פלוני נ. פלוני

3 1 בבית המשפט העליון ע"א 43/24 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת ל' דהן חיון) בתלה"מ 5339-10-21 מיום 24.12.2023 בשם המערער: עו"ד ענבל גרשון פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת ל' דהן חיון) בתלה"מ (משפחה קר') 5339-10-21 מיום 24.12.2023 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. המערער והמשיבה הם בני זוג לשעבר, ולהם 6 ילדים משותפים, שלושה מהם קטינים (להלן גם: הקטינים). מזה מספר שנים מתנהלים בין הצדדים הליכים משפטיים שעניינם, בין היתר, בהסדרי הראייה שבין המשיבה לבין הקטינים כשברקע קשיים מהותיים ומתמשכים בקשר שביניהם. ביום 22.2.2022 קבע בית המשפט, בין היתר, כי בהתאם להמלצת גורמי המקצוע הצדדים ישתתפו בהדרכה הורית במסגרת טיפולית; כי הקטינים יעברו אבחון פסיכודיאגנוסטי שבמסגרתו ייבחנו היחסים בינם לבין כל אחד מן הצדדים לערעור; כי המערער יישא ב-80% מעלותו של האבחון ואילו המשיבה ביתר הסכום; וכן הסדרים לעניין המפגשים בין המשיבה לבין הקטינים (להלן: ההחלטה מיום 22.2.2022). בנוסף, ביום 16.3.2022 קבע בית המשפט כי בניגוד לעמדת המערער, בשלב זה אין מקום לשמיעת עמדתו של אחד מהקטינים, וכן דחה את טענותיו של המערער לעניין ניגוד עניינים של העובדת הסוציאלית ואשר לטיב המלצותיה במקרה דנן (להלן: ההחלטה מיום 16.3.2022; ההחלטות מיום 22.2.2022 ומיום 16.3.2022 יכונו ביחד להלן: ההחלטות בעניין הקטינים). עוד יצוין, כי במסגרת החלטתו מיום 16.3.2022 הדגיש בית המשפט לפני המערער כי עליו לקיים את ההחלטה מיום 22.2.2022 לעניין קיום המפגשים בין הקטינים לבין המשיבה. המערער הגיש בקשת רשות לערער על ההחלטות בעניין הקטינים וביום 14.9.2022 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת א' אלון) כי ההחלטה לעניין ביצוע אבחון פסיכודיאגנוסטי לקטינים תוחזר לבית המשפט, אשר יקבל החלטה חדשה לאחר שיוגש לו תסקיר עדכני בעניינם מטעם ועדת התסקירים. לאחר שהוגש תסקיר משלים כאמור והתקיים דיון במעמד הצדדים, קבע בית המשפט ביום 2.8.2023 כי בשים לב להמלצת גורמי המקצוע, כמו גם בחינת התסקיר המשלים בעניינם, יש לערוך אבחון פסיכודיאגנוסטי לקטינים (להלן: ההחלטה מיום 2.8.2023). בהמשך לכך, ביום 27.9.2023 חייב בית המשפט את המערער בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,500 ש"ח, וזאת לאחר שקבע כי המערער מפר את החלטות המותב לעניין ביצוע האבחונים לקטינים כאמור (להלן: ההחלטה מיום 27.9.2023). ביום 6.11.2023 נדחו בקשות רשות לערער שהגיש המערער, הן על ההחלטה מיום 2.8.2023, הן על ההחלטה מיום 27.9.2023. ביום 29.11.2023 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב שבמסגרתה טען, בעיקרם של דברים, כי החלטותיו של המותב בעניין הקטינים וכן ההחלטות מיום 2.8.2023 ומיום 27.9.2023 מקימות חשש ממשי למשוא פנים. בתוך כך, נטען כי החלטות אלו מנוגדות לעמדת גורמי המקצוע ועומדות בסתירה לממצאים העובדתיים בנוגע לקשר שבין המשיבה לבין הקטינים. בנוסף, נטען כי ביסוס ההחלטות האמורות על עמדת חלק מגורמי המקצוע – ובהם גורמי הרווחה – שגוי, וזאת משאלה נמצאים בניגוד עניינים בעניינו של המערער. עוד טען המערער כי התנהלותו של המותב בהליכים בעניינו שבמסגרתה, בין היתר, חייב את המערער בתשלום של 80% מעלות האבחון לקטינים, ודחה את טענותיו לעניין הצורך בביצוע האבחון, מעידה על נעילת דעתו כלפיו באופן שמחייב את העברת הדיון בעניינו למותב אחר. לבסוף, במסגרת הבקשה ציין המערער כי "לחילופי חילופין מבקש [המערער – ע' פ'] כי באם יידרש לערוך בדיקה דיאגנוסטית לקטינים הרי יש להוציא את המכון [...] על מנת למנוע משוא פנים" וצירף לבקשה תמלול שיחה טלפונית בין באת כוחו לשעבר לבין מנהל המכון שבו צפויים להיערך אבחוני הקטינים, שממנה עולה, כנטען, חשש