פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 4300/20
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט ג' קרא
כבוד השופט ע' גרוסקופף
העותרים:
1. האגודה לשמירת זכויות הפרט (ע"ר)
2. ולדיסלב מולצ'דסקי
נ ג ד
המשיבים:
1. הכנסת
2. רשם הזוגיות על פי חוק ברית הזוגיות
3. היועץ המשפטי לממשלה
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרים:
עו"ד אור קרבקי; עו"ד קלעי חגי; עו"ד גל בריר
בשם המשיבה 1:
עו"ד אביטל סומפולינסקי
בשם המשיבים 3-2:
עו"ד רן רוזנברג; עו"ד מוריה פרימן
פסק-דין
השופט ע' גרוסקופף:
עניינה של העתירה שלפנינו בהגדרת "בני זוג" הרשאים לערוך ברית זוגיות ולהירשם במרשם הזוגיות על פי חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, התש"ע-2010 (להלן גם: החוק). העותרים בדעה כי על בית המשפט להורות כי החוק יחול באופן שווה על כל איש ואישה חסרי דת ללא תלות בנטייתם המינית, כך שיורשו לבוא בברית הזוגיות מכוחו גם בני זוג בני אותו מין. דין העתירה להידחות על הסף, בשל היותה לעת הזו עתירה אקדמית. עניינה של העתירה בשאלה משפטית, אשר במהלך עשר השנים שחלפו מאז חקיקת החוק לא התעוררה בחיי המעשה, מאחר שטרם נמצא ולו זוג אחד מאותו מין אשר ביקש ליישם לגביו את הוראות החוק. במצב דברים זה, המדובר בשאלה אקדמית, אשר אין הצדקה לבררה במסגרת הליך משפטי בכלל, ועתירה לבית המשפט הגבוה לצדק בפרט. זוהי תמצית הדברים, ולהלן עיקר פרטיהם.
רקע וטענות הצדדים
לפני כעשור נחקק חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, אשר מטרתו "לאפשר לקבוצת אוכלוסיה המונה כ-300,000 איש ואישה תושבי ישראל, שאינם יכולים להינשא זה לזו לפי הדין האישי משום שאינם בני אחת העדות הדתיות שיש לה בישראל בית דין מוכר – יהודים, מוסלמים, דרוזים ובני העדות הנוצריות שלהן בישראל בית דין מוכר (להלן – חסרי דת), להקים זוגיות ומשפחה המוכרים על פי חוק בישראל" (דברי ההסבר להצעת חוק ברית הזוגיות לחסר דת, התשס"ט-2009, עמ' 748 (20.7.2009) (להלן: דברי ההסבר)).
יאמר כבר בראשית הדברים, נכון לעת הזו, התקוות שתלו בחוק לא הגשימו את עצמן. למרות גודלה של אוכלוסיית היעד למענה נועד (300 אלף איש ואישה לפי דברי ההסבר), השימוש במוסד המשפטי אותו כונן החוק – עריכת ברית זוגיות בפני רשם הזוגיות הנרשמת במרשם הזוגיות – בעשר השנים שחלפו מאז כניסתו לתוקף היה מועט מאד, והוא אף מצוי בסימן ירידה בשנים האחרונות. בתגובה המקדמית של המשיבים 2 ו-3 (להלן: התגובה המקדמית) נמסרו לעניין זה הנתונים הבאים:
סה"כ
בקשות לרישום
תעודות רישום
בקשות למחיקה
מחיקות מהרישום
על רקע זה נפנה לעתירה שלפנינו. סעיף 1 לחוק מגדיר את המונח "בני זוג", עליהם חל החוק, במילים "בני זוג שהם איש ואישה". לטענת העותרים, בהגדרה זו מדירה הכנסת מתחולתו של החוק בני זוג בני אותו מין, ולכן על בית המשפט לתקן את הפגיעה בזכויותיהם החוקתיות לשוויון ולחיי משפחה על ידי קביעה כי המונח "בני זוג" לצורך החוק יפורש ככולל אף בני זוג בני אותו המין, ולחלופין להגיע לאותה תוצאה על ידי הרחבת ההגדרה בדרך המכונה "Reading-in", ולחלופי חלופין להכריז על בטלותו של רכיב זה בחוק. העתירה הופנתה נגד הכנסת והיועץ המשפטי לממשלה, וכן נגד רשם הזוגיות על פי החוק, אשר לפי סעיף 4 לו מוסמך לנהל את המרשם של בני זוג חסרי דת שבאו בברית הזוגיות (לעיל ולהלן: רשם הזוגיות).
