ע.ס.א שירותים ותברואה בע"מ נ. עיריית טייבה- בהקפאת הליכים

פסק-דין בתיק ע"א 4264/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4264/15 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ע' ברון המערערת: ע.ס.מ שירותים ותברואה בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. עיריית טייבה – בהקפאת הליכים 2. כונס הנכסים הרשמי ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט א' אורנשטיין) בפר"ק 2419-07 מיום 5.5.2015 תאריך הישיבה: ג' בניסן התשע"ו (11.4.2016) בשם המערערת: עו"ד חנא ג'רייס בשם המשיבה 1: עו"ד אלעד עפארי בשם המשיב 2: עו"ד מיכל דלומי פסק-דין השופט ע' פוגלמן: 1. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיאה א' אורנשטיין) דחה ביום 5.5.2015 ערעור על הכרעת הנאמן בהקפאת ההליכים של עיריית טייבה (להלן: הנאמן), שבמסגרתה נדחו שלוש תביעות החוב שהגישה המערערת לנאמן (להלן: תביעות החוב). על כך נסוב הערעור שלפנינו. 2. המערערת היא חברה למתן שירותי פינוי אשפה ותברואה שסיפקה שירותי פינוי אשפה לעיריית טייבה (להלן: העירייה). המערערת הגישה לנאמן שלוש תביעות חוב בגין סכומים המגיעים לכאורה לה ולחברה אחות, שנמצאת בשליטת בעל המניות של המערערת שהוא גם מנהלה (להלן: חברת האחות). תביעות החוב מסתכמות בסכום של 8,061,163 ש"ח. ביום 8.3.2010 דחה הנאמן את תביעות החוב תוך שמצא שהמערערת חייבת לעירייה סכום של 1,207,108 ש"ח. על הכרעת הנאמן הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי שהוא נושא הערעור שלפנינו. 3. להכרעת הנאמן קדמה בקשה שהגישה המערערת לבית המשפט המחוזי שבגדרה נטען כי היא זכאית – מכוח פסק דין שניתן לטובתה – לתשלום סכום העולה על 6 מיליון ש"ח בגין מתן שירותי פינוי אשפה לעירייה (להלן: הבקשה הראשונה). בבקשה טענה המערערת – בין היתר – כי פסק הדין ניתן לטובתה עוד בעת שהעירייה הייתה סולבנטית, בתקופה שבין גיבוש הסדר הנושים הראשון של העירייה לבין קריסתו של זה ולהיקלעותה של העירייה להקפאת ההליכים השנייה (להלן: הקפאת ההליכים השנייה). הבקשה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ו' אלשיך). בית משפט זה קיבל את בקשת הרשות לערער על ההחלטה שהגישה המערערת, אולם דחה את הערעור לגופו (רע"א 8185/08 ע.ס.ם. שירותים ותברואה בע"מ נ' עיריית טייבה (23.8.2010)). בהחלטתו התייחס בית המשפט המחוזי לאי הסדר שבטענות המערערת, שלא הבחינה בין חובות שנוצרו לאחר הסדר הנושים הראשון של העירייה – שאושר בתום תקופת הקפאת ההליכים הראשונה נגד העירייה (להלן: הקפאת ההליכים הראשונה) – לבין אלה שנוצרו לאחר הקפאת ההליכים השנייה. נקבע כי ככל שהמערערת מעוניינת שהנאמן ידון בחובות המגיעים לה לטענתה ושנוצרו עובר להקפאת ההליכים השנייה, יהיה עליה להגיש תביעת חוב חדשה כדין, וזאת תוך שתבחין בין החבויות השונות בהתאם למועד היווצרותם – קרי, עובר להקפאת ההליכים הראשונה, במהלכה, או לאחריה. המערערת לא פעלה בהתאם להחלטה זו ולא הגישה תביעת חוב כמתחייב הימנה כך שתביעות החוב נותרו בעינן. 