בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 4264/01
בפני: כבוד
השופט י' טירקל
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופטת מ' נאור
המערער: מרדכי
פדידה
נגד
המשיבה: מדינת
ישראל
ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי
בחיפה מיום 9.5.01 בת.פ. 9/97 שניתן על ידי כבוד השופט מ' נאמן
תאריך
הישיבה: ג' בתשרי התשס"ב (20.9.2001)
בשם
המערער: עו"ד
טומס נדשי
בשם המשיבה: עו"ד
תמר בורנשטיין
בשם
שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופטת מ' נאור:
המערער מרדכי (מוטי) פדידה, תושב בנימינה,
מערער לפנינו על הרשעתו בעבירות של גניבה בידי עובד ציבור והדחה בחקירה, ולחלופין
על חומרת עונשו.
הכרעת הדין
1. בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מ' נאמן)
קבע בהכרעת דינו את העובדות הבאות:
באפריל 1996 יזם המערער שימוש בכספי המועצה
הדתית בבנימינה, כדי להקים בריכת שחייה פרטית בחצרו. המערער, כך נקבע, היה פעיל
פוליטי, שהיה בכוחו להשפיע על מינויים בבנימינה. חברו של המערער, יחיאל חדד (להלן
- חדד), היה באותה עת ראש המועצה הדתית בבנימינה. חדד היה מעונין שכהונתו תוארך,
והוא ציפה לעזרתו של המערער בענין זה. המערער השפיע על חדד, שזה האחרון יתן לו שני
שיקים של המועצה הדתית בסכום כולל של 25,000 ש"ח ויגרום לכך שבספרי המועצה
תרשמנה ההוצאות כהוצאות לתיקון המקווה ועמודי העירוב שבתחום המועצה.
2. המערער התקשר עם קבלן בשם אנג'ל מבת-ים,
שעיסוקו הוא הקמת בריכות שחייה, כדי שאנג'ל יקים בחצרו בריכת שחייה. סוכם שתמורת
התקנת הבריכה ישלם המערער לאנג'ל 35,000 ש"ח (לגירסת אנג'ל) או 40,000
ש"ח (לגירסת המערער). המערער מסר לאנג'ל את שני השיקים של המועצה הדתית, אותם
קיבל מחדד, ועל פי בקשתו של המערער, מסר לו אנג'ל חשבוניות עבור ביצוע כביכול, של
עבודות עבור המועצה הדתית. אנג'ל לא ביצע מעולם עבודות עבור המועצה. אנג'ל הקים את
בריכת השחייה. עד לפתיחת חקירת המשטרה, בחודש ספטמבר 1996, לא קיבל אנג'ל מהמערער
שום תשלום נוסף, פרט לאותם שני שיקים על סך 25,000 ש"ח של המועצה הדתית.
3. זמן קצר לאחר תחילת החקירה, עליה ידע המערער,
יזם המערער פגישה עם אנג'ל. הפגישה התקיימה ב16.9.96- אצל עורך דינו של אנג'ל,
עו"ד הדר. בפגישה נכח גם אחיו של המערער ואדם נוסף מטעמו של אנג'ל. במעמד זה
נחתם הסכם פשרה (נ12/) בו צויין כי הצדדים התקשרו בעיסקה להקמת בריכה ובבריכה
"התגלו ליקויים"; שני הצדדים מוותרים לצורכי פשרה בלבד על טענותיהם
ההדדיות; פדידה ישלם לאנג'ל במעמד חתימת הסכם הפשרה (או ליתר דיוק לחברה של אביו
בה עובד אנג'ל כשכיר) 10,000 ש"ח כולל מע"מ במזומן. פדידה הסכים כי אין
לו טענות לגבי הקמת הבריכה, והוא מודע "לסיכונים הנובעים ממצבה"; לאנג'ל
- כך הוסכם - לא יהיו כל טענות או דרישות נוספות לאחר חתימת הסכם הפשרה.
4. עוד קבעה הערכאה הראשונה, כי המערער מסר
לאנג'ל במעמד זה 10,000 ש"ח במזומן. בסופו של דבר הסכום הכולל ששילם המערער
מכספו-הוא עבור הבריכה, היה 10,000 ש"ח בלבד.
