פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

פסק-דין בתיק בע"מ 4259/06 בבית המשפט העליון בע"מ 4259/06 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות כבוד השופטת ד' ברלינר המערערת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. פלוני בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 5.2.06 בתיק ע"מ 11/05 שניתן על ידי כבוד השופטים ס' רוטלוי, י' שטופמן, י' שנלר תאריך הישיבה: ב' בתמוז התשס"ו (28/6/06) בשם המערערת: עו"ד איתן ליפסקר בשם המשיב 1: עו"ד שרון מן-אורין בשם השירות למען הילד: הגב' חנה בן ארי החלטה השופטת ד' ברלינר: ל.ר. הוא קטין יליד 25.6.2000 (להלן: הקטין). בתאריך 6.7.05 קבע בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון כי התקיימו כלפי הורי הקטין תנאי סעיף 13 (7) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א- 1981(להלן: חוק האימוץ) והכריז על הקטין כבר אימוץ. עוד קבע בית המשפט כי תוצאות האימוץ לא יצומצמו דהיינו, האימוץ יהיה סגור. ביולי 2005 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב את ערעוריהם של ההורים על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה על שני חלקיו, קרי גם על הכרזתו של הקטין כבר אימוץ, וגם על הקביעה כי האימוץ יהיה סגור. על החלטתו של בית המשפט כי האימוץ יהיה סגור, ובמיוחד על התשתית העובדתית- מקצועית שבה הסתפק בית המשפט המחוזי (כמו גם בית המשפט לענייני משפחה) לצורך קביעה זו, מבקשת אימו של הקטין (להלן: המערערת) לערער בפנינו. האב אינו משיג על החלטתו של בית המשפט המחוזי, והוא אינו צד להליך הזה. רקע עובדתי 1. הקטין נולד מחוץ למסגרת הנישואין, בהוסטל שיקומי (להלן: ההוסטל) המיועד לאסירות משוחררות, בו שהתה אימו באותה העת. שני הוריו באים מרקע בעייתי כאשר משפחותיהם ידועות ומוכרות למוסדות הרווחה בעירם. 2. לאחר הלידה שהה הקטין עם אימו בהוסטל עד לחודש אפריל 2002. תקופה זו הוגדרה כתקופה חיובית של המערערת בה התמסרה לטיפול בילד ובמהלכה אף הוגדרה כנקייה מסמים. יש לציין כי למרות טיפולה משביע הרצון מהבחינה הפיסית בקטין, היא התקשתה לספק את צרכיו הרגשיים, כנראה בשל חסכים רגשיים מהם היא עצמה סבלה. 3. ב-18.9.00 הוכרז הקטין, בהסכמת ההורים והרשויות, על ידי בית המשפט השלום לנוער בכפר סבא כ"קטין נזקק" ע"פ סעיף 2 (2) ו- (6) לחוק הנוער (טיפול והשגחה) התש"ך-1960. 4. בגיל 7 חודשים אובחן הקטין כסובל מעיכוב התפתחותי מוטורי משמעותי וכן מעיכוב קוגניטיבי של 4 חודשים. המערערת התקשתה להתמודד עם בעיותיו של הקטין ועם מצבו המיוחד. 5. ב-30.4.02 חתמו הורי הקטין על התחייבותם לטיפול בקטין תוך התעלמות ממחאתם הברורה של גורמי הטיפול בהוסטל, אשר חשבו כי המהלך מוקדם לאור העובדה שהם טרם השלימו תהליך גמילה נפשי. 6. בסוף חודש יולי 2002 גילתה המערערת כי היא חולה בצהבת נגיפית מסוג C. ידיעת דבר המחלה גרמה לה, לדבריה להתדרדרות במצבה, היא הפסיקה לשתף פעולה בתוכנית הטיפולית, אליה הגיעה באופן סדיר בחודשים מאי- אוגוסט, עזבה את העבודה שסודרה לה על ידי האגף לשיקום האסיר וחזרה לשימוש בסמים. 