יצחק כהן נ. עו"ד סאלם סוהיל בתפקידו כמנהל מיוחד

7 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4288/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ המערער: יצחק כהן נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד סאלם סוהיל בתפקידו כמנהל מיוחד 2. הכונס הרשמי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ג' שני) מיום 21.5.2021 בפש"ר 55265-06-18 בשם המערער: עו"ד איריס אלקוני פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ג' שני) מיום 21.5.2021 בפש"ר 55265-06-18, בגדרו בוטל הליך פשיטת הרגל שנפתח בעניינו של המערער.   הרקע לערעור בשנת 2015 הוגש נגד המערער כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שבו יוחס לו ביצוע עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, השפעה בדרכי תרמית על תנודות השער של ניירות ערך וכן עבירות שונות מתחום המרמה. זאת, ביחס לתקופה שבה שימש מנהל השקעות בקרן הפנסיה "מבטחים" (להלן: מבטחים) המנוהלת על ידי החברה הממשלתית "עמיתים – קרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר" (להלן: עמיתים). המערער הורשע במיוחס לו על פי הודאתו, וביום 17.12.2015 נגזרו עליו עונשים שונים ובתוכם מאסר בפועל לתקופה של 36 חודשים, קנס כספי בסכום של 50,000 ש"ח ופיצוי בסכום של 1.5 מיליון ש"ח לטובת עמיתים בגין חלק מן הנזקים שנגרמו לה עקב מעשיו. בגזר הדין צוין כי המערער צפוי לעמוד בפני סנקציות נוספות מטעם רשות המסים וכי זו "לא ויתרה על זכותה לחייב את הנאשם [המערער] לשלם מס מלא בפן האזרחי, על כל הרווחים שהפיק כתוצאה מפעילותו כמפורט בכתב האישום [...] בהינתן העובדה שמדובר ברווחים שהופקו על ידי הנאשם כתוצאה מעיסוק נוסף שלא דיווח עליו לרשות המס". ואכן, בעקבות הרשעתו בדין נדרש המערער לשלם לרשויות המס סכום של כ-2 מיליון ש"ח בגין הרווחים שהניבה פעילותו. על רקע זה הגיש המערער בשנת 2018 בקשה למתן צו כינוס לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. בבקשה צוין כי הוא חב סכום של כ-2.7 מיליון ש"ח לשלושה נושים – רשויות המס, עמיתים והמרכז לגביית קנסות. הבקשה התקבלה ביום 1.8.2018 ועם מתן צו הכינוס הורה בית המשפט על מינויו של משיב 1 למנהל מיוחד לנכסי המערער (להלן: המנהל המיוחד). ביום 12.11.2019 הגיש המנהל המיוחד בקשה לביטול ההליך בטענה כי חובות המערער, רובם ככולם, נובעים ממעשי המרמה שהובילו להרשעתו. על כן, גם אם יינתן לו במרוצת הזמן צו הפטר, הרי שהחובות האמורים לא יכללו בו נוכח הוראת סעיף 69(א)(2) לפקודת פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה) הקובעת כי חוב שנוצר במרמה שהחייב היה שותף לה יוחרג מצו ההפטר. הכונס הרשמי, הוא משיב 2 בהליך דנן, תמך בבקשת המנהל המיוחד. המערער, מן העבר השני, התנגד לבקשה בציינו כי חובות מסוימים שבגינם הוגשו נגדו תביעות חוב הם בני הפטר בהיותם בעלי זיקה קלושה בלבד, לכל היותר, למעשי