קיסיה נ' קמ"ט מקרקעין יהודה ושומרון המנהל האזרחי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 42961-11-24 לפני: כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט חאלד כבוב כבוד השופטת רות רונן העותרת: אליס קיסיה נגד המשיב: קמ"ט מקרקעין יהודה ושומרון המנהל האזרחי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: בעצמה בשם המשיב: עו"ד אסתי אוחנה פסק-דין השופטת רות רונן: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרת כי נורה למשיב – קמ"ט רישום מקרקעין במנהל האזרחי ביהודה ושומרון – לאפשר לה לעיין במרשמי המקרקעין ביהודה ושומרון. המקרקעין נושא העתירה הם מקרקעין מוסדרים המזוהים כחלקה 242 בגוש 2, ורשומים בספר 4, דף 51 במרשמי המקרקעין. המקרקעין ממוקמים במווקע אלקציר ומווקע אלבצה אלפוקא באדמות בית ג'אלה בית לחם (להלן: המקרקעין). כעולה מתגובת המשיב, חברת הימנותא בע"מ (להלן: הימנותא) נרשמה כבעלי המקרקעין ביום 15.7.75. בשנת 2019 הגישו קרובי משפחתה של העותרת תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים בה ביקשו סעד הצהרתי לפיו הם הבעלים של המקרקעין. ביום 23.5.2023 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' רנר) את התביעה הן בשל אי צירוף צדדים רלוונטיים, הן לגופם של דברים. ככל שניתן להבין מהעתירה, העותרת – אשר מייצגת את עצמה – מעוניינת כיום לעיין במרשמי המקרקעין כדי לקבל מידע על אודות מי שהיה רשום כבעלי המקרקעין, עובר לרישומם על שמה של הימנותא. לטענתה של העותרת היא פנתה לשם כך מספר פעמים ל"קבלת קהל" במנהל האזרחי ביהודה ושומרון (להלן: המנהל האזרחי), אולם לא קיבלה מענה. לתמיכה בטענה זו צירפה העותרת אישור על תשלום אגרה. מעיון באישור עולה כי האגרה שולמה ביום 5.8.2019 על ידי התובע בהליך האזרחי (קרוב משפחתה של העותרת) באמצעות בא כוחו, לטובת עיון ברישום בחלקה 242 בגוש 2 באדמות בית ג'אלה. נוכח זאת, העותרת מבקשת בעתירתה סעד של מתן "צו לגילוי ועיון" במרשמי המקרקעין. המשיב טוען מצדו כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים. לטענתו, על המבקש לעיין במרשמי המקרקעין להגיש בקשה בהתאם להוראות הצו בדבר מקרקעין (עיון במרשמים) (יהודה והשומרון) (מס' 1737), התשע"ד-2014, וחרף זאת – העותרת בענייננו לא הגישה בקשה כאמור. לטענת המשיב, האסמכתא שהוגשה בעתירה מעידה על תשלום אגרת עיון במרשם בלבד, תשלום המתבצע באופן מקוון. המשיב טוען כי בניגוד לטענת העותרת, מבדיקה שנערכה אצלו לא נמצאה כל בקשה שהוגשה על ידיה בנושא, ועל כן ככל שהעותרת מעוניינת לעיין במרשם עליה להגיש בקשה מתאימה לממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש ולקמ"ט רישום מקרקעין בצירוף המסמכים הרלוונטיים. למען שלמות התמונה, יצוין כי ביום 3.12.2024 הגישה העותרת "בקשה דחופה ובהולה לקבלת צו הגנה מיידי". בבקשה טענה העותרת שהמנעול בכניסה לביתה הוחלף; וכי גורם שטען שהוא מטעם המדינה ניסה לחסום את הכניסה למקרקעין נושא התובענה. לטענת העותרת היא ואמה נעצרו עקב האירוע; כאשר מדובר באירוע שחזר על עצמו מספר פעמים בעבר. נוכח זאת, ביקשה העותרת מתן "צו הגנה דחוף" נגד המשיב והמנהל האזרחי. בהחלטה מאותו יום נדחתה הבקשה בשל כך שהיא חורגת מגדרי העתירה דנן. דיון והכרעה דין העתירה להימחק על הסף מחמת אי מיצוי הליכים. כלל נקוט בידינו כי מוטלת על עותר החובה להגיש בקשה לרשות המנהלית המוסמכת ולמצות את ההליכים מולה עוד בטרם יפנה לקבלת סעד מבית משפט זה (ראו מיני רבים בג"ץ 29464-10-24 אילוז נ' משטרת ישראל, פסקה 2 (19.11.2024); בג"ץ 6999-10-24 אלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (14.11.2024)). בענייננו, העותרת טוענת כי פנתה מספר פעמים למנהל האזרחי. אולם לא הוצגה כל אסמכתא מתאימה המבהירה כי אכן הגישה בקשה לעיון במרשמי המקרקעין בהתאם להוראות תחיקת הביטחון. זאת להבדיל מאסמכתא על תשלום אגרת בקשה – שאף היא מתוארכת לשנת 2019 ושולמה על ידי קרוב משפחתה של העותרת. מכאן, שדין העתירה להימחק מחמת אי מיצוי הליכים. העתירה נמחקת אפוא. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, י"ג שבט תשפ"ה (11 פברואר 2025). עופר גרוסקופף שופט חאלד כבוב שופט רות רונן שופטת