7. ב-21.10.02 אושפז הקטין כשהוא סובל משבר ספיראלי בידו ועם חשש לא מבוסס כדבעי להתעללות. ב-21.11.02 הוחלט בבית המשפט לנוער כי הקטין יעבור למסגרת קלט חסוי עד לקבלת המלצות גורמי הטיפול בעניין. ב 2.12.02 קבע בית המשפט, בהסתמכו על ההחלטות הטיפוליות להעביר את הקטין למשמורת רשות הסעד לתקופה של 6 חודשים. כמו כן קבע כי הקטין ישהה עם אימו במקום בו תטופל. 8. בתקופה זו יחס המערערת אל הקטין נע בין ניכור, חוסר אונים ואדישות לבין חוסר סבלנות, התקפי זעם וכעס כלפיו וכלפי הסביבה. אחת הסיבות להתנהגות זו היא האשמה שייחסה המערערת לקטין כאחראי לפרידות השונות בינה לבין בעלה. לאור הקשיים, ומצבה הנפשי החליטה המשיבה לעזוב את ההוסטל ב 31.12.02, בעקבות כך הועבר הקטין על ידי פקיד הסעד לחוק נוער למשפחת קלט חסויה, לאחר שבמצבו חלה התדרדרות. 9. לאור חוסר שיתוף פעולה, הסדרי הראייה בין הקטין להוריו היו בלתי סדירים. ב 9.6.03, לאור חוסר עקביות ויציבות ההורים, האריך בית המשפט לנוער את תוקפם של צווי בית המשפט בעניין הנזקקות וההוצאה ממשמורת עד לדיון במעמד הצדדים ובחודש ספטמבר 2003 הועבר הקטין למשפחה אומנת. 10. ב-23.2.04 מונה ד"ר בנימין וגנר (להלן: המומחה) כמומחה מטעם בית המשפט על מנת לבדוק את המסוגלות ההורית של הורי הקטין. חוות דעתו הוגשה רק ב 23.8.04 עקב שיתוף פעולה חלקי בלבד ואי הגעה של הורי הקטין לפגישות שנקבעו עימם. חוות הדעת מבוססת על שתי פגישות שערך עם המערערת ופגישה אחת בת שלוש שעות שערך עם אבי הקטין (להלן: חוות הדעת). 11. המלצתו של דר' וגנר הייתה להכריז על הקטין כבר אימוץ, וכי האימוץ יהיה סגור. ההמלצה התבססה על אבחון שני ההורים כשקועים בהליך הרסני, "בעלי דפוס עברייני...הפרעות אישיות אנטי סוציאליות...רקע גנטי משפחתי של התמכרויות...דפוס קבוע ומתמשך של התמכרות לסמים..." ועוד. מסקנתו הייתה כי המשך קיום קשר בין ההורים לבין הילד יסכן את המשך התפתחותו התקינה של הקטין ואף יערער את יחסיו עם משפחתו המאמצת. במילים אחרות- אין מקום לאימוץ פתוח. 12. הבדיקות שערך דר' וגנר לא כללו אבחון או בדיקה אישית של הקטין, ואף לא בדיקת אינטראקציה בינו לבין מי מהוריו. חוות הדעת הוכנה על בסיס המסמכים שהיו בפניו, על איבחונים שערך להורי הקטין ועל הידע וההבנה המקצועית שלו. חוות הדעת עומדת במוקד הדיון הנוכחי. 13. כדי להשלים את התמונה: סמוך לאחר הגשתה של חוות הדעת, בתאריך -5.10.04 הוגש לבית המשפט קמא תסקיר של פקידת הסעד לחוק האימוץ, הגב' רחל מרום והעובדת הסוציאלית רויטל רון. התסקיר פורש את מצבו הקשה של הקטין. על פי האמור בו נראה כי מצבו החמיר במיוחד דווקא אחרי הביקורים הדו שבועיים של הוריו. 