ועדה מרחבית מעלה חרמון נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 42918-06-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט אלכס שטיין העותרת: הוועדה המקומית לתכנון ובנייה עלה חרמון נגד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. עמראן בדר עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד סיגל פעיל; עו"ד זוהר גיפס; עו"ד ליה אקסלרוד פסק-דין המשנה לנשיא נעם סולברג: עתירה המכוונת כלפי פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, מיום 3.6.2025, בע"ע 38974-04-25 (השופטים ל' גליקסמן, ס' דוידוב-מוטולה ו-ר' פוליאק, ונציגי הציבור מר ש' ויסמן וגב' ש' קיפר). בפסק הדין, נדחה ערעור העותרת על פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת, מיום 17.3.2025, בסע"ש 29925-05-23 (השופטת ל' תלחמי סוידאן ונציגי הציבור גב' י' כהן ומר ז' גולדברגר). הרקע העובדתי לעתירה, בתמצית שבתמצית, הוא כדלקמן: המשיב 2 (להלן: המשיב) שימש כמהנדס העותרת, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מעלה חרמון. בשנת 2021, הגישה עובדת הוועדה תלונה נגד המשיב, בטענה כי זה הטריד אותה מינית. בעקבות התלונה, פתחה העותרת בהליך לפיטורי המשיב. במסגרת ההליך, העלתה העותרת גם טענות באשר לתפקודו המקצועי של המשיב, ובסופו החליטה על פיטורי המשיב, ללא הודעה מוקדמת, תוך שלילת פיצויי פיטורין. בעקבות ההחלטה, הגיש המשיב תביעה לבית הדין האזורי לעבודה נצרת. התביעה – התקבלה. נקבע, בין היתר, כי הליך הבדיקה שהתבצע בכל הנוגע לתלונה היה לקוי; כי העותרת פעלה בהליך הפיטורין בחוסר סמכות, מאחר שדובר בעילת פיטורין משמעתית, כשעל כן המסלול הראוי לה הוא הליך משמעתי, לא ההליך המינהלי שנבחר על-ידי העותרת; וכי התערבו בהחלטת העותרת שיקולים זרים. על רקע זה הורה בית הדין לעותרת להחזיר את המשיב לעבודתו, לשלם לו שכר מלא בעד התקופה שהחל ממועד פיטוריו ועד שובו לעבודה (תוך קיזוז תשלומים שקיבל בעקבות פיטוריו), וכן לפצותו בגין נזקים לא ממוניים. ערעור שהגישה המשיבה לבית הדין הארצי לעבודה – נדחה, תוך אימוץ הכרעותיו וטעמיו של בית הדין האזורי לעבודה, בהתאם למתכונת הדיונית המעוגנת בתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"א-1991 (להלן: התקנות). מכאן העתירה שלפנינו. לאחר עיון בעתירה, על נספחיה, ובפסקי הדין של בתי הדין לעבודה, האזורי והארצי, המסקנה היא שדין העתירה – להידחות על הסף. הכלל הבסיסי במקרים כבענייננו, הוא ש"בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין לעבודה. בהתאם לכך, עילת התערבות תקום במקרים נדירים בלבד – כאשר נפלה בהכרעת בית הדין טעות משפטית מהותית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית אשר שורת הצדק מחייבת את תיקונה" (בג"ץ 20640-08-24 סופרקום בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 11 (1.12.2024); בג"ץ 46349-03-25 כהן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 7 (21.4.2025); בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 694-693 (1986) (להלן: עניין חטיב)). תנאים אלה אינם מתקיימים בנדון דידן. רובן הגדול של הטענות שנפרשו בכתב העתירה, מוקדש לקביעותיו העובדתיות של בית הדין הארצי לעבודה – כך לגבי שאלת הטעמים שבעטיים הונע הליך פיטורי המשיב; התייחסות בית הדין לטענות כי המשיב ביצע הטרדה מינית; התאמתם של הסעדים שנבחרו לנסיבות העניין, ועוד כיוצא באלה. משמעות הדברים היא, שאפילו היה ממש באותן הטענות – ואיני קובע דבר באשר לכך, מטוב עד רע – הרי שקשה עד מאוד למצוא בהן 'חשיבות משפטית או ציבורית' מן הסוג אשר נדרש עבור התערבותו של בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בפסק דין שיצא מאת בית הדין הארצי לעבודה. גם בטענות המשפטיות הלא רבות שנכללו בעתירה, שבראשן שאלת הבחירה בין מסלול משמעתי, שבו צידדו בתי הדין, למסלול מינהלי של אי-התאמה, כעמדת העותרת – אין כדי לשנות את התמונה. כזכור, השאלה הרלבנטית היא אם לפנינו 'טעות מהותית', כאשר "אם פתרון פלוני הוא בגדר טעות מהותית, אין, בדרך כלל, מקום למסקנה, כי יש לנושא פנים לכאן או לכאן. אם קיימים מבחר או מספר של אפשרויות לפתרונה המשפטי הנכון של הבעיה, או אם יכולות להיות גישות סבירות חלופיות לאותה סוגיה, רצוי שבית המשפט ייטה לכיוון אי ההתערבות" (עניין חטיב, עמודים 694-693). במסגרת הנוכחית די לציין כי משעסקינן בסוגיה אשר מוכרעת בהתאם לקביעת "מרכז הכובד" של הליך הפיטורין (ע"ע 1117/00 עיריית מעלות תרשיחא – בוחבוט, פסקה 14 (24.2.2003)), ומאחר שברי כי בטענות בדבר הטרדה מינית גלומים היבטים משמעתיים של ממש – קשה עד מאוד לקבל טענה כי שיוך הליך הפיטורין למסלול המשמעתי עולה כדי טעות מהותית; כלומר, שיש לסוגיה פתרון אחד ברור, שאינו זה שנבחר על-ידי בתי הדין לעבודה. עוד יוער, כי גם השימוש שעשה בית הדין הארצי בתקנה 108(ב) לתקנות, מקשה על הטענה כי לפנינו פסק דין אשר כולל קביעות משפטיות תקדימיות, הנושאות השלכות רחבות, כך שיש חשיבות כללית בליבון נוסף שלהן (בג"ץ 5332/23 כהן נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 9 (19.9.2023); וראו גם שם, פסקה 8, על כך שעצם השימוש בתקנה 108(ב) הנ"ל, אין בו כדי להצדיק התערבות בפסק הדין על-ידי בית משפט זה). העתירה נדחית אפוא בזאת. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות ניתן היום, ל' סיוון תשפ"ה (26 יוני 2025). נעם סולברג משנה לנשיא דפנה ברק-ארז שופטת אלכס שטיין שופט