לניגוד עניינים שבו מצוי מנהל המכון. ביום 24.12.2023 דחה המותב את הבקשה וקבע כי בנסיבות המקרה לא מתעורר חשש ממשי למשוא פנים, ואף לא מתקיימים טעמים של מראית פני הצדק שיצדיקו את קבלתה. בית המשפט קבע, בין היתר, כי בקשת רשות לערער שהגיש המערער על ההחלטה מיום 2.8.2023 נדחתה, ושבמסגרת בקשת הפסלות מנסה למעשה המערער להשיג פעם נוספת על החלטה זו בניגוד להוראות הדין. עוד נקבע כי טענותיו של המערער מבוססות על תחושתו הסובייקטיבית באופן שלא מקים עילת פסלות במקרה דנן. מכאן הערעור שלפניי שהוא למעשה העתק של בקשת הפסלות שהגיש המערער ביום 29.11.2023. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. כידוע, סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי אמת המידה בבחינת קיומה של עילה לפסילת שופט היושב בדין היא קיומן של נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב (ע"א 7085/23 אוריון נ' גולדפינגר, פסקה 6 (31.12.2023); ע"א 8200/23 ארד נ' אזולאי, פסקה 5 (20.12.2023)). איני סבור כי המקרה שלפניי בא בגדר אמת מידה זו. כידוע, טענת פסלות יש להעלות "מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת" (תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018), ובהקשר זה נפסק בעבר כי לא ניתן לשמור את עילת הפסלות ולעשות בה שימוש בשעת הצורך (ע"א 7678/22 פלונית נ' פלונית, פסקה 6 (15.12.2022); ע"א 2805/21 פלונית נ' פלונית, פסקה 12 (1.6.2021)). בענייננו, בקשת הפסלות נושא הערעור הוגשה רק לאחר שבקשות רשות לערער על ההחלטות מיום 2.8.2023 ומיום 27.9.2023 נדחו; זאת על אף שהחלטות אלו, כמו גם ההחלטות בעניין הקטינים, עומדות במוקד בקשת הפסלות. בנסיבות אלו, דומה כי בקשת הפסלות נושא הערעור מעוררת קושי מקום שבו היא הוגשה רק לאחר שהמערער מיצה את דרכי ההשגה שקבועות בדין, וממילא אין בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 7009/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 4 (22.10.2023)). עוד יוער בהקשר זה, כי אף בקשתו של המערער שלפיה ככל שהבקשה תדחה, יש לבצע את אבחון הקטינים במכון שונה מזה שקבע המותב – בקשה שעליה חזר המערער במסגרת הערעור – מחדדת את הקושי האמור, מה שגם שבקשת פסלות אינה האכסניה המתאימה להעלאת טענות מסוג זה (ע"א 7646/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (14.12.2023); ע"א 6079/23 גבעון נ' ון-אמדן, פסקה 11 (21.8.2023)). בנוסף, המערער טוען כי ההחלטה מיום 27.9.2023 שבמסגרתה חויב בהוצאות לאוצר המדינה, כמו גם החלטות המותב שנוגעות לניהול הדיונים בהליך, מעידות על חשש ממשי למשוא פנים. ואולם, עסקינן בהחלטות דיוניות שכידוע, אין בהן כשלעצמן כדי להקים עילת פסלות; וזאת, אף כאשר מדובר ברצף החלטות שעליהן מבקש המערער להשיג (ראו מיני רבים: ע"א 8124/23 פלונית נ' פלונית, פסקה 6 (19.12.2023); ע"א 6318/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 9 (1.10.2023)). יתר טענותיו של המערער, ובהן הטענות לשגיאות מהותיות שנפלו בהחלטות בעניינו, הן טענות ערעוריות במהותן שאין בהן כדי להקים עילת פסלות (ע"א 7087/23 ל.א.צ.פ ייזום בע"מ נ' סייג, פסקה 13 (24.10.2023); ע"א 6068/23 פלוני נ' פלוני, פסקה 11 (27.9.2023); ע"א 2619/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (18.5.2021)). משאלה הם פני הדברים, איני סבור כי המקרה דנן מקים עילת פסלות, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק (ע"א 9129/23 פלונית נ' פלונית, פסקה 7 (3.1.2024); ע"א 7444/23 נדב נ' ישורון, פסקה 7 (30.10.2023)). הערעור נדחה אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ג בטבת התשפ"ד (‏4.1.2024). מ"מ הנשיא _________________________ 24000430_M01.docx מב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1