פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים
עע"מ 4297/23
לפני:
כבוד השופט י' אלרון
כבוד השופט ח' כבוב
כבוד השופט י' כשר
המערערים:
1. Liya Slavinsky
2. אנה בואודן
3. יבגני בואודן
4. ילנה טקצ'נקו בואודן
נ ג ד
המשיבה:
רשות האוכלוסין וההגירה
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כבוד הנשיא ר' שפירא) מיום 30.03.2023 ב-עת"מ 62959-12-22
תאריך הישיבה:
א' באדר ב התשפ"ד
(11.3.2024)
בשם המערערים:
עו"ד ארתור בלאייר
בשם המשיבה:
עו"ד מיכל דניאלי
פסק-דין
השופט ח' כבוב:
זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כבוד הנשיא ר' שפירא) בעת"מ 62959-12-22 מיום 30.03.2023. בפסק הדין נדחתה עתירת המערערים נגד ההחלטה שלא ליתן למערערת 1 ולבנה מעמד של עולה מכוח סעיף 4א לחוק השבות, התש"י-1950 (להלן בהתאמה: המערערת ו-חוק השבות).
הרקע העובדתי והשתלשלות ההליכים הרבים בעניינה של המערערת פורטו בהרחבה על-ידי בית המשפט המחוזי, ולא מצאנו טעם לחזור עליהם מבראשית. עיקרו של דבר הוא כי ביום 14.11.2022 נדחה על-ידי גורמי המשיבה ערר פנימי על החלטה מיום 30.08.2022, במסגרתה נדחתה בקשת המערערת לקבל מעמד של עולה מכוח סעיף 4א לחוק השבות, כאמור לעיל. זאת, משלא נמצאו תימוכין לטענה כי יש לראות במערערת, בנסיבות העניין, כ'בת מאומצת באופן לא פורמלי' של זכאי שבות. בקיצור נמרץ יצוין, כי ההחלטה התקבלה לאחר מספר רב של הליכים שהתנהלו בעניינה של המערערת, במספר מישורים ומכוח מספר דינים. ההחלטה מושא ענייננו ניתנה רק לאחר שהמערערת לא הצליחה להוכיח הליך אימוץ פורמאלי תקין וקיומו של תא משפחתי, הכולל את המאמץ והמאומץ כהורה וילדו. זאת, מכיוון שאין ברשותה מסמכים המעידים על מצב מעין זה.
כאמור לעיל, בית המשפט המחוזי דחה את עתירת המערערים בנדון. בפסק דין מפורט ומנומק, בגדרו נסקר הדין החל ונותחו הראיות ועובדות המקרה על בוריין, נמצא כי לא נפל בהחלטת המשיבה פגם המצדיק את התערבותו של בית המשפט. בתוך כך הוטעם, כי המערערים "לא הציגו ראיות מנהליות לצורך הרמת הנטל הראשוני להוכחת זכאות מכוח שבות. לצורך הרמת הנטל הראשוני נדרשות ראיות מסוג אלה שמקבל משרד הפנים כמספיקות להוכחת הזכאות הנטענת". אשר על כן נקבע כי, הלכה למעשה, העתירה מבקשת מבית המשפט להחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו-שלו, בהיעדר כל עילה מבוררת לעשות כן לפי כללי המשפט המינהלי, בניגוד להלכה הפסוקה. יתרה מכך הובהר, כי בנסיבות מקרה זה, אין כל קשר לתכלית הנודעת של שמירה על אחדות משפחותיהם של מי שזכאים למעמד לפי חוק השבות. זאת, מכיוון, שאמה הביולוגית של המערערת ובן זוגה, זכאי השבות, עלו לישראל כשהמערערת הייתה בת 19, אך האחרונה נישאה ונשארה באוקראינה במשך למעלה מעשרים שנה. משכך, ברי כי אין מדובר בהחלטה היוצרת נתק של ילדה ממשפחתה, אלא כזו המסרבת ליתן מעמד לבגירה שבחרה להישאר ולחיות במדינת מוצאה, בנפרד מאמה ומבן הזוג של האם במשך עשרים שנה; ואשר אין באמתחתה מסמכי אימוץ פורמליים.
