יוסף סגב נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 4279/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4279/10 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרים: 1. יוסף סגב 2. צ'מפיקה סמרטוגנה נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. הלשכה האזרחית למינהל האוכלוסין באילת עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותרים: עו"ד מוחמד שיח' אחמד בשם המשיבים: עו"ד יצחק ברט פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה שבפנינו בבקשת העותרים, כי נורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטתם לגרש את העותרת 2 מישראל, וכן כי ינמקו מדוע היא אינה עומדת בקריטריונים הנדרשים להישאר בישראל בהתאם לחוק. העותרת 2 הינה אזרחית סרילנקה, ועל פי הנטען בעתירה היא והעותר 1 מנהלים חיים משותפים בישראל, ובעקבות כך הוגשה בקשה למשיבים לפתיחת תיק "חיים משותפים", אולם בקשתם נדחתה והורו לה לעזוב את הארץ עד ליום 10.6.2010. לטענת העותרים החלטה זו התקבלה ללא כל ביסוס, תוך התעלמות מיחסיהם, ומבלי שניתנה להם זכות טיעון. מנגד טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות לאור קיומו של סעד חלופי, בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מינהליים. דין העתירה להידחות על הסף לאור קיומו של סעד חלופי. עיקר עניינה של העותרת הוא בהסדרת מעמדה בישראל, ובהשגה על החלטת המשיבים לפיה נדחתה בקשתה לפתיחת תיק "חיים משותפים", וכי לפיכך, עליה לעזוב את הארץ. בהתאם לסעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000, לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות עניינית לדון בעתירות המופנות כנגד החלטות של רשות בעניינים המנויים בתוספת הראשונה לחוק. בגדר עניינים אלו, מונה פריט 12 לתוספת הראשונה עתירות בענין מנהל אוכלוסין ועובדים זרים, בין היתר לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, והוא החוק החולש על בקשת העותרים. מכאן, כי הענין המהותי העומד ביסוד העתירה מצוי בסמכותו העניינית המקבילה של בית המשפט לעניינים מנהליים (ראו בג"צ 805/10 מנדרו נ' משרד הפנים (טרם פורסם, 4.2.2010)). משקיימת ערכאה שיפוטית המוסמכת לדון בבקשתם העותרים, לא ייעתר בית משפט זה לבקשתם (ראו בג"צ 4487/08 עמותת רופאים לזכויות אדם נ' מפקד כוחות צה"ל בעזה אלוף פיקוד דרום (לא פורסם, 4.9.2008); בג"צ 3397/08 איסמעיל נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית (לא פורסם, 30.4.2009)). אמנם, סמכותם של בתי המשפט המנהליים לדון בעתירות מנהליות איננה גורעת מסמכותו של בית משפט זה. עם זאת, נקבע לא פעם כי רק במקרים חריגים ונדירים ביותר ידון בית משפט זה בעתירות שהסעד המבוקש בהן מצוי בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים. עמד על כך בית משפט זה: "אכן, הסמכות אשר הוענקה בחוק לבתי המשפט לענינים מינהליים לא גרעה מסמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק ... על כן, מבחינה עקרונית, מוסמך בית משפט זה לדון בעתירה דנא, אף שהענין נתון גם לסמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים. עם זאת, כאשר עסקינן בעניינים הנתונים לסמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים, דרך המלך הינה פנייה לאותו בית משפט ... אמנם, אין באמור לעיל כדי לשלול מבעל דין את האפשרות לעתור ישירות לבית המשפט הגבוה לצדק. ברם, רק במקרים חריגים ונדירים ביותר ייזקק בית משפט זה לעתירות בנושאים המצויים בסמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים. הטעם לכך הוא, בין היתר, כי פסק דינו של בית המשפט לענינים מינהליים בעתירה מינהלית נתון ממילא לערעור בפני בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים" (בג"ץ 2371/04 וולף נ' רשות שדות התעופה בישראל (לא פורסם, 14.3.2004)). המקרה שבפנינו איננו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותנו בשלב זה. לעותרים פתוחה הדרך לעתור לבית המשפט לעניינים מנהליים בכדי להשיג על החלטות המשיבים בעניינם. אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף. ניתן היום, ז' באב התש"ע (18.7.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10042790_H04.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il