רחאב מחמד צובח עבד אל נבי נ. משרד הפנים

פסק-דין בתיק עע"ם 4283/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מינהליים עע"ם 4283/05 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין המערערים: 1. רחאב מחמד צובח עבד אל נבי 2. מג'די מחמד יעקוב עבד אל נבי 3. ערובה מחמד יעקוב עבד אל נבי 4. מהדי מחמד יעקוב עבד אל נבי 5. נור מחמד יעקוב עבד אל נבי 6. צפאא מחמד יעקוב עבד אל נבי 7. יעקוב מחמד יעקוב עבד אל נבי נ ג ד המשיב: משרד הפנים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים, מיום 07/04/2005 בתיק עת"מ 1040/03 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא צ' סגל בשם המערערים: עו"ד לאה צמל בשם המשיב: עו"ד אילאיל אמיר פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. מערערת 1 וששת ילדיה, מערערים 2‑7, מתגוררים בירושלים. מערערת 1 ומערערים 2, 3, 5, 6 ו-7 מחזיקים בהיתרים לשהיית קבע בישראל. המשיב, משרד הפנים, מיאן לתת בידי מערער 4 היתר דומה. המערערים עתרו כנגד החלטה זו לבית המשפט לענינים מינהליים בירושלים, ועתירתם נדחתה. מכאן הערעור שבפנינו. 2. מערערת 1 נישאה בשנת 1974 לתושב יריחו, והעתיקה את מקום מגוריה מירושלים ליריחו. לבני הזוג נולדו שישה ילדים, הם מערערים 2‑7. מערערים 2 ו-3 נרשמו בלידתם כתושבי ירושלים, ומערערים 4‑7 נרשמו כתושבי הגדה. מערער 4 נולד בשנת 1981. כאשר נפטר אבי המשפחה, עברו המערערים להתגורר בירושלים. ביום 13.1.00 ביקשה מערערת 1 מן המשיב לרשום את מערערים 4‑7 כתושבי ירושלים. הבקשה נענתה לגבי מערערים 5‑7, אך לא לגבי מערער 4, וזאת "ע"פ נוהל רישום ילדים". ביום 7.1.01 הגישה מערערת 1 בקשת איחוד משפחות לגבי מערער 4, אך הבקשה סורבה, מן הנימוק שמערער 4 הוא בגיר, ולפיכך אינו עומד בקריטריונים הרלבנטיים. כנגד החלטה זו עתרו המערערים לבית המשפט לענינים מינהליים. 3. העתירה נדחתה. בית המשפט לענינים מינהליים (כב' סגן הנשיא צ' סגל) ציין, כי בהמלצתו בחן המשיב את האפשרות להעניק למערער 4 מעמד של תושב ארעי, בגדרי ועדה בינמשרדית, ובהמשך הועבר הנושא לעיונו של שר הפנים; אך כי מהלכים אלה לא נשאו פרי. לגופה של העתירה קבע בית המשפט, כי לא נמצא פגם המצדיק התערבות בהתנהלותו של המשיב. נאמר, כי מדיניותו של המשיב היא לאשר בקשות לאיחוד משפחות המתייחסות לקטינים ולא לבגירים, וכי מדיניות זו נבחנה בפסיקה לא אחת, ונמצאה ראויה; שכן, לא הרי קטין, הנזקק לתמיכת הוריו, כהרי בגיר, העומד ברשות עצמו. לבסוף צוין, כי המערערים אמנם טענו, כי הוגשה בקשה לרישום מערער 4 כתושב ירושלים עוד בשנת 1996, בעת היותו קטין, אך טענה זו לא נתמכה בראיות פוזיטיביות, ולכן לא ניתן היה להיבנות עליה. 4. בערעור שהגישו המערערים לבית משפט זה הודגש, כי מדובר בנסיבות יוצאות דופן, בהן מערער 4, הוא בלבד, מבין כל בני משפחתו, לא נרשם כתושב ירושלים. נאמר, כי בני המשפחה שבו לירושלים בשנת 1996 או בסוף שנת 1995, וכי מרכז חייו של מערער 4, מאז ועד היום, הוא בירושלים. אי לכך, נטען, יש מקום להעניק למערער 4 מעמד של תושב, ולו מטעמים הומניטריים. לערעור צורף מסמך המעיד, כנטען, כי מערערת 1 פנתה ללשכת מינהל האוכלוסין עוד בשלהי 1995. 5. בתשובתו לערעור, סמך המשיב ידיו על פסק דינו של בית המשפט לענינים מינהליים. הוא טען, כי העתירה לבית המשפט קמא הוגשה בשיהוי ניכר, אולם, מכל מקום, עניינו של מערער 4 נבדק, במסגרת ההליכים בבית המשפט קמא, הן על ידי ועדה בינמשרדית והן על ידי שר הפנים. הודגש, כי לשר הפנים נתון מתחם רחב של שיקול דעת, ואין פגם בהחלטה שקיבל בעניינו של מערער 4, החלטה הנטועה בהבחנה המקובלת בין קטינים לבגירים; הוטעם, כי בפסיקה עקבית נמצא, כי רצונו של בגיר להתגורר בקרבת הורהו ובני משפחתו האחרים אינו עולה, בהכרח, כדי "טעם הומניטרי" המצדיק הענקת תושבות בישראל. לבסוף נטען, כי אין מקום להתייחס למסמך שצורף לראשונה לערעור, בענין מועד פנייתה של מערערת 1 לרשות המוסמכת לצורך רישום מערער 4, וכי ממילא לא ניתן ללמוד ממנו כי הוגשה בקשה בעניינו של מערער 4 עוד בימי קטינותו. 