מפלגת העבודה הישראלית נ. משה אשכנזי

12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4297/24 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט יחיאל כשר כבוד השופטת רות רונן המערערות: 1. מפלגת העבודה הישראלית 2. יו"ר מפלגת העבודה נגד המשיבים: 1. משה אשכנזי 2. צפריר ויסמן 3. עו"ד ערן חרמוני 4. יאיר גולן 5. אבי שקד ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט י' אטדגי) מיום 21.5.2024 בת"א 44779-04-24 תאריך הישיבה: י"ט באייר התשפ"ד (27.5.2024) בשם המערערות: עו"ד עומרי שגב בשם משיבים 2-1: עו"ד אביגדור פלדמן בשם משיב 4: עו"ד עידן לרון; עו"ד אריאל נסים; עו"ד סתיו לביא בשם משיב 5: עו"ד יהושע חורש פסק-דין (נימוקים) השופט דוד מינץ: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט י' אטדגי) מיום 21.5.2024 בת"א 44779-04-24, בעניין הליכי הבחירות ליושב ראש מפלגת העבודה הישראלית (להלן: מפלגת העבודה או המפלגה). נוכח סד הזמנים כפי שיפורט בהמשך הדברים, בתום דיון שהתקיים לפנינו ביום 27.5.2024 ניתן פסק דין ללא נימוקים, לפיו הערעור התקבל. להלן נימוקינו. הרקע לערעור חוקתה של מפלגת העבודה קובעת כי ועידת המפלגה (להלן גם: הוועידה), המהווה "המוסד העליון והמחוקק של המפלגה", תיבחר אחת לארבע שנים. חרף הוראה זו, מאז הבחירות לוועידה הנוכחית של המפלגה – הוועידה ה-10 – שנערכו ביום 24.12.2018, לא התקיימו בחירות נוספות. מצב דברים זה הביא את חבר המפלגה עזי נגר (להלן: נגר) להגיש בחודש ינואר 2023 תביעה לבית המשפט המחוזי נגד המערערות (מפלגת העבודה ויושבת הראש שלה דאז), מזכ"ל המפלגה (משיב 3) ובעלת תפקיד נוספת במפלגה, למתן סעד הצהרתי המורה כי תקופת כהונתה של הוועידה ה-10 של המפלגה פקעה וכי יש לקיים בחירות חדשות לוועידה ה-11 (תביעה זו תכונה להלן: תביעת נגר). במהלך דיון שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה עד ליום 30.11.2023 הוועידה ה-10 של המפלגה תתכנס לישיבה בה יוחלט על פיזורה ויובא לאישורה תקנון לבחירות לוועידה ה-11 שייערכו בתוך 60 יום ממועד ההתפזרות. בהמשך, על רקע אי-יישום ההסכמות, הוארך ונקבע המועד לכינוס הוועידה ה-10 ליום 14.3.2024. ביום 10.3.2024 פנה משיב 1 (להלן: המשיב), גם הוא חבר המפלגה המשמש ציר בוועידה ה-10, למוסד לבירור עתירות של המפלגה (מוסד שסמכויותיו מעוגנות בחוקת המפלגה ויכונה להלן גם: המוסד), בעתירה לחיוב המפלגה והנהלתה לכנס את הוועידה ה-10 ביום 14.3.2024 אך ורק לצורך פיזורה ואישור תקנון לבחירות לוועידה ה-11. נטען כי בכוונת המפלגה וראשיה לנצל את כינוס הוועידה לצורך קבלת החלטות הנוגעות לקביעת תקנון לבחירות לראשות המפלגה, וכי החלטות אלה חורגות מסמכות הוועידה ה-10 ומנוגדות להחלטות בתביעת נגר. עתירה זו נדחתה ביום 12.3.2024. דיין המוסד קבע כי הוועידה מכהנת ברציפות עד לבחירתה של ועידה חדשה, וכי קבלת עמדת המשיב תביא לדחייה משמעותית של מועד הבחירות לתפקיד יושב ראש המפלגה, דבר שאינו רצוי, בין היתר בהינתן המצב השורר במדינה. מה גם, שממילא יושב ראש המפלגה נבחר על ידי כלל מתפקדי המפלגה ולא על ידי הוועידה, כך שההצבעה על בחירות לתפקיד זה היא טכנית בעיקרה ואין הצדקה למנעה. הודגש כי בהחלטות בית המשפט המחוזי בתביעת נגר לא נמנעה האפשרות להעלות בוועידה נושאים נוספים שאינם נוגעים לבחירות לוועידה עצמה. המשיב לא השלים עם פסק הדין והגיש בקשה לבירור נוסף בעתירה (הליך המתאפשר בהתאם להוראות חוקת המפלגה), אך גם בקשתו זו נדחתה בהחלטה קצרה לפיה אין בה ממש. ביום 13.3.2024, יום לפני המועד שנקבע לכינוס הוועידה, פנו הצדדים בתביעת נגר לבית המשפט בבקשה מוסכמת לפיה חלף הסכמתם כי הבחירות לוועידה ה-11 יתקיימו בתוך 60 יום ממועד התפזרותה של הוועידה ה-10, ייקבע כי הבחירות יתקיימו בתוך 30 יום ממועד בחירת יושב ראש המפלגה. הסכמה זו אושרה על ידי בית המשפט, ובכינוס הוועידה ביום 14.3.2024 אושר תקנון לבחירת יושב ראש המפלגה; נקבע כי הבחירות לראשות המפלגה יתקיימו ביום 28.5.2024; אושר תקנון לבחירות לוועידה ה-11; ונקבע כי הבחירות יתקיימו לא יאוחר מיום 27.6.2024. כחודש לאחר מכן, ביום 18.4.2024 הגישו המשיב ומשיב 2, חבר מפלגה נוסף המשמש ציר בוועידה ה-10 (להלן יחד: המשיבים), תביעה לבית המשפט המחוזי נגד המערערות ומשיב 3. בתביעה התבקש צו הצהרתי המורה כי החלטות הוועידה ה-10 בדבר מועד הבחירות ליושב ראש המפלגה ותקנון הבחירות ליושב הראש בטלות בהיותן מבזות את החלטות בית המשפט המחוזי בתביעת נגר, וכי הן ניתנו בחוסר סמכות מאחר שתקופת כהונתה של הוועידה ה-10 פקעה זה מכבר. במסגרת תביעתם הלינו המשיבים גם על החלטות המוסד לבירור עתירות של המפלגה, שנעדרה בהן לגישתם התייחסות לטענות מהותיות. המערערות ומשיב 3 טענו מנגד כי דין התביעה להידחות. נטען כי יש לסלק את התביעה על הסף מאחר שהיא נשענת על מסד עובדתי חסר, שכן לא אוזכרה בה החלטת בית המשפט בתביעת נגר מיום 13.3.2024 בה אושרה ההסכמה החלופית לקיים את הבחירות לוועידה ה-11 לאחר בחירת יושב ראש המפלגה. לגופו של עניין נטען כי אין מניעה לקיים את הבחירות לתפקיד יושב ראש המפלגה, וכי לגישת כל גורמי המפלגה, הדבר הרצוי הוא לקיים את הבחירות ורק לאחריהן לעסוק בעניינים פנימיים, לרבות הבחירות לוועידה. כמו כן, אין יסוד לטענה בדבר פקיעת סמכות הוועידה. בהתאם לחוקת המפלגה, הוועידה היא המוסד המחוקק הקובע את תקנוני הבחירות, ומובן כי עד אשר נבחרת ועידה חדשה, הוועידה היוצאת נשארת בתפקידה על מנת שלא ייווצר ריק חקיקתי. בנוסף, המוסד לבירור עתירות של המפלגה דן בטענות המשיבים ודחה אותן לגופן, ועל בית המשפט להימנע מהתערבות בהחלטות הפנימיות של מוסדות המפלגה. ולבסוף, המועמדים לתפקיד יושב ראש המפלגה העשויים להיפגע ממנה לא צורפו כמשיבים לתביעה; והתביעה מבקשת לשנות את "כללי המשחק" של הבחירות "תוך כדי המשחק", בניגוד להלכה הפסוקה. בהתייחס להחלטה בתביעת נגר מיום 13.3.2024, טענו המשיבים בתגובתם