אחמד סעיד עודתאללה נ. עזבון המנוח עקל תורכי אבו ז"ל ואח'

פסק-דין בתיק ע"א 4298/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4298/13 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: אחמד סעיד עודתאללה נ ג ד המשיבים: 1. עזבון המנוח עקל תורכי אבו טפלה ז"ל 2. ודאד אבו טפלה 3. אמיר אבו טפלה 4. אנואר אבו טפלה 5. אמירה אבו טפלה 6. ראמי אבו טפלה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 9.10.2012 בת"א 45/10 שניתן על-ידי כבוד השופט ע' עיילבוני תאריך הישיבה: י"א בתמוז התשע"ד (9.7.2014) בשם המערער: עו"ד מרדכי נבון בשם המשיבים: עו"ד פארס מטאנס פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. האם חיוב שנקבע בפסק דין שניתן על דרך של פשרה בסכסוך בין צדדים היה צריך להיות מוטל, על-פי תנאי הפשרה כפי שהוגדרו בדיון, רק על אחד מן הנתבעים או על כולם? זו השאלה שבה התבקשנו להכריע. עיקרי התשתית העובדתית 2. בין הצדדים שבפנינו מתנהלים הליכים משפטיים זה שנים רבות. בעיקרו של דבר, ראשיתם של הליכים אלה בעסקת מקרקעין שעשה המערער עם עקל תורכי אבו טפלה ז"ל (להלן: המנוח) בשנת 1998. לטענת המערער, המנוח הונה אותו והתיימר למכור מקרקעין לא לו. לימים התביעה הוגשה נגד עיזבונו של המנוח, אלמנתו וילדיו בבית המשפט המחוזי בנצרת (ת"א 45/10, השופט ע' עיילבוני). יצוין, כי לטענת המשיבים, אלמנתו של המנוח (הנתבעת 2 בכתב התביעה והמשיבה 2 בערעור דנן) נקבעה כיורשת היחידה שלו בצו ירושה שניתן על-ידי בית הדין הדרוזי בעכו. המשיבים 6-3, ילדיו של המנוח, היו הנתבעים 6-3 בכתב התביעה. 3. במהלך הישיבה מיום 22.2.2012 העלה בית המשפט בפני הצדדים הצעה להכריע בסכסוך על דרך של פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). הצדדים נתנו הסכמתם לכך, ובהמשך הגישו סיכומים בכתב. 4. ביום 9.10.2012 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בפסקה השנייה של פסק הדין, ועוד קודם לפירוט החיובים שהוא משית, נכללה בו ההבהרה הבאה (להלן: פסקת ההבהרה): "יובהר כבר כאן, כי בכל מקום בו נרשם בפסק דין זה 'הנתבעים', הכוונה היא לעיזבון המנוח עקל תורכי אבו טפלה ז"ל (להלן: 'המנוח'), כך שהסכום הפסוק בתיק זה צריך להיות משולם מתוך נכסי העיזבון, ואולם ככל שהעיזבון חולק, כי אז יהיו יורשי המנוח אחראים לסילוק החוב הפסוק – כל יורש עד כדי חלקו בעיזבון". בהמשך לכך, קבע בית המשפט המחוזי כי העיזבון יחוב כלפי המערער בסכומים הבאים: סך של 1,300,000 שקל בגין מחצית התמורה ששולמה על-ידי המערער למנוח במסגרת העסקה, וכן סך של 25,000 שקל בגין מחצית מדמי התיווך ששולמו על-ידי המערער. כמו כן, חייב בית המשפט המחוזי הן את העיזבון והן את היורשים של המנוח, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות משפט ובשכר טרחת עורך-דין בסך של 15,000 שקל למערער. 