פרחאת גרבאן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4245/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4245/13 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג המערער: פרחאת ג'רבאן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 23.5.13 בת"פ 46881-07-11 שניתן על ידי כבוד השופט א' טובי תאריך הישיבה: ט"ו באב התשע"ג (22.7.2013) בשם המערער: עו"ד שי לוי; עו"ד לינור מלול בשם המשיבה: עו"ד עדי שגב פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 46881-07-11, כבוד השופט א' טובי) מיום 23.5.2013. 2. המערער הורשע, לאחר שמיעת הוכחות, ביום 24.3.2013, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333, 335(א1) ו-335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). 3. על פי עובדות כתב האישום, המערער היה נשוי ל-א' (להלן: המתלוננת) בזמן ביצוע העבירה, ולזוג היו 12 ילדים. ביום 22.2.2009, בשעות אחר הצהריים, החל סכסוך בין המתלוננת לאחת מבנותיהן, בו הראשונה צעקה עליה שתקום ותעזור לה בסידור הבית. עקב כך, ניגש המערער אל המתלוננת ודרש ממנה כי תפסיק לצעוק על הילדים, ואז נטל מקל הליכה מעץ והחל להכות אותה בחוזקה בכל חלקי גופה. כתוצאה מכך נגרמו למתלוננת שבר בקרסול, נפיחות ושטף דם בשוק ובכתף. 4. בית המשפט המחוזי גזר את דינו של המערער ביום 23.5.2013. בגזר דינו, שקל בית המשפט לחומרה את חומרת העבירה, נוכח העובדה שבוצעה כלפי אשתו לעיני ילדיהם, והנזק שנגרם למתלוננת. עוד קבע בית המשפט כי "העובדה שהמתלוננת נמלטה מפני הנאשם לבית הוריה המצוי במרחק משמעותי מביתה שלה... ממחישה אף היא את מעמדה במערכת היחסים עם הנאשם ואת חששה מפניו" (סעיף 13 לגזר הדין). נוכח אלה, קבע בית המשפט כי מתחם הענישה הראוי בנסיבות אלה הוא בין 12 חודשים לשלוש שנות מאסר. 5. לעניין קביעת העונש בתוך מתחם הענישה הראוי, ציין לחומרה בית המשפט את עברו הפלילי של המערער (אשר כולל 19 עבירות, מתוכן 2 הרשעות בעבירות אלימות משנת 2004). לקולה, ציין בית המשפט את נסיבותיו האישיות, מצבו המשפחתי והנכות ממנה הוא סובל; העובדה שהמתלוננת חזרה לגור עמו שלושה ימים לאחר העבירה המתוארת לעיל, וכי מאז מקיימים השניים, על פי טענת המתלוננת, יחסים משפחתיים תקינים; העובדה כי אין עבירות של אלימות במשפחה בעברו הפלילי של המערער וכי מרבית העבירות נעברו לפני שנים ארוכות; חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה. 6. על בסיס כל אלה, גזר בית המשפט על המערער עונש של 14 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי. 7. יש לציין כי המערער הגיש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר, אשר התקבלה על ידי השופט א' שהם ביום 23.6.2013. 8. מכאן הערעור שלפנינו. במסגרתו, טוען המערער כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי סוטה בצורה משמעותית ממתחם הענישה הראוי, באופן המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. לדידו, בית המשפט המחוזי לא ייחס משקל מספק לנסיבות לקולה הנזקפות לזכותו. ביניהן: חלוף הזמן מיום ביצוע העבירה; נסיבותיו האישיות; העובדה כי מרבית העבירות בהן הורשע בעבר נעברו לפני כשלושים שנים וההרשעה האחרונה היא משנת 2005; העובדה כי אין בעברו הפלילי הרשעה בעבירה של אלימות במשפחה; החרטה אשר הביע והעובדה ששלושה ימים לאחר קרות האירוע חזרה המתלוננת לגור עימו. 9. כמו כן, מציין הוא כי לא ניתן משקל מספק לעובדה ששליחתו למאסר בפועל תביא להפסקת קצבת הנכות לה הוא זכאי ואשר מהווה מקור פרנסה חשוב למשפחתו. בנוסף, היה צריך ליתן משקל לעובדה שהמתלוננת חזרה בה מתלונתה במשפט ואף הוכרזה כעדה עוינת מטעם התביעה במהלך שמיעת ההוכחות. 10. לבסוף, טוען המערער כי שגה בית המשפט כאשר לא ביקש לקבל תסקיר של שירות המבחן בעניינו, בכדי לבחון חלופות מאסר בפועל ומתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות הקשות. 11. במענה, מדגישה המשיבה את חומרת העבירה בה הורשע המערער והנסיבות הקשות כמתואר לעיל, ביניהם עברו הפלילי המכביד. דיון והכרעה 12. לאחר שעיינו בגזר הדין של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור על נספחיה, ולאחר ששמענו את טענות הצדדים, מצאנו כי דין הערעור להידחות. 13. כידוע, "נקודת המוצא בערעור ראשון על גזר דין היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה של ממש ממדיניות הענישה הראויה... כלל ההתערבות עצמו קובע חריג, ומאפשר לערכאת הערעור להתערב בגזר הדין, מקום שהאיזון בין חומרת העבירות כשלעצמן ובנסיבות העניין, אל מול שיקולים פרטניים שעניינם העבריין עצמו (כדוגמת עברו הפלילי, נסיבות חייו, הסיכוי לשיקום), מחייבים גזירת עונש קל או חמור יותר מזה שקבעה הערכאה הדיונית" (ע"פ 6347/12 מדינת ישראל נ' מרה (13.5.2013)). 14. המערער מעלה מספר נסיבות לקולה אשר לדידו לא נשקלו באופן מספק (או כלל) בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. יחד עם זאת, עיון בגזר הדין מגלה כי כלל הנסיבות המקלות אשר מציין המערער נלקחו בחשבון ושוקללו במסגרת העונש שנגזר עליו בתוך מתחם הענישה הראוי (