אהובה שמאי נ. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים

החלטה בתיק בג"ץ 427/06 בבית המשפט העליון בג"ץ 427/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' אלון העותרת: אהובה שמאי נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים 2. המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ד' בתמוז התשס"ז (20.6.07) בשם העותרת: עו"ד עובד כהן בשם המשיבים: עו"ד עירית אלטשולר פסק דין השופט י' אלון: 1. העותרת עבדה משך כשמונה שנים, החל משנת 1989, כמטפלת בקשישים במסגרת עמותת "בבית". במסגרת עבודתה זו, היה על המערערת, בין היתר, לרחוץ את הקשישים, לנקות את דירותיהם ולדאוג לסיפוק צרכיהם השונים. במהלך 1997-1996 החלה העותרת לחוש בכאבים בגבה ופנתה לטיפולים רפואיים אשר לא העלו כל ממצאים פתולוגיים. על פי גרסת העותרת, במהלך חודש מאי 1997, בעת שהרימה קשישה שהיתה בטיפולה, חשה כאב חריף בגבה, אך מאחר שאותה קשישה היתה חסרת ישע, השלימה את הטיפול בה. ביום 23.12.99 קבעה רופאה תעסוקתית, כי העותרת אינה יכולה לעבוד בעבודות הדורשות הרמת משאות כבדים והתכופפויות ממושכות, ולכן אינה יכולה עוד לעבוד כמטפלת בקשישים. העותרת פנתה לביטוח הלאומי בתביעה להכיר בה כנפגעת תאונת עבודה. תאונת העבודה היתה, לטענתה, באותו אירוע של הרמת הקשישה בחודש מאי 1997. לחילופין, טענה העותרת כי הרמות חוזרות ונשנות של קשישים משך 8 שנים, יצרו במצטבר "תאונת עבודה" על פי דוקטרינת ה"מיקרוטראומה". בית הדין האזורי דחה את גרסתה של העותרת, לפיה האירוע מחודש מאי 1997 היה בבחינת "תאונת עבודה", וזאת בשל העדר ראיות המצביעות על עצם התרחשותו ובשל אי התאמות בגרסאות שונות שהעלתה המערערת לגבי אותו האירוע. גם טענתה של העותרת לתאונת עבודה מסוג "מיקרוטראומה" נדחתה על ידי בית הדין האזורי. על פסק דינו של בית הדין האזורי ערערה העותרת בפני בית הדין הארצי לעבודה. בית הדין הארצי דחה את הערעור, וקבע כי לא מצא מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית-הדין האזורי בכל הנוגע לדחיית גרסתה של העותרת לעניין האירוע הנטען ממאי 1997. אשר לטענה בדבר תאונת עבודה מסוג מיקרוטראומה, קבע בית הדין הארצי, כי העותרת לא הצליחה להוכיח, כי ניתן לייחס את המיחושים בגבה לפגיעות זעירות, רצופות, בלתי הפיכות שבמצטבר גרמו לנזק הנטען על ידה. בית הדין הארצי קבע כי עבודה הכרוכה בהרמת קשישה על ידי המטפלת שתיים עד ארבע פעמים ביום אינה מקיימת את התנאים האופייניים הנדרשים לתחולת דוקטרינת תאונת העבודה מסוג מיקרוטראומה. 2. בעתירה שבפנינו מבקשת העותרת כי נורה על ביטולו של פסק הדין שניתן על ידי בית הדין הארצי. לטענתה, טעה בית הדין הארצי, כאשר נמנע ממינוי מומחה רפואי שיחווה דעתו בסוגית המיקרוטראומה בטרם הכריע בעצמו בשאלה זו. העותרת מוסיפה וטוענת, כי שגה בית הדין הארצי כאשר קבע, כי אין בהרמה של קשישים פעמיים עד ארבע פעמים ביום, כדי להצביע על רקע עובדתי התואם את "תורת המיקרוטראומה". בנוסף שבה העותרת על טענתה, כי שגה בית הדין האזורי בהערכתו את מספר הפעמים שביצעה את פעולות הרמת הקשישים בפעמיים עד ארבע ביום בלבד. כלל משכבר הוא, כי בית משפט זה אינו יושב לדין כערכאת ערעור על פסיקות בית הדין הארצי לעבודה, ועל כן: "הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו מתערב בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה, אלא במקרים בהם טעה בית הדין טעות משפטית מהותית וההתערבות נדרשת מטעמים של צדק. בכגון דא, השיקול המנחה מן הראוי שיופנה לאופיה של הבעיה. היינו, לחשיבותה הציבורית הכללית או למשקלה המשפטי הסגולי או לכלליותה ונפוצותה בתופעה במסגרת יחסי העבודה, או להשפעתה הכללית על הליכים הכרחיים ולשיקולים ביוצא כאלה" (בג"ץ 1082/02 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(4) 443, תוך הפניה לבג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 894). על פני הדברים, פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה עניינו בדרך בה מצא ליישם בנתוני העותרת כפי שהובאו בפניו את הנורמות של דוקטרינת ה"מיקרוטראומה" כפי שנקבעו בפסיקת בית הדין הארצי, וזאת כמסגרת הכלה נוספת למונח "תאונות עבודה" (ר' לעניין זה בג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד נג(2) 529). גם אם נניח, לצורך הטיעון בלבד, כי טעו בתי הדין לעבודה (האזורי והארצי) ביישום אותה דוקטרינה בעניינה של העותרת, הרי שהמדובר בהשגה ערעורית מובהקת על יישום פרטני בעניינה הספציפי של העותרת. אין בית משפט זה יושב כאמור כערכאת ערעור שכזו על בית הדין הארצי לעבודה (וראו עוד בג"ץ 1262/94 זילברשטיין נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מח(4) 837, 851). 3. דוקטרינת ה"מיקרוטראומה" הינה יצירה שיפוטית. הורתה בפסיקת בתי הדין לעבודה, לפיה לא רק נזק שאירע כתוצאה מתאונה כפשוטה ייחשב ל"תאונה" כמובן ההיגד "תאונת עבודה" שבסעיף 79 לחוק המוסד לביטוח לאומי ולא רק "מחלת מקצוע" כמובנה שם, אלא גם נזק שאירע כתוצאה מפגיעות זעירות רצופות ומתמידות המצטברות כולן יחדיו לנזק הסופי. בהקשר זה, היתכנותה של "מיקרוטראומה" הינה בראש וראשונה תוצר של קביעה ומימצא שיפוטי לגבי ההתמדה המתמשכת והבלתי פוסקת של הצטברות פגיעות זעירות, להבדיל מסידרת אירועים "מעין תאונתיים". הבחינה הרפואית תבוא כשלב שני לבחינה זו, וזאת הן לקביעת הקשר הסיבתי והן להיקף הנזק ושיעורו (ראו פירוט הדברים בהרחבה בבג"ץ 4690/97 הנ"ל). החלטת בית הדין הארצי בעניין דנן (והחלטת בית הדין האזורי שלפניה) יישמו על פני הדברים כהלכה את עקרונות הדוקטרינה האמורה בעניינה של העותרת. מכל מקום, וכמפורט לעיל, עניין לנו ביישום פרטני שעשו הערכאה הדיונית וערכאת הערעור, שאינו עניין כל עיקר לאותם תחומים עקרוניים נקובי עניין ושם בהם יתערב בית משפט זה בהחלטות בית הדין הארצי לעבודה. אשר על כן, דין העתירה להידחות. ש ו פ ט השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: אצטרף לדעת חברי השופט אלון, כי אין מקום להיעתר לעתירה זו על פי אמות המידה הקיימות להתערבותו של בית משפט זה בפסיקותיהם של בתי הדין לעבודה. גם בהנחה כי יש מעת לעת מקום לבחון דוקטרינות משפטיות-רפואיות, ובהן דוקטרינת המיקרו-טראומה, ולבדוק את התפרסותן על פי נתונים רפואיים חדשים, כגון מה מספר הפגיעות הדרוש להעמדת הדוקטרינה על מכונה במקרה פלוני – גם בהנחה זו, אין למצוא על פניו דופי, במצב המשפטי דהאידנא, בעמדת בית הדין הארצי. תחום זה הוא במומחיותו המקצועית המובהקת של בית הדין, שאוזנו מטבע הדברים אינה אטומה למדויהם של עובדים, וככל שהדוקטרינה מתפרשת ומיושמת על-ידיו כנתינתה, אין מקום להתערבות מצדנו להרחבתה, וזאת בלא שאביע דעה לענין זה לגופו. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' אלון. ניתן היום, כ"ה בתמוז התשס"ז (11.7.2007). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06004270_A04.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il