כי הם כלל לא ידעו עליה, וכי ההסכמות שגובשו בין הצדדים באותו הליך מקורן בהתנהלות חמורה הכרוכה במתן הטבות העולה כדי "שוחד בחירות", שעה שנגר עצמו החליט להתמודד ליושב ראש המפלגה. עובר לדיון שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי, ביקש משיב 4 שהתמודד לראשות המפלגה, להצטרף להליך כנתבע. הוא טען כי יש בסעדים המבוקשים כדי להשליך על זכויותיו ולפגוע בהן. בין היתר נטען כי דחיית הבחירות תגרום לו נזק מאחר שכבר השקיע כספים רבים במסע הבחירות, כאשר הדין קובע מגבלות קשיחות על הוצאות של מועמדים בבחירות מקדימות; כי יש כאמור בדחיית הבחירות משום "שינוי כללי המשחק תוך כדי המשחק"; וכי גם אם ייקבעו בחירות חדשות, לא ברור האם התנאים יאפשרו את התמודדותו, שכן הדבר תלוי בתנאי הכשירות שייקבעו באותו תקנון. ביום 21.5.2024, לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. תחילה צוין כי חרף אמת המידה המצמצמת להתערבות בהחלטות טריבונלים פנימיים, לרבות מוסדות מפלגתיים, אין מקום "להימנע על הסף" מלדון בתביעה. זאת הן מאחר שהיא נסובה על טענות לחריגה מסמכות, ומכאן הצורך לדון בטענות לפגיעה בכללי הצדק הטבעי; והן מהטעם שלא נערך "בירור נוסף" אמיתי במוסד לבירור עתירות של המפלגה. עוד נקבע כי אין מקום לדחות את התביעה מחמת אי-צירוף משיבים, שעה שהתביעה הוגשה לפני סגירת רשימת המועמדים לראשות המפלגה; ואף לא בשל ההחלטה שניתנה בתביעת נגר ביום 13.3.2024, שעה שהמשיבים לא היו צד להסכמות ושסוגיית סמכות הוועידה לקבל החלטה בנוגע ליושב ראש המפלגה לא נדונה בה לגופה. באשר לשאלת עצם סמכותה של הוועידה להמשיך ולפעול לאחר תקופת תום כהונתה, נקבע כי אין לכך מענה בחוקת המפלגה. עם זאת, יש להקיש לעניין מהכלל שנקבע בפסיקה בנוגע לסמכותה של ממשלת מעבר אשר רשאית לפעול עד לכינונה של ממשלה חדשה, אך עליה לפעול בסבירות ומידתיות תוך גילוי איפוק בהפעלת סמכויותיה. בענייננו, מאחר שמדובר בעניין כה מרכזי וחשוב למפלגה, היה על הוועידה ה-10 לגלות איפוק ולא לקבל החלטה ביחס לקיום בחירות ליושב ראש חדש למפלגה ולהסדרים הקשורים בכך, אלא להמתין לבחירתה של הוועידה ה-11 לשם קבלת החלטות בעניין זה. נוכח האמור, בנסיבות העניין קיימת הצדקה לכאורה למתן הסעדים המבוקשים בתביעה. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שמערכת הבחירות מצויה בעיצומה; מציפיות המתמודדים שהשקיעו כספים לא מבוטלים לקראת הבחירות; מציפיית חברי המפלגה שמתכננים להשתתף בבחירות; ומההסכמות שהתקבלו בתביעת נגר (על אף הסייגים שנשמעו בעניין זה). בשקלול כל האמור, כמו גם שיקולי יושר וצדק, נקבע כי אין מקום להורות על ביטול הבחירות או על דחייתן עד לאחר בחירת הוועידה ה-11, אך יש מקום להורות כי הוועידה שתיבחר תאשרר את החלטת הועידה ה-10 לקיים את הבחירות ליושב ראש המפלגה ואת התקנון שנקבע לכך. ככל שלא תאושרר ההחלטה, תידרש הוועידה החדשה להחליט על בחירות חדשות ליושב ראש המפלגה. מכאן הערעור. טענות הצדדים בתמצית, לטענת המערערות, לפסק הדין השלכות חמורות על אופי הבחירות ליושב ראש המפלגה, שכן משמעותו היא שהמועמד שייבחר יהיה למעשה "יושב ראש על תנאי" שיזדקק לאישרור ועידת המפלגה שטרם נבחרה, ומבלי שיהיה לכך עיגון בחוקת המפלגה או בנוהג רב השנים לפיו המפלגה מתפקדת. ההחלטה מגלמת פגיעה בציבור חברי המפלגה שלהם הזכות לבחור את יושב ראש המפלגה; במועמדים שהשקיעו כספים בניהול קמפיין הבחירות וגילו במפתיע על שינוי כללי המשחק; ובמפלגה אשר עשויה להידרש להמשיך ולעסוק ממושכות בהליכי בחירות פנימיים. כמו כן, פסק הדין מבוסס על עילה שכלל לא נטענה בתביעה ולא נדונה בהליך, והעניק סעד שלא נתבע וממילא לא ניתנה למערערות אפשרות להתגונן מפניו. לטענת המערערות התקנון שאושר על ידי הוועידה ה-10 לצורך הבחירות ליושב ראש המפלגה זהה בעיקרו לתקנוני בחירות קודמים, וכי ההחלטה על עצם קיומן של הבחירות התקבלה למעשה על ידי מערערת 2, יושבת הראש הקודמת של המפלגה, אשר החליטה לסיים את תפקידה. בית המשפט גם שגה ביישום העילות בהן יתערב בהחלטות של טריבונלים פנימיים, ובפרט ביישום סוגיית הסמכות אשר נבחנת בהתייחס לפעולת הטריבונל ולא ביחס למוסדות המפלגה. ולבסוף נטען כי המפלגה פעלה בהתאם להחלטת בית המשפט בתביעת נגר אשר נתנה תוקף להסכמות הצדדים, כך שאילו הייתה הוועידה פועלת בדרך אחרת היא הייתה מפרה החלטה שיפוטית מפורשת; כי החלת הנורמות החלות על ממשלת מעבר מעוררת קשיים; וכי נקיטת "איפוק" במקרה הנוכחי הייתה עלולה לפגוע במפלגה ובמטרותיה. המשיבים מטבע הדברים החרו החזיקו אחר פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לגישתם, בית המשפט עשה חסד עם המערערות בכך שלא קיבל את התביעה בשלמותה. בהתייחס לטענת המערערות לפיה הוועידה ממשיכה לכהן עד אשר תיבחר ועידה חדשה, לרבות שימוש בכלל סמכויותיה, נטען כי מדובר בטענה תמוהה השקולה לכך שהכנסת תחוקק חוק המאריך את כהונתה לתקופה בלתי מוגבלת. באשר לתביעת נגר, נטען כי גם לפני מתן ההחלטה על אישור ההסכמות ביום 13.3.2024, ראשי המפלגה כלל לא העלו על דעתם לקיים את החלטות בית המשפט. הכוונה שלהם הייתה לכנס את ועידת המפלגה על מנת להכריז על בחירות ליושב ראש המפלגה, כאשר הבחירות לוועידה ה-11 הוכנסו לסדר היום בעל כורחם נוכח ההחלטות באותה תביעה. הודגש כי מניהול ההליך בתביעת נגר עולה בבירור כי זמנה של הוועידה ה-10 תם ועליה להתפזר, ולא יעלה על הדעת שוועידה שכזו תחליט על בחירות ליושב ראש המפלגה. נוסף על כך חזרו המשיבים על הטענה לפיה מההסכמה שהוגשה לבית המשפט בסופו של ההליך בתביעת נגר, נידף ריח רע של שוחד בחירות, וההחלטה לאשר הסכמות אלה מוקשית ותמוהה. לנוכח כל האמור ביקשו המשיבים כי נדחה את הערעור ונקבע כי הוועידה ה-10 אינה מוסמכת להחליט על קיום בחירות ליושב ראש המפלגה; כי פסק הדין המוסכם שניתן בתביעת נגר מיום 13.3.2024 בטל ומבוטל; ולחלופין כי נאשר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי כמות