שמעון ארביב נ. אשר אילוז

פסק-דין בתיק ע"א 4250/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4250/06 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים: 1. שמעון ארביב 2. רחל ארביב נ ג ד המשיב: אשר אילוז ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בראשון-לציון (השופטת ד' גנות) מיום 14.5.2006 שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 744/06 בשם המערערים: עו"ד אורי סורוקר פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בראשון-לציון (השופטת ד' גנות) מיום 14.5.2006 שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 744/06. 1. בין בעלי הדין מתנהל סכסוך משפטי בקשר להלוואה שהעמיד המשיב למערערים בשנת 2000, כנגד שיקים של המערערת. השיקים הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל על ידי הזוכה שאוחזת אותם, עו"ד שרון שנסי. במסגרת תיק ההוצאה פועל הוגשה התנגדות מטעם המערערים. ההתנגדות נדחתה וניתן פסק דין לפיו זכאית עו"ד שנסי לפעול במסגרת הליכי הוצאה לפועל לגביית השיקים. ערעור על פסק הדין תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. ביני לביני הגישו המערערים תביעה נגד המשיב בבית משפט השלום, בה תבעו השבתם של השיקים לידיהם וכסעד חלופי דרשו תשלום סכום השיקים לידיהם. 2. בישיבת קדם משפט בפני בית משפט השלום בראשון לציון (ביום 14.5.2006) הסביר בית המשפט שיש לדחות את התובענה על הסף, על שני סעדיה. ראשית, לא ברור כיצד ניתן לחייב את המשיב להשיב פיזית שיקים לידי המערערים כאשר שיקים אלה הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל על ידי אדם אחר, עו"ד שרון שנסי, שאוחזת בהם. שנית, לא ברור כיצד ניתן לחייב את המשיב לשלם למערערים את סכומי השיקים, כאשר בשלב זה קיים פסק דין המחייב את המערערת לשלם לזוכה – עו"ד שנסי – סכומי אותם שיקים. לאור ההכרעה בתיק ההוצאה לפועל, הסעדים המבוקשים בתובענה הינם בלתי אפשריים. נוכח זאת, הציע בית המשפט למערערים להסכים לדחיית התובענה, לא הוצאות. המערערים התנגדו להצעה ועמדו על קיום הוכחות. 3. בעקבות דברי בית המשפט לפיהם התביעה תידחה, ביקשו המערערים את פסלות בית המשפט מלדון בתביעה. בבקשתם עמדו המערערים גם על כך שבית המשפט אינו מוכן לקבוע ישיבת הוכחות, על אף שדי בעיון בכתבי הטענות כדי להראות כי קיימות מחלוקות עובדתיות רבות בין הצדדים, ואין מדובר במחלוקת משפטית בלבד. מכיוון שבית המשפט הביע דעה חד משמעית באשר לסיכויי התביעה, סברו המערערים כי אין מנוס מפסילתו. בקשת הפסלות נדחתה על ידי בית המשפט, אשר בהחלטה מנומקת עמד על הטעמים בגינם יש לדחות את התביעה על הסף ועל סמכותו לעשות כן. בית המשפט ציין כי מאחר שמדובר בעניין משפטי ולא בעניין עובדתי, אין כל מקום לפסילת בית המשפט. במסגרת אותה החלטה הורה בית המשפט לצדדים לסכם את טיעוניהם המשפטיים לעניין הדחייה על הסף. 4. בגין החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. המערערים טוענים כי הבעת השגותיה של השופטת לגבי הסעדים המבוקשים בתובענה מראים כי "גיבשה לעצמה עמדה סופית, באופן שאין עוד טעם בהמשך המשפט." בנוסף, ההחלטה שלא לקבוע ישיבת הוכחות אלא הגשת סיכומים בלבד מעידה כי דעתה של השופטת "ננעלה" ואין באפשרותה לפסוק באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים. 5. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. לא אחת נפסק, כי אין בעצם העובדה שעל בית משפט מוטל להכריע בעניין בו הביע עמדה מוקדמת, כדי להקים עילה לפסילתו. כך נפסק, כאשר ניתן פסק דין בטרם עת, ובוטל על ידי בית המשפט שהכיר בטעותו (ראו ע"א 1149/00 אלון נ' דולב (לא פורסם)); כך נפסק כאשר נדרש בית המשפט להכריע בהליך עיקרי, לאחר שדן בבקשת ביניים (ראו, ע"א 8490/01 אייל ניירות ערך והנפקות בע"מ (1988) בע"מ נ' סבן (לא פורסם)); כך נפסק, כאשר דובר בעניין שהוחזר על ידי ערכאת הערעור אל הערכאה הדיונית שנתנה את פסק הדין, בצירוף הנחיות (ראו ע"א 4199/99 חברת נרגו בע"מ נ' ד.ב. שירותי תיירות בע"מ (לא פורסם)). הדבר מתחייב גם מן המציאות, בה יתכנו מקרים בהם יביע שופט את דעתו השיפוטית באשר לסוגיה המתעוררת בפניו. תהא זו עמדה באשר לפירושו של חוק, תהא זו עמדה באשר לפרשנותו של חוזה. מקרים אלו ודומים להם הם דבר שבשיגרה. הלכה היא, כי אין בעמדה משפטית, ככזו, כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים (ראו ע"א 3104/04 וינוגרד, עו"ד נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ (לא פורסם); ע"א 11878/04 בורבא נ' מזל ששון (לא פורסם)). יש להוסיף ולהראות, בנתונים אובייקטיביים, כי מאותה עמדה משפטית עולה גם חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 6447/96 אחים שרבט חברה לבנין בע"מ נ' משרד הבינוי (לא פורסם)). אכן, ככלל, אין די בכך שעל בית המשפט להכריע בעניין בו דן בעבר, או הביע עמדה, כדי לגרום לפסילתו של בית המשפט. יש להוסיף ולהראות כי מאותה החלטה מוקדמת, או מנסיבות אחרות, עולה גם "חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור" (ראו, ע"א 99/03 מקט ספורט (בית ג'אן) (1994) נ' כהן (לא פורסם)). בהקשר זה יכולה להיות חשיבות, בין היתר, לשאלה אם נשמעו טיעונים, אם לאו. 6. בענייננו, בשלב קדם המשפט בית המשפט הביע עמדה משפטית, לפיה המערערים אינם יכולים לקבל את הסעד המבוקש בשל הליכי ההוצאה לפועל של השיקים נשוא התובענה. בית המשפט בחר להכריע תחילה בשאלה האם דין התובענה להידחות על הסף. האופן בו בחר בית המשפט לנהל את ההליך אינו מגלה חשש למשוא פנים (ראו והשוו: ע"א 7916/00 שפריר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' (לא פורסם); ע"פ 1748/93 סוויסה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בית המשפט רשאי במהלך קדם המשפט להפנות את תשומת ליבו של צד לקשיים בתובענתו, ולהפנות אליו שאלות מכוונות במידת הצורך (ע"א 8025/03 גבעון נ' שרם ואח' (לא פורסם)). אין בנסיבות שהובאו בפניי כדי ללמד שהדיון נוהל מתוך משוא פנים. העובדה שבית המשפט אפשר למערערים להגיש סיכומים בסוגיית הדחייה על הסף מעידה כי היה מוכן לאפשר למערערים להביע את מלוא טענותיהם על מנת לבסס את תביעתם מבחינה משפטית, וכי לא גיבש דעה סופית בעניינם. מכיוון שכך, דין הטענה, כי עמדת בית המשפט בעניין סיכויי ההצלחה של התובענה מקימה עילת פסלות, להידחות. חזקה היא כי בית המשפט ידון בשאלת הדחייה על הסף בלב פתוח ועל בסיס החומר שיונח בפניו. גם בטענות המערערים לגבי החלטות דיוניות של בית המשפט אין כדי לשנות. ככל שהמערערים מלינים על החלטות דיוניות, עליהם להעלות טענות אלה במסגרת הליכי הערעור הרגילים. החלטות דיוניות שניתנו בהליך אינן מהוות עילה לפסילת בית המשפט (ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם)). הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ה בסיון התשס"ו (21.6.2006). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06042500_A01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il