נחמן רוזנברג נ. שרת התרבות והספורט

פסק-דין בתיק בג"ץ 4274/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4274/17 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ג' קרא כבוד השופטת י' וילנר העותרים: 1. נחמן רוזנברג 2. איתן זליגר 3. אילן דימונד 4. אילן סופיר 5. עודד רביבי 6. יעקב קירשנבוים 7. גד סגל 8. אבישי ברט 9. קבוצת "נבחרת השבת" 10. הקליניקות המשפטיות, המרכז האקדמאי שערי מדע ומשפט נ ג ד המשיבים: 1. שרת התרבות והספורט 2. איגוד השחייה בישראל 3. התאחדות הקליעה בישראל 4. איגוד ההתעמלות עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד משה יפה; עו"ד פרופ' אביעד הכהן בשם המשיבה 1: עו"ד יצחק גליק בשם המשיב 2: עו"ד אופיר מילר בשם המשיבה 3: עו"ד מיכאל רוהר בשם המשיב 4: עו"ד רועי רוזן פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. במוקד העתירה שלפנינו ניצבת הטענה כי ספורטאים "שומרי שבת" מודרים מתחרויות ספורט חשובות אותן מארגנים משיבים 2-4 – איגוד השחייה בישראל, התאחדות הקליעה בישראל ואיגוד ההתעמלות בישראל (להלן: איגודי הספורט) – משום שרבות מתחרויות אלה, לרבות אליפויות ישראל באותם ענפים, נערכות בימי השבת. העותרים סבורים כי הדרת הספורטאים שומרי השבת פוגעת בצורה לא מידתית בזכותם לשוויון, כמו גם בזכות לחופש הדת. לפיכך, הם מבקשים כי נורה למשיבים לנמק מדוע לא יאפשרו לספורטאים אלה "להתמודד באופן שוויוני [...] בתחרויות שונות הממומנות מקופת הציבור", ומדוע לא ינקטו "בכל האמצעים הדרושים" כדי לאפשר השתתפות שוויונית של שומרי שבת ב"תחרויות ספורט בכלל ואליפות ישראל בפרט". כמו כן, מבקשים העותרים להורות למשיבה 1 – שרת התרבות והספורט (להלן: שרת הספורט) – לנמק מדוע לא תתנה "מתן הכרה באיגודי ספורט או את שיעור מתן התמיכות וההקצבות" בהקפדתם על עקרון השוויון. 2. ביום 1.8.2018 הודיעה שרת הספורט על כניסתו לתוקף של התיקון למבחנים לחלוקת כספי תמיכות משרד התרבות והספורט לצורך תמיכה בהתאחדויות ספורט ובאיגודי ספורט לפי חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 (י"פ התשע"ח 7897, 10187; להלן: התיקון למבחני התמיכות). תיקון זה, שעל הכוונה לבצעו מסרה השרה בכתבי טענות קודמים, מתנה את חלוקת כספי התמיכות בכך שגוף הספורט הרלוונטי – "מאפשר לספורטאים שומרי שבת המבקשים להשתתף בתחרויות ספורט המאורגנות על ידו לעשות זאת בלי לפגוע בחובותיהם הדתיות". עם זאת, מתוך הבנת המורכבות המעשית הכרוכה בקיום התחרויות במתכונת שוויונית, נקבע כי – "על אף האמור בפסקה זו, המוסד יהיה זכאי לתמיכה אם הוועדה שוכנעה [...] כי המוסד נקט מאמצים סבירים כדי לאפשר לספורטאים שומרי שבת להשתתף בתחרות, וכי לא ניתן לעשות זאת בשל פגיעה ביכולת התחרות הספורטיבית באותו ענף, או בשל אילוצים חיצוניים שאינם בשליטתו של המוסד". לטענת שרת הספורט, נוכח גיבוש מדיניות התמיכות החדשה, העתירה "בכל הנוגע לסעד המופנה כלפי המדינה, מיצתה את עצמה ואינה רלוונטית עוד", כך שדינה להימחק. מנגד, העותרים הודיעו כי הם עומדים על עתירתם – הן משום שהודעת השרה אינה מעניקה, לדעתם, כל מענה לראשיה הראשונים של העתירה, והן משום שקיימת עמימות עובדתית לגבי אפקטיביות התיקון למבחני התמיכות. הם מבקשים, אפוא, להותיר את העתירה על כנה ולדון בה "לאחר הבהרת התמונה העובדתית במלואה" – עם פרסום לוחות התחרויות, וחלוקת התמיכות לשנת 2019. הכרעה 3. כאמור, התיקון למבחני התמיכות מתנה את התמיכה הציבורית בגופי הספורט בנכונותם לפתוח את שערי התחרויות בפני ספורטאים שומרי שבת – אלא אם הדבר אינו בר ביצוע. מבלי להביע עמדה לגופו של התיקון, דומה כי העתירה הנוכחית מיצתה את עצמה עם קבלתו, כך שדינה להימחק. הדבר מובן מאליו ביחס לראשה השלישי של העתירה – במסגרתו התבקשה, כאמור, שרת הספורט להתנות "מתן הכרה באיגודי ספורט או את שיעור מתן התמיכות וההקצבות מקופת המדינה" בהתייחסות שוויונית לשומרי השבת. אכן, העותרים מעלים תהיות לגבי אפקטיביות המדיניות החדשה, ומבקשים להותיר את העתירה תלויה ועומדת עד שתתברר התמונה העובדתית ביחס לשנת 2019. ברם, כפי שציינו העותרים עצמם, דיון בסוגיה זו מחייב הצגת תשתית עובדתית ונורמטיבית עדכנית, שלא הונחה – ולא ניתן היה להניחה – בעתירה עצמה, ומכאן שאין לו מקום במסגרת ההליך הנוכחי. דברים אלה יפים גם ביחס לשני ראשיה הראשונים של העתירה. אלה אמנם מופנים, בעיקרם, כלפי איגודי הספורט האמונים על ארגון התחרויות הרלוונטיות, אך נקל להסיק כי בבסיסם ניצב המימון הציבורי המוענק לאותם גופים: הסעד הראשון הוגבל מפורשות לתחרויות "הממומנות מקופת הציבור", ונימוקי העתירה – אם בהקשר של תחולת המשפט הציבורי על איגודי הספורט (ראו, למשל, פסקה 85 לכתב העתירה), ואם בנוגע לזיהויים כ"ידה הארוכה" של המדינה (שם, פסקאות 147-148) – מעידים כי הוא הדין ביחס לסעד השני. לפיכך, שעה שהתיקון למבחני התמיכות מבטיח כי ספורטאים שומרי שבת יוכלו להשתתף בתחרויות הממומנות מקופת הציבור – למעט במקרים שבהם הדבר אינו בר ביצוע – אף ראשיה הראשונים של העתירה מיצו את עצמם, ודינם להימחק. זאת, גם אם אניח, לצורך העניין, כי בית המשפט הגבוה לצדק מוסמך לדון בסעדים שהתבקשו כנגד איגודי הספורט (ראו והשוו בג"ץ 5639/11 מנור נ' שר המדע התרבות והספורט (12.3.2012); בג"ץ 5419/06 גלבוע נ' ההתאחדות הישראלית לברידג' (29.6.2006); ואסף הראל "גוף דו-מהותי כיציר כפיו של המחוקק בראי חוק הספורט, תשמ"ח-1988" עלי משפט ט 419, 475-476 (2011)). סיכומו של דבר – לאחר הגשת העתירה קידמה שרת הספורט את התיקון למבחני התמיכות, במסגרתו נקבע, כאמור, כי כספי משרד התרבות והספורט יועברו, ככלל, רק לגופים המאפשרים לספורטאים שומרי שבת להשתתף בתחרויות המאורגנות על ידם "בלי לפגוע בחובותיהם הדתיות". תיקון זה שינה באופן מהותי את המצב ששרר בעת הגשת העתירה, נתן מענה לראשיה השונים, והפך את התשתית העובדתית והנורמטיבית שהוצגה בה ללא רלוונטית. הוא מוביל, אפוא, למסקנה כי דין העתירה, בצורתה הנוכחית, למחיקה. 4. העתירה נמחקת. בנסיבות העניין, לרבות תרומת העתירה לגיבוש המדיניות המגולמת בתיקון למבחני התמיכות, המדינה תישא בהוצאות העותרים ובשכר טרחת באי כוחם בסך 6,000 ₪. ניתן היום, ב' בחשון התשע"ט (‏11.10.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 17042740_Z14.doc מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il