שהוא. משיב 3 הותיר את ההכרעה בהליך לשיקול דעת בית המשפט. בהמשך לאמור, ביום 20.5.2024 הגיש מר אבי שקד (להלן: שקד), שנמנה עם המועמדים לראשות המפלגה, בקשה להצטרף כמשיב לערעור. שקד טען בין היתר כי החלטת הוועידה ה-10 על קיום הבחירות ליושב ראש המפלגה התקבלה בחטף, בניגוד להוראות חוקת המפלגה, תוך דריסת מוסדות המפלגה ופגיעה קשה בכללי המינהל התקין של המפלגה; כי יש בה משום הפרה בוטה של החלטות שניתנו על ידי בית המשפט בתביעת נגר; כי הסכמת הצדדים בתביעת נגר אינה מחייבת חברי מפלגה שאינם צד לה ואינה יכולה לשנות את חוקת המפלגה; כי הוועידה ה-10 כלל לא הוסמכה בחוקה לקבל סמכויות של הוועידה אשר הייתה צריכה לקום תחתיה ולאשר את תקנון בחירות יושב ראש המפלגה; כי במוקד הערעור ניצבת סוגיה בעלת השפעה רוחבית הנוגעת במישרין להליכי בחירות, ועל כן מלכתחילה היה מקום לבררה בבית המשפט ולא לפני הטריבונל הפנימי של המפלגה; וכי לא ייגרם נזק ממשי אם הבחירות ליושב ראש המפלגה תתקיימנה לאחר הבחירות לוועידה. כאמור לעיל, ביום 27.5.2024 התקיים דיון לפנינו ובתומו ניתן פסק דין ללא נימוקים. יצוין כי יומיים לאחר מכן, ולאחר שהתקיימו הבחירות ליושב ראש המפלגה, ביום 29.5.2024 הגישו המשיבים בקשה לביטול פסק הדין "בשל הטעיית בית המשפט" ולאחר מכן הגישו בקשה חוזרת. בבקשה נטען כי בדיון שהתקיים לפנינו באי-כוח המערערות ומשיב 4 הצהירו שהחלטת הוועידה ה-10 מיום 14.3.2024 לא יצרה שינויים משמעותיים בתקנון הבחירות של יושב ראש המפלגה, ולא ערכה שינויים בתנאי האכשרה של מתמודד בבחירות אלו. אלא שמבדיקה שנערכה לאחר הדיון התברר כי בניגוד לתקנון לבחירות הקודמות לראשות המפלגה, בו נקבע כי הזכות להיבחר ליושב ראש המפלגה נתונה למועמד אשר התפקד למפלגה 5 חודשים לפני ההחלטה על הבחירות וחצי שנה לפני מועד הבחירות; בתקנון הנוכחי ניתנה האפשרות להתפקד למפלגה לאחר ההחלטה על קיום הבחירות וזמן קצר בלבד לפני מועד עריכתן. לטענת המשיבים, מדובר בתיקון רדיקלי שנועד להכשיר את משיב 4 כמתמודד על ראשות המפלגה, והואיל וההנחה שהתקנון שאושר לא ערך שינויים של ממש בתקנון הקודם עמדה ביסוד פסק דיננו, וזו התבררה ככוזבת תוך הטעיית בית המשפט, אין מנוס מביטולו. משיב 5 הצטרף לבקשת המשיבים, ואילו המערערות טענו כי דינה להידחות. לעמדתן, מדובר בבקשה חסרת תום לב המעלה טענות חמורות של שחיתות ללא כל תימוכין. נטען תחילה כי הבקשה מעלה טענות עובדתיות שלא נתמכו בתצהיר ושהועלו לפנינו לראשונה, לאחר ארבעה "גלגולים" שעבר ההליך. זאת חרף העובדה שלמשיבים הייתה גישה לתקנוני המפלגה לאורך כל ההליך, וחרף העובדה שלא הייתה כל מחלוקת בעניין התקנון בכלל וסעיף הכשירות בפרט. לגופם של דברים נטען כי טענות המשיבים שגויות. אף בתקנון הבחירות שנערכו לפני כחמש שנים לתפקיד יו"ר המפלגה ניתנה האפשרות להתפקד למפלגה לאחר ההחלטה על הבחירות וזמן קצר לפני מועד קיומן; וגם בתקנוני הבחירות לרשימת המפלגה לכנסת מהשנים האחרונות נקבעה תקופת אכשרה קצרה יותר מזו שבתקנון הבחירות ליושב ראש המפלגה מושא דיוננו. בכל מקרה, אמירתו של בא-כוח המערערות כי מדובר בתקנון שהוא בבחינת "העתק הדבק" לתקנונים קודמים הייתה אמירה כללית שהתייחסה לתקנון בשלמותו, הכולל עשרות הוראות במגוון רחב של נושאים ולא רק בסוגיית תנאי הכשירות למועמד. כן נטען כי טענת המשיבים לפיה מדובר בקנוניה מתוחכמת היא מופרכת וחסרת בסיס; כי אין לקבל את העמדה לפיה די באמירה של בעל דין בדיון כדי לבסס את בטלותו של פסק דין חלוט, עמדה המביאה לאיון מוחלט של עקרון סופיות הדיון; וכי הדברים שהושמעו מפי בא-כוח המערערות בדיון כלל אינם יכולים להקים כל טענה למרמה המצדיקה ביטול פסק דין בהתאם להלכה הפסוקה. משיב 4 גם הוא טען כי יש לדחות את בקשת המשיבים לביטול פסק הדין. גם משיב זה טען כי המשיבים ידעו היטב לכל אורך הדרך שהתקנון אִפשר לו להתפקד ולהשתתף בבחירות לראשות המפלגה, ולא מדובר במידע חדש שלא ניתן היה לגלותו קודם לכן. כמו כן, לגוף העניין, בא-כוח משיב 4 לא הצהיר כי תנאי האכשרה בין התקנונים זהים, אלא אך השיב לשאלת בית המשפט בציינו כי אינו יודע לעמוד על הפערים באופן מדויק וכי למיטב ידיעתו ייתכן שקיימים הבדלים קלים. בכל מקרה, בדיעבד התברר שבתקנוני הבחירות ליושב ראש המפלגה בשנים האחרונות היו תקופות אכשרה שונות ומשתנות. כמו כן, כלל לא ברור כיצד אמירה בדיון לגבי התקנון יכולה להשליך על פסק הדין, מקום שבו תביעת המשיבים מלכתחילה כלל לא כללה עילה בדבר תוכן התקנון, תנאי הכשירות שבו או ההבדלים בינו לבין תקנונים קודמים. מדובר אפוא בניסיון להוסיף עילת תביעה חדשה שאין לאפשרו. זאת בפרט שעה שניסיון זה כולל ייחוס למשיב 4 ולמערערות מזימה מתוחכמת שנועדה לאפשר לו להשתתף בבחירות, שאין לה כל בסיס והיא חסרת היגיון או אחיזה במציאות. לבסוף טען משיב 4 גם הוא, כי טענת המשיבים אינה עומדת במבחנים שגובשו בפסיקה לביטול פסק דין מחמת טענת תרמית. בתגובה לטענות אלה שהוגשה ללא קבלת היתר טענו המשיבים בין היתר כי לא ניתן מצד המערערות ומשיב 4 כל הסבר לפער בתקופת האכשרה למול תקנון הבחירות הקודמות, שהוא זה שהיה בתוקף בעת קביעת התקנון הנוכחי ולגביו הם נשאלו בדיון. עוד הלינו המשיבים על הדגש שניתן בתגובת בא-כוח משיב 4 לכך שהדברים נאמרו "למיטב ידיעתו", בציינם כי מהפרוטוקול עולה בבירור כי הדברים נאמרו באופן נחרץ וללא כל הסתייגות. ולבסוף נאמר כי הטענה בדבר תוכן הפרוטוקול לא עלתה קודם לכן שכן מקורה בחששות שהעלה בית משפט זה בדיון. לאחר שהונחו לפנינו עמדות כלל הצדדים לגבי הבקשה לביטול פסק הדין, בשלה העת להכרעה. דיון והכרעה כאמור לעיל, לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעת טיעוניהם בדיון שהתקיים לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. כמו כן, כפי שיבואר להלן, לא מצאנו להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין. בטרם ניגש ללב העניין, נעיר בקצירת האומר כי ספק בעינינו אם שקד, אשר