פלוני נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון ער"פ 42914-02-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ המערער: פלוני נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב מיום 5.1.2025 בהמ"ן 61357-10-24 בשם המערער: עו"ד שירן ברגמן פסק-דין ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב מיום 5.1.2025 בהמ"ן 61357-10-24, בה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת ערעור על גזר דינו. דין הערעור להידחות. שיקול הדעת הנתון לרשמת בית המשפט בעניינים מעין אלו הוא רחב ואין ערכאת הערעור נוטה להתערב בו בנקל (ער"פ 5932/22 קריכלי נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (13.9.2022) (להלן: עניין קריכלי); ער"פ 250/23 שלום נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (17.1.2023)). כפי שציינה הרשמת בהחלטתה, היעתרות לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור פלילי תיעשה מקום בו הצביע המבקש על "טעם ממשי המניח את הדעת" לאיחורו (ער"פ 4162/24 פלוני נ' מדינת ישראל (27.6.2024) (להלן: עניין פלוני); ער"פ 5025/22 חלף נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה זבולון, פסקה 4 (31.7.2022)). זאת בשים לב בין היתר למשך האיחור, להצדקה שבבסיסו ולסיכויי הערעור בהליך העיקרי להתקבל (שם; ער"פ 5897/21 בנזכריה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (2.9.2021)). באופן זה, בא לידי ביטוי האיזון הנדרש בין עקרון סופיות הדיון, הקצאה יעילה של משאבי בית המשפט והשמירה על ודאות משפטית, לבין זכויות בעל הדין המבקש לנקוט בהליך ערעורי ובכללן זכות הגישה לערכאות (עניין פלוני; עניין קריכלי, פסקה 5). על רקע האמור, אף אני לא מצאתי כי המערער הצביע על טעם ממשי המניח את הדעת לאיחורו, בין בבקשה שהגיש לפני הרשמת ובין בערעור שלפנַי. טענות המערער כי לא הבין את חשיבותה של זכות הערעור ואת סד הזמנים העומד לרשותו להגשת ערעור, אינן עולות בקנה אחד עם העובדה שהתייעץ עם עורך דינו. כך גם לא ביסס את טענתו כי לא ידע על זכותו להגיש ערעור בכוחות עצמו או באמצעות הסנגוריה הציבורית. מעבר לכך, אין בטענות אלו כשלעצמן הצדקה מספקת להגשת הערעור באיחור כה ניכר ובחלוף זמן משמעותי של עשרה חודשים ממועד מתן גזר הדין. היעתרות לבקשה מעין זו פוגעת בעיקרון סופיות הדיון ובעיקרון הוודאות כאמור. על כך מתווספת קביעתה של הרשמת שבמקרה זה סיכויי ההליך אינם מטים את הכף לעבר היענות לבקשה, קביעה שבדין יסודה. בשולי הדברים אציין כי לא מצאתי ממש בטענה כי לא ניתן כל משקל לנתוניו האישיים של המערער, שעה שנתונים אלה – ובכללם גילו ומצבו הרפואי – הונחו לפני הרשמת והיא התייחסה אליהם בהחלטתה. לאור האמור, ובוודאי בהתייחס להשפעה האפשרית של היעתרות לבקשה על נפגעת העבירה, לא מצאתי כי מקרה זה בא בגדרם של אותם מקרים חריגים המגלים עילה להתערבות בשיקול דעת הרשמת. הערעור נדחה. ניתן היום, ו' אדר תשפ"ה (06 מרץ 2025). דוד מינץ שופט