קזמאר איסלאם נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4297/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4297/08 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המערער: קזמאר איסלאם נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 14.4.08 בת.פ. 40212/07 שניתן על-ידי כבוד השופט צ' גורפינקל תאריך הישיבה: י"ט בחשון התשס"ט (17.11.08) בשם המערער: עו"ד משה מרוז בשם המשיבה: עו"ד אושרה פלס בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: המערער נמצא אשם, על-פי הודאתו, בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, החזקת כלי פריצה לרכב, חציית קו הפרדה רצוף, מעבר בעת שרמזור האיר באדום, והסעת שוהה בלתי-חוקי. המערער, יחד עם אחרים, ובהם שוהה בלתי-חוקי בארץ, הגיעו ביום 16.7.2007 לחניון הרכב בחוף "הקאונטרי" בתל-אביב. ברשותם היו מכשירי פריצה לכלי-רכב ובהם שלושה "מוחות" של מחשבי רכב מזוייפים, שישה מברגים, מפתח צינורות, חתכן ("קאטר"), חוט חשמל עם דוקרן, פנס כיס ושני זוגות כפפות. משבאו שוטרים לראות במעשיהם, החלו המערער ומרעיו בנסיעה פרועה, כשהמערער נוהג ברכב. השוטרים רדפו אחריהם בניידת משטרה כשהם מפעילים אזעקה וקוראים להם ברמקול לעצור. המערער לא שעה להוראות השוטרים, והמשיך בנהיגה פראית. באחד הרחובות חצה קו הפרדה רצוף ונסע בנתיב הנגדי, בניגוד לכיוון התנועה, תוך יצירת סיכון ממשי לכלי-רכב שנסעו מולו. משהעמידו כוחות המשטרה ניידת נוספת בכביש לרוחבו, כדי להוות מחסום, עקפו אותה המערער וחבריו, פנו לרחוב אחר מן הנתיב הנגדי, כשהם כמעט פוגעים בכלי-רכב ובהולכי-רגל שהיו במקום. המערער המשיך בנסיעה ועבר ארבעה צמתים, כשבכולם דולק אור אדם ברמזור בכיוון נסיעתו. בצומת האחרון,שגם בו כאמור נכנס המערער באור אדום, הוא עבר במהירות בין הנתיבים ופגע בשני כלי-רכב שעמדו בנתיב האמצעי של הכביש. המערער הצליח לעבור מחסום נוסף של המשטרה ואז עצר את הרכב לרגע, על-מנת שאחד מנוסעיו ירד ויוכל להימלט ולהרחיק מן המקום את כלי הפריצה שהיו בתוך תיק. השוטרים רדפו אחרי הנמלט, שזרק מידיו את התיק אך הצליח לברוח. כשעצר המערער בסופו של יום את כלי-הרכב, הצליח אחד השוטרים לכבות את מנוע הרכב ובכך למנוע את המשך נסיעתו. בית-המשפט המחוזי גזר על המערער מאסר לנשיאה בפועל למשך שלוש שנים, בנוסף לעונש של מאסר מותנה למשך שנה. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש. המערער סבור כי בית-המשפט לא נתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות, להיעדר הרשעות קודמות ולעובדה שעבד קודם למעשה העבירה בעבודת בניין. לדעת המערער, בית-המשפט השתית את גזר-הדין, בטעות, על רמת הענישה שנקבעה בעבירות דומות שבוצעו באזור הדרום, שכן ענישה זו נקבעה בשל הצורך לטפל במכת האזור ההוא. ייאמר מיד – רמת ענישה חמורה בעבירות מן הסוג הזה אינה מיוחדת לעבירות שבוצעו באזור הדרום. גם מי שסיכן את חייהם של תושבי המרכז או הצפון בצורה כה פרועה ראוי שייענש בחומרה, על-מנת להרתיע אותו עצמו ואחרים מלסכן את חייהם של עוברי דרך תמימים. בפועל, הקל בית-המשפט במקרה זה על המערער, במידה רבה, בהתחשב בעובדה שקודם לנסיעה היה המערער מצוי, עם חבריו, בחניון של כלי-רכב כשברשותם כלי פריצה רבים ומתוחכמים. גם העובדה שהסיע שוהה בלתי-חוקי ברכבו מוסיפה חומרה על המעשים. התוצאה היא שהעונש שהוטל עליו אינו מופרז כלל ואין כל עילה להתערב בו. הערעור נדחה. ניתן היום, י"ט בחשוון התשס"ט (17.11.2008). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08042970_P01.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il