המרמה שבגינם הורשע. בכלל זה ציין את חובו לאביו בגין הלוואה שנטל ממנו; חובו לרשויות המס ולמוסד לביטוח לאומי שאינו אלא "חוב אזרחי" הנוגע למיסוי רווחיו; וחוב פוטנציאלי למבטחים בשל תביעה שהגישה נגדו לבית הדין לעבודה בגין הנזקים שנגרמו לה ממעשיו (להלן: תביעת מבטחים). בנוסף, המערער עתר להשהות את מתן ההחלטה בבקשת המנהל המיוחד עד להכרעה בתביעת מבטחים וכן בתביעה נזיקית שהגיש לאחרונה בגין פגיעתו בתאונת דרכים אשר לטענתו צפויה להניב לו סכום לא מבוטל שיועבר בבוא היום לקופת הכינוס (להלן: התביעה הנזיקית). החלטת בית המשפט המחוזי ביום 14.12.2020, לאחר שהתקיים דיון בבקשה, קבע בית המשפט כי יש מקום לקבלת טענותיו של המנהל המיוחד. הטעם לכך הוא, כי עיקר חובותיו של המערער נוצרו במהלך ועקב פעילות מרמה כך שהתועלת מהמשך ניהול ההליך אינה נראית לעין. נקבע כי מדובר במקרה מובהק שבו הסתבכותו של המערער נובעת כל כולה מאירוע מרמה שבגינו הורשע בפלילים ונשא בעונש מאסר ובסנקציות כספיות שהצמיחו את החובות נשוּא ההליך. בית המשפט הטעים כי תביעות החוב של רשויות המס ושל המוסד לביטוח לאומי קשורות בקשר ישיר למעשי המרמה שבגינם הורשע המערער, וכי ניסיונו לחלץ קצת מן החובות מתחום המרמה על ידי סיווגם כ"חובות אזרחיים" נדון לכישלון. זאת, הן מן הטעם שעיקר החובות נוצרו תוך כדי פעילות מרמה פלילית והן משום שגם "חוב אזרחי" שנוצר במרמה אינו בר הפטר. בנסיבות אלה ומשלא יהיה ניתן להחיל צו הפטר על מרבית החובות, הרי שאין תוחלת בהמשך ניהולו של ההליך. בית המשפט הוסיף ודחה את בקשת המערער להשהיית ההכרעה בבקשה לביטול ההליך עד להכרעה בתביעת מבטחים, בקבעו כי ככל שהתביעה תתקבל הרי שיהיה בכך כדי להקים חוב חדש שיתווסף למצבת הנשייה, מה גם שהתביעה מצויה בתחילת דרכה ואין מקום לאפשר למערער ליהנות במשך שנים מהגנות הפקודה. חרף כל האמור, בית המשפט נמנע מלהורות על ביטול ההליך באופן מיידי ואִפשר למערער להציג בתוך 60 ימים הסכמה של כל הנושים להשהיית ההכרעה בבקשה עד להתבהרות המצב בתביעת מבטחים ובתביעה הנזיקית, בכפוף להסכמת המערער למניעת דיספוזיציה בכספי הפיצויים שייפסקו לטובתו, ככל שייפסקו. ביום 4.3.2021 הודיע המערער לבית המשפט כי הנושים הסכימו להותיר את ההליך על כנו עד להכרעה בתביעת מבטחים ובתביעה הנזיקית וכי הוא נותן את אישורו למניעת דיספוזיציה בכספי הפיצויים שעתידים להיפסק לזכותו בתביעה הנזיקית. אלא שבפסק דינו מיום 21.5.2021 הורה בית המשפט על ביטול הליך הכינוס בקבעו כי האמור בהודעת המערער אינו תואם את המציאות. זאת, שכן המרכז לגביית קנסות הביע את הסתייגותו מן האפשרות להותיר את ההליך על כנו. בית המשפט הדגיש כי המרכז לגביית קנסות אינו גובה כספים עבור עצמו כי אם עבור נפגעת העבירה – מבטחים – וממילא היא זו שמשלמת את מחיר הותרתו של ההליך תלוי ועומד במשך שנים. זאת ועוד, נפגעת העבירה עצמה התנגדה נחרצות לאפשרות שההליך לא יבוטל. בהינתן מכלול הנסיבות, הורה