5. במעמד בו נחתם הסכם הפשרה הכין עו"ד הדר
לאנג'ל מכתב עליו היה אמור עו"ד הדר לחתום כבא-כוחו של אנג'ל (נ13/). מכתב זה
לא נשלח בסופו של דבר. במכתב, שאמור היה להישלח לחדד נכתב כי אנג'ל התקשר
עם המועצה הדתית שבראשות חדד, לצורך ביצוע עבודות שונות, על פי סיכום בעל-פה עם
חדד. "עקב אילוצים שונים" לא יכול היה אנג'ל לבצע את העבודות ועל כן
מצורפים שני שיקים על סך 12,500 ש"ח כל אחד, שהם החזר הסכום של 25,000
ש"ח. הערכאה הראשונה קבעה כי בסופו של דבר לא נשלח המכתב, כיוון שהמערער שכנע
את אנג'ל לא להחזיר בשום אופן את הכסף, ואנג'ל קרע את השיקים.
6. עוד קבעה הערכאה הראשונה, כי לפני אותה פגישה
אצל עו"ד הדר, הדיח המערער את אנג'ל לשקר בחקירה במשטרה ולומר שהוא ביצע
עבודות במקווה ובתיקון העירוב עבור המועצה.
7. על יסוד העובדות שנקבעו, הרשיע בית המשפט את
המערער כאמור, בעבירה של גניבה בידי עובד ציבור (כשעובד הציבור הוא חדד) ובעבירה
של הדחה בחקירה.
ההליכים בענין המעורבים האחרים
8. נגד אנג'ל הוגש כתב אישום נפרד (ת18/) לבית
משפט השלום, בגין חלקו בפרשה האמורה. נעשה עמו הסדר טיעון, לפיו נמחקו עובדות בהן
נטען כי אנג'ל סייע לגניבה בידי עובד ציבור וגם סעיף האישום הנוגע לעבירה זו נמחק.
אנג'ל הורשע על יסוד הסדר הטיעון רק בעבירה של רישום כוזב במסמך של תאגיד (החברה
של אביו של אנג'ל). הרשעתו נסובה על שתי חשבוניות המס, על סך 15,000 ש"ח
ו10,000- ש"ח שהוציא. בגזר הדין (ת20/) הוטלו עליו מאסר על-תנאי וקנס של
7,500 ש"ח, שאמור להיות משולם ב10- תשלומים.
9. חדד והמערער הואשמו על פי כתב אישום משותף
בבית המשפט המחוזי. לאחר שמיעת חלק מעדי התביעה, בעקבות סיום משפטו של אנג'ל, נקבע
התיק לתזכורת. ארבעה ימים לפני מועד שהיה קבוע לתזכורת, התייצבו בבית המשפט המחוזי
באת-כוח המאשימה, והנאשם חדד ובאי-כוחו, והודיעו על עיסקת טיעון. לישיבה -
שלא-מן-המנין זו - לא הוזמנו, משום מה, המערער וסניגורו. חדד הודה במיוחס לו
והורשע בעבירות של גניבה בידי עובד ציבור, הדחה בחקירה, קבלת דבר במרמה בנסיבות
מחמירות והפרת אמונים בידי עובד ציבור. הוטלו עליו עבודות שירות של שישה חודשים.
10. המשפט נגד המערער על פי כתב האישום האמור נמשך.
אנג'ל וחדד, שמשפטם הסתיים, העידו כעדי תביעה. בעדות שניתנה נגד המערער, חזרו בהם
שניהם, לפחות באופן חלקי, מההודיות שמסרו כל אחד במשפטו הוא. שניהם מסרו גירסאות
מפותלות למדי, שעל חלקן נעמוד בהמשך הדברים. ככלל, ניתן לומר לגבי שני עדים אלה,
כי השוואת גירסאות שונות שלהם (בהודעות במשטרה, בהקלטות סתר, במשפטם-הם ובמשפטו של
פדידה) מעלה ווריאציות שונות ומרובות לגבי הפרשה נשוא האישום. כל אחד מהשניים טען
בעדותו במשפטו של המערער כי ההודיה שניתנה על ידו היתה הודיה לא נכונה, שנעשתה עקב
הסדרי טיעון נוחים שהוצעו להם.
11. הרשעתו של המערער התבססה בעיקרו של דבר, על אחת
מהודעותיו של אנג'ל במשטרה (ת21/) שהתקבלה לפי ס' 10א' לפקודת הראיות [נוסח חדש],
התשל"א1971- (להלן - פקודת הראיות). בהודעה זו, שעל פרטיה נעמוד בהמשך
הדברים, הפליל אנג'ל את עצמו ואת המערער. עוד הסתמך בית המשפט בהרשיעו את המערער,
על דברים מסויימים שאמרו חדד ואנג'ל בעדויותיהם במשפטו של המערער, ועל חיזוקים
שונים להודעה במשטרה ת21/.
גירסת המערער
12. גירסת המערער פורטה בהודעת כפירה מנומקת בכתב
מטעמו, שהוגשה ביום 21.10.97. המערער הודה כי אנג'ל אמור היה לבנות בביתו בריכת
שחייה. המחיר המוסכם היה לדבריו 40,000 ש"ח (ולא 35,000 ש"ח בלבד כפי
שטען אנג'ל). לאנג'ל היתה בריכת שחייה במלאי, אותה היה מעונין למכור בכל תנאי. על
כן הסכים אנג'ל, שמחיר הבריכה יעמוד על 40,000 ש"ח ולא על 50,000 ש"ח.
עוד מסר המערער בהודעתו זו שהתשלום עבור הבריכה וההתקנה, אמור היה להיות משולם
בסוף העבודה, אלא שהתגלע סכסוך בין הצדדים, עקב תקלות ופגמים בהתקנת הבריכה.
הצדדים הגיעו לפשרה, לפיה המערער ישלם לאנג'ל 10,000 ש"ח בלבד. הסכם זה אושר
על ידי עורך הדין, ובאותו מעמד שולם הסכום במזומן.
13. המערער כפר בכך שהוא העביר שיקים של המועצה
הדתית מחדד לאנג'ל. עם זאת ציין בהודעת הכפירה האמורה כי אין הוא שולל את האפשרות
שחדד השתמש בו למסירת שיק או שיקים לאנג'ל כשזה האחרון עבד בביתו. השיק או השיקים
הועברו במעטפות סגורות, שהוא לא ידע את תכולתן.
14. בשאר העובדות הנוגעות לגניבה, כפר המערער. הוא
כפר גם בטענה שהוא הדיח את אנג'ל בחקירה, בכך שהובילו למקווה והורה לאנג'ל לשקר
בחקירה ולומר שהוא ביצע עבודות במקווה עבור המועצה הדתית.
15. כדברים האלה העיד המערער בבית המשפט.
דיון
16. ישנן כמה עובדות שהוכחו בוודאות, או שאין הן
שנויות במחלוקת:
א. אנג'ל בנה למערער בריכת שחייה
בביתו. עלותה המוסכמת של הבריכה היתה 35,000 ש"ח על פי גירסת אנג'ל, או
40,000 ש"ח על פי גירסת המערער.
ב. עד פתיחת החקירה המשטרתית, כ5-
חודשים לאחר התקנת הבריכה, לא שילם המערער לאנג'ל דבר מכיסו. לאחר פתיחת החקירה
המשטרתית שילם המערער לאנג'ל 10,000 ש"ח במעמד חתימת ההסכם אצל עו"ד
הדר.
ג. אנג'ל לא ביצע שום עבודה עבור
המועצה הדתית. למרות עובדה זו ניתנו לו שני שיקים בחתימת חדד וגזבר המועצה. אנג'ל
פדה את השיקים והוציא שתי חשבוניות מס על עבודה במקווה והעמדת עירוב. במועד בו
נחתם הסכם הפשרה אצל עו"ד הדר, נכתב מכתב אשר מוען לחדד, אליו אמורים היו
להיות מועברים שיקים בסכום כולל של 25,000 ש"ח, תמורת השיקים של המועצה הדתית
אותם פדה אנג'ל. בסופו של דבר המכתב לא נשלח, ואנג'ל לא החזיר את תמורת השיקים.
17. העובדה שהוכחה בוודאות, שאנג'ל קיבל שיקים
מהמועצה הדתית, פדה אותם וגם הוציא חשבוניות, למרות שלא ביצע כל עבודה, איננה
מתיישבת עם מהלך הדברים הרגיל והתקין. לעומת זאת, עובדה זו היא מתיישבת היטב עם
חלק מהאמור בהודעה ת21/ שהתקבלה לפי ס' 10א' לפקודת הראיות. וכך מספר אנג'ל בהודעה
זו: לאנג'ל היתה פגישה עם פדידה, בביתו של זה האחרון, במועד כלשהו בחודש אפריל 96.
הוא נתן לפדידה הצעת מחיר להתקנת בריכה, אך פדידה דחה את ההצעה שקיבל. בפגישה
נוספת בין השניים, הציע אנג'ל לפדידה להתקין בריכת פי.וי.סי, שהתקנתה זולה יותר
מהתקנת בריכה מבטון. היתה לו, לאנג'ל, בריכה כזו במלאי והוא רצה להיפטר ממנה. סוכם
בינו לבין פדידה שהוא יבנה את הבריכה, ואחרי כן ידברו על העלויות כשמסגרת המחיר
היא 35,000 עד ל32,000- ש"ח, פרט לפיתוח סביבתי. אנג'ל מוסיף ואומר:
"מוטי פדידה אז הציע לי ואמר שיש עבודות בשבילי במועצה הדתית בבנימינה. אני
אמרתי לו שזה לא מתאים לי, כי מה שהוא הציע זה עבודות במקווה, שיש שם בעיות בביוב,
ואז מוטי אמר לי, אם ככה אז אנחנו לא עושים שום דבר וככה נגמרה הפגישה והלכתי מבלי
לסכם שום דבר". אחר כך נקרא אנג'ל שוב לפדידה, היה שם אדם נוסף, ואז, כך מספר
אנג'ל: "מוטי פדידה הציע לי שתי שיקים, אחד על 10,000 ש"ח והשני על
15,000 ש"ח של המועצה הדתית בנימינה וזאת, תמורת זאת שאגיש חשבונית למועצה
הדתית, ואז שאלתי אותו מה עם השאר, התכוונתי לשאר הכסף עבור הבריכה, והוא ענה לי
כשתגמור את העבודה, אח"כ נדבר, אני הבנתי שהוא מתכוון לבריכה, כי כל הזמן
דיברנו על הבריכה, וכשאני שאלתי אותו ומה עם העבודות עבור המועצה הדתית, הוא אמר
לי אח"כ". בהמשך מספר אנג'ל, הכין שתי חשבוניות ומסר אותן לפדידה
וכן הכין קבלות.
18. אנג'ל מוסיף ומספר בת21/ שאחר כך החלו העניינים
להסתבך, כיוון שהתקנת הבריכה היתה לקוייה, לעומת המידה של החפירה והיציקה. הוא ישב
עם פדידה "לגמור חשבון" ופדידה אמר לו שכאשר יגמור לתקן את הצינורות,
"אז אני אגמור לשלם לך את השאר". אנג'ל הוסיף והבהיר: "כפי שאמרתי,
הוא לא שילם לי שום דבר מלבד שני השיקים של המועצה הדתית". אלו הם
דברים ברורים המצביעים על כך שהשיקים של המועצה הדתית היו חלק מהתשלום. אנג'ל עזב
בלי לקבל תשלום נוסף עבור הבריכה וגם לא ביצע שום עבודה עבור המועצה הדתית. אחר כך
ביקש ממנו פדידה לבוא לסיים את העבודה בבריכה, והוא סירב לעשות כן עד שפדידה ישלם
לו.
19. ב16.9.96-, מוסיף אנג'ל ומספר בת21/, פדידה
צלצל אליו והודיע כי הוא רוצה לבוא אליו לפגישה כדי לגמור את החשבון. לפני הפגישה
אצל עורך הדין, הגיע אנג'ל לבנימינה. המערער לקח אותו על מנת להראות לו את עמודי
העירוב. לענין זה, מספר אנג'ל, שהמערער אמר לו: "בוא אני אראה לך את עמודי
העירוב שעשית עבור המועצה הדתית". והוא מוסיף כי בפועל לא התקין אותם.
פדידה אמר לו שיש בעיות. ואם ישאלו אותו שאלות - שידע. בלשונו של אנג'ל: "...
השיחה היתה שבמידה וישאלו שאלות על ידי המשטרה, אני אספר שביצעתי את
העבודות". אחר כך לקח אותו יחיאל חדד למקווה והראה לו את המקום "שכביכול
עשיתי עבודות". משם נסעו לתל-אביב לעו"ד הדר, ונעשה הסכם.
