פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 4249/18
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 4249/18
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותר:
בעצמו
פסק-דין
השופטת ד' ברק-ארז:
1. העתירה שבפנינו, שבה העותר מייצג את עצמו, הוגשה נגד "מדינת ישראל", ללא פרטים נוספים, ומכוונת עצמה לכך שנורה למדינה, וכך הדברים נוסחו במקור: "לבוא ולנמק מדוע מועד ההתיישנות הנהוג בתביעה לנזיקין על פגיעה מינית, לא יחול גם על מועד ההתיישנות הנהוג בתביעה לנזיקין על פגיעה נפשית".
2. לטענת העותר, הוא הגיש תביעת נזיקין נגד אדם – שזהותו לא צוינה – אשר גרם לו לפגיעה נפשית, וזו נדחתה מחמת התיישנות. העותר מגולל רצף אירועים ארוך, ובכלל זה מתייחס לתביעת מזונות שהוגשה כנגדו על ידי אשתו במהלך שנות התשעים של המאה הקודמת, וכן להתמודדותו עם קשיים נפשיים וכלכליים שחווה לטענתו מאז ועד היום. על רקע זה, מעלה העותר טענות לעניין "הפליה הקיימת בהיבט תקופת ההתיישנות בין פגיעה על רקע מיני לפגיעה על רקע נפשי", ומפרט כי, בעיקרו של דבר, קיימות הצדקות רבות להאריך את תקופת ההתיישנות בתביעות נזיקין הנסבות על פגיעה נפשית. לשיטתו, העובדה שאין הסדר מיוחד לעניין זה בחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות), היא לאקונה שיש להידרש לה.
3. דין העתירה להידחות על הסף. ככל שניתן להבין, העותר משלב בעתירתו טענות משני מישורים – פרטני וכללי. במישור הפרטני, שעניינו הליכים שהיה מעורב בהם, טענותיו הן כוללניות ביותר. לעתירה לא צורפו נספחים רלוונטיים בכל הנוגע להליכים שאליהם מתייחס העותר, והתשתית העובדתית המתוארת בה אינה בהירה ומלאה. כבר מטעם זה דין העתירה להידחות (ראו למשל: בג"ץ 461/16 קיריליוק נ' שר הפנים, פסקה 3 (29.6.2016)). ממילא, ככל שטענות העותר במישור זה מכוונות נגד ההחלטה לדחות את תביעתו מחמת התיישנות, אין מקום לקבלן, בהתחשב בהלכה הידועה לפיה בית המשפט הגבוה לצדק אינו משמש ערכאת ערעור על החלטות בתי המשפט בערכאות דיוניות – למעט במקרים חריגים שאינם לענייננו (ראו למשל: בג"ץ 8438/15 קלי נ' צרפתי, פסקה 3 וההפניות שם (20.12.2015)).
4. גם הטענות שהעלה העותר במישור הכללי, הנוגעות להסדר ההתיישנות בתביעות נזיקין, הן רחבות וכוללניות. בעיקרו של דבר, טענות אלה מכוונות נגד חוק ההתיישנות בנוסחו הקיים. סוגיה זו היא עניין למחוקק לענות בו (ראו: בג"ץ 2111/11 זר נ' משרד הרווחה, פסקה 4 (18.9.2011); בג"ץ 6042/13 עדות נ' מדינת ישראל – משרד המשפטים, פסקה 3 (3.9.2013)).
5. אשר על כן: העתירה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה, איננו עושים צו להוצאות.
ניתן היום, י"ז בסיון התשע"ח (31.5.2018).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 18042490_A02.doc עכ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il