מכאן הערעור שלפנינו. במסגרתו חזרו הצדדים, בעיקרו של דבר, על טענותיהם בהליך קמא. כך, המערערים אחזו בטענתם כי יש לבצע בחינה מהותית של בקשת השבות, תוך יישום פרשנות תכליתית ומהותית של החוק בנסיבות המקרה (זאת, בהתאם לדעת המיעוט של השופטת ד' ברק-ארז בבג"ץ 5020/08 פולטורצקי נ' מדינת ישראל (12.09.2013) (להלן: עניין פולטורצקי)); זאת בשונה מהניתוח הפורמלי שערך בית המשפט המחוזי בנדון, חרף נסיבותיו הייחודיות של מקרה זה. מנגד, טענה המשיבה כי דין הערעור להידחות תוך חיוב המערערים בהוצאות, משאין בנמצא כל עילה להתערבות שיפוטית בהחלטה או בפסק הדין שניתן בעתירה.
כבר בפתח הדיון שנערך לפנינו שיקפנו לבא-כוח המערערים את נקודות החולשה בערעור. לאחר שמיעת טיעון מפיו, הערנו את אשר הערנו וביקשנו כי ייוועץ במרשיו. לאחר היוועצות, הודיע עו"ד בלאייר כי מרשיו עומדים על הערעור.
מכאן פסק דיננו.
לאחר שקילת טיעוני הצדדים, אלו בכתב ואלו שבעל-פה, מצאנו כי דין הערעור להידחות מכוח סמכותנו שלפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלה בענייננו מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. זאת, משלא ראינו הצדקה לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית שביצעה מלאכתה נאמנה; משממצאים אלו תומכים במסקנה המשפטית לפיה בדין נדחתה בקשתה של המערערת ולא קמה עילה להתערבות שיפוטית בכך; ומשאין בקביעותיו של בית המשפט המחוזי בנדון משום טעות שבחוק המצדיקה התערבות.
יודגש, כפי שהערתי בדיון, כי אף בהתאם לגישת השופטת ברק-ארז בעניין פולטורצקי, טענתה של המערערת לזכאות למעמד מכוח חוק השבות, מתוקף 'אימוץ בפועל' – לא עומדת בנסיבות העניין. לדידי, הדברים מקבלים משנה תוקף לאור דברי השופט א' רובינשטיין, שכתב את חוות הדעת העיקרית באותו עניין, לפיהם "במישור המשפטי, לצרכי חוק השבות אין סגי בכך [במערכת יחסים בה פלוני רואה באלמוני כאביו, ואלמוני רואה בפלוני כבנו – ח' כ'], ועל פניו מחייב החוק חומר ממוסמך ככל משפטו וחוקתו. קבלת אזרחות מכוח שבות היא עניין רציני, של סטטוס וזכויות, היא מצדיקה זהירות מטעם הרשויות, ועמה כמובן רגישות ושכל ישר" (שם, בפסקה כ"א המסכמת את חוות דעתו). לא זו אף זו, כפי שציין חברי, השופט י' כשר, במהלך הדיון שנערך לפנינו – בפסיקת בית משפט זה כבר נקבע, כי אף כאשר עסקינן באימוץ פורמלי יש צורך גם בתא משפחתי ממשי או יחסי הורה-ילד במובנם המהותי, ברמה נאותה, לצורך הענקת מעמד מכוח סעיף 4א לחוק השבות (וראו: בג"ץ 5517/16 יעקובוב נ' שר הפנים, פסקאות 43-32 (24.04.2018)). לקשר כאמור, ברף הנדרש, קשה לטעון במקרה שלפנינו, נוכח נסיבותיו, כמתואר בפסקה 2 לעיל.
בנתון לאמור, הערעור נדחה בזאת ללא צו להוצאות.
ש ו פ ט
השופט י' אלרון:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט י' כשר:
אני מסכים.
ש ו פ ט
לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ח' כבוב.
ניתן היום, י"ח באדר ב התשפ"ד (28.3.2024).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
23042970_C07.docx זפ
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il