מפארגה נ' המפקד הצבאי בזור הגדה המערבית ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4294-06-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ העותרת: איה מפארגה נגד המשיבים: 1. המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית 2. הוועדה לבחינת תפיסת רכוש והיתכנות החרמתו עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד פאטמה טובג'י בשם המשיבים: עו"ד אסתי אוחנה פסק-דין השופטת גילה כנפי-שטייניץ: בעתירה שלפנינו מבוקשים שני סעדים: הראשון, כי נורה על ביטול צו שניתן, על-פי הנטען, על-ידי המשיב 1, הוא המפקד הצבאי, להחרמת רכבה של העותרת; והשני, כי נורה על ביטול החלטת המשיבה 2, היא הוועדה לבחינת תפיסת רכוש (להלן: הוועדה) שניתנה באותו הענין. כעולה מהעתירה, העותרת רכשה כלי רכב בשנת 2019, ובשנת 2024 העבירה את רישום הרכב על שם אחיה, לדבריה "מטעמים טכניים בלבד", כדי לזכות בהטבות מסוימות ותוך שהרכב נותר בבעלותה. ביום 26.3.2025, בשעה שבן זוגה נהג ברכב, נתפס הרכב במחסום. ביום 15.4.2025 הגישה העותרת השגה, ובה נטען כי הגם שהרכב רשום על שם אחיה ועל אף שבן זוגה נהג ברכב – הוא בבעלותה שלה, ומשמש אותה לצרכים משפחתיים. ביום 7.5.2025 קיימה הוועדה דיון בהשגה, ובהחלטתה, אשר ניתנה על יסוד החומר החסוי שהוצג לה, המליצה למפקד הצבאי להחרים את הרכב "בשל קבלת כספים כתגמול עבור ביצוע עבירות טרור". על רקע זה הוגשה העתירה דנן, במסגרתה נטען כי החלטת המשיבים לוקה בפגמים חמורים בהיותה לקונית, לא מנומקת, ומבלי שיש בה התייחסות לטענות שהועלו על-ידי העותרת. לטענתה, ההחלטה פוגעת בזכויותיה הקנייניות בצורה קיצונית, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם חובת המשיבים לפעול במידתיות ובסבירות. בתגובתם המקדמית טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף בשל היותה מוקדמת. זאת, מן הטעם שטרם הוצא על-ידי המפקד הצבאי צו המורה על החרמת הרכב. המשיבים מדגישים כי תפקיד הוועדה הוא לייעץ למפקד הצבאי – אך עמדתה היא בגדר המלצה בלבד, וההחלטה הסופית נתונה בידי המפקד הצבאי. לאחר עיון בעתירה ובתגובה המקדמית מטעם המשיבים, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת היותה מוקדמת. אכן, צודקים המשיבים – החלטת הוועדה הנתקפת בגדרי העתירה היא המלצה בלבד שניתנה למפקד הצבאי (ראו: סעיף 62א(ב) לצו בדבר הוראת ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009 (להלן: הצו)); בעוד המפקד הצבאי, הגורם המוסמך להורות על החרמת רכוש (ראו: סעיפים 62-61 לצו), טרם נתן החלטתו בעניין. כידוע, בית משפט זה לא יידרש לעתירה המוגשת טרם קיבלה הרשות המוסמכת את החלטתה (בג"ץ 3996/24 הילאנה נ' המפקד הצבאי באזור, פסקה 8 והאסמכתאות שם (6.8.2024)). כך בכלל וכך בפרט בכל הנוגע להחלטתו של המפקד הצבאי בעניין החרמת רכוש (בג"ץ 18946-04-25 מנצור נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (28.5.2025); בג"ץ 79528-01-25 חברת אזמיר לייבוא וייצור זהב בע"מ נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, פסקה 10 (12.3.2025)). לפיכך, דין העתירה להידחות על הסף. טענות העותרת שמורות לה והיא תוכל להעלותן לאחר שתתקבל החלטה סופית בעניינה על-ידי המפקד הצבאי. סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ח תמוז תשפ"ה (14 יולי 2025). דוד מינץ שופט עופר גרוסקופף שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת