צבי כהן אקולוגיה בע"מ נ. מדינת ישראל

4 בבית המשפט העליון עפס"פ 42681-05-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערערים: 1. צבי כהן אקולוגיה בע"מ 2. צבי כהן 3. אלמוג כהן 4. חן יחיאל בדש נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בפתח תקווה בת"פ 63235-07-23 מיום 12.5.2025 שניתנה על ידי כב' השופט ארז מלמד בשם המערערים: עו"ד דן צפריר פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופט א' מלמד) מיום 12.5.2025 בת"פ 63235-07-23 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים. 1. ביום 26.7.2023 הוגש נגד המערערים (חברה בע"מ ובעלי תפקיד בה) כתב אישום בגין הפעלת תחנת מעבר פיראטית להובלה ולפינוי של פסולת. לאחר שכתב האישום תוקן פעמיים, ביום 6.3.2025 התקיימה ישיבת הוכחות ראשונה בנוכחות המערערים 2 ו-4 (המערער 3 קיבל פטור מהתייצבות לבקשתו), במהלכה נחקרו מספר עדים במסגרת פרשת התביעה (להלן: יום הדיונים הראשון). במהלך חקירתו הנגדית של אחד העדים, ולאחר הפסקה בדיון, אמר בא-כוח המערערים את הדברים הבאים לפרוטוקול: "בהפסקה פנו אלי הנאשמים שהיו נוכחים בדיון מתחילתו בסביבות השעה 10:00 וביקשו שאציין בשמם לפני כבוד בית המשפט. תחושת הנאשמים מתחילת הדיון לנוכח הערות בית המשפט הנכבד היא תחושה קשה כדבריהם. הנאשמים סבורים כי דעתו של בית המשפט נעולה או כהגדרתם 'המשחק מכור'. [...] לדבריהם בתחילת הדיון ציין בית המשפט כי הוא רואה את הדברים שמוצגים בכתב האישום בחומרה ואף פנה לסנגור בטענה מה היה עושה הסנגור אילו הדברים היו נעשים אל מול ביתו, וזאת עוד לפני שבית המשפט ראה ראיות, שמע עדים. [...]תחושותיהם החריפו נוכח החלטת בית המשפט שלא לאפשר הגשת ראיות שהוגשו על פי פקודת הראיות [...] ולנוכח העובדה [...] כי בכל פעם לאחר שבית המשפט הנכבד התנגח עם הסנגור החליט עד התביעה לא לזכור את האירועים וחזר על תשובות שהונחו בפניו על ידי בית המשפט הנכבד. בשיחה שקיימתי עם מרשיי ציינתי בפניהם כי אני מבין את תחושותיהם הקשות אך אני מבקש להמשיך את ניהול המשפט. רק הם ביקשו בפניי לציין את תחושותיהם נכון לעת זאת שיקבלו ביטוי לפרוטוקול" (פרוטוקול הדיון מיום 6.3.2025, בעמ' 58 ש' 30-6; ההדגשה הוספה – י"ע). לאחר דברים אלו ניתנה החלטת המותב, לפיה: "בית המשפט מוצא לנכון לעדכן ולהבהיר לנאשמים כי הערותיו של בית המשפט ושאלותיו ככל ואלה נשאלות אין בהם דבר או חצי דבר ללמד כי המשחק מכור כטענתם או שדעתו של בית המשפט נעולה. הכרעתו של בית המשפט בסופו של יום תינתן לאחר שמיעת כלל הראיות וכלל הטיעונים ותו לא". לאחר מכן המשיך הדיון כסדרו. 2. כחודש לאחר מכן, ביום 3.4.2025 התקיימה ישיבת הוכחות שנייה בפרשת התביעה, בנוכחות המערער 2 (המערערים 3 ו-4 קיבלו פטור מהתייצבות לבקשתם) (להלן: יום הדיונים השני). בחלוף כחודש נוסף, ביום 7.5.2025, ביקשו המערערים כי המותב יפסול את עצמו מלדון בהליך. המערערים טענו, בעיקרם של דברים, כי המותב סיכל את החקירה הנגדית של עדי התביעה, וכן התערב בחקירת העדים והנחה אותם כיצד להשיב – באופן שפגע באפשרותם של המערערים להתגונן מפני האישומים. כן נטען כי המותב ייחס למערערים מניע פסול ו"השתיל" אותו בפי עד תביעה, וזאת בטרם הוצגו בפניו הראיות. בהמשך לכך, נטען כי המותב ייחס את אותו מניע פסול למערער 2 באופן אישי, למרות שהוא אחד מארבעה נאשמים ושהעבירות המפורטות בכתב האישום מיוחסות לחברה – באופן שיצר חשש כי למותב יש "מניע אישי" כלפיו. עוד נטען כי בשלב ראשוני ועוד בטרם התעמק בראיות, המותב קבע כי למוצגי ההגנה שהוגשו אין כל ערך וכי משקלם הוא אפס. כמו כן, נטען כי למרות שהמותב דחה על הסף את בקשת התביעה להציג הרשעות עבר של המערערים, הוא ביקש לעיין בהן – חרף התנגדות ההגנה – ובכך זיהם את ההליך. לבסוף טענו המערערים כי המותב גילה את דעתו הנחרצת נגדם במספר הזדמנויות וכי הוא מתכוון להרשיעם על בסיס השערות והנחות שבדה מליבו. 3. ביום 12.5.2025 ניתנה החלטת המותב הדוחה את הבקשה לפסילתו. בפתח הדברים צוין כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, ימים ספורים לפני ישיבת ההוכחות שנקבעה לתאריך 14.5.2025. זאת, אף שתמלילי הדיונים פורסמו ונצפו במערכת "נט המשפט" על ידי בא-כוח המערערים בתאריכים 2.4.2025 ו-28.4.2025. משכך, נקבע כי הבקשה לא הוגשה בהזדמנות הראשונה וכי דינה להידחות אך מטעם זה. לגופה של הבקשה, קבע המותב כי ההערות והשאלות שהעלה במהלך דיוני ההוכחות נועדו לסייע בהבנת המסכת הראייתית ולהוביל לחקר האמת, ואין בהן כדי להעיד כי דעתו ננעלה. עוד קבע המותב כי המערערים ייחסו לו כוונות ואמירות שכלל לא נאמרו על ידו, ואשר מבוססות על פרשנותם גרידא. כמו כן, נקבע כי עיון בפרוטוקול יום הדיונים הראשון מלמד כי חקירתו הנגדית של עד התביעה לא סוכלה. אשר לטענות המערערים ביחס למוצגי ההגנה, המותב הבהיר כי נהג דווקא באופן המיטיב עם המערערים, כאשר התיר להם להגיש ראיות שלא צולמו על ידי העד הנחקר, הגם שבתוך כך העיר כי יתקשה לתת משקל לאותם צילומים משלא הוברר מה מקורם. עוד צוין כי המותב דחה את בקשת התביעה להגיש ראיה שחושפת הרשעות עבר של המערערים, וכי אין ממש בטענות המערערים בנושא. 4. מכאן הערעור שלפניי, שבגדרו חוזרים המערערים, בעיקרם של דברים, על טענותיהם בבקשת הפסלות. המערערים מוסיפים וטוענים כי החלטת המותב בבקשת הפסלות מחזקת את התשתית העובדתית לקיומה של "העוינות הרבה" של המותב כלפיהם. בתוך כך, הם מציינים כי המותב לא פירט בהחלטתו את הנסיבות שתיארו בפניו ביחס לעיתוי הגשת בקשת הפסלות. לטענתם, מכיוון שהמערערים 4-3 לא נכחו ביום הדיונים השני, פרוטוקול יום הדיונים השני הועבר לעיונם (כמו גם לעיונו של המערער 2) רק ביום 4.5.2025, ובקשת הפסלות הוגשה בסמוך לאחר מכן. כמו כן, המערערים מלינים על כך שהמותב לא התיר להם להגיש ראיות מסוימות, וטוענים כי נהג כלפיהם בצורה מפלה ביחס למאשימה. לבסוף, טוענים המערערים כי המותב פעל בניגוד להוראות סעיף 147(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ), כאשר לא הפסיק את המשפט ברגע שהודיעו על כוונתם לערער על החלטתו בבקשת הפסלות, ואף לא נתן החלטה לפיה יש להמשיך במשפט "מנימוקים שיירשמו", כמצוות סעיף זה. לשיטת המערערים, המותב מתנכל להם ולבא-כוחם כדי להביא להרשעתם. 5. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי למסקנה כי דינו להידחות ללא צורך בתשובה. סעיף 146(ג) לחסד"פ קובע כי בעל דין נדרש להעלות טענת פסלות "מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות". בהקשר זה נפסק כי "עילת פסלות אינה בגדר 'נשק סודי' שאותו שומר לעצמו בעל דין לעת מצוא"; וכי שיהוי משמעותי בהעלאת טענת פסלות עשוי להוביל לדחייתה מטעם זה בלבד (ראו, בהתאמה: עפ"ס 71629-12-24 כנאני נ' עזאיזה, פסקה 8 (16.2.2025) (להלן: עניין כנאני); ע"פ 4217/22 סטוקלוב נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (17.7.2022)). בענייננו, מרבית טענות המערערים בבקשת הפסלות ובערעור קשורות בהתנהלות המותב ביום הדיונים הראשון – שבו נכחו המערערים 2 ו-4 וכן בא-כוח המערערים. באותו שלב הביע בא כוח המערערים את תחושותיהם הקשות של מרשיו בפני המותב, אך לטענת המערערים, לנוכח המשמעות הנלווית להגשת בקשת פסלות, הם בחרו שלא לעשות כן באותה עת, ובמקום זאת העדיפו להמתין ולבחון את התנהלות המותב ביום הדיונים השני. התנהלות מעין זו אין לקבל. משהעובדות שהקימו בסיס לטענת הפסלות היו ידועות כבר ביום הדיונים הראשון, הרי שהיה ביכולתם של המערערים להעלות את טענת הפסלות במועד (ראו והשוו: ע"פ 1968/11 אלחואסה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (28.3.2011)); ולא למותר להזכיר כי בקשת הפסלות הוגשה רק כחודש ימים לאחר יום הדיונים השני. העובדה שהמערערים קיבלו את תמלול הדיונים רק לאחר זמן מה, אינה מעלה ואינה מורידה בהקשר זה. במצב דברים זה, יש לראות את המערערים כמי שוויתרו על זכותם לטעון לפסילת המותב על בסיס אירועי יום הדיונים הראשון – בין אם במפורש, כפי שעולה מדברי בא-כוח המערערים שצוטטו לעיל, ובין אם במשתמע, עקב השיהוי בהעלאת טענת הפסלות (ראו והשוו: ע"א 5218/18 פלוני נ' פלונית, פסקה 3 (5.8.2018); ע״פ 3296/21 פלוני נ׳ מדינת ישראל, פסקה 9 (1.6.2021); עניין כנאני, בפסקה 8; ע"א 2066/14 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (10.8.2014)). 6. אף לגופו של עניין לא מצאתי כי קיימת עילה לפסילת המותב. כידוע, המבחן לפסילת שופט קבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו "שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". לא מצאתי כי נסיבות כאלו מתקיימות בענייננו. המערערים משיגים על התנהלות המותב בדיוני ההוכחות, ובעיקר על התנהלותו בזמן החקירה הנגדית ביום הדיונים הראשון. ואולם, עיון בפרוטוקול הדיון מלמד כי בא-כוח המערערים ניהל חקירה ממושכת, והמותב אִפשר לו להמשיך בה עד להשלמתה תוך הצגת הערות ומתן הנחיות לקידומה. כפי שנפסק לא אחת, על בית המשפט מוטלת האחריות לניהול הדיון כך שיביא לחקר האמת בצורה היעילה ביותר, ולשם כך הוא מוסמך להתערב בחקירות העדים אם הוא רואה בכך צורך (ע״א 1305/10 הרן נ׳ יו״ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל אביב, פסקה 4 (7.3.2010); ע״פ 2734/16 גלהר נ׳ מדינת ישראל, פסקה 5 (21.4.2016)). מעורבות בית המשפט בהליך אינה בהכרח מעידה על חוסר אובייקטיביות (ע"פ 6174/14 פרידמן נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (3.10.2014); ע"א 5609/20 סיסו נ' עמידר – החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, פסקה 11 (8.10.2020)). במקרה שלפניי, התבטאויותיו של בית המשפט במהלך חקירת העד נועדו להעמיק את הבירור בסוגיה העומדת לפניו, או לקדם את המשך ניהולו היעיל של הדיון. הערות המותב נאמרו בזיקה להתבטאויות שנשמעו בדיון ועל בסיס חומר הראיות שעמד לפניו באותה עת, והשאלות שנשאלו על ידי המותב הן בגדר שאלות הבהרה על מנת לרדת לעומקם של דברים, וכפי שציין בא כוח המערערים עצמו במהלך הדיון לגבי אחת השאלות: "בית המשפט אמר 10 פעמים את המילה 'נניח'". הפרשנות מרחיקת-הלכת שניסו המערערים לייחס לדברי המותב אינה מתיישבת לטעמי עם הקשרם המלא של הדברים. על כן, לא שוכנעתי כי הערותיו מקימות חשש ממשי למשוא פנים או לנעילת דעתו ביחס למערערים, ואיני סבור כי יש בהן כדי ללמד על "עוינות" כלפי המערערים (ראו והשוו: ע"פ 2206/18 אבו סלים נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (25.3.2018)). 7. חשיפת המותב להרשעותיהם הקודמות של המערערים אף היא אינה מקימה עילת פסלות. מהחלטת בית המשפט קמא עולה כי בקשת התביעה להגיש את ההרשעות הקודמות כעדות שיטה ומעשים דומים, נדחתה על ידו, לאחר שעיין בראיה שהוגשה לו. מכל מקום, כפי שנפסק בעבר, היחשפות המותב למידע בדבר הרשעות קודמות של הנאשם הנידון בפניו אינה מקימה מניה וביה עילה לפסילתו, ויש לבחון בכל מקרה לגופו אם בנסיבות העניין מתקיים חשש ממשי למשוא פנים (ע"פ 2439/24 גודמן נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (21.5.2024)). איני מוצא מקום לסטות מכלל זה בענייננו, משלא הוסבר מדוע המידע שאליו נחשף המותב עולה כדי ״מסה קריטית״ של מידע בלתי-קביל שממנה לא יוכל המותב להשתחרר (ע"פ 4736/22 עאזם נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (23.8.2022)). לא מצאתי פגם בהיקף ההנמקה שבהחלטת הפסלות (ראו והשוו: ע"א 1340/24 אס. בי. איי. די פתרונות יוזמה והשקעות בע"מ נ' אינטוויז'ן ניהול בע"מ, פסקה 9 (3.4.2024); ע"א 4483/21 עמישב שירותים בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד האוצר, פסקה 13 (12.8.2021)), ואיני סבור כי אופן ניסוחה עולה כדי הטלת דופי באמינותם של המערערים. יתר טענות המערערים מכוונות כלפי החלטות דיוניות שונות שאינן מקימות עילה לפסילת המותב, והדרך המתאימה להשיג עליהן אינה במסגרת הליכי פסלות (ע"פ 7973/23 אמר נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (16.11.2023)).  8. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, כ' תשרי תשפ"ו (12 אוקטובר 2025). יצחק עמית נשיא