5. בעיקרו של דבר, המערער חולק על כך שהחיובים בפסק הדין הוטלו רק על העיזבון. הוא טוען כי הסכמתו למתן פסק דין בדרך של פשרה לא כללה הסכמה לכך שהסכומים שייפסקו לטובתו ישולמו מתוך נכסי העיזבון בלבד, באופן שפוטר את הנתבעים האחרים מחבות אישית ישירה כלפיו. ההליכים עד כה 6. לאמיתו של דבר, זוהי הפעם השנייה שבה עניין זה מגיע לפתחו של בית משפט זה. הערעור המקורי שהוגש על פסק הדין עוד בשלהי שנת 2012 (ע"א 8415/12) הגיע לדיון במתכונת של קדם-ערעור בפני השופט י' עמית, ובסיומו הוחלט (ביום 29.1.2013) – בהסכמת הצדדים – כי המערער יפנה לבית המשפט קמא בבקשה לתקן את פסק הדין או לבטל את הסכמתו למתן פסק דין על דרך הפשרה, וכי לאחר מכן תישאר לו האפשרות לחזור ולערער לבית משפט זה, במידת הצורך. 7. בהמשך לכך, פנה המערער לבית המשפט קמא בבקשה לתיקון פסק הדין, לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט. ביום 29.5.2013 דחה השופט עיילבוני בקשה זו. השופט עיילבוני הסביר בהחלטתו זו כי "השאלה מיהו הגורם שאמור לחוב, בסופו של יום, בפסק הדין, הייתה שנויה במחלוקת בין הצדדים עוד בתחילת הדרך". הוא הוסיף כי המשיבים התייחסו למחלוקת זו בסיכומים שהגישו בהליך שהתקיים לפניו, כי הקביעה שהעיזבון בלבד יחוב בפסק הדין הייתה "מחויבת המציאות" נוכח המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים, וכי יש לראות בה חלק ממערך שיקוליו של בית המשפט בבואו לתת פסק דין על דרך הפשרה. מכאן הערעור שלפנינו. הטענות בערעור 8. המערער חוזר וטוען גם בפנינו כי מעולם לא הסכים לכך שהחיובים בפסק הדין על דרך של פשרה יוטלו רק על העיזבון. מעבר לפן המשפטי של הדברים, הוא מוסיף ומתייחס לכך שהנתבעים האחרים, ילדיו של המנוח, "מרוקנים", לטענתו, את העיזבון, כך שהטלת החיוב על העיזבון בלבד נעדרת משמעות מעשית. 9. מנגד, טוענים המשיבים כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא – בשים לב לכך שמלכתחילה התביעה הייתה צריכה להיות מוגשת נגד העיזבון בלבד, ולא כנגד ילדיו של המנוח באופן אישי, וכי טענה זו אף הועלתה על-ידיהם במסגרת ההליכים. עוד טוענים המשיבים כי במסגרת ההליכים שהתנהלו לאחר מתן פסק הדין (ובאופן ספציפי – במסגרת ההליך בבקשה לתיקון פסק הדין מטעם המערער) הם הסכימו לאפשרות שהועלתה לפיה ההסדר הדיוני יבוטל והתיק יישמע מראשיתו, אולם המערער עמד על כך שפסק הדין יתוקן. דיון והכרעה 10. כידוע, הכלל הוא כי פסק דין על דרך של פשרה איננו מחויב בהנמקה, וממילא התערבותה של ערכאת הערעור בו היא מצומצמת ביותר (ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג(1) 337 (1999); רע"א 2587/98 י' מיידנברג ייצור ובניית מבנים בע"מ נ' ששון (23.8.1999) (להלן: עניין ששון); חמי בן-נון ועמוס גבריאלי "ייקוב הדין את הפשרה? לביקורת סעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984" הפרקליט מו 257, 270-266 (2003) (להלן: בן-נון וגבריאלי)). 11. עם זאת, מסגרת ההתערבות הצרה נגזרת מכך שהתקיימו תנאי הבסיס למתן פסק הדין על דרך של פשרה, היינו שנתינתו לא חרגה מהסכמת הצדדים. על כן, נקבע כי ניתן להתערב בפסקי דין שניתנו על דרך הפשרה מקום שבו מוכח כי נפלה טעות היורדת לשורש ההסכמות שאליהן הגיעו הצדדים (ע"א 3330/11 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' לוי, פסקה 8 (17.11.2011) (להלן: עניין אגד); עניין ששון, בפסקה 7; בן-נון וגבריאלי, בעמ' 271). 