14. בין לבין הורשעה המערערת בעבירות של החזקת סמים לצריכה עצמית ופריצה לבניין אשר בגינן הושת עליה עונש מאסר בן 19 חודשים אותו החלה לרצות ב 19.12.04. מתצהיר פקידת הסעד מיום 8.11.05 עולה כי עונש המאסר הוארך ב- 10 חודשים נוספים. במהלך שהותה בבית הכלא נעתר בית המשפט לבקשתה לקיים מפגשים בינה לבין הקטין. ביום 3.3.05 חודשו הסדרי הראייה בין המערערת לקטין על פי החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה. הסדרי הראייה נפסקו סמוך לפני שימוע פסק הדין בבית משפט זה. 15. ב-6.7.05 ניתן פסק הדין בבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט קבע כי הורי הקטין נכשלו הן בשיקומם האישי והן בתפקודם כהורים וקיבל את המלצת המומחה והמטפלים הסוציאליים להכריז על הקטין כבר אימוץ. כמו כן קבע בית המשפט כי על פי חומר הראיות המונח לפניו, לרבות ובמיוחד חוות הדעת, טובת הקטין מחייבת אימוץ סגור. על החלטה זו ערער כל אחד מהורי הקטין בנפרד (עמ 11/05, עמ 12/05), והדיון בערעורים אוחד. 16. ב-8.9.05 התיר בית המשפט המחוזי למשיב (בערעור) להוסיף ראיות חדשות לצורך הצגת תמונה עדכנית ושלמה בעניינם של הקטין ושל הוריו. במסגרת זו הוגש אבחון פסיכודיאגנוסטי שנערך לקטין על ידי הפסיכולוגית הגב' שרה יעקב ממכון מיפל ב 20.5.05. וכן דוחות ותסקירים נוספים. 17. במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי עלתה על הפרק גם שאלת הסדרי הראיה בין הקטין למערערת. בית המשפט דחה את בקשת המערערת להורות על המשך ביצוע הסדרי ראיה, בינה לבין הקטין. על החלטה זו הוגשה בקשה לרשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 7339/05). כב' השופט א. רובינשטיין אשר דן בה, דחה את הבקשה, אם כי איפשר ביקור אחד נוסף של הקטין. 18. מועד הביקור נקבע ליום 12.9.05, וזוהי הפעם האחרונה שבה ראתה המערערת את הקטין. ב 28.11.05 החליט בית המשפט המחוזי על העברתו של הקטין לבית משפחה למטרת אימוץ, בהתאם לסע' 12 (ג) בחוק האימוץ תוך דחיית בקשה נוספת של המערערת להורות על הסדרי ראיה בינה לבין הקטין. בין היתר נשענה החלטה זו על חוות הדעת של פקידת הסעד מ 8.12.05 כי "אין לאפשר בשום אופן הסדרי ראייה בין האם הביולוגית לקטין". החלטה זו הועמדה פעם נוספת לבחינתו של בית משפט זה, ובתאריך 15.12.05 נדחתה בקשת המערערת למפגש בינה לקטין. 19. ב- 5.2.06 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור על בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון. החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה נותרה בעינה על שני רבדיה: הן ההחלטה בדבר היות הקטין בר אימוץ והן ההחלטה כי האימוץ יהיה סגור. עיקרי הטענות בערעור 20. המערערת קובלת על כך כי בדיקת המומחה התמקדה בהורים בלבד בעוד ששאלת משמעות הקשר בין הקטין לאימו נזנחה ולא נבדקה כלל. המומחה לא נפגש עם הקטין ואין הוא מודע (ואף לא יכול להיות מודע) לקשר הנפשי, הרגשי והמנטאלי שלו עם אימו. העובדה שהוא לא בחן את האינטראקציה בין הילד לאימו מאפילה על מסקנותיו ומדגישה את חוסר יכולתו להעריך את הפגיעה והנזק העלולים להיגרם לקטין כתוצאה מניתוק מוחלט מאימו. כיוון שכך, לא הייתה בפני בית המשפט המחוזי תשתית