20. להודעה ת21/ עליה סמך בית המשפט, קדמה הודעה
קודמת של אנג'ל מאותו יום (נ16/). שתי ההודעות נ16/ ות21/ הן למעשה רצף אחד. בנ16/
סיפר אנג'ל תחילה כי הוא כן ביצע עבודות עבור המועצה הדתית, אך בסיומה של
הודעה זו, הוא ביקש "לספר את האמת" בענין מוטי פדידה והבריכה. אנג'ל
ביקש שההודעה בה הוא יספר את האמת תירשם בידי חוקר אחר, פקד עדי אלי, וזה האחרון
רשם מפיו של אנג'ל את ההודעה ת21/.
21. גם חדד מסר במשטרה גירסה (נ7/) לפיה, העבודות
עבורן שילם לאנג'ל, בוצעו בפועל. בשיחה עם אחד השוטרים (מזכר נ8/) אמר חדד
שאת השיקים העביר לאנג'ל באמצעות פדידה, אך כשנשאל חדד עבור אילו עבודות העביר את
השיקים, שתק חדד והתכנס בתוך עצמו.
22. בית המשפט קיבל כאמור את ההודעה ת21/ לפי ס'
10א' לפקודת הראיות וקבע על פיה כי השיקים של המועצה הדתית נמסרו על ידי המערער
לאנג'ל כחלק מהתשלום עבור בריכת השחייה. במסקנה זו, אין לנו לדעתי, יסוד להתערב.
הגירסה הראשונית, הן של אנג'ל והן של חדד, היתה שהעבודות בוצעו בפועל. בת21/ הסביר
אנג'ל שעבודות עבור המועצה לא בוצעו. העובדה שהעבודות אכן לא בוצעו הוכחה
היטב במשפט בעדויותיהם של הבלנית של המקווה והרב הזמני של העיר, אוחיון שמו. אין
זה מדרכן של מועצות דתיות לשלם עבור עבודות שלא בוצעו. האמור ב-ת21/ לפיו השיקים
נמסרו כתשלום עבור הבריכה מתיישב היטב עם העובדות האובייקטיביות שהוכחו. העובדות
האובייקטיביות לפיהן המועצה הדתית ביצעה תשלום לאנג'ל עבור עבודה שלא נעשתה,
מחזקות את ת21/ - ולהפך. הוצאת השיקים בלא קבלת תמורה מעידה על גניבת הכספים.
אנג'ל מסר בת21/ כזכור שהשיקים ניתנו לו על ידי המערער, כתשלום עבור הבריכה, והוא
מסר למערער, לבקשתו של זה האחרון חשבוניות.
התיזות החלופיות שהעלה הסניגור
23. הסניגור, עו"ד נדשי, העלה בסיכומיו בערכאה
הראשונה, על דרך ההשערה, שלוש תיזות חלופית, המתיישבות לדבריו היטב עם כל העובדות
האובייקטיביות. הוא קובל על כך שהערכאה הראשונה לא התייחסה אליהן. נראה לי כי
מממצאיה של הערכאה הראשונה שוללים, מכללא, את כל התיזות החלופיות שהעלה עו"ד
נדשי. מכל מקום, לדעתי, לא ניתן לקבל אף אחת מהן. אדון בתיזות בסדר שונה מזה שהעלה
הסניגור. שתיים מהן יש להסיר מיד מעל הפרק, ועל כן, אתמקד בשלישית. שתי התיזות
הראשונות נסמכות על חלק מהדברים שאמרו אנג'ל וחדד בגרסאותיהם המשתנות, כאשר
הסניגור נוטל חלק מכל אחת מהן. על פי אחת התיזות הגיע אנג'ל מיוזמתו למועצה הדתית,
נפגש עם חדד, והציע את שירותיו אשר נתקבלו ואשר עבורם שולם לו הכסף שהועבר לו על
ידי המערער במעטפות סגורות ומבלי שהמערער היה מודע לתוכנן. תיזה זו ניתן, כאמור,
להסיר מיד מעל הפרק. היא איננה מתיישבת עם העובדה שאנג'ל לא ביצע שום עבודה
עבור המועצה הדתית. אף על פי כן, שני שיקים הוצאו ונפדו ואנג'ל הוציא חשבוניות.
גרסתו של אנג'ל בבית המשפט היתה אמנם שהמערער נתן לו את השיקים עבור עבודות עתידיות
במועצה ואף ביקש ממנו להוציא חשבוניות עבור המועצה; ואולם, אין דרכם של גופים
ציבוריים לשלם סתם כך מראש עבור עבודות "עתידיות" את כל התמורה. בין כך
ובין כך, עד שנפתחה חקירת המשטרה, בחודש ספטמבר, לא בוצעה על ידי אנג'ל שום עבודה,
ועל כן אין בתיזה זו כדי להסביר למה אנג'ל קיבל את שני השיקים עוד בחודש אפריל.