המשיבים גורסים מנגד כי יש להורות על דחיית העתירה על הסף, כבר מהטעם שבחיי המעשה לא התעורר ולו מקרה קונקרטי אחד בו נדרשה הכרעה בשאלה שהעותרים מבקשים להעלות לדיון בפני בית משפט זה. במילים אחרות, לא נמצא ולו זוג אחד של בני או בנות אותו מין שביקש לבוא בברית הזוגיות בהתאם לחוק. המשיבים מציינים בנוסף כי למן חקיקת החוק הוגשו בקשות מעטות בלבד לרישום ברית זוגיות מכוחו, וגם בכך יש כדי לחזק את המסקנה לפיה אין מקום לערוך בחינה חוקתית בסוגיה רגישה ומורכבת זו בלא בחינה מקדימה של החלטה מינהלית קונקרטית.
לבקשת העותרים, התאפשר להם להשיב לתגובה המקדמית. במסגרת זו נטען כי העותר 2 נפגע במישרין מהדרתו בהגדרת "בני זוג" בחוק, וכי מכל מקום המקרה שלפנינו נמנה עם המקרים בהם ידון בית משפט זה אף בהעדר עותר קונקרטי. לעניין זה, הודגש המסר הפוגעני הטמון בחוק ביחס לאוכלוסייה המונה לטענת העותרים עשרות אלפי אנשים, וכן פרק הזמן הממושך שבו צפוי להתברר הליך בעניינם של בני זוג קונקרטיים בני אותו מין. לשיטת העותרים, בשים לב לעלות הניכרת של הליך משפטי כאמור, ניתן להניח כי בני זוג מאותו מין יפנו להסדיר את נישואיהם בחו"ל בעלות פחותה יותר, ומשכך לעולם לא יימצא עותר פרטני מתאים להגשת העתירה.
דיון והכרעה
למקרא העתירה, תגובתם המקדמית של המשיבים ותשובת העותרים, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת היותה עתירה אקדמית.
בצדק ציינו המשיבים, כי העתירה עוסקת בשאלה אקדמית, אשר אינה דורשת הכרעה בעת הנוכחית. העותרים מציגים פסיקה ענפה בדבר מרכזיותן של זכויות היסוד לשוויון ולחיי משפחה בשיטת משפטנו, ומבקשים כי נקיים לאורה דיון בשאלת פרשנותה וחוקתיותה של הגדרת "בני זוג" לעניין חוק ברית הזוגיות לחסרי דת. ואולם, בהצבעה על שאלה משפטית, מעניינת וחשובה ככל שתהיה, אין די כדי להצדיק קיומו של הליך משפטי "אמיתי" (להבדיל מהליך משפטי "מדומה", כדוגמת "משפט מבויים"). על מנת להניע התדיינות משפטית נדרש להצביע על קיומו של סכסוך (Lis) בין העותר או התובע לבין המשיבים או הנתבעים, ולמצער, במקרים מתאימים, על כך שקיימת סוגיה בעלת חשיבות ציבורית שיש צורך מעשי להכריע בה. עמד על כך אך לאחרונה חברי השופט ניל הנדל, באלו המילים:
"[בית המשפט] אינו רק מביע עמדה או מגיע לשורה תחתונה, ואפילו לא רק מכריע. מלאכתו היא לפסוק. במסגרת זאת הוא קובע עובדות, יוצר נורמות, מיישם כללים ואף מכווין התנהגות ומחנך. אך זהו תפקידו עת תלוי ועומד סכסוך הדורש הכרעה נכון למועד נתינתה. בית המשפט אינו יועץ ואינו פילוסוף, אף לא פילוסוף של המשפט, ואל לו לכתוב מאמרים או להכריע בשאלות משפטיות אקדמיות או תיאורטיות. עת לפסוק ועת להימנע מפסיקה. כשם שהוא אינו חפץ להיכנס לעניין לא לו, כך הוא אינו נרתע כאשר עניין בָּשֵׁל מגיע לפתחו. בית המשפט פועל במגרש החיים ומחובר לארץ רק כאשר שדה החברה זקוק שיאמר את דברו" (בג"ץ 1273/20 משמר הדמוקרטיה הישראלית נ' הכנסת ה-22, פסקה 10 (9.9.2020) (להלן: עניין משמר הדמוקרטיה)).