בית המשפט על ביטולו של ההליך תוך שציין כי שמורה למערער האפשרות להגיע להבנות קונקרטיות עם הנושים ולנקוט בעתיד הליך חדלות פירעון נוסף ככל שיבשילו התנאים לכך. טענות המערער מכאן הערעור שלפנינו בו שב המערער על טענתו כי חובותיו לרשויות המס ולמוסד לביטוח לאומי הם "חובות אזרחיים" בני הפטר, וכך גם חובו לאביו. לשיטתו, מעשי המרמה שבהם הורשע מצויים ברף התחתון של המדרג הפלילי, בפרט נוכח העובדה שהרשעתו מבוססת על הודאתו בביצוע המעשים שיוחסו לו. המערער מלין על כך שלא ניתן משקל לעובדה שמרבית הנושים הסכימו להשהות את ההכרעה בבקשה לביטול ההליך, לנסיבותיו האישיות, לעמידתו בדרישות ההליך, לכך שמבטחים אינה נושה במסגרת ההליך ולכך ששילם חלק מן החובות לנושיו עד לקריסתו הכלכלית שנעוצה בתאונת דרכים שבה נפגע קשות. נתון נוסף שעליו תולה המערער את יהבו, הוא כי בדעתו להגיש בקשת ארכה להגשת ערעור לבית משפט זה על רכיב הפיצוי שנכלל בגזר הדין, וככל שהערעור יתקבל, צפוי החוב למבטחים לִפְחות באופן משמעותי. המערער גם סבור כי בהתאם לסעיף 175 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשס"ח-2018 (להלן: החוק), בית המשפט מוסמך להורות כי ההפטר יחול גם על חובות שמקורם בפיצויים לנפגע עבירה לפי סעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), וכי היה עליו להפעיל סמכות זו בנדון דידן. לצד הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בו. דיון והכרעה דין הערעור להידחות על הסף לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. נקודת המוצא היא כי שיקול הדעת המוקנה לבית משפט של חדלות פירעון הוא רחב, נוכח מומחיותו הייחודית ולאור התרשמותו הישירה מבעלי הדין ומנסיבות העניין, וערכאת הערעור לא תתערב בו בנקל (רע"א 1688/19 לוי נ' הכונס הרשמי, פסקה 11 (6.3.2019); ע"א 2874/21 אבו שקארה נ' עו"ד רים עזאיזה, פסקה 4 (22.6.2021)). זאת ועוד, כידוע, צו הפטר שניתן לחייב פוטר אותו מן החובות "בני התביעה" שעמדו נגדו, ומטרתו לאפשר לו לפתוח "דף חדש" באמצעות "התנקות" מחובותיו (ע"א 9782/05 טנג'י נ' קריספין, פסקה 7 (18.1.2010); שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 197 (מהדורה שלישית, 2010)). ברם, חובות בני תביעה מסוימים לא יוכללו לפי סעיף 69(א) לפקודה בצו ההפטר. סעיף זה קובע כדלקמן:    "צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה: (1) חוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה או חוב המגיע למדינה בשל קנס; (2) חוב או חבות שנוצרו במרמה שפושט הרגל היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במרמה כאמור; (3) חבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה." המשותף לכל אותם חובות שצו הפטר איננו חל לגביהם הוא אופן יצירתם. היינו חובות שמבחינה מוסרית וחברתית לא מוצדק שההפטר יחול עליהם (ע"א 5735/09 עיריית טבריה נ' סינואני, פסקה 6 (17.4.2012)). שיקולים