תיזה נוספת שמציע הסניגור היא כי המערער הוא שתיווך בין אנג'ל לבין חדד, וזאת כדי
שאנג'ל יעשה לו הנחה, בתמורה לכך שהמערער יסדר לו עבודה במועצה הדתית. ואולם, לא
זו היתה גרסת המערער עצמו, ועל כן אין המערער יכול להעלות תיזה זו. על פי תיזה
שלישית, בה אתמקד, אנג'ל וחדד חברו יחדיו כדי לגנוב כספים מהמועצה הדתית, כאשר
סיפור התשלום עבור העבודות, כביכול, מהווה מסווה בלבד. כחלק מתיזה זו מועלית
האפשרות שאנג'ל החזיר לחדד חלק מהכסף שקיבל מהמועצה הדתית. לפי תיזה זו
"המושחתים" וה"גנבים" הם חדד ואנג'ל. פדידה לא היה מעורב כלל
ועיקר. פדידה היה - לפי תיזה זו - בסך הכל שלוחו של חדד, אשר מסר לו במעטפה סגורה
את השיקים עבור אנג'ל, משום שאנג'ל עבד אותה עת בביתו. הסניגור מזכיר שחדד אישר בעדותו
שכאשר מסר את השיקים לפדידה הם היו במעטפה סגורה.
בתמיכה לתיזה זו, מצביע הסניגור על עובדה
(נכונה כשלעצמה) שהמשטרה חקרה חקירה כללית, הנוגעת לשחיתויות במועצה הדתית
בנימינה, בקשר לסכומי כסף נכבדים שהוצאו מקופתה. סכומי כסף אלה אינם קשורים לשני
השיקים על סך 15,000 ו10,000- ש"ח נשוא הפרשה שלפנינו. עוד מזכיר הסניגור,
שחדד הודה בחקירתו כי הוא נטל הלוואות מכספי המועצה בשל מצב כלכלי קשה בו היה
שרוי. לפי התיזה החלופית האמורה שמעלה הסניגור, שני השיקים על סך 15,000 ש"ח
ו10,000- ש"ח, נמסרו לאנג'ל כתוצאה מעיסקה כלשהי, בין חדד לבין אנג'ל,
שהמערער אינו יודע את פרטיה. אין לשיקים שום קשר לבריכה. הסכום הנמוך של 10,000
ש"ח ששילם המערער לאנג'ל בסופו של דבר, מוסבר בליקויים שהיו בבריכה.
עו"ד נדשי מסתמך גם על תרשומת שעשה עו"ד הדר (נ11/) בה נרשם מפיו של
אנג'ל כי הוא לא קיבל דבר עבור הבריכה. תיזה חלופית זו, כך טוען הסניגור, מתיישבת
עם העובדות שהוכחו לא פחות מהתיזה שהעלתה התביעה, והיא מצדיקה את זיכויו של
המערער, לפחות מחמת הספק.
24. אנג'ל העיד בבית המשפט כי על הבריכה לא
קיבל תשלום עד שקיבל 10,000 ש"ח וכי אין לקשור בין השיקים לבריכה. אולם, בצד
דברים אלה, ציין אנג'ל גם בבית המשפט, כי פדידה ביקש ממנו לומר במשטרה שהוא
ביצע עבודות עבור המועצה והוא, אנג'ל, לא הסכים. כן אמר אנג'ל בבית המשפט, כי
אלמלא לחץ עליו פדידה - הוא היה מחזיר את הכסף למועצה הדתית.
25. עיינתי וחזרתי ועיינתי בעדותו של אנג'ל בבית
המשפט ובחקירתו הנגדית ולא מצאתי כי הוצגה לאנג'ל בחקירתו התיזה האמורה, לפיה
אנג'ל עשה קנוניה כלשהי עם חדד. הסניגור הסתפק בכך שאנג'ל התכחש לדבריו
במשטרה ולא הציג בפניו את התיזה בדבר שחיתות משותפת של אנג'ל וחדד.
26. גם חדד, מסר בעדותו גירסה המכחישה את הודייתו
באותו משפט עצמו. בעדותו מסר כי מצא על שולחנו במועצה הדתית חשבוניות של אנג'ל.
