיי לקבל את הערעור בחלקו, כאמור בפסקאות 10 ו-11 לעיל, ולדחות את יתר הטענות בערעור ובערעור שכנגד. שכר טרחת עורכי דין והוצאות המשפט בהם יישאו המשיבים יעודכנו בהתאם. המשיבים יישאו בהוצאות המערערת בהליך זה בסך של 20,000 ש"ח. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, י"ד באב תש"ע (25.7.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08043020_W10.doc חכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il