לא הגיש בקשה להצטרף להליך לפני בית המשפט המחוזי מבלי שהוצג נימוק להתנהלות זו, עומד בתנאים לצירופו כצד לערעור בעת הזו (ראו והשוו: בש"א 6287/13 ניו אימג' השקעות (ישראל) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (29.10.2013); ער"א 560/24 קפלן נ' ביזאוי, פסקה 9 (1.2.2024); ובהחלטות רשמות בית משפט זה: ע"א 2581/22 ‏חנג'ר נ' טריף, פסקה 5 (28.2.2024); ע"א 2830/23 מזאריב נ' מזאריב, פסקה 13 (21.1.2024)). עם זאת, בהינתן התוצאה אליה הגענו, ובשים לב לכך שמרבית טענותיו ממילא הועלו על ידי המשיבים, לא נרחיב בעניין. ומכאן לגוף הדברים. כמפורט לעיל, בית המשפט המחוזי קבע כי בנסיבות העניין אין מקום להורות על ביטול הבחירות או על דחייתן, אך יש מקום להורות כי הוועידה שתיבחר תאשרר את החלטת הוועידה ה-10 לקיים את הבחירות ליושב ראש המפלגה ואת התקנון שנקבע לכך. הגם כי היגיון רב עומד מאחורי מתן סעד זה, הוא מעורר לטעמנו קשיים לא מבוטלים. במישור הדיוני, מדובר בסעד שכלל לא התבקש על ידי המשיבים בתביעתם, שכן זו התמקדה ברצונם בביטול ההחלטה על קיום בחירות לראשות המפלגה. אך מעבר לקושי שטמון במתן סעד שלא נתבקש ואשר לא ניתנה לנתבעים האפשרות להתגונן מפניו (וראו בהקשר זה: ע"א 7731/11 צוריאל אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית בע"מ נ' אביטן, פסקה 16 (15.8.2013); ע"א 6421/21 וידר נ' סא"ל משכנות הארץ בע"מ, פסקה 20 (9.5.2023)), מדובר בסעד המעורר קשיים מהותיים, אשר אינם מאפשרים להותירו על כנו. הלכה למעשה, תוצאת פסק דינו של בית המשפט משמעותה מתן אפשרות בידיה של הוועידה החדשה שתיבחר להרהר אחר תוצאות הבחירות ליושב ראש המפלגה ולבטלן. זאת מבלי להתעלם מההבהרה בפסק הדין לפיה האשרור הנדרש מהוועדה החדשה לא מכוון כלפי המועמד שייבחר מפני שבחירתו נעשית על ידי חברי המפלגה ולא על ידי חברי הוועידה, אלא רק כלפי קיום הבחירות ועל התקנון המסדיר אותן. זאת שכן בפועל, מתן אפשרות להרהר אחר רכיבים אלה מביא לכך שהלכה למעשה "המילה האחרונה" ביחס לבחירות נתונה לחברי הוועידה, ולא לחברי המפלגה, דבר הנוגד באופן קוטבי את חוקת המפלגה. לכך יש להוסיף כי בסעד זה טמונות גם השלכות במישור של מימון קמפיין הבחירות המוגבל על פי דין, כמפורט בטענותיו של משיב 4; ואת העובדה שמדובר "בשינוי כללי המשחק תוך כדי המשחק" (עוד על עיקרון זה, ראו: בג"ץ 5119/23 התנועה לטוהר המידות נ' הכנסת (26.10.2023)). המשיבים ושקד לא התמודדו עם קשיים אלה. טענתם בנוגע לסעד שניתן התמצתה בכך שבית המשפט עשה עם המערערות "חסד" בכך שלא ביטל לחלוטין את הבחירות. אלא שכפי שיפורט להלן, דעתנו שונה. כאמור, ביום 12.3.2024 דחה המוסד לבירור עתירות של המפלגה את עתירתו של המשיב להורות למפלגה להימנע מלקבל החלטות הנוגעות לקביעת תקנון לבחירות לראשות המפלגה בשל חוסר סמכות. תביעת המשיבים אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי ביקשה לשנות מהחלטה זו. במצב דברים זה, בחינת התביעה צריכה להיעשות בראי אמות המידה המצומצמות ביותר להתערבות בית המשפט בהחלטות של טריבונלים פנימיים, לרבות טריבונלים מפלגתיים, לפיהן התערבות כאמור שמורה רק למצבים של חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי ופגמים דומים בעוצמתם (ע"א 832/19 הנגבי נ' הליכוד, תנועה לאומית ליברלית, פסקה 17 (4.2.2019); ע"א 10985/08 יפים נ' יפרח, פסקה 3 (28.12.2008)). על ההיגיון שביסוד גישה זו עמד בית משפט זה לא מכבר בעניין ע"א 2129/19 טוירמן נ' הליכוד תנועה לאומית ליברלית (24.12.2019) כדלקמן: "יסודה של ההלכה 'בהנחה כי למוסדות השיפוט הפנימיים יש מומחיות במאטריה המיוחדת להם' [...] 'בתי דין אלה... אינם מנותקים מהווית הגופים שבמסגרתם הם פועלים...' [...], וההלכה מבטאת 'מגמה כללית שלא להתערב בשלטון העצמי של הגוף היודע יותר מאחרים מה טוב לו, וחבריו הכפיפו עצמם מרצונם לשלטונו' [...]. שני נימוקים ניתנו למגמת אי ההתערבות: האחד – יתרון הידיעה הפנימית או המומחיות הספציפית של הארגון; והשני – יישום חופש ההתקשרות וחופש החבירה, שכן החברות בארגון הוולונטרי הינה על בסיס הסכמי [...]. השורה התחתונה של הלכות אלה היא, כי בית המשפט לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתם של טריבונלים בגופים פנימיים דוגמת עמותה או אגודה שיתופית או מפלגה. בית המשפט לא יושב כערכאת ערעור על החלטות של טריבונלים פנימיים, והביקורת על החלטותיהם דומה בהיקפה ובעילותיה לזו המקובלת במשפט המינהלי. על בית המשפט לבחון את הפן הפרוצדורלי והפן הנורמטיבי-מהותי של ההחלטה ובית המשפט יתערב, אם ההחלטה עומדת בניגוד לחוק או לתקנון או לחוקה של המפלגה, תוך חריגה מסמכות, בהיותה נוגדת את עקרונות הצדק הטבעי, או החלטה שנתקבלה בחוסר תום לב, חוסר סבירות, או בניגוד לתקנת הציבור [...]" (שם, פסקה 7). ויובהר כי אין בטענתו של שקד לפיה "מדובר בסוגיה חוקתית... עם השפעה רוחבית, החורגת מסכסוך זה ונוגעת במישרין להליכי בחירות" אשר "מן הראוי שהמחלוקת בעניין זה תתברר בפני מערכת בתי המשפט", כדי לשנות מאמות המידה שלאורן יש לבחון את התביעה מושא ענייננו. לא זו בלבד שקשה להלום העלאתה של טענה זו מפיו של גורם שכלל לא נטל חלק בהליכים עד להגעתם לפתחו של בית משפט זה, אלא שמדובר בענייננו בשאלה פרטנית הנוגעת ליישומן של הוראות חוקת המפלגה בנסיבות הייחודיות שנוצרו, כפי שגם יפורט להלן. מכל מקום, יישום אמות המידה האמורות על ענייננו מעלה כי לא היה מקום להתערב בהחלטת המוסד לבירור תביעות של המפלגה. במסגרת פסק דינו קבע המוסד כי חולש על הוועידה מעין "עיקרון הרציפות", לפיו עד לבחירת ועידה חדשה הוועידה הקודמת ממשיכה בכהונתה; ובמסגרת זו אין מניעה כי הוועידה ה-10 תקבע מועד ותקנון לבחירות ליושב ראש המפלגה. ביסוד הקביעות האמורות ניצבים הוראות החוקה; האופן שבו מעוצב ונתפס תפקידה של הוועידה כמוסד העליון ו"המחוקק" של המפלגה האמון על קבלת החלטות מהותיות בנוגע לדרכה והתנהלותה של