פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 4300/96
בפני: כבוד השופט י. קדמי
כבוד השופטת ד. דורנר
כב' השופט י. גולדברג
המערער: חפיזוב רפאל
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 29.4.96
בת.פ. 151/95 שניתן על ידי כבוד
השופט פרוש
תאריך הישיבה: כ"ד בחשון תשנ"ח (24.11.97)
בשם המערער: עו"ד אורנה סבן-ארועטי
בשם המשיבה: עו"ד אורי כרמל
פסק-דין
המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת.פ. 151/95) בעבירה של שוד מזוין לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין - בשל כך ששדד באיומי סכין, כשפניו רעולות בגרביון, כ- 45,000 ש"ח מעובדי סניף בנק מרכנתיל דיסקונט באור-יהודה ונדון בגינה לשבע וחצי שנים מאסר, מתוכן שש שנים לריצוי בפועל. כן הופעלו כנגד המערער עונשי מאסר על תנאי שהיו עומדים ותלויים נגדו באופן ששנה אחת מתוכם תהיה מצטברת לעונש שנגזר בתיק זה.
המערער ביקש לצרף לתיק זה עבירה נוספת; ונדון בגינה לעונש מאסר של ששה חודשים שירוצה בחופף לעונש שנגזר בתיק העיקרי.
במקורו היה הערעור מכוון כנגד ההרשעה ולחילופין כנגד מידת העונש. ברם, במהלך הדיון צמצמה ב"כ של המערער את ערעורה להכרעת הדין בלבד.
הרשעתו של המערער מבוססת בעיקרה על עדותו של אחד, ברוך גביזון, שהזדמן במכוניתו בעת השוד לקירבת הבנק והבחין באדם רעול פנים יוצא ממנו כשאחד מעובדי הבנק, רודף אחריו ומנסה לבעוט בו. גביזון מיהר לנסוע אחרי הבורח, אותו זיהה מייד על אף הגרביון שעטה על פניו. תוך כדי בריחה, כשגביזון - במכוניתו - בעקבותיו, הסיר הבורח את הגרביון, נכנס לאחד הבתים הסמוכים וכעבור דקה או שתיים חזר ויצא כשפניו גלויים, וכשהוא לובש חולצה אחרת. גביזון חזר וזיהה את המערער כאותו רעול פנים שאחריו עקב.
הבית שלתוכו נעלם הבורח, לאחר שהסיר את הגרביון, הוא בית הוריו של המערער; ושוטר שהגיע למקום בעקבות השודד שברח מן הבנק, פגש במערער יורד מן הבית כשהוא מתנשף ומזיע.
המערער נעצר בו במקום וטענתו היתה, ששהה כל העת בבית הוריו יחד עם אחותו.
יצוין, שהפקידה שהבחינה ראשונה בשודד בתוך הבנק ציינה, כי מתחת לעיניו - שהיו מכוסות בגרביון - היו "ניירות לבנים". גביזון הבחין אף הוא, בעת המעקב, כי מתחת לגרביון שעטה הבורח על פניו, היו גזרי נייר מקופלים סמוך לעיניים; ובגרביון שהבורח הסיר וזרק אכן מצא ניירות מקופלים.
למערער אח, אליק, שהבדל הגילים ביניהם הוא שנה בלבד; ובתווי פניהם ובחזותם החיצונית של השניים ניכרים קווי דמיון. לאליק פגם בעינו השמאלית והיא נראית כולה לבנה. במהלך השוד נראה היה לפקידי הבנק - שהחליפו רשמים ביניהם - שהם מזהים את השודד כאליק, על אף שעטה על פניו גרביון; ונראה כי פיסות הנייר הלבנות שהיו מתחת לעיני השודד תרמו לכך.
בית המשפט נתן אמון בזיהויו של המערער על ידי גביזון. זאת - על אף שהיה ער ל"אי התאמות" שהתגלו בין הודעותיו במשטרה בינן לבין עצמן ובין הודעות אלו לבין עדותו במשטרה; ומבלי שהתעלם מאי דיוקים בתיאור מסלול הבריחה של השודד.
יחד עם זאת קבע בית המשפט, כי למען הזהירות "לא הייתי מגיע למסקנות מכריעות על יסוד עדותו של גביזון לבדה, ללא ראיות חיזוק מתאימות". בית המשפט מצא את החיזוק הדרוש בשקריו של המערער בקשר למעשיו ביום השוד. המערער טען בתחילה, כי היה במשך כל יום השוד בבית הוריו יחד עם אחותו. במהלך הדיון התברר כי טענה זו כוזבת. מן הראיות שבאו בפני בית המשפט הסתבר: כי המערער לא היה בבית הוריו בשעה שהתבצע השוד; כי הגיע לבית ההורים רק סמוך לאחר שהשוד הסתיים; וכי החליף שם את חולצתו בחיפזון רב.
מאידך גיסא, נבדקו תנועותיו של אחי המערער, אליק, בפרק הזמן הרלוונטי לשוד; ובית המשפט לא מצא בראיות שבאו בפניו אחיזה של ממש לאפשרות שהעלתה ב"כ המערער, שמא אליק היה השודד.
שקריו של המערער באשר למעשיו ביום השוד ובמיוחד באשר להימצאותו בבית הוריו - בו הפסיק להתגורר בשל ריב שנתגלע בינו לבין אביו על רקע היותו מכור לסמים - מתחייבים מן ההודעות שמסרו בני המשפחה במשטרה ומן המאמץ שנעשה על ידם לסטות מהודעות אלו ולהתכחש אליהן במהלך עדותם.
את טיעונה כנגד הרשעתו של המערער מיקדה ב"כ באי היכולת לסמוך על עדותו של גביזון מימצא וודאי בדבר זהותו של המערער; וזאת - גם כאשר העדות נתמכת בשקרים שבהם נכשל בשר למעשיו בעת השוד.
אכן, כפי שטוענת ב"כ המערער בערעורה, גביזון עשה הכל על מנת להימנע ממפגש עם המערער לצורך זיהויו והסתפק בהצבעה עליו מבעד למראה דו כיוונית במקום ב"מסדר זיהוי"; וכן ניסה להימנע מלהתייצב בבית המשפט ולהעיד נגדו. ברם, התנהגותו זו של גביזון מוסברת על רקע הפחד שהמערער יגמול לו ויתנקם בו; ובנסיבות הענין אין לומר שלפחד זה לא היה בסיס.
על פי חומר הראיה שהיה בפניו, היה בית המשפט רשאי לתת אמון בזיהויו של המערער על ידי גביזון; ולמצוא תמיכה לזיהוי בשקריו של המערער באשר למעשיו בשעות הרלוונטיות לשוד. ההודעות שמסרו בני המשפחה, ככל שהן מתייחסות לשהייתו של המערער בבית הוריו בשעות האמורות - מלמדות כי לא היה שם כלל; והופעתו של המערער בבית הוריו, בדיוק בשעה שה"בורח" נכנס לתוכו, כשהוא מזיע ומתנשף ממאמץ פיסי, נותנת לשקריו באשר למעשיו באותו יום משקל יתר ומחזקת את זיהויו על ידי גביזון, שכאמור הכירו היטב.
סיכומם של דברים, לא שוכנענו כי בית המשפט שגה בהכרעת הדין וכי נותר ספק שמא השודד היה אחיו של המערער.
הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ד בחשון תשנ"ח (24.11.97).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
96043000.H01