פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בשג"ץ 4280/16
בבית המשפט העליון
בשג"ץ 4280/16
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערערים:
1. צדקי מוחמד אבו קמל
2. חאלד מחמוד עבדאללה
3. מוחמד עאיש
4. גאלב עבד אברהים זיאדה
5. מחמד יוסף אחמד חלאווי
6. עיסא אחמד סאלם עאיש
7. חדר עלי סאלם עאיש
8. עיסא אחמד עלי גובראן
9. אברהים סיויס עבד עוידה אלעביאת
10. יוסף חלף מוחמד ריאן
11. גמיל מחמוד סאלח סנד
12. זינב יוסף אבו סנינה
נ ג ד
המשיבים:
1. הממונה על הרכוש הממשלתי הנטוש באזור יהודה ושומרון
2. מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון
3. ועד ערר לפי הצו בדבר ועדת עררים
ערעור על החלטתה של כבוד רשמת בית המשפט העליון ל' בנמלך מיום 25.5.2016 בבשג"ץ 610/16
בשם המערערים:
עו"ד סני חורי
פסק-דין
1. לפניי ערעור על החלטת הרשמת ל' בנמלך בבשג"ץ 610/16, במסגרתה דחתה הרשמת את בקשת המערערים להארכת מועד הגשת עתירה לדיון נוסף. בהחלטתה, הרשמת קבעה כי המערערים לא הרימו את הנטל להוכחת קיומו של "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף בפסק דין. בנימוקיה, הסבירה כי המערערים לא הגישו את העתירה במועד לא כיוון שלא ידעו על פסק הדין, אלא מחמת טעות ביחס להוראות הדין החלות בעניין – על אף שהם מיוצגים והדין ברור ומבוסס. כן הוסיפה הרשמת כי סיכויי ההליך שהגשתו מתבקשת אינם תומכים, על פניהם, בהיעתרות לבקשה.
2. בערעורם, המערערים מעלים טענות רבות שאינן ברורות ברובן, ואשר אינן מגלות עילה על פניהן. בין היתר, המערערים טוענים, על סמך פירושם את דברי הרשמת ואת לשון החוק, כי יש למנות את מספר הימים להגשת העתירה לדיון נוסף לא מן מועד מתן פסק הדין אלא ממועד המצאתו, ולמצער ממועד הידיעה עליו בפועל. בהמשך לכך, לשיטתם, לא היתה להם כל דרך לדעת לגבי כל חלקי פסק הדין – מאחר והוקרא להם רק החלק האופרטיבי בו.
3. לאחר שקראתי בעיון את הערעור ואת החלטת הרשמת, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. כידוע, שיקול דעתו של הרשם רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בש"א 2243/16 ורטנסקי נ' שטראוס (2.5.2016); בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013); בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012)). החלטת הרשמת מנומקת ומפורטת, ומוסבר בה מדוע אין לקבל את בקשת המערערים למתן ארכה, כמו גם כיצד יש למנות את מספר הימים להגשת עתירה לדיון נוסף:
"הוראת תקנה 4 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, תשמ"ד-1984 קובעת כי "העתירה תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין". בפסיקה הובהר לא אחת כי בהתאם להוראת תקנה זו את הימים להגשת העתירה יש למנות ממועד מתן פסק הדין, ולא ממועד המצאתו" (שם, פסקה 2).
כאמור, לא מצאתי בהחלטת הרשמת פגם המצדיק התערבות, והמערערים לא הצביעו על נימוקים אשר יצדיקו התערבות שכזו. זאת, בייחוד עת לא הבהירו בערעורם מדוע נמנעו מלהגיש בקשה להארכת מועד להגשת העתירה. משכך, דין הערעור להידחות.
4. סוף דבר, הערעור נדחה.
ניתן היום, כ' בסיון התשע"ו (26.6.2016).
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16042800_H02.doc שצ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il