אלו שבגינם ראוי שלא להכלילם בצו ההפטר קשורים בכלל שלפיו "לֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר" (חלה, ב, ז; ע"א 3083/13 פלונית נ' שיכמן, פסקה 21 (11.1.2015); להרחבה ראו גם: דברי ההסבר לסעיף 175 להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016, ה"ח 1027, 692 (להלן: דברי ההסבר לחוק)). אין זה ראוי אפוא שחייב יזכה לפטור מחיוב שצמח לו כתוצאה מפעילות מרמה שבה היה מעורב, או מחיוב שממנו הוא ניסה להתחמק באמצעות מרמה. בפסיקה אף הובעה דעה – שהגיונה בצידה – כי גם כאשר החוב עצמו לא נוצר במרמה, אך החייב ניסה להתחמק מקיומו באמצעות מרמה תוך שימוש בהליכי פשיטת הרגל, הרי שהדבר מצדיק את החרגתו מתחולת ההפטר (ע"א 2434/19 קיירה נ' שלומי, פסקאות 21-20 (27.5.2020)). על כך נכתב ברע"א 1685/14 סדן נ' פנינסולה נכסים בע"מ (20.1.2015) כי: "המחוקק ביקש שלא לאפשר לחוטא – חייב שחובו נוצר במרמה, לצאת נשכר [...] מדיניות שיפוטית ראויה מחייבת פריסת הגנה רחבה על המעמד המיוחד שייחד המחוקק לחובות אלה בכלל, ולחוב שלפי הטענה נוצר במרמה בפרט; לכך טעם ערכי משמעותי וראוי." (שם, פסקה ט"ז).   הכללים האמורים נקבעו זמן רב טרם כניסתו של החוק לתוקף, אך הם רלוונטיים ביתר שאת גם כיום. ההסדר החדש, המקביל לסעיף 69(א)(2) לפקודה, קבוע בסעיף 175 לחוק שזו לשונו: "(א)  ההפטר לא יחול על חובות עבר אלה: (1)   תשלום עונשי; (2)   חוב שנוצר בדרך מרמה או הנובע מעבירת גניבה או מעבירת מין או אלימות חמורה כהגדרתה בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001; [...] (ג)   נוסף על האמור בסעיף קטן (א)(2), בית המשפט רשאי להורות כי ההפטר לא יחול על חוב עבר שמקורו בחובת פיצויים לפי סעיף 77 לחוק העונשין, אם מצא כי הדבר מוצדק נוכח מהות העבירה שבשלה הוטלו הפיצויים, חומרתה או נסיבותיה". על פניו ומבלי לדקדק פורתא במילות החוק, ההסדר החדש מבוסס בעיקרו על הוראות סעיף 69(א)(2) לפקודה, אם כי החוק הוסיף על הוראות הפקודה שני עניינים: האחד, עבירות חמורות נוספות שלא מוצדק לפטור את החייב מחובות שנוצרו בשל ביצוען, נוכח העדפת האינטרס הציבורי (סעיף 175(א)(2) לחוק); האחֵר, הקניית סמכות לבית המשפט לקבוע אם חוב שמקורו בחובת פיצויים לפי סעיף 77 לחוק העונשין ייכלל בהפטר אם לאו. לא למותר לציין כי שיקול הדעת הנתון לבית המשפט להחרגת חוב מסוג זה מן ההפטר מתמקד בבחינת העבירה עצמה, במהותה, בחומרתה ובנסיבות שאפפו את ביצועה (ראו: דברי ההסבר לחוק, שם). אולם לא מן הנמנע כי שיקולים נוספים עשויים להילקח בחשבון ובהם מצבו של הנפגע לעומת מצבו של היחיד, היקף הפגיעה ביתר הנושים ואורכו של פרק הזמן שחלף מביצוע העבירה (עודד מאור ואסף דגני הפטר – חדלות פירעון, הסדרי חוב ושיקום כלכלי של יחידים 355, 357 (2019) (להלן: מאור ודגני)). ודוק: גם על פי ההסדר החדש, אם חוב הפיצויים לנפגע העבירה נוצר בדרך של מרמה או נובע מעבירות גניבה, מין או אלימות חמורה – הרי שההפטר לא יחול עליו וזאת באופן גורף וללא סייגים (ראו: סעיף 175(א)(2) לחוק; דברי ההסבר לחוק, שם; מאור ודגני, 355 ו-357). מהכלל אל הפרט בענייננו, המערער הורשע בשורה של עבירות כלכליות שיסודם במיזם מרמה מתמשך שנפרשֹ על פני שנים ארוכות והניב למערער רווחים בהיקף של מיליוני ש"ח. עונש המאסר בפועל שנגזר על המערער בגין עבירות אלה כמו גם העונשים הכלכליים הכבדים שנלוו לו, מעידים כאלף עדים על חומרתן הרבה של העבירות. ואכן, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, חובותיו של המערער נגזרים – במישרין ובעקיפין – מן הסנקציות הכלכליות שהושתו עליו בגזר הדין. הדברים נכונים באשר לחוב לעמיתים המבוסס על הפיצוי שהושת על המערער בגזר הדין ואשר המרכז לגביית קנסות פעל לגבייתו ממנו; באשר לחובות לרשות המסים ולמוסד לביטוח לאומי בגין העלמת רווחים שיסודם במיזם המרמה האמור (השוו: מאור ודגני, 356; פש"ר (מחוזי ת"א) 14766-12-13 ויז'נסקי נ' כונס הנכסים הרשמי (14.5.2017), ויצוין כי ערעור שהוגש נגד פסק הדין לבית משפט זה נדחה ביום 16.9.2019 בגדר ע"א 5224/17); וכן לגבי החוב לאביו של המערער, אשר הורתו בהלוואה שנטל ממנו לשם תשלום חלק מחובו לרשויות המס (כמתואר בסעיף 27 לבקשה לעיכוב ביצוע. מה גם, תביעת החוב של האב נדחתה זה מכבר על ידי המנהל המיוחד). במצב דברים זה, בית המשפט המחוזי עשה חסד עם המערער בכך שאִפשר לו כלל להיכנס בשערי ההליך מלכתחילה ובהמשך הלך לקראתו כברת דרך נוספת בכך שלא הורה על ביטול ההליך כבר במסגרת ההחלטה מיום 14.12.2020. לטעמי לא היה מקום כלל לאפשר לחייב מסוג זה לנקוט בהליך פשיטת רגל או חדלות פירעון, שכן לא לכך נועד הליך המבוסס על "חסד של המחוקק" (וראו לאחרונה: ע"א 4174/21 חוסין נ' עו"ד גבריאלי עופר, פסקה 6 (22.6.2021) והאסמכתאות שם). ברי אפוא, כי אין בנמצא טעם טוב להתערבות בפסק הדין שניתן רק לאחר שלא נתקבלה הסכמה גורפת מטעם הנושים להצעת המערער להשהיית ההכרעה בבקשה, ולוּ בקירוב. ולבסוף, טענת המערער כי היה על בית המשפט המחוזי להפעיל את הסמכות הקבועה בסעיף 175 לחוק נדונה אף היא לכישלון, וזאת משני טעמים: האחד, כי נוכח מועד פתיחתו של הליך הכינוס בעניינו של המערער ובהינתן מועד כניסתו לתוקף של החוק, הרי שעל ההליך חלות הוראות הפקודה ולא הוראות החוק; השני, כפי שצוין לעיל ובהתאם לסעיף 175(א)(2) לחוק, ההפטר לא יוכל לחול גם לפי החוק על חובות שנוצרו בדרך של מרמה, כבענייננו. הערעור נדחה אפוא בלא צורך בקבלת תשובה. ממילא מתייתר הצורך להכריע בבקשת המערער לעיכוב ביצוע פסק הדין. הרבה לפנים משורת הדין, משלא התבקשה תשובה לערעור, נוכח המתכונת הדיונית שבה ניתנה ההכרעה ובהתחשב במהותו של ההליך – לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ז בתמוז התשפ"א (‏27.6.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21042880_N01.docx יש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1