ראייתית שדי בה לצורך הכרעה בשאלת האימוץ הפתוח. הכרעה 21. כאמור לעיל עתירתה הקונקרטית של המערערת היא להורות על עריכת בדיקות משלימות, כשהדגש הוא על בדיקת אינטראקציה בין הקטין לאמו. הגם שזו העתירה הקונקרטית, אין ספק שהסוגיה שבפנינו רחבה יותר. השאלה היא אם מכלול הראיות שהיו בפני בית משפט קמא די בו, גם ללא עריכת בדיקות נוספות כדי להבהיר שאין מקום לאימוץ פתוח. 22. האפשרות להורות על אימוץ פתוח מקורה בסעיף 16(1) לחוק האימוץ. בניגוד לשלב הראשון שבו נבחנת שאלת קיומה של עילת אימוץ, הרי לעניין האימוץ הפתוח השיקול היחיד הוא טובת הקטין. ההשקפה הרווחת עד היום בפסיקה הייתה כי ככלל יש להורות על אימוץ סגור, והחריג הוא אימוץ פתוח ראה ע"א 2169/98 פלוני נגד היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נג(1) 241, 265 (1999) "הכלל הוא אימוץ 'סגור' ואילו אימוץ 'פתוח' הוא החריג". וכן בע"מ 10791/05 - פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' . תק-על 2006(1), 1846. ובע"א 5034/96 - פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה . פ"ד נ(5), 33 ,עמ' 34-35. יחד עם זאת, הזדמן לנו לאחרונה להביע את דעתנו ולומר כי מדובר בסוגיה קשה וטעונה שאין להתקבע בעמדות לגביה, ויש לבחון אותה מדי פעם, לאור מחקרים חדשים, הרהורים נוספים וכיו"ב. (ראה פלונית נגד היועץ המשפטי לממשלה בע"מ 3646/06). הבחינה צריכה להיעשות בכל תיק נתון, שבו האפשרות לאימוץ פתוח עומדת על הפרק, דהיינו: ההורה הביולוגי מבקש לשמור על קשר, גם אם קשר ביקורים בלבד, עם ילדו. 23. מטבע הדברים, לצורך הכרעה בשאלה האם ניתן לאפשר אימוץ פתוח, נעזר בית המשפט בחוות דעת, הן חוות דעת של מומחים, והן של הגורמים המטפלים. חוות הדעת נועדו לסייע לבית המשפט לזהות ולהגדיר את טובת הילד, שהיא כאמור השיקול היחידי המכתיב את התוצאה. אין צורך לומר כי בית המשפט לעולם הוא הפוסק והעזרות בחוות דעת מומחה אין פירושה כי בית המשפט התפרק מסמכותו וחובתו להכריע בסוגיה שעל הפרק. (ראה לעניין זה ע"א 1240,558/96 - חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל חנן ו-32 אח' , פ"ד נב(4), 563 ,עמ' 570-571) כן ראו: ע"א 2160/90 - שרה רז נ' פרידה לאץ ואח' , פ"ד מז(5), 170). יחד עם זאת, כאשר מדובר בחוות דעת מומחה בשאלות הנוגעות לטובת הילד, הכלל הוא כי "...יאמץ בית המשפט את המלצת המומחים שאותם מינה, אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטייה מאותה המלצה" (בע"מ 9358/04 - פלונית ואח' נ' פלוני . תק-על 2005(2), 2893 ,עמ' 2898, והפסיקה המצוטטת שם). 