4. כאמור, הנאמן דחה בהחלטה מנומקת את תביעות החוב ועל כך נסב הערעור לבית המשפט המחוזי, שהוא נושא ההליך דנן. להודעת הערעור לא צירפה המערערת תצהיר התומך בעובדות הנטענות בה, ואף לא העתק מתביעות החוב שהגישה לנאמן. בצד האמור, יצוין כי לתגובה שהגישה המערערת לתשובת הנאמן צורפו נספחים המשתרעים על פני מאות עמודים. התגובה כללה טענות שהועלו לראשונה באותו שלב; ואף צורפו לה נספחים שלא צורפו לתביעות החוב ואף לא להודעת הערעור, בין אלה נכללה גם חוות דעת של רואה חשבון כמומחה מטעם המערערת (להלן: חוות דעת המומחה). כונס הנכסים הרשמי תמך בעמדת הנאמן, שלפיה בדין נדחו תביעות החוב. בית המשפט לא ראה להיעתר לבקשה לדחיית הדיון על מנת לאפשר למערערת להגיש תצהיר, בפרט בנסיבות שבהן הנאמן הצביע מבעוד מועד על מחדליה של המערערת וזו לא ראתה לתקנם במועד. זאת גם בהינתן העובדה שהערעור הוגש כ-5 שנים קודם לכן ותיק הקפאת ההליכים מצוי בשלבי סיום מתקדמים. לאחר הדיון שהתקיים ביום 26.4.2015, הורה בית המשפט לנאמן להמציא לתיק בית המשפט עותק של תביעות החוב על נספחיהן. 5. בסופו של יום דחה בית המשפט המחוזי את ערעורה של המערערת על הכרעת הנאמן, הן על יסוד טעמים דיוניים, הן לגופם של דברים. בפתח הדברים עמד בית המשפט על כך שבנסיבות המקרה היה על המערערת לתמוך את טענותיה בתצהיר, זאת משום שהערעור שזור בטענות עובדתיות שלא הועלו בתביעות החוב עצמן ולא הוכחשו על ידי המערערת. דא עקא, נפסק כי המערערת בחרה שלא לתקן את ערעורה ולתמוך אותו בתצהיר גם לאחר שהטענה בדבר העדר תצהיר הועלתה במפורש בתגובת הנאמן; והיא הגישה בקשה להתיר לה לעשות כן רק לאחר הדיון מיום 26.4.2015. בית המשפט קבע כי המערערת אף לא מילאה אחר ההחלטה החלוטה בבקשה הראשונה להגיש תביעת חוב ערוכה כדין תוך הבחנה בין החבויות השונות. בית המשפט המחוזי הדגיש, כי ההחלטה בבקשה הראשונה לא נסבה אך על עניין טכני גרידא, אלא על עניינים שבמהות. זאת משום שיש נפקות למועדי החיובים בהינתן קיומם של שני הליכי הסדרי הנושים של העירייה. נקבע כי המערערת לא נתנה לבית המשפט הסבר גם למחדלה זה. בית המשפט הוסיף כי אין בחילופי עורכי הדין מטעם המערערת משום סיבה מספקת להכשיר את שלל הפגמים שנפלו בהתנהלותה בהליך דנן, ואשר – כאמור – אינם פגמים טכניים גרידא. בית המשפט הוסיף ועמד על מחדל נוסף של המערערת שאותו הגדיר כ"מהותי", שעניינו העלאת טענות חדשות לראשונה לאחר תגובת הנאמן לערעור, וזאת תוך צירוף מסמכים שלא הומצאו לנאמן ולבית המשפט. בין מסמכים אלה – כאמור – כלולה גם חוות דעת המומחה, כמו גם מאות נספחים שלא היה ביכולת הנאמן לבחון אותם. המערערת אף נמנעה מלהמציא לנאמן את המסמכים שנתבקשו על ידו במהלך בירור תביעות החוב מבלי שנתנה לכך כל טעם ענייני. בהיבט הדיוני נפסק אפוא כי בכל אחד ממחדלי המערערת, לא כל שכן במשקלם המצטבר גם יחד, יש כדי לדחות את הערעור. 6. בצד האמור, ולמעלה מן הדרוש לשיטתו, בחן בית המשפט המחוזי את הכרעת הנאמן אשר לתביעות החוב לגופה, ולא מצא בה פגם המצדיק התערבות. אמנם, חלק מתביעות החוב התבססו על הסכמי פשרה שנחתמו בין המערערת לבין העירייה ואשר קיבלו תוקף של פסקי דין לזכות המערערת. אולם, בית המשפט עמד על ההלכה הפסוקה, שלפיה סמכותו של נאמן בבחינת תביעות חוב והכרעה בהן היא סמכות ייחודית ומעין שיפוטית, שכוללת בחובה אף את החובה לאסוף ראיות ולקבוע תמונת מצב עובדתית. נקבע כי לנאמן מוקנות סמכויות רחבות לבחינה מהותית של החוב הנטען, לרבות החובה "להציץ אל מאחורי הפרגוד" של פסקי דין שניתנו נגד החייב, ומקל וחומר שעה שמדובר בפסק דין המאשר את הסכמת הצדדים, קרי מבלי שבית המשפט נדרש לשמוע ראיות ולקבוע ממצאים אשר למקור החוב ותוכנו. זאת ועוד. בית המשפט אף עמד על כך שהנאמן דרש מהמערערת להמציא לו מסמכים שונים הרלוונטיים לתביעות החוב – כגון כרטסות הנהלת החשבונות של העירייה אצל המערערת – אולם, המערערת נמנעה מלעשות כן. משכך, נקבע כי המערערת כשלה אפוא מלהוכיח את החוב הנטען על ידה; וכי דין הערעור לדחייה גם לגופו. 7. על כך נסוב הערעור שלפנינו. המערערת מלינה על כך שהנאמן דחה ביום 8.3.2010 את תביעות החוב בהחלטה לא מנומקת ולא מבוססת. לטענתה, שגה בית המשפט המחוזי כאשר חסם את שערי בית המשפט בשל טענות פרוצדורליות, והיה מקום להתיר לה להסיר את מחדליה כנגד תשלום הוצאות. עוד נטען כי הכרעת הנאמן נעדרת תשתית מספקת וכי היה מקום לדון בחוות הדעת החשבונאית שהגישה המערערת בתגובה לתשובת הנאמן. הנאמן והכונס הרשמי טענו כי יש לדחות את הערעור מטעמיו של בית המשפט המחוזי. 8. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, לא מצאנו עילה להתערבות בנסיבות שלפנינו. התנהלותה הדיונית של המערערת, שעליה עמד בית המשפט המחוזי בהרחבה, פגומה מן היסוד. אכן לא כל מחדל דיוני צריך לעמוד לבעל דין לרועץ, ובנסיבות מתאימות יש לאפשר תיקון המחדל, ולעתים תוך חיוב בעל הדין בתשלום הוצאות משפט בגין מחדליו שהביאו לפגיעה בניהול תקין של ההליך. שונים הדברים בערעור דנן. במקרה שלפנינו, לא ניתן להלום התנהגות שמתעלמת מהחלטה חלוטה של בית משפט מחוזי, שהנחה את המערערת אשר לאופן הגשת הוכחות החוב, וזאת כאשר הדבר מתחייב מטעמים מהותיים, שעליהם עמד בית המשפט. בה במידה, לא ניתן להשלים עם השלב המאוחר שבו ביקשה המערערת לצרף חוות דעת ומסמכים רבים שלא היו לפני הנאמן בעת בירור תביעות החוב, ושממילא לא התאפשר לנאמן לבחנם באופן ראוי. 9. מכל מקום, בית המשפט המחוזי לא הסתפק בטעמים הדיוניים עליהם עמד בהרחבה, ובחן את הערעור גם לגופו. כנקודת מוצא לדיון נציין כי לא מצאנו ממש בהשגות המערערת שלפיהן הכרעת הנאמן אינה מנומקת ומבוססת. ההכרעה בתביעת החוב (מוצג 1 למוצגי הנאמן), המחזיקה 20 עמודים ונספחים רבים, מפרטת באופן מדוקדק את הטעמים שעליהם נסמך הנאמן בהכרעתו. כפי שנפסק בעניין פז חברת נפט, ביקורת בית המשפט על החלטות נאמן תעשה במשורה, תוך הותרת שיקול דעת רחב לנאמן: "ביקורת שיפוטית על החלטות הגורם המקצועי המופקד על תחום מיוחד של ניהול נכסי החייב וחלוקתם בין הנושים. הדעת נותנת כי הביקורת השיפוטית על החלטות נאמן מכל סוג ומהות תופעל במשורה, ותוגבל למצבים של חריגה קיצונית מסבירות ותקינות הפעולה, תוך הותרת מיתחם שיקול דעת רחב לנושא התפקיד לאור היקף סמכויותיו, מומחיותו, וחשיבותם של גורמי היעילות הדיונית הפועלים בענין זה. השיקולים לענין זה דומים ביחס לפונקציות השונות שהנאמן ממלא, והכרעות הנאמן בתביעות חוב של נושים בכלל זה" (ע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' שושני, פסקה 16 (27.12.2010) (להלן: עניין פז חברת נפט). בית המשפט המחוזי בחן את הכרעת הנאמן גם לגופה על פי אמות מידה אלו, ולפיכך מצאנו כי הנחה עצמו נכונה באשר לדפוס הביקורת על החלטות נאמן; וכי החלטתו לגופה – על נימוקיה – אינה מגלה עילה להתערבותנו. מטעם זה החלטנו לדחות את הערעור. המערערת תשלם לנאמן שכר טרחת עורך דין בערעור בסך של 20,000 ש"ח, ושכר טרחת עורך דין לכונס הרשמי בסך של 15,000 ש"ח. ניתן היום, ‏ה' בניסן התשע"ו (‏13.4.2016). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15042640_M05.doc דצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il