הוא בדק שהעבודה בוצעה, הכין שיקים והחתים את הגזבר, שם אותם במעטפה ומסרם
לפדידה עבור אנג'ל. קשה שלא להתרשם, כפי שהתרשמה הערכאה הראשונה, שחדד משיב
ב"הן" על כל שנשאל על ידי הסניגור. אך גם לעד זה נמנע הסניגור מלהציג את
הטענה בענין "עסקה" ישירה בין חדד ואנג'ל, עסקה בה לא היה המערער
מעורב. אין צריך לומר, כי גרסאותיהם של אנג'ל וחדד בבית המשפט אינן עולות כלל
ועיקר בקנה אחד זו עם זו. הראשון העיד שלא ביצע עבודה עבור המועצה הדתית, והשני
העיד כי הראשון כן ביצע עבודה.
27. לא היה מקום לקבל גם את התיזה בדבר שחיתות
משותפת של אנג'ל וחדד לה לא היה המערער שותף. די בכך שתיזה זו לא הוצגה לחדד
ולאנג'ל כדי לא לקבלה. מעבר לכך: סמיכות הזמנים בין "הסכם הפשרה" שנעשה
אצל עו"ד הדר, לבין המכתב שלא נשלח, אותו ניסח עו"ד הדר, יש בה כדי
להצביע, ולו נסיבתית, על הקשר בין ענין בריכת השחייה לבין השיקים של המועצה הדתית,
כפי שטען אנג'ל בת21/.
28. זאת ועוד: המערער טוען כזכור שהוא שילם עבור
הבריכה רק 10,000 ש"ח וכי השיקים של המועצה הדתית אינם רלבנטיים לנושא
הבריכה. לטענתו הסיבה לסכום הנמוך ששילם עבור הבריכה נעוצה בליקויים החמורים
שנתגלו בבריכה. טענה זו ניסה המערער להוכיח באמצעות עדים שונים, אך הוא לא עשה את
מה שמתבקש היה, לכאורה, לעשות: להגיש חוות דעת של מומחה בדבר הליקויים
בבריכה. אחרי ככלות הכל הבריכה עומדת על מקומה. מעדות המערער (עמ' 114) עולה
שהמערער ובני ביתו משתמשים בה עד היום. הדרך הטובה והראויה להסביר את התשלום הנמוך
המלמד לכאורה שהמערער לא שילם את התמורה המוסכמת (אם נתעלם משני השיקים) - היתה
חוות דעת מומחה. היה זה משפט ארוך, מפותל, מסובך. התקיימו בו ישיבות רבות, עדים
נחקרו ארוכות בעניינים שהרלבנטיות שלהם קלושה. אין הסבר מניח את הדעת מדוע לא
הוכחה ה"הצדקה" לסכום הנמוך בדרך הראויה. גם העובדה ש"הסכם
הפשרה" נחתם בסמוך לתחילת החקירה, עליה ידע המערער, יש בה כדי להטיל צל כבד
על כל הסכם הפשרה והאמור בו. התרשומת שערך עו"ד הדר לפיה "לא שולם
דבר" מעידה רק על כך שהצדדים אמרו לו כדברים האלה.
29. בדין לא התקבלה (מכללא) גם התיזה החלופית של
הסניגור לפיה מדובר בשחיתות בה מעורבים רק חדד ואנג'ל. לעומת זאת, הודייתו של
אנג'ל בת21/ לפיה קיבל תשלום עבור הבריכה בשיקים של המועצה הדתית מתיישבת היטב עם
שאר הראיות. מסקנתה של הערכאה הראשונה, לפיה השיקים של המועצה הדתית ניתנו כחלק מן
התשלום עבור הבריכה, מעוגנת היטב בראיות. כדי להשיג שיק חתום של המועצה הדתית,
נזקק המערער לסיועו של חדד. לסיוע יש הסבר: כפי שהודה המערער עצמו בחקירתו (עמ'
111), הוא הבטיח לחדד לעזור לו להיבחר כראש המועצה הדתית לקדנציה נוספת. הרשעתו של
המערער בעבירה של גניבה בידי עובד ציבור מבוססת היטב, ואין יסוד להתערב בה.