24. על רקע האמור לעיל – יש לשוב ולבחון את הראיות שבפנינו. באשר לחוות הדעת של ד"ר וגנר (שזכתה לקיתונות של רותחין מפי בא כוחה של המערערת): שתי הערכאות שדנו בתיק היו ערות למשמעות העדרה של בדיקת אינטראקציה ובדיקת הקטין עצמו על-ידי ד"ר וגנר, אלא שלשיטתם, בהתחשב בכל הנסיבות בתיק זה – לא היה בכך כדי לכרסם כרסום של ממש במשקל מסקנותיו של המומחה. כב' השופט ש' בוקובסקי סגן נשיא בית משפט לענייני משפחה אמר בנושא זה: "אני ער להסתייגות ולביקורת ... על דרך תפקודו של המומחה, אולם אני דוחה את טענותיהם בעניין זה. עמדתו, מסקנותיו והמלצותיו של המומחה ... הן מקיפות ברורות מקצועיות ומנומקות היטב ואף מגובות ונתמכות בחומר הראיות שבתיק". בית המשפט המחוזי מפי כבוד השופטת ס. רוטלוי אמר: "... המסקנות והדיווחים מן השטח ... אך מחזקים באופן עצמאי ... ואת מסקנותיו של ד"ר וגנר. לפיכך אינני רואה פגם בנסיבות אלה באי קיום בדיקת אינטראקציה בין הקטין לבין המערערים" (עמ' 43 לפסק-הדין). 25. בנושא זה – דעתנו שונה. נפל פגם, ואפילו פגם יסודי, בדרך עבודתו של המומחה כאשר נמנע מבדיקות אינטראקציה, ומבדיקת הקטין עצמו. דר' וגנר לא הסתפק בקביעה כי טובתו של הקטין דורשת את הכרזתו כבר אימוץ, אלא התייחס גם לאפשרות האימוץ הפתוח ושלל אותה. בחינת הקשר בין הקטין ובין אמו חשובה ומרכזית בסוגיה זו. אין לך תהליך קשה, כואב ומשמעותי יותר מניתוק ילד מהוריו הביולוגיים, גם כאשר מדובר בהורים שאינם מתפקדים כהורים. כיון שמדובר בהליך גורלי וקריטי שיקבע את מסלול חייו של הקטין כמו גם של הוריו, מן הראוי לעשות שימוש בכל כלי מקצועי שיכול לספק תמונה בהירה באשר לאופי ומשמעות הקשר, זאת כדי לתת מענה לשאלה האם טובתו דורשת ניתוק מוחלט מהם. בתקופה שבה בחן המומחה את המערערת ואת אביו של הקטין (שכאמור אינו צד להליך הנוכחי) היה עדיין קשר של ביקורים בין המערערת לקטין. ניתן היה לצפות במפגש ביניהם, ניתן היה גם לראות ולבדוק את הקטין לבדו, ולבסס את חוות הדעת גם על בדיקות אלה. מן הראוי היה שכך ינהג המומחה, גם אם סבר כי די לו בנתונים אותם בחן כדי להגיע למסקנה חד משמעית. 26. ולאחר שאמרנו את הדברים ועמדנו על ה"חוסרים" בבדיקת המומחה, יש מקום לבדוק גם את "היש" בחוות הדעת, על מנת להעניק לה את המשקל ההולם. חוות הדעת (נספח יד' במוצגי המשיבה) היא מפורטת, מקיפה ביותר ומשתרעת על פני עמודים רבים. היא משקפת שתי פגישות עם המערערת (שאליהן התייצבה המערערת רק לאחר מאמץ מצידו של המומחה ודחיות מצידה). בדיקתה כללה את כל ההיבטים הרלוונטיים להערכת מסוגלותה ההורית, כאשר היבטים אלה רלוונטיים גם לעניין הקשר העתידי בינה לבין הקטין. חוות הדעת מתייחסת למשפחת המקור שלה, שלבי התפתחותה, התדרדרותה לשימוש בסם, השתלבותה בחברה עבריינית, דרכי ההתמודדות שלה (שכללו גם ניסיונות התאבדות), קווי אישיותה ובמיוחד הקשר בינה לבין הקטין, ציפיותיה מקשר זה, המסרים שהיא מעבירה לקטין, והדרך שבה גידלה אותו. חוות הדעת מאפשרת למעיין בה, להתרשם עצמאית מהמערערת משום שהיא מרבה בציטוטים ישירים מדבריה ומתגובותיה. 