המפלגה; כמו גם הצורך המיידי לדעת המפלגה בבחירת יושב ראש למפלגה על רקע המציאות המתרחשת על המדינה בימים אלו. קביעות אלו, בקשר לליבת ענייניה הפנימיים של המפלגה ולאופייה האמור של הוועידה, אין בהן משום חריגה מסמכות ואין בהן משום פגיעה בכללי הצדק הטבעי. אדרבה, ההיגיון העומד מאחוריהן, אשר בא לידי ביטוי גם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ברור. זאת גם בשים לב לחיוניות המשך פעילות המפלגה ותפקודה, כאשר שלילת סמכויות הוועידה באופן כליל עלולה להביא לתוצאה ההפוכה מזו שאליה מייחלים המשיבים. נוסיף כי לא מצאנו ממש בטענת המשיבים ושקד שהחלטת הוועידה נוגדת את החלטות שניתנו בתביעת נגר. כפי שנקבע בפסק הדין של המוסד לבירור תביעות של המפלגה, וכפי שאף קבע בית המשפט המחוזי בפסק דינו, הסוגיה שנדונה בתביעת נגר הייתה חיוב הוועידה ה-10 להתכנס לצורך קבלת החלטה על קיום בחירות לוועידה ה-11. סוגיית עצם קיומן והיקפן של הסמכויות הנתונות לוועידה ה-10 עד למועד בחירת הוועידה הבאה לא נדונה בתביעת נגר, וממילא לא ניתן לומר כי הדבר הוכרע באופן השולל מהוועידה את האפשרות לקבל החלטה על קיום בחירות לראשות המפלגה. ולבסוף, אין צריך לומר כי אין זו האכסניה המתאימה לבירור הטענות שהעלו המשיבים בדבר טיב ההסכמות שהובאו לאישור בית המשפט בתביעת נגר, ובכלל זה הטענה כי נודף מהן "ריח רע" של שוחד בחירות. הסכמות אלה לא עמדו ביסוד הכרעתנו, ואין זה המקום לבירור טענות הנוגעות אליהן. ולבסוף, באשר לבקשת המשיבים לביטול פסק הדין. כאמור, המשיבים טענו בבקשתם כי בניגוד לדברי באי-כוח המערערות ומשיב 4 בדיון שהתקיים לפנינו, לפיהם עיקרי התקנון שאושר הועתקו מתקנונים משנים קודמות, הוא כולל שינויים מהותיים שלא נעשו קודם לכן בכל הנוגע לתנאי הסף שבהם צריך לעמוד מועמד לתפקיד יושב ראש המפלגה. טענה זו נסמכה על תקנון הבחירות לראשות המפלגה משנת 2022, בו נקבע שרק מועמד שחברותו במפלגה החלה שישה חודשים לפני ההחלטה על הבחירות יהיה רשאי להתמודד לתפקיד יושב הראש שלה. כאמור, לא מצאנו כי יש בטענות אלה כדי להצדיק את ביטול פסק הדין. ראשית, כמפורט לעיל, תוכנו של התקנון והאמירות לפיהן מדובר בתקנון דומה לתקנונים קודמים לא הם שהובילו לתוצאת פסק הדין, כי אם אמות המידה המצמצמות להתערבות בית המשפט בהחלטות של טריבונלים פנימיים. שנית, אף אם אכן היה מושתת פסק הדין על תוכן התקנון, לא היה בבקשה כדי להצדיק את ביטולו. בכל הנוגע לדברי בא-כוח המערערות לפיהם התקנון שאושר לבחירות הנוכחיות הוא "העתק הדבק" של תקנונים קודמים, מדובר באמירה כללית ביחס לתקנון הכולל הוראות רבות בנושאים ותחומים שונים, שחלק ניכר מהן מופיעות באופן כזה או אחר בתקנונים קודמים, כך שלא ניתן לומר כי יש בה משום "תרמית" כטענת המשיבים. הוא הדין גם בכל הנוגע לדברי בא-כוח משיב 4, אשר סייג מפורשות את דבריו בכל הנוגע לדמיון בתקופת האכשרה בין התקנונים השונים בציינו כי הדברים נאמרים "למיטב ידיעתו". לא למותר להזכיר בהקשר זה כי סוגיית תוכנו של התקנון כלל לא עלתה בהליכים שקדמו לערעור שלפנינו, וממילא לא נבדקה בקפידה על ידי מי מהצדדים. לכך יש להוסיף כי מתגובות המערערות ומשיב 4 לבקשה עולה כי בדומה לתקנון הנוכחי, גם בתקנון שנערך לבחירות לראשות המפלגה בשנת 2019 – שאף הוא אושר על ידי הוועידה ה-10 בה חברים המשיבים עצמם – נקבע כי מועמד יוכל להתפקד למפלגה לאחר ההחלטה על קיום הבחירות ועד שבוע לפני מועד קיומן. עובדה זו מחלישה גם היא עד מאוד את טענות המשיבים בבקשתם להטעיית בית המשפט, ואף חותרת תחת ניסיונם לצייר את שינוי תקנון הבחירות כמעשה חסר תקדים במסגרת "קנוניה" שנרקמה על מנת לאפשר למשיב 4 להתמודד על ראשות המפלגה. ובשולי הדברים יוער כי יש מידה רבה של קושי בטענת המשיבים המלינה על היאחזותו של בא-כוח משיב 4 במילים "למיטב ידיעתי". זאת שעה שבבקשת המשיבים לביטול פסק הדין צוין תוך שימוש באותו מטבע לשון כי "למיטב ידיעת [בא-כוח המשיבים] מעולם לא התירה מפלגת העבודה לאדם להתמודד לתפקיד היו"ר, אם הצטרף למפלגה לאחר ההחלטה על בחירות ליו"ר" – דברים שנאמרו לאחר שבא-כוח המשיבים ערך בדיקה בעניין, ובדיעבד התבררו כבלתי נכונים לחלוטין. סיכומו של דבר, בהינתן אמות המידה המצמצמות להתערבות בהחלטת המוסד, ובשים לב לתפקידה המהותי של הוועידה, כמו גם לצורך שהתעורר בקיום בחירות ליושב ראש המפלגה – לא מדובר בהחלטה המצדיקה את התערבות בית המשפט. ויובהר, מקובלת עלינו העמדה כי מוטב היה שהחלטות מסוג מושא הדיון תתקבלנה על ידי ועידה שנבחרה ומכהנת בהתאם לתקופת הכהונה הקבועה בחוקת המפלגה, ובעניין זה רואים אנו עין בעין עם בית המשפט המחוזי. אלא שבמציאות שנוצרה כמפורט לעיל, בה נוכח התפטרותה של יושבת הראש של המפלגה התעורר צורך מיידי לקיים בחירות, ובהינתן עמדתם של הנהלת המפלגה והמוסד לבירור עתירות של המפלגה, לפיה קיום הבחירות בהקדם הכרחי לתפקוד המפלגה ודחייתן עלולה לפגוע במפלגה, לא היה מקום להתערבות בית המשפט בהכרעה אליה הגיע המוסד. כאמור, הערעור התקבל. משיבים 2-1 יישאו בהוצאות המערערות יחדיו בסך של 20,000 ש"ח. דוד מינץ שופט השופטת רות רונן: אף אני סבורה כי דין הערעור להתקבל. זאת מאחר שלמעשה אין חולק – וכך עולה גם מפסק דינו של בית המשפט המחוזי – כי סמכותה של הוועידה לא נשללה. זאת חרף העובדה שהבחירות לוועידה האחת עשרה לא התקיימו במועדן, והוועידה העשירית הוסיפה לכהן בתפקידה מעבר לתקופה שנקבעה לכך בתקנון המפלגה. ואולם, וחרף האיחור בקיום הבחירות – מכוח עקרון הרציפות וכדי שלא ייווצר ריק חקיקתי, סמכותה של הוועידה העשירית לא פקעה, והוועידה היוצאת נותרה בתפקידה עד לבחירתה של ועידה חדשה. משכך, החלטתה של הוועידה על קיום בחירות ליושב ראש למפלגה היא החלטה שהתקבלה בסמכות. האפשרות לבקר אותה היא לכן אפשרות מצומצמת. במקרה דנן לאור מכלול נסיבותיו, אינני סבורה כי היה מקום לכך שבית המשפט יתערב בה. זאת בעיקר לאחר שהיא אושרה על ידי המוסד לבירור העתירות של