30. אשר להרשעה בהדחה בחקירה: בענין זה אין המדובר
רק בהסתמכות על הודעה שנמסרה בחקירה כאמור בסעיף 10א' לפקודת הראיות. אנג'ל סיפר
גם בין כותלי בית המשפט על הדחה זו. בלשונו: "הוא (פדידה) ביקש ממני לבוא
ולומר שביצעתי את העבודה. [עבור המועצה הדתית - מ.נ.] ואני לא הסכמתי" (עמ'
76). בדיעבד, אנו יודעים שאנג'ל אכן טען בגירסתו הראשונה נ16/ שביצע עבודות עבור
המועצה. מותר היה לערכאה הראשונה לסמוך על דברים אלה, שנאמרו בין כותלי בית המשפט.
גם לטענת אליבי שהעלה המערער לגבי המפגש בבנימינה אחרי הפגישה אצל עו"ד הדר
אין יסוד: האליבי מתייחס למה שעשה המערער אחרי הפגישה. לפי גרסתו של אנג'ל
המפגש בבנימינה קדם לפגישה. בהילוך לאחור נוסיף ונאמר, כי הדחה זו בחקירה,
יש בה כדי לאצול גם על נושא העבירה של גניבה בידי עובד ציבור. אלמלא היה פדידה
שותף לעבירה של גניבה בידי עובד ציבור, לא היה לו צורך להדיח את אנג'ל. גם לא היה
לו צורך לשכנע את אנג'ל שלא להחזיר את תמורת השיקים. "קו ההגנה" של
המערער באותו שלב הרי היה לטעון כי אנג'ל כן ביצע עבודה.
31. על יסוד כל האמור אציע לחברי לדחות את הערעור
על ההרשעה.
32. לענין העונש: בית המשפט הטיל על המערער שלוש
שנות מאסר, מהן שנה אחת בפועל והיתרה על-תנאי, שהמערער לא יעבור בתוך
שנתיים משחרורו ממאסר עבירת רכוש מסוג פשע או הדחה בחקירה. כן נגזר על המערער קנס
של 50,000 ש"ח או שנת מאסר תמורתם. למרות העונשים הקלים שהוטלו על אנג'ל וחדד
במסגרת הסדרי הטיעון, אין אני סבורה שיש מקום להתערב בעונש שהוטל על המערער. המערער
לא היה אמנם בעצמו עובד ציבור, אך כפי שקבעה הערכאה הראשונה, הוא היה בעל כוח
פוליטי בבנימינה "להמליך ולהדיח". חדד ראה במערער את מי שיכול לגרום
להמשך כהונתו, או הדחתו ממנה. המערער הוא שהעלה בפני חדד את ההצעה שחדד יתן לו
שיקים של המועצה הדתית בסך 25,000 ש"ח, וחדד שיתף עמו פעולה, כדי להשיג את
תמיכתו. עם כל זאת, כך ציין השופט נאמן במפורש, הוא הביא בחשבון לקולא את
העונשים הקלים שהוטלו על חדד ואנג'ל במסגרת עיסקאות הטיעון. עוד הביא בחשבון,
לקולא, את הזמן הרב שחלף מאז העבירה ואת עינוי הדין. אכן, אלו הן נסיבות לקולא.
בצד כל אלה אין להתעלם מחומרת העבירות. המערער היה הנהנה היחיד מהעבירה, וכפי
שציין בעדותו, הבריכה ממשיכה לשמש אותו ואת בני משפחתו.
בנסיבות אלה, אין מקום, לדעתי, להתערב בעונש
המאסר. העונש שהוטל מאזן כראוי בין גורמים שונים שראוי היה לאזן ביניהם. הקנס
שהוטל מביא בחשבון את טובת ההנאה בה זכה המערער.
33. אם תישמע דעתי נדחה את הערעור על ההרשעה ועל
העונש.
ש
ו פ ט ת
השופט א' ריבלין:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
השופט י' טירקל:
כמו חברתי הנכבדה, השופטת מ' נאור, סבורני גם
אני כי ממצאיו של בית המשפט המחוזי מעוגנים היטב בראיות וכי מסקנותיו המרשיעות
עומדות על בסיס איתן. לאור הנסיבות שהוכחו גם העונש שנגזר על המערער אינו חמור.
אני מסכים, אפוא, שיש לדחות את הערעור.
ש
ו פ ט
לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופטת מ' נאור.
ניתן היום, י"ט בחשון התשס"ב (5.11.2001).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש
ו פ ט ת
_________________
העתק
מתאים למקור COURT.DOT /צש
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
בבית
המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444