27. קריאת חוות הדעת, על הנתונים "הקשיחים" שבה, המפרטים את תהפוכות חייה של המערערת אינם מותירים ספק בכך שהמערערת אינה יציבה, הסם שולט בה, היא אינה מסוגלת להתמיד בתהליכי גמילה. גם כאשר הייתה בהריון עם הקטין המשיכה להשתמש בהרואין. חברה לחיים, אבי הקטין, גם הוא שולט בה והיא חזרה אליו גם כשהדבר היה כרוך בנטישת הקטין. לאחר לידתו עבר הקטין טלטלות רבות, המומחה מונה 5 מסגרות בהן שהה הקטין במשך שלוש השנים הראשונות לחייו, כאשר למערערת תרומה של ממש במעברים תכופים אלה שהם הרסניים מבחינתו. הקטין לדברי המומחה נושא "גנטיקה חמורה של פסיכופתולוגיה חברתית לאלכוהול, התמכרות לסמים ולאנטיסוציאליות, הן מצד אביו והן מצד אמו והן בדור הסבים משני הצדדים" (עמ' 13 לחוות הדעת). המומחה מזכיר את הספרות המקצועית הדנה בהשפעה ההרסנית של גנטיקה זו במיוחד אצל "צאצא ממין זכר". הקטין לדעתו הוא בסיכון גבוה מאד להתפתחות רגשית פתולוגית, ועל כן הוא בעל צרכים מיוחדים וזקוק להתייחסות מיוחדת. התייחסות מיוחדת זו נשענת על יציבות ורציפות במערך קשריו עם הדמויות הסובבות אותו. המערערת לכל אורך הדרך הוכיחה כי היא אינה מסוגלת להעניק יציבות זו, חרף עזרה רבה וניסיונות חוזרים של הרשויות לעזור לה. לדברי המומחה: "מדהים לראות את ההשקעה האין סופית של גורמי ההצלה". ועדיין: "... מה שצמח בתוכה לאורך עשרים שנה זה דבר שאם אנחנו לא חושבים עליו עד הסוף יכול להמשיך ולפגוע בקטין הזה מאד, חוסר יציבות, הרס עצמי, הכשלה עצמית, שעבוד לסם ... וכל המשתמע מזה" (עמ' 41 לפרוטוקול). 28. ככל שמדובר במערערת - חוות הדעת היא מקיפה, ממצה ומספקת את כל הנתונים הרלוונטיים. למרבית הצער היא מבהירה חד משמעית כי במערערת צפון פוטנציאל של סיכון ונזק לקטין. המסקנות באשר למערערת הן כה קטגוריות – עד שאפילו קביעה כי הקטין זקוק לה (וכפי שיובהר להלן אין בסיס עובדתי לקביעה כזו), אינה יכולה לאזן את משקלה המכריע, ולהביא למסקנה כי יש צורך בבחינה נוספת, שמא התוצאה תשתנה. אין כל סיבה להתערב בקביעותיהן העובדתיות של שתי הערכאות שראו לאמץ את הערכות המומחה באשר למערערת, במלואן. 29. מסקנתו של המומחה כי "אין מקום לשקול אימוץ פתוח", (עמ' 17 לחוות הדעת) נשענה על השקפתו המקצועית כי אין צורך באינטראקציה משום "שההיסטוריה זועקת מעצמה", והנתונים שבפניו, די בהם לצורך הסקת מסקנות. בנוסף התייחס המומחה גם לספרות מקצועית, ולידע שרכש כרופא (מדובר בפסיכיאטר) באשר לילדים במצבו של הקטין, הגם שלא בדק את הקטין. אין סיבה שלא לייחס משקל מלא למסקנות הנשענות על ידע מקצועי, שהרי זוהי הליבה של עדות מומחה: הידע והמומחיות הם הבסיס למסקנה המקצועית. 30. ובאותו הקשר: אין שיטת בדיקה אחת ואחת בלבד, שהיא ורק היא מוכרת וישימה בדרך לבחינת המשך הקשר בן הורים ביולוגיים לילדם שהוכרז כבר אימוץ. כך למשל קבע בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב כי "אכן ככלל, מהווה בדיקת האינטראקציה נדבך חשוב בבדיקת מסוגלות הורית. אולם ייתכנו מצבים, בהם אין לערוך בדיקה כזו בשל נסיבות מסוימות המייתרות את הבדיקה" (בע"מ (תל-אביב-יפו) 10/02 - פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה. תק-מח 2002(4), 15117 ,עמ' 15123). במקרה הנוכחי –הביקורת על הימנעותו של המומחה מבדיקת האינטראקציה אין בה כדי לאיין את מסקנותיו המתבססות על הערכות מקצועיות אחרות. 