המפלגה. ההחלטה נושא הערעור היא אם כן החלטה של מוסד פנימי של המפלגה שהתקבלה כאמור במסגרת סמכותו, וכדי לקדם את טובת המפלגה כפי שהוועידה ראתה אותה. ההחלטה אושרה כאמור על ידי המוסד לבירור עתירות, שהוא הגוף המפלגתי הפנימי האמון על קבלת החלטות מעין אלה. בנסיבות אלה, לאור היקף הביקורת הצר שיש להפעיל על החלטות כאלה, אינני סבורה כי היה מקום להתערבות בית המשפט ביחס לאופן עריכת הבחירות. יוער עוד כי קראתי את חוות דעתו של חברי השופט י' כשר. כמוהו אף אני סבורה כי דבריו של ב"כ המפלגה לפיהם תקנון הבחירות שהוועידה קיבלה היה "העתק הדבק" של התקנונים הקודמים ("כדי שלא יהיו מחלוקות חלילה"), היו למצער לא מדויקים. על כך יש להצר – ברור מאליו כי על עורך דין הטוען לפני בית המשפט לדייק בדבריו, ומוטב היה כמובן לו היו העובדות כהווייתן מובאות בפנינו. יחד עם זאת, כפי שהבהרתי לעיל, הנימוקים העיקריים להחלטתי לפיה דין הערעור להתקבל ממילא לא נבעו מהשאלה האם התקנון היה זהה לתקנונים קודמים אם לאו; אלא מהעובדה שלוועידה הייתה סמכות לקבל את ההחלטה שהיא קיבלה, ומהעובדה שהחלטת הוועידה אושרה על ידי הטריבונל המפלגתי הרלוונטי – המוסד לבירור העתירות של המפלגה. משכך אני מסכימה עם חוות דעתו של חברי השופט ד' מינץ. רות רונן שופטת השופט יחיאל כשר: מהטעמים אשר יפורטו להלן, איני מבטל את הסכמתי לקבלת הערעור, כפי שהודענו לצדדים בסוף הדיון שהתקיים בפנינו ביום 27.5.2024. יחד עם זאת, השקפתי לגבי הבקשה שהוגשה לאחר מכן לביטול פסק הדין (שניתן, כאמור, ביום 27.5.2024, בלא נימוקים), וליתר דיוק, להשלכות הנטען באותה בקשה ובתגובות שהוגשו לה, הינה שונה מזו של חבריי. התיאור העובדתי בנוגע למחלוקת בערעור שבכותרת הובא בחוות דעתו של חברי השופט ד' מינץ, ומשכך אעמוד להלן על עובדות העניין רק ככל שהדבר נדרש להבהרת עמדתי. תחילה אבקש לחזור ולעמוד על מהותה של המחלוקת שביסוד הערעור שנדון בפנינו: ביום 14.3.2024 קיבלה ועידת מפלגת העבודה (להלן, בהתאמה: הוועידה ו-המפלגה), החלטה הקובעת את עריכתן של בחירות לתפקיד יו"ר המפלגה ביום 28.5.2014 ואת התקנון לבחירות אלו, וכן את עריכתן של בחירות לוועידה חדשה, ביום 27.6.2024, ואת התקנון לבחירות אלו. המחלוקת בין הצדדים, בפני בית המשפט קמא ובפנינו, נגעה לאותו חלק של ההחלטה מיום 14.3.2024, המתייחס לבחירות לתפקיד יו"ר המפלגה. עמדתם של המשיבים 1 ו-2 (להלן: המשיבים), הייתה שעל הוועידה היה להחליט אך ורק על קיום בחירות לוועידה חדשה ואותה ועידה חדשה, לכשתבחר, היא שתוכל להחליט על קיום בחירות ליו"ר, מועדן ותקנונן. בבסיס עמדת המשיבים עמדה הטענה כי הוועידה סיימה את כהונתה עוד ביום 24.12.2022, ובנסיבות אלו יש לראותה כמוסמכת אך ורק לקבוע בחירות לוועידה חדשה ולא מעבר לכך. בית המשפט קמא, בפסק דינו, קבע כי בחוקת המפלגה לא מצויה תשובה לגבי גדר סמכויותיה של ועידה שסיימה את תקופת כהונתה, וכי לכן יש מקום להקיש לעניין זה מהפסיקה הנוגעת לממשלת מעבר במישור הלאומי, לפיה: "...מחד אין הגבלה פורמלית על סמכותה לפעול, ומאידך, בתקופה זו, עד לכינונה של ממשלה חדשה, עליה לפעול בסבירות ובמידתיות, תוך גילוי איפוק בהפעלת סמכויותיה" (פסקה 16 לפסק הדין). והמסקנה, המובאת בפסק הדין מיד לאחר מכן: "בענייננו אני סבור, שכאשר מדובר בעניין כה מרכזי וחשוב למפלגה, בחירתו של מי שיעמוד בראשה, היה על הוועידה העשירית, עקרונית, לגלות איפוק ולא להפעיל את סמכויותיה לקבלת החלטה ביחס לבחירת יו"ר מפלגה חדשה, ולקבוע את התקנון לכך ואת הזמנים והסידורים הנדרשים ליישום ההחלטה, אלא היה עליה להמתין לבחירת וועידה חדשה, הוועידה ה-11, לשם קבלת החלטות בעניין זה." בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי כלל ממצאיו בפסק הדין מחייבים לכאורה את קבלת תביעתם של המשיבים (פסקה 20 לפסק הדין), קרי – להורות על ביטול אותו חלק של ההחלטה של הוועידה הנוגע לקיום בחירות ליו"ר. עם זאת, לנוכח העובדה שמערכת הבחירות ליו"ר המפלגה כבר הייתה בעיצומה, ומתוך התחשבות בהסתמכותם של המועמדים בבחירות ליו"ר המפלגה שכבר החלו לפעול במסגרת הבחירות הנ"ל, החליט בית המשפט קמא לאפשר את קיום הבחירות ליו"ר המפלגה, אולם זאת בתנאי שההחלטה של הוועידה לקיימן תאושר על ידי הוועידה החדשה שתבחר. על פסק דינו של בית המשפט קמא הגישו המפלגה והיו"ר היוצאת שלה את הערעור שנדון בפנינו, בגדרו נתבקשנו להורות על דחייתה המוחלט של התביעה שהגישו המשיבים לבית המשפט קמא, דהיינו – על עריכת הבחירות ליו"ר המפלגה, בלא התנאי שנקבע בפסק הדין. ביום 27.5.2024, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, הודענו כי החלטנו לקבל את הערעור וכי הנימוקים להכרעתנו יימסרו במועד מאוחר יותר (כך עשינו לאור העובדה שמועד הבחירות ליו"ר המפלגה נקבע ליום המחרת ושמיעת הטיעונים התארכה לתוך הערב). הבקשה שהוגשה לביטול פסק הדין שניתן על ידינו (כאמור, ללא נימוקים), העומדת במרכז חוות דעתי זו, עניינה בתקנון הבחירות ליו"ר המפלגה, כפי שנקבע על ידי הוועידה במסגרת ההחלטה מיום 14.3.2024. עובר לדיון בפנינו, עניין תקנון הבחירות ליו"ר המפלגה, כפי שנקבע בהחלטתה של הוועידה מיום 14.3.2024, הוצג על ידי המערערים, כדלקמן: "תקנון הבחירות ליו"ר המפלגה היה זהה בעיקרו לתקנוני בחירות קודמים ולכן לא היתה כל מחלוקת על תוכנו. למעשה, ועידת המפלגה אישרה הוראות טכניות בלבד הקשורות לבחירות ליו"ר שכן ההחלטה על עצם קיומן של הבחירות התקבלה על ידי יו"ר המפלגה הנוכחית, המשיבה 2, אשר החליטה על הקדמת הבחירות המקדימות והחלטתה כי לא תתמודד בבחירות מקדימות." (פסקה 23 להודעת הערעור מטעם המערערים; ההדגשה הוספה – י' כ'.). במהלך הדיון בפנינו, עניין תוכנו של התקנון לבחירת יו"ר המפלגה והיותו זהה לקודמו, עלה, ויותר מפעם אחת. כך, בא כוחה של המפלגה, שהינו, כפי שנאמר לנו, גם היועץ המשפטי הקבוע שלה ומי שטיפל בעניינו של אותו תקנון, טען כי (עמוד 3 שורות 18-20 לפרוטוקול הדיון): "יו"ר אמרה