מושכלות ראשונים אלה חלים גם על עתירות המעלות שאלות משפטיות חשובות ועקרוניות, והם יפים אף לעתירות חוקתיות (בג"ץ 1853/02 נאוי נ' שר האנרגיה והתשתיות הלאומיות, פסקה 3 (8.10.2003); בג"ץ 7190/05 לובל נ' ממשלת ישראל, חוות דעתה של השופטת (כתוארה אז) מרים נאור (18.1.2006); בג"ץ 2311/11 סבח נ' הכנסת, פסקה 18 לחוות דעתו של הנשיא אשר גרוניס (17.9.2014); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד 394-390 (2017); יצחק זמיר "ביקורת שיפוטית בעניינים תאורטיים" ספר סטיב אדלר 583, 599-592 (2016)).
הניסיון הנצבר מהפעלת החוק מצביע על כך שלא קיימת, נכון למצב הדברים בעת הזו, משמעות מעשית להכרעה בשאלה המשפטית שהעתירה מבקשת להניח לפתחו של בית משפט זה. העותרים עצמם לא הגישו מעולם בקשה לבוא בברית הזוגיות על פי החוק (העותרת 1 היא עמותה. ביחס לעותר 2 צוין בעתירה כי הוא "חסר דת, תושב ואזרח המדינה, המשתייך לקהילת הלהט"ב, וחפץ כי תינתן לו האפשרות לבוא בברית הזוגיות עם בחיר ליבו". עם זאת, מהתגובה המקדמית עולה כי העותר 2 מעולם לא פנה בבקשה לבוא בברית הזוגיות עם בחיר לב מסוים). לא זו אף זו, מהתגובה המקדמית עולה כי בעשור שחלף מאז כניסת החוק לתוקף (22.9.2010) לא הוגשה למיטב ידיעת המשיבים 2 ו-3 כל בקשה לבוא בברית הזוגיות על ידי בני זוג מאותו מין. במצב דברים זה, השאלה שמבקשים העותרים להעלות היא אקדמית גרידא. ודוק, יתכן כי מצב הדברים היה שונה לו העתירה הייתה מוגשת בסמוך למועד חקיקת חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, ואולם בהינתן שחלפו עשר שנים ממועד כניסתו של החוק לתוקף, לא ניתן להתעלם מהניסיון המעשי שהצטבר מהפעלתו, ולהתייחס לשאלה שהתבררה כאקדמית, כאילו יש חשיבות מעשית להכרעה בה.
ודוק, בית משפט זה עשוי במקרים חריגים להתייחס לעתירה תיאורטית, שאין לה השלכה על חיי המעשה (בין אם מאחר שההכרעה בה התייתרה, בין אם מאחר שהיא מוקדמת ובין אם בשל היותה אקדמית). על פי רוב נעשה הדבר מקום בו מבחינה מעשית לא ניתן יהיה לפסוק בסוגיה נתונה, אלא כאשר היא מוצגת כשאלה כללית שאינה קשורה למקרה מסוים (עניין משמר הדמוקרטיה, פסקה 8 וההפניות שם). ואולם, ברי כי המקרה שלפנינו אינו נמנה עם חריגים אלה, שכן אין כל מניעה כי השאלה המוצגת בעתירה תוכרע בעתיד, ככל שתהיה אקטואלית, ועל יסוד תשתית עובדתית קונקרטית.
ויובהר, אין מחלוקת בדבר מעמדן הרם של הזכות לשוויון ושל הזכות לחיי משפחה ככלל, ולגבי בני זוג בני אותו המין בפרט, ומשנה תוקף לכך ניתן לא מכבר בבג"ץ 781/15 ארד-פנקס נ' הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים (27.2.2020). אולם, משהתברר כי העתירה שלפנינו אינה אלא עתירה אקדמית, אין אנו נדרשים במסגרת ההליך הנוכחי לסוגיות הרגישות והמורכבות שעוררו העותרים, להן ערים גם המשיבים כעולה מתגובתם. יתכן כי סוגיות רגישות אלה יבואו על פתרונן בעתיד מבלי צורך בהתערבות שיפוטית, ואם לא, וככל שיתברר כי יש בני זוג מאותו מין המבקשים הלכה למעשה לעשות שימוש בהסדרי החוק, שערי בית משפט זה יוותרו פתוחים לבירורן של סוגיות אלה בעתירה מתאימה.
אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. בנסיבות המקרה, איננו עושים צו להוצאות.
ניתן היום, א' בטבת התשפ"א (16.12.2020).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
20043000_Y08.docx עו
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il