31. חוות הדעת של ד"ר וגנר היא ראיה חשובה – אולם אינה ראיה יחידה. כפי שצוין לעיל (ראה פיסקה 16) בית המשפט המחוזי התיר למשיב בערעור להוסיף ראיות חדשות זאת בנוסף לראיות שהוגשו בבית המשפט לענייני משפחה. הראיות החדשות כללו גם אבחון פסיכודיאגנוסטי שנערך על-ידי פסיכולוגית חינוכית בכירה המנהלת מרכז חיצוני לטיפול ויעוץ למשפחה (מרכז מיפל). כיון שלמערערת טענות קשות כלפי פקידות הסעד – יש חשיבות לעובדה שמדובר בגורם חיצוני. חוות דעתה מאוחרת לזו של ד"ר וגנר (מיום 20.4.05), והיא ניתנה לאחר בדיקת הקטין. כיון שהקטין נבדק – הפגם שנפל בחוות הדעת של ד"ר וגנר, לפחות חלקית, בא על תיקונו. המסקנות של שני המומחים זהות. בין היתר מצאה הפסיכולוגית, כי לקטין "זיכרונות עמומים של נטישה והתאכזרות שהם כנראה קדם שפתיים", וכי "אין כלל געגוע לדמויות הוריות בעברו". אמירה אחרונה זו מספקת תשובה לשאלה האם יש לקטין דמות אם, (שאלה שעליה הרחיב בא-כוח המערערת את הדיבור) והיא חשובה במיוחד לאור הטענה כי המערערת היא העוגן היציב בחיי הקטין וכי הוא רואה במערערת דמות חיובית וחמה. (סעיף 18 לבר"ע). 32. הראיות החדשות שהוספו בבית המשפט המחוזי כללו גם מגוון של תסקירים עדכניים וחוות דעת של פקידות הסעד, שכולם תומכים במסקנה כי המערערת חרף אהבתה לקטין שאינה מוטלת בספק, רואת את טובתה לנגד עיניה, היא משדרת לו מסרים מבלבלים (למשל כי הכינה לו בית, למרות ידיעתה כי הוכרז כבר אימוץ) ואינה מסוגלת לראות את הנזקים שהיא גורמת לו. אין כל סיבה שלא לייחס את מלוא המשקל לתסקירים אלה. בית המשפט המחוזי הביע את הדעה כי: "פעמים רבות הנתונים מהשטח המובאים על-ידי העובדים הסוציאליים עדיפים על פני חוות דעת של פסיכולוג או פסיכיאטר" (עמ' 43). עמדה זו מקובלת עליי. בע"א 3554/91 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה תק-על 91(3) 1851, עמ' 1854 אמר בית המשפט העליון את הדברים הבאים: בא-כוחה של המערערת השיג לפנינו על צדקת הכרעתו של בית המשפט המחוזי. טענתו הראשונה הייתה, שזולת חוות-דעתו של ד"ר וייל לא הובאה בפני השופט המלומד כל ראיה אחרת להעדר מסוגלותה של המערערת לתפקד כאם, אלא שבגיבוש מסקנתו לעניין זה נזקק השופט גם לאמור בתסקיריהן של פקידות-סעד, כאילו היו אלה חוות-דעת של מומחים. הסתמכות זו, לדעת הפרקליט המלומד, הייתה שלא כדין. בטענה זו אין כל ממש. לפקידי-סעד יש מעמד מוכר ומוגדר בחיקוקים שונים - בכללם חוק האימוץ וחוק הנוער (טיפול והשגחה) שכבר נזכרו - ומוקנות להם סמכויות בתחומים רבים. תסקיר המוגש על-ידי פקיד-סעד לבית המשפט איננו, אמנם, בגדר חוות-דעת של מומחה, כמשמעה בסעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א 1971 , אך, על-פי הדין, עשוי פקיד הסעד - ובדרך-כלל גם נדרש - לכלול בתסקירו גם את חוות-דעתו. כך מתחייב מהוראת סעיף 2 לחוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955: "2. רשאי בית המשפט לצוות על פקיד סעד לחקור בנידן קטין ולחוות דעתו