12. בענייננו, כמו בכל מקרה אחר, יש ללמוד על כוונת הצדדים מפרוטוקול הדיון ומהודעות שהגישו בעניין זה לבית המשפט קמא. בפרוטוקול הדיון בתיק מיום 22.2.2012 נאמר על-ידי באי-כוחם של שני הצדדים: "שמענו את הצעת בית המשפט לפיה מוצע כי הנתבעים יחזירו לתובע מחצית התמורה ששולמה על-ידי התובע על-פי ההסכם משנת 1998, בצירוף הוצאות משפט לפי שיקול דעתו של בית המשפט... מוצע עוד שהסכום שייפסק במסגרת פסק הדין יינתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א..." [ההדגשה אינה במקור – ד.ב.א]. בהמשך לכך, בהודעתם של המשיבים לבית המשפט קמא מיום 27.2.2012 נאמר: "הנתבעים מודיעים בזאת לבית המשפט כי הם מסכימים להצעת בית המשפט מיום 22.2.2012" להשלמת התמונה, יצוין כי בהמשך הדברים חזר בו אחד מהמשיבים (הנתבעים באותו הליך) מהסכמתו, אולם לבסוף זו ניתנה, ונמסר לבית המשפט קמא כי כל המשיבים הסכימו להצעה. 13. מדברים אלה עולה בבירור כי ההסכמה בין הצדדים לא כללה התייחסות להשמטת חלק מן הנתבעים המקוריים ממעמד של צדדים בהליך המשפטי. יתרה מכך – מלשונה של ההודעה שמסרו באי-כוח הצדדים לבית המשפט בדיון מיום 22.2.2012 עולה כי פסק הדין יחול על כל הנתבעים בהליך בפני בית המשפט קמא, ולא כלפי העיזבון בלבד. מסקנה זו מתחייבת לנוכח השימוש בלשון "הנתבעים יחזירו לתובע מחצית התמורה" בהצעת בית המשפט. לא זו אף זו: בהסכמתם של המשיבים למתווה שהוצע ביום 22.2.2012, שהוגשה מספר ימים לאחר מכן, לא הוזכרה כל הסתייגות מנוסח הצעת הפשרה שמוזכר בפרוטוקול. 14. אכן, בשלבים קודמים של ההתדיינות טענו המשיבים כי יש לחייב את העיזבון בלבד. אולם, עמדה זו לא באה לידי ביטוי בהצעתו של בית המשפט קמא. כאשר צדדים נותנים את הסכמתם לכך שיינתן פסק דין על דרך של פשרה, הסכמה זו חורגת לא אחת מעמדות מקוריות שהועלו מטעמם בהליכים שהתקיימו עד אותה עת. על כן, בבואנו לבחון את פסק הדין, עליו להתאים להסכמת הצדדים למתן פסק הדין בדרך זו, ולא לטיעונים קודמים. 15. בשים לב לאמות מידה אלה אנו סבורים שהצדק עם המערער. 16. אנו מורים אפוא על קבלת הערעור במובן זה שתוכנו של פסק הדין שניתן בבית המשפט קמא יישאר ללא שינוי, בכפוף לכך שתושמט ממנו פסקת ההבהרה המוזכרת לעיל. התוצאה היא שהחיובים הכלולים בפסק הדין יחולו כנגד כלל המשיבים, בהתאם לפירוט המופיע בפסק הדין. 17. לפני סיום, מן הראוי לשוב ולהפנות לעקרונות שהתווה השופט עמית בפסק הדין בעניין אגד באשר לאופן ההתנהלות הרצוי במסגרת הסכמה לדיון על דרך הפשרה, ואשר הליכה לאורם הייתה יכולה לסייע גם במקרה שלפנינו. הדברים אמורים במיוחד לגבי האמור בפסקה 10(א) בעניין אגד ("משהגדירו הצדדים את המוסכמות, רצוי לעיתים להגדיר גם את אי ההסכמות מושא הפסיקה על דרך הפשרה"). 18. סוף דבר: הערעור מתקבל. המשיבים יישאו בהוצאות המערער בסך 20,000 שקל. ש ו פ ט ת המשנָה לנשיא מ' נאור: אני מסכימה. ה מ ש נָ ה ל נ ש י א השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז. ניתן היום, ‏י"ז בתמוז התשע"ד (‏15.7.2014). ה מ ש נָ ה ל נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13042980_A05.doc יק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il