6. בעקבות הדיון הראשון בערעור, ביום 5.7.07, הופנה הענין, בהסכמת ב"כ המשיב, לועדה הבינמשרדית במשרד הפנים, כדי שתשוב ותשקול את עניינו של מערער 4. ציינו בהחלטתנו, כי מערער 4 "היה קטין בעת שהגיע לישראל עם אמו, ובאותו שלב קיים את התנאי המהותי הנדרש לרכישת מעמד"; וכי הוא "נותר הבן היחיד שמעמדו לא הוכר עד כה" בין בני המשפחה. 7. ביום 10.1.08 הודיע המשיב, כי עניינו של מערער 4 הובא פעם נוספת בפני הועדה הבינמשרדית, זאת ביום 27.12.07. נמסר, כי הועדה בחנה את המסמכים הנוגעים לעניינו של מערער 4, ומצאה כי הם אינם מוכיחים שמרכז חייו הועבר לישראל בקטינותו. על כן נטתה הועדה להמליץ למשיב לסרב לבקשתו של מערער 4 למעמד; עם זאת הוחלט, כי תינתן למערערים הזדמנות להציג ראיות נוספות בנושא זה, וכי הענין יובא בפני מנהל מינהל האוכלוסין. בהודעה נוספת, מיום 2.4.08, מסר המשיב, כי מנהל מינהל האוכלוסין מצא "סתירות מהותיות" במסמכים שהוצגו לו על ידי המערערים, ומשכך הוא שב ודוחה את בקשתו של מערער 4 למעמד בישראל. 8. דיון שני בבית משפט זה נערך ביום 12.10.08. בעקבותיו הוחלט, כי המערערים יהיו רשאים לפנות לועדה מיוחדת, המוסמכת מכח סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 להעניק היתרי שהייה בישראל מטעמים הומניטריים מיוחדים. 9. ביום 1.2.10 הודיע המשיב, כי הועדה המיוחדת דנה בעניינו של מערער 4, והחליטה ביום 8.11.09, מטעמים הומניטריים, להעניק לו היתר שהייה בישראל. כעולה מהחלטת הועדה, ההיתר יתחדש מדי שנה, ויהיה בתוקף כל עוד מערער 4 לא הקים תא משפחתי משלו. 10. בתגובת המערערים להודעה זו נטען, כי בעמדת המשיב אין משום פתרון ממשי לעניינו של מערער 4, אשר בודאי ירצה להקים משפחה, וגם אם יינשא לתושבת או אזרחית ישראל, כך נאמר, הוא יהיה זכאי להיתר שהייה בישראל מכח הליך איחוד משפחות רק בהגיעו לגיל 35. 11. מצב הדברים נכון לעת זו הוא, כי בסופו של הליך בחינת עניינו של מערער 4 במישור ההומניטרי, ניתן מענה, ולו זמני, לרצונו הטבעי של מערער 4, ולרצון בני משפחתו שכולם תושבי ישראל, לשהות בישראל ביחד, ולממש את קשרי המשפחה ביניהם. אין להתעלם מכך כי בעתיד עלול לחזור ולעלות קושי בעניינו של מערער 4, כאשר יבקש להינשא, שכן היתר השהייה בישראל שניתן בידיו, לעת הזו, יפקע עם נישואיו. אם כך יקרה, נראה כי יהיה מקום לבחינה מחודשת של עניינו של מערער 4 בידי הרשויות המוסמכות, על יסוד מכלול הנתונים שיקיף את נסיבות העבר, ההווה והעתיד. יש להניח, כי הגורם המוסמך ישקול את מגוון השיקולים הצריכים לשאלה האם ראוי להמשיך ולהתיר למערער 4 לשהות בישראל, בין היתר בשים לב לנסיבות האינדיבידואליות למערער זה, ובהתחשב במציאות הנורמטיבית, כפי שזו תעמוד אותה עת. בשלב זה של הדברים, ובגדרי הערעור הנוכחי, אין מקום להעריך או להידרש להתפתחויות עתידיות אפשריות בתחום איחוד המשפחות בישראל, ומאחר שעניינו הספציפי של מערער 4 מצא מענה, ולו לעת זו, אין אנו רואים מקום להתערב בעמדת הגורם המוסמך, כפי שננקטה לגבי שלב זה בחייו של מערער זה. עם זאת, אם יתקיים התנאי המפקיע את ההיתר המתחדש, יהיה מערער 4 רשאי להגיש בקשה מחודשת לרשות המוסמכת, וזו תבחן אותה בהתאם לדין ולכללי המדיניות המנחים, כפי שיעמדו בתוקפם אותה עת, הכל כפי שכלל הנסיבות תחייבנה. 12. הערעור מתקבל, אפוא, במובן זה שבהסכמת המשיב, ינתן למערער 4 היתר שהייה מתחדש בישראל, וזאת בכפוף לתנאים האמורים בפסקה 9 לעיל. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ט באדר התש"ע (‏15.3.10). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05042830_R13.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il