בתסקיר בכתב". והוראה זו, ביחס למהותו של התסקיר המתבקש, חלה, מכוח הדין, על תסקיר המוגש על-ידי פקיד-סעד בהליך שיפוטי שעניינו אימוץ (ראה סעיף 22 לחוק האימוץ). מגוון הנושאים בהם רשאי פקיד-סעד לחוות את דעתו, במסגרת תסקירו, איננו מוגדר או מוגבל, ובעניינים המסורים לסמכותו, או שבית המשפט מטיל עליו לחקור ולדרוש בהם, מותר לו - והוא אף מצופה - לחוות דעה, לא רק בתחומי נושאים שיש לו בהם הסמכה פורמלית, על יסוד לימודים במסגרת מוסדית מוכרת, אלא גם בתחומים שקנה בהם ידע וניסיון במסגרת עבודתו המעשית כפקיד-סעד. אינני מוצא כל היגיון בהגבלת הנושאים, בהם רשאי פקיד-סעד לחוות דעה במסגרת תסקירו, ובלבד שיש להם נגיעה לשאלות שהתסקיר מיועד להאיר. וגם על-פי המבחנים המקובלים לקבילות חוות-דעת של מומחה, לפי סעיף 20 לפקודת הראיות, תסקיר אשר כזה ראוי להתקבל (השווה: ע"א 745/82 שחר ואח' נ' בור ואח', פ"ד מ(46 (2, בעמ' 50; וע"פ 436/88 רבינוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(553 (1, בעמ' 556-555). לא למותר להזכיר, שמשקלו הראייתי של תסקיר המוגש על-ידי פקיד-סעד, והמשקל שיש לייחס לחוות-דעתו של פקיד הסעד, בכל עניין ועניין, נתונים - ככל ראיה אחרת - לקביעתה של הערכאה הדיונית". הדברים מדברים בעד עצמם ואינם טעונים הבהרה. 33. סוף דבר: נראה לי כי היו בפני שתי הערכאות שקדמו לנו בדיון בתיק זה נתונים שדי בהם כדי להביא לכלל מסקנה כי המקרה הנוכחי, אינו נמנה עם המקרים החריגים שבהם מתאפשר אימוץ פתוח. זאת, גם ללא בדיקת אינטראקציה בינו לבין אמו. יותר מכל זקוק הקטין ליציבות, כאשר כרגע אין לו אימון "בקביעות של הדמות המטפלת בחייו", וניכרת בו "השפעה מזיקה של סביבה חסרת יציבות", (חוות הדעת של מכון מיפל עמ' 4). המערערת הוכיחה כי היא אינה יציבה, לא ניתן לסמוך עליה שתתמיד במפגשים עמו, וקביעה זו לא תשתנה גם בעקבות בדיקת אינטראקציה. כיוון שהמפגש האחרון בין המערערת לקטין היה בתאריך 12.9.05 חשיפתו כרגע למפגש עימה, אך ורק לצורכי בדיקה- איננה בגדר אפשרות. אינני רואה מקום גם לבדיקה עצמאית של הקטין, בהתחשב באותה תקופה ארוכה שבה לא ראה את אימו, והנזק ששאלות בנושא זיכרונותיו מהמפגשים עמה- עלול לגרום לו. 34. משום שאני נותנת משקל ומשמעות לרצונה של המערערת להיות מעורבת בגידולו של בנה, ומשום שאינני מפקפקת באהבתה אותו גם אם אהבה זו אין די בה כדי שתעדיף את טובתו על טובתה וצרכיה, אציע כי פקידת האימוץ תדווח למערערת אחת לשנה על מצבו של הקטין, מבלי לחשוף פרטים מזהים על מקום הימצאו. בדיון שנערך בפנינו הסכימה גם באת כוח היועץ המשפטי לממשלה להצעה זו. בכפוף לדיווח זה – אינני רואה מקום למתן רשות ערעור, ואם תשמע דעתי הבקשה תדחה. ש ו פ ט ת השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בהחלטתה של השופטת ד' ברלינר. ניתן היום, י"ז בתמוז התשס"ו (13.7.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06042590_Z03.doc אמ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il