ריאד עבד אל ראזק נ. פרקליט המדינה

פסק-דין בתיק בג"ץ 4299/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4299/09 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן העותר: ריאד עבד אל ראזק נ ג ד המשיבים: 1. פרקליט המדינה 2. מדינת ישראל, משרד הפנים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד ל' שטרצר בשם המשיבים: עו"ד א' סגל-אלעד פסק-דין השופט י' דנציגר: 1. בעתירה שלפנינו מבקש העותר כי נורה על הוצאת צו על תנאי המורה למשיבים ליתן טעם מדוע אינם מקיימים דיון או מכריעים בבקשתו מיום 5.8.2007 להתאזרחות לפי סעיף 5 לחוק האזרחות, התשי"ב – 1952 (להלן: חוק האזרחות). 2. העותר, שנולד ביהודה ושומרון התחתן ביום 23.9.1992 עם אזרחית ישראלית ומתגורר בישראל. נוכח נישואיו של העותר הוא קיבל ביום 24.3.1994 מעמד של תושב קבע בישראל. נישואיו של העותר עלו על שרטון והעותר ואשתו התגרשו ביום 18.6.1994. במשך השנים עבד העותר במקומות שונים בארץ וביום 5.8.2007 הגיש בקשה להתאזרחות כאמור. ואולם, עד למועד הגשת העתירה טרם ניתנה החלטה בבקשתו. לטענת העותר התנהגות המשיבים לוקה בשיהוי ניכר ולטענתו נדמה כי המשיבים אינם מטפלים כלל בבקשתו וכל שנמסר לו מעת לעת הינו שהוא "מושהה זמנית". לפיכך, מבקש העותר כי יוצא צו המופנה כלפי המשיבים, כאמור, ומורה להם ליתן טעם מדוע אינם דנים בבקשתו. 3. ביום 29.11.2009 הגישו הצדדים הודעה מוסכמת לפיה בקשת העותר תוחזר לטיפול על ידי משרד הפנים. לפיכך, ביקשו הצדדים לשוב ולעדכן את בית המשפט בתוך 30 יום. 4. ביום 13.1.2010 התקבלה תגובת המשיבים. בתגובתם טוענים המשיבים כי עניינו של העותר נבדק, נערך לו שימוע וניתנה החלטה בעניינו הדוחה את בקשתו שכן לא עלה בידו להוכיח כי מרכז חייו נמצא בישראל כנדרש על פי סעיף 5 לחוק האזרחות. המשיבים מציינים כי באפשרותו של העותר לפנות בבקשה חדשה להתאזרחות, אשר תטופל בהתאם לנהלים המקובלים. 5. עוד נטען, כי במועד בו קיבל העותר את מעמד הקבע בישראל, לא הונהג ההליך המדורג אשר מאפשר בחינת קשר הנישואין בין בני זוג, ועל פי הנטען בנסיבות המקרה קיים חשש כי מעמדו של העותר הושג באמצעות נישואין פיקטיביים. עם זאת, סבורים המשיבים כי כיום לא ניתן "להשיב את הגלגל לאחור" ולפיכך אינם נוקטים כיום הליכים לשלילת תושבות הקבע בה מחזיק העותר. 6. המשיבים מוסיפים וטוענים כי העותר הסתיר מידע רלוונטי הן בעתירה והן בפנייתו למשרד הפנים, לפיו הוא נשוי לתושבת אזור, ולהם ילדים משותפים. נטען, כי בשל התנהגותו זו יש לדחות את העתירה מחמת חוסר ניקיון כפיים. בעניין זה אף נטען, כי בשימוע שנערך לו, תשובותיו של העותר לגבי נישואיו לתושבת אזור ולילדיו היו עמומות. 7. המשיבים אף סבורים כי דין העתירה להידחות לגופם של דברים, אולם לאור העובדה כי בעתירתו לא ביקש העותר לתקוף את ההחלטה לגופה, שכן במועד הגשת העתירה טרם התקבלה החלטה בעניינו (וראו לעניין זה גם את תגובת העותר מיום 1.2.2010 בסעיפים 5 ו-9), לא מצאתי מקום להרחיב בעניין זה. 8. העותר בתגובה לתשובת המשיבים טען כי לא הומצאה לו החלטה שניתנה בעניינו. העותר אף מלין על תגובתם של המשיבים שהתייחסו להחלטה לגופה, שכן לטענתו המשיבים התעלמו מן הסעד המבוקש בעתירה. למעלה מן הצורך, מפרט גם העותר ומתייחס לגופם של דברים. כפי שציינתי ולאור הסעד המבוקש בעתירה, לא מצאתי להרחיב בעניין זה. רק אציין כי העותר טוען כי הוא ואשתו תושבת אזור פרודים זה למעלה מעשרים שנה והוא אינו מתגורר עימה ועם ילדיו. בסיום תגובתו מבקש העותר כי ככל שהתקבלה החלטה בעניינו, ייפסקו לו פיצויים והוצאות שנדרש להוציא על מנת לקבל את החלטת המשיבים. 9. ביום 7.2.2010 ביקשתי את תגובת המשיבים לעניין פסיקת ההוצאות לטובת העותר (וכן את המצאת ההחלטה בעניינו, ככל שזו לא הומצאה לו). בתגובתם מיום 25.2.2010 טוענים המשיבים כי "מאחר שעל פני הדברים, הגשת העתירה הובילה למתן הסעד המבוקש... יבקשו המשיבים להותיר את ההכרעה בעניין ההוצאות לשיקול דעתו של בית המשפט הנכבד". עם זאת, ביקשו המשיבים לציין כי יש ליתן משקל במסגרת השיקולים לעובדה שהעותר הסתיר את היותו נשוי לתושבת אזור וכי להם ילדים משותפים. נטען, כי מדובר בנתון רלוונטי לסעד המבוקש בעתירה. עוד נטען, כי בסמוך לאחר קבלת העתירה ומיד כאשר התברר שהסיבה להשהיית הטיפול בבקשת העותר נבעה ממידע שעורר חשד לגבי מרכז חייו, פעלו המשיבים לחידוש הטיפול בבקשה בתוך פרק זמן מהיר. 10. נוכח התפתחות העניינים שפורטה לעיל, ניתן הסעד המבוקש בעתירה והיא מיצתה את עצמה. כאמור, בעתירתו ביקש העותר כי המשיבים ידונו בבקשתו ויכריעו בה ובלשונו: "עתירה זו אינה נסובה על בקשת ההתאזרחות עצמה אלא על אי מתן החלטה בעניינו של העותר..." (ראו: סעיף 9 לתגובת העותר מיום 1.2.2010) מתגובת המשיבים עולה כי ניתנה החלטה בעניינו של העותר ולפיכך אין עוד מקום לדון בעתירה. ויודגש, ככל שלעותר טענות נגד ההחלה לגופה, הרי שבאפשרותו לנקוט בכל צעד שימצא לנכון [ראו: בג"ץ 8476/08 ז'ורבין נ' משטרת ישראל (לא פורסם, 6.4.2009)]. 11. העתירה נמחקת אפוא. לא מצאתי מקום בנסיבות העניין לחייב את המשיבים בהוצאות העותר, ואולם האגרה ששולמה על ידי העותר תוחזר לו על ידי המשיבים. ניתן היום, ט"ז באדר תש"ע (2.3.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09042990_W07.doc חכ