שהיא מעוניינת לסיים את תפקידה מוקדם ככל האפשר, ולכן הוועידה קיבלה בעצם החלטה על תקנון בחירות שהוא העתק הדבק של התקנונים הקודמים כדי שלא יהיו מחלוקות חלילה. כפי שכב' השופטת רונן ציינה, הנושא הזה גם נדון" (פרוטוקול הדיון מיום 27.5.2024, עמ' 3 בשורות 20-18; ההדגשות הוספו – י' כ'). וההקשר עולה גם מהדברים שנאמרים מיד לאחר מכן (שורות 22-25 לאותו עמוד פרוטוקול): "כבוד השופטת ר' רונן: אדוני קודם יגיד את מה שהוא רוצה לומר שההחלטה של הועידה הייתה מדתית. עו"ד שגב: זו בוודאי הייתה החלטה מדתית" (שם, בשורות 25-22). הדיון נמשך ומתעד את הדברים הבאים: "עו"ד שגב: בנסיבות העניין שלנו שנוצרו שהתקנון היה תקנון מאוד דל שלא הייתה עליו שום מחלוקת עליו, התקנון של היו"ר, המשיבים עצמם לא תקפו החלטה אחת" (שם, בעמ' 6, שורות 8-7; ההדגשות הוספו – י' כ'). בשלב זה ביקשתי להבין מה הטעם המעשי מאחורי המחלוקת בין הצדדים, וכך מתעד הפרוטוקול את השאלה ואת התשובה: "כבוד השופט י' כשר: יש דבר אחד אני מנחש שהוא הוויכוח, מה שנתנו לוועידה זה לקבוע שוועידה אחרת יכולה לחשוב שזה רעיון טוב לחכות שנה. אני מניח שתאריך זו השאלה. עו"ד שגב: מה שכואב לי באופן אישי זה שהמפלגה הולכת לעסוק בהחל מהרגע רק במריבות פנימיות בתוך המפלגה. זה באמת דבר שכואב לי. זה נורא מבחינתו. אנחנו במצב קריטי, מפלגת העבודה במצב קריטי. זה מה שנוצר במפלגה, אפילו לא יודעים להסביר מה כל כך גרוע בתקנון שאושר. הם רוצים שנמשיך להתקוטט, יש פה ניחושים כאלה ואחרים, אני חושב שזה נורא ואיום למפלגה" (שם, בעמ' 6, שורות 21-14; ההדגשה הוספה – י' כ'). דבריו של בא כוח המפלגה השפיעו את השפעתם, כעולה מהשאלה ששאלה חברתי, השופטת ר' רונן, בפתח טיעונו של בא כוח המשיבים, וכמתועד בשורות בודדות של פרוטוקול לאחר מכן: "אלה הם פני הדברים, צריך לעשות ועידה חדשה ותהיה ועידה חדשה. השאלה אם אפשר לבחור יו"ר? למה לא בעצם? אומר בא כוח המפלגה חשוב למפלגה שיהיה לה יו"ר כדי שהיא תתחיל לתפקד. אומר בא כוח המפלגה אנחנו רוצים לקדם את זה, התקנון הוא סטנדרטי לגמרי. בסך הכל יש פה סוויץ' בסדר הדברים" (שם, בעמ' 6, שורות 30-27; ההדגשה הוספה – י' כ'). וכך גם חברי השופט ד' מינץ, ציין כי: "השאלה שאנחנו שואלים האם מדובר במשהו שהוא מהותי או טכני? התקנון, התוצאה היא שהתוצאה תהיה זהה בעניין מספר 10 או 11" (שם, בעמ' 7, שורות 2-1; הדברים מתייחסים לוועידה העשירית, היא הוועידה שקיבלה את ההחלטה ולוועידה ה-11 היא הוועידה שטרם נבחרה – י' כ'). ובהמשך, גם חברתי השופטת ר' רונן (בעמ' 7 לפרוטוקול, שורות 35-36 לפרוטוקול) וגם אני (עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 30), מתייחסים אל ההחלטה שהתקבלה לעניין בחירת יו"ר המפלגה, כהחלטה שעניינה עצם קביעת הבחירות ומועדן, בעוד התקנון אינו מוזכר כלל. בעת שהגיע תורו לטעון של בא כוחו של המשיב 4 (מר יאיר גולן, באותה העת, מתמודד בבחירות ליו"ר המפלגה ומי שצורף כמשיב לעתירה בבית המשפט קמא), הושמעו על ידו, בהקשרו של התקנון, הדברים הבאים: "...הייתה כאן שאלה מאוד משמעותית מה כל כך מפריע בהחלטה? השאלה הזאת במקומה, היא נכונה. כפי שציינה כב' השופטת רונן, ההחלטה הקריטית זה הבחירות, זו לא השאלה האם המועד להגשת החתימות תהיה מחר או עוד שלושה ימים. כאשר מסתכלים על התקנון שנקבע שכפי שציין חברי הוא העתק הדבק של תקנונים קודמים" (שם, משורה 27 לעמ' 10 ועד לשורה 3 בעמ' 11, ההדגשה הוספה – י' כ'). מיד בהמשך לדברים המצוטטים לעיל, לשאלות של חברתי, השופטת ר' רונן, ושלי, השיב בא כוח המשיב 4 כי מאבקם של המשיבים הינו על תנאי הכשירות והינו מייחס להם כוונה לסכל את מועמדותו של מרשו. משכך, המשיכה חברתי לשאול שאלה ממוקדת, וקיבלה את התשובה הבאה: "כבוד השופטת ר' רונן: התנאי כשירות הזה שמכשיר את המועמדות של הלקוח היה קיים, זה נקבע או שזה תנאי [כ]שירות חדש שנקבע לקראת הבחירות הקרובים? בבחירות הקודמות תקופת ההכשרה היית זהה לתקופה הנוכחית? עו"ד לרון: למיטב ידיעתי היה הבדל של חמישה ימים לפה וחמישה ימים לשם, אבל שורה תחתונה כן" (שם, בעמ' 11, שורות 29-24, ההדגשות הוספו – י' כ'). כפי שכבר צוין, בסוף הדיון שהתקיים ביום 27.5.2024, ולאחר התייעצות, הודענו כי דין הערעור להתקבל וכי נימוקינו יימסרו במועד מאוחר יותר. ביום 29.5.2024, לאחר ההודעה על "השורה האחרונה" בפסק דיננו, וקודם למסירת נימוקינו, הוגשה לנו, מטעם המשיבים, בקשה שכותרתה "בקשה דחופה לביטול פסק דין חלקי (ללא נימוקים) בשל הטעיית בית המשפט" (להלן: בקשת הביטול). בבקשת הביטול נטען כי השוואה בין התקנון לבחירת יו"ר המפלגה, עליו החליטה הוועידה ביום 14.3.2024 (להלן: התקנון החדש), לבין התקנון בבחירות הקודמות ליו"ר המפלגה (שנקבע בהחלטה של אותה ועידה, ביום 23.6.2022, להלן: התקנון הקודם), מגלה את הממצא הבא: התקנון החדש קובע, לעניין כשירות להתמודד בבחירות ליו"ר המפלגה, בין היתר, כי על המועמד להתפקד למפלגה עד ליום 1.5.2024, קרי – עד ל-45 יום לאחר קבלת ההחלטה על קיומן של הבחירות ליו"ר המפלגה וסמוך למועד הבחירות. לעומת זאת, בתקנון הקודם נקבע כי תנאי לכשירותו של המועמד הוא התפקדותו למפלגה לפחות שישה חודשים לפני קבלת ההחלטה על קיומן של הבחירות ליו"ר המפלגה. על בסיס האמור, נטען בבקשת הביטול כי בית המשפט הוטעה על ידי המערערים לעניין השינוי המהותי שנעשה בתקנון, בהשוואה לתקנון שקדם לו, ומכאן שדין פסק הדין שניתן ביום 27.5.2024 (בלא נימוקים) להתבטל. המערערים וכן המשיב 4, בתגובותיהם לבקשת הביטול, לא כפרו בעובדה שבתקנון הבחירות החדש ליו"ר המפלגה, בהשוואה לתקנון שקדם לו, בוצע השינוי הנטען בבקשת הביטול. לצערי, איני יכול אלא לומר שאכן הוטעיתי מהמצגים שהוצגו על ידי ב"כ מפלגת העבודה ועל ידי ב"כ המשיב 4. התמונה שקיבלתי, בסופו של הדיון, הייתה שהסוגיה היחידה שיש לבחון אותה נוגעת לעצם ההחלטה לקבוע את הבחירות ליו"ר המפלגה ואולי גם מועדן, וכי לעומת זאת, במחשבה ראויה הצופה פני עתיד (כדבריו של בא כוח המפלגה ויועצה המשפטי, בהתייחס למועד בו התקבלה ההחלטה ונוסח התקנון – "כדי שלא יהיו מחלוקות חלילה"), בכל הנוגע לתקנון הבחירות לא נעשה דבר ומה שהיה הוא שיהיה ("העתק הדבק"). האמת, כפי שמתברר, היא שנעשה בתקנון שינוי בתנאי הכשירות להתמודד בבחירות ליו"ר המפלגה, שהינו לא רק מהותי על פניו, אלא בעל נפקות מעשית דרמטית בנסיבות הבחירות דנן: המשיב 4, שביקש להתמודד בבחירות ליו"ר המפלגה (ומי שזכה בהן, בסופו של יום, ברוב עצום), הינו מי שהתפקד לאחר ההחלטה מיום 14.3.2024. רוצה לומר: לו התקנון הקודם היה מועתק, כפי שהוא, לתקנון הבחירות החדש, המשיב 4 לא יכול היה להשתתף בהן כלל. הדיון בפנינו, אזכיר, התקיים יום לפני הבחירות ליו"ר המפלגה ותוצאות הבחירות כמובן לא היו ידועות, אולם המשיב 4 הוצג בפנינו כבר אז כמועמד מרכזי ואף כמועמד המוביל לזכייה בבחירות. לכן, לו היה מתברר שסוגיה העומדת לדיון קשורה בשאלת זכותו של המשיב 4 להתמודד בבחירות ליו"ר המפלגה, היה ברור שמדובר בסוגיה שהינה, למצער במישור המעשי, בעלת חשיבות מרובה. בניגוד לניסיון המערערים להציג את עניין שינוי התקנון כעניין צדדי ובלתי רלבנטי, להשקפתי, הן היום וחשוב מכך – הן בעת הדיון ביום 27.5.2024 ובעת שנתתי את הסכמתי לפסק דין לפיו דין הערעור להתקבל – מדובר בעניין בהחלט רלבנטי ובעל חשיבות. אזכיר כי מדובר היה בשאלת החוקיות של קבלת החלטה, על ידי ועידה שכהונתה הסתיימה כ-15 חודשים קודם לכן, לקיים בחירות ליו"ר המפלגה. עמדתו של בית המשפט קמא היתה, כפי שציינתי לעיל, כי בהיעדר התייחסות לסוגיה זו בחוקה של מפלגת העבודה, יש להקיש, לעניין האיפוק בו יש לנהוג בשימוש בסמכות בנסיבות כאלו, מהפסיקה הנוגעת לממשלת מעבר. כעולה גם מהציטוטים שהבאתי לעיל מפרוטוקול הדיון, שאלה שעמדה על הפרק בעת הדיון, נגעה למידתיות ההחלטה לקיום הבחירות ליו"ר המפלגה. בא כוח המפלגה גם אישר, לשאלתה של חברתי השופטת ר' רונן, כי טען את טענתו לפיה בתקנון לא נעשו שינויים לעומת קודמו, כדי לבסס שההחלטה הייתה מידתית. כשזהו ההקשר, יש והיה, מבחינתי, הבדל מהותי בין מצב בו וועידה, שכהונתה הסתיימה, מחליטה על עריכת בחירות ליו"ר המפלגה (בשל צורך שנוצר עקב בקשתה של היו"ר להתפטר) ותו-לא; לבין מצב בו במסגרת אותה החלטה מתוקן התקנון לעניין הכשירות לבקש להיבחר ליו"ר המפלגה, באופן אשר מאפשר את השתתפותו של המשיב 4, שהוצג כאמור בפנינו, עוד לפני שהתקיימו הבחירות, כמועמד מרכזי ומוביל. תנאי לביטולו של פסק דין על יסוד הטענה שהושג במצג שווא, הינו שלו העובדות, כפי שהן באמת, היו ידועות לבית המשפט, התוצאה הייתה אחרת. כאמור בפסק הדין המנחה לעניין זה, ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ (25.2.2010) (להלן: עניין טורג'מן): "ברי כי גם אם היתה מרמה אך אין בכוחה לשנות את תוצאות ההליך הראשון, הרי שאין מקום לקיומו של משפט חוזר אזרחי". כבר הבהרתי לעיל כי אכן הוטעיתי מהמצגים שהוצגו בפניי, לעניין תקנון הבחירות החדש לבחירת יו"ר המפלגה והשוני המהותי בינו לבין התקנון הקודם. כמו כן קבעתי לעיל כי העניין לגביו הוטעיתי היה רלבנטי להכרעתי בערעור שבכותרת. עדיין, בכך אין כדי לקבוע כי לו העובדות היו ידועות לי לאשורן, התוצאה היתה אחרת. השאלה (מה היתה הכרעתי לו העובדות כפי שהן באמת היו ידועות לי) הינה שאלה קשה, שכן גם בהינתן העובדות כפי שהן מתבררות, לצערי, רק בדיעבד, היו טעמים של ממש לקבל את הערעור, לרבות ההלכה בדבר התערבות מועטה בהחלטותיהם של טריבונלים פנימיים, טענת שיהוי שהועלתה כנגד המערערים ועוד. לכך נוסף קושי שנובע מכך שהמשיבים לא הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא על כך שלא קיבל את תביעתם במלואה (אי קיום בחירות ליו"ר המפלגה, בשלב זה, בכלל, והותרת ההחלטה לערוך בחירות כאלו לוועידה החדשה), וכן שהוראות התקנון החדש, כשלעצמן, לא הותקפו כלל על ידי המשיבים. לאור הקשיים האמורים ומהטעם שיובהר להלן, איני רואה עצמי מחויב להשיב לשאלה דלעיל. אסתפק בלהבהיר שבנסיבות בהן העובדות כפי שהן באמת היו ידועות לי, ההתלבטות בגיבוש דעתי לגבי ההכרעה הנכונה הייתה קשה בהרבה וייתכן שעמדתי לעניין קבלת הערעור הייתה אחרת. התנאי עליו עמדתי לעיל, אינו התנאי היחיד שעל בקשה לביטול פסק דין מחמת מצג שווא שהוצג לבית המשפט לעמוד בו. כך, לדוגמה, רלוונטית ידיעתו של הצד המבקש את הביטול, על העובדות או הראיות שביסוד בקשתו (וראו, בשינויים המחויבים, את האמור בפסק הדין בעניין טורג'מן תחת הכותרת "ראיות חדשות ושקדנות סבירה"). לעניין זה יצוין כי המערערים והמשיב 4 אכן טוענים, בין היתר, בתגובות שהגישו, כי המשיבים ידעו את העובדות הרלוונטיות וכלל לא סברו כי יש בהן כדי לתמוך בטיעוניהם. גם משום כך, בנסיבות רגילות היה מקום לקיים דיון בבקשת הביטול דנן. ברם, עמדתם של חבריי, כעולה גם מחוות דעתם לעיל, הינה שהעובדות שהתגלו בעקבות הגשת בקשת הביטול לא היה בהן, לו היו ידועות קודם שהודענו על הכרעתנו, כדי לשנות את עמדתם לעניין קבלת הערעור. התוצאה הנובעת מכך היא שלהשקפתם של חבריי, דין הבקשה להידחות משום שאינה עומדת בתנאי עליו עמדתי בפסקה 10 לעיל. בנסיבות אלו, לא היה כל טעם לקיים דיון לצורך ברור עובדתי כאמור לעיל. התוצאה היא שקיימת אפשרות כי אף לו הייתי מגיע למסקנה, בשונה מחבריי, כי הייתי מגיע לתוצאה שונה לו העובדות, כפי שהן באמת, היו ידועות לי קודם שהודענו על הכרעתנו, עדיין, בעקבות דיון ובחינת התנאים הנוספים לקבלתה של בקשת הביטול, הייתי גם אני מגיע לתוצאה לפיה דינה של בקשת הביטול להידחות. התוצאה היא, שמבלי לגרוע מהאמור לעיל בהתייחס לבקשת הביטול, הנני מצטרף לתוצאה עליה הודענו בסיום הדיון שהתקיים ביום 27.5.2024 והעולה מחוות הדעת של חבריי, בדבר קבלת הערעור. יחיאל כשר שופט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט דוד מינץ. ניתן היום, כ"ה אב תשפ"ד (29 אוגוסט 2024). דוד מינץ שופט יחיאל כשר שופט רות רונן שופטת