אנקר עוזי בע"מ נ. מעוז דניאל חברה קבלנית בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 4295/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4295/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערת: אנקר עוזי בע"מ נ ג ד המשיבה: מעוז דניאל חברה קבלנית בע"מ ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת ר' ערקובי) מיום 20.5.2010 לפסול עצמו מלדון בת"א 64590-07 בשם המערערת: עו"ד נחום הופטמן פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת ר ערקובי), מיום 20.5.2010, לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת בת"א 64590-07. 1. המערערת הגישה תביעה בסדר דין מקוצר ובה תבעה את המשיבה לשלם לה סך של 550,897 ₪ בטענה כי סכום זה מגיע לה בגין עבודות שביצעה. המשיבה הגישה מצדה בקשת רשות להתגונן. בית המשפט דחה ביום 12.5.2008 את רוב טענות המשיבה, למעט בסכום של 75,000 ₪. המשיבה הגישה ערעור על החלטה זו. בין לבין דן בית המשפט בטענת המשיבה שניתנה לה רשות להתגונן בגינה. הטענה התקבלה ובית המשפט דחה את תביעת המערערת בעניין זה. בית המשפט המחוזי החליט ביום 11.1.2010, בהסכמת הצדדים, ליתן למשיבה רשות להתגונן בכל טענותיה בתנאי שתפקיד את מלוא סכום התביעה למעט הסכום בו ניתנה לה רשות להתגונן. 2. מאז הושב הדיון לבית משפט השלום, דן בית המשפט במספר בקשות לרבות בנוגע לגילוי מסמכים ולמתן אורכות להפקדת הערובה. ביום 1.3.2010 הגישה המשיבה בקשה לפסול את בית המשפט. בבקשתה טענה כי מאחר ובית המשפט קבע ממצאים ברורים במסגרת הליכי הביניים, יש חשש ממשי למשוא פנים כלפיה שכן דעתו ננעלה ולכן יש לפסול אותו מלדון בתיק. המערערת התנגדה לבקשה. 3. בהחלטה מיום 20.5.2010 קבע בית המשפט כי על יסוד החלטתו בבקשה למתן רשות להתגונן אין כל מקום להורות על פסילתו נוכח העובדה שמדובר בהחלטת ביניים ואין בה כל קביעות עובדתיות או ממצאי מהימנות, וכן לאור ההלכה הפסוקה לפיה חזקה על שופט מקצועי שיוכל לדון בתביעה לגופו של עניין. עוד קבע כי אין היגיון לפסול באופן גורף כל שופט בכל פעם שנתן החלטה הדוחה בקשת רשות להתגונן ובית המשפט המחוזי שינה החלטתו וקבע כי יש לדון בטענות גופן. בית המשפט הוסיף כי בפסק דין שנתן בתיק בנוגע לרשות להתגונן שנתן, קיבל את טענות המשיבה ודחה את טענות המערערת, עובדה שיש בה כדי ללמד כי "אינו נעול בתפיסות וקונצפציות" בנוגע למשיבה ולעניינה. ואולם, לאור העובדה שבית המשפט קבע ממצאים בדבר העדר מהימנות של דברי העד המרכזי מטעם המשיבה, באופן העשוי להוביל לתחושות של חוסר צדק ומראית עין כי בית המשפט כבר קבע דעתו ביחס אליו, סבר כי מוטב ששופט אחר ידון בתביעה, ולכן פסל עצמו מלדון בה. מכאן הערעור שלפניי. 4. המערערת טוענת כי לא היה מקום כי בית המשפט יפסול עצמו שכן אין כל עילה לפסילה על יסוד תחושה סובייקטיבית של המשיבה. המערערת מוסיפה כי הבקשה הוגשה רק לאחר ארבעה דיונים נוספים בבית המשפט, כולל שמיעת הוכחות, באופן המוכיח כי אין כל בסיס לבקשה. המערערת טוענת עוד כי די בפסק הדין בו זכתה המשיבה כדי להוכיח כי לא היה לבקשה כל בסיס. לדעת המערערת קיים שיהוי בהגשת הבקשה שכן היא מבוססת על החלטת בית המשפט מיום 12.5.2008, ואף אם המתינה המשיבה לתוצאת הערעור, הרי שחיכתה חודשיים עד שהגישה את הבקשה ואף בעת שהסכימו הצדדים להחזיר את הדיון לבית משפט השלום, לא טענה כל טענת פסלות. מדובר, לדעתה, בטקטיקה של עיכוב הדיון ותו לא. מאחר ומדובר בתיק עב כרס ובהחלטות מקצועיות של בית המשפט, מן הדין ,לדעתה, להשיב את התיק אליו לסיום הדיון בו. 5. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו ובהחלטות בית משפט השלום, לרבות ההחלטה בדבר פסילתו מלהמשיך ולדון בתביעה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. אכן, כשמדובר בפסילה עצמית של שופט, יש לתת משקל לתחושותיו של השופט הסבור כי לא ראוי שיידון בתיק (ע"א 7573/08 פלונית נ' פלונית (לא פורסם, 18.12.2008)). ואולם, מן האמור בהחלטת בית המשפט עולה כי אף הוא לא סבר כי קיימת עילת פסלות לגופה, וכי החלטתו לפסול עצמו מונעת אך מתחושות סובייקטיביות של המשיבה. חרף זאת, פסל עצמו מלדון בתביעה. כבר נקבע בעבר כי לא רגישותו הסובייקטיבית של בעל דין היא הקובעת אלא השאלה היא האם הוכחה אפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית, של משוא פנים בניהול המשפט (השווה: ע"א 10509/08 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 3.3.2009); ע"א 2852/08 עמרם מצנע נ' ויסולי אביעד, עו"ד (לא פורסם, 19.5.2008)). הטעמים שבהם נקב בית המשפט, למניעת תחושות של חוסר צדק ומראית עין מצד המשיבה, אינם מצדיקים את פסילתו (ע"א 4227/08 חיים ליבוביץ נ' שבתאי מיכאל (לא פורסם, 31.10.2007). כפי שנפסק בעבר, הזכות לשבת בדין היא גם החובה לעשות כן, ובהעדר חשש ממשי למשוא פנים, אין כל מקום לפסילה עצמית מלשבת בדין, אך בשל תחושתו הסובייקטיבית של צד להליך וכדי להסיר חשש מליבו (ע"א 10484/07 מאגנוס הנדסה ואחזקה בע"מ נ' אינגביר הנדסה בע"מ (לא פורסם, 10.3.2008). במקרה דנן לא מתקיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, המצדיק אובייקטיבית את פסילת בית המשפט לפי המבחנים שנקבעו בפסיקה. לכך יש להוסיף את עיתוי הגשת הבקשה, את העובדה שהמשיבה לא ביקשה להחליף מותב עם החזרת הדיון לבית המשפט, ואת העובדה כי בית המשפט פסק לטובת המשיבה בעילה בה נתן לה רשות להתגונן. אין בחוסר שביעות רצונה של המשיבה מהחלטות שניתנו בעבר על ידי בית המשפט, גם אם מבוססות על התרשמותו אותה עת מהעדים שהופיעו בפניו, כדי להצדיק פסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינה של המשיבה. אשר על כן הערעור מתקבל. התיק יוחזר לשופטת ר' ערקובי להמשך הדיון. ניתן היום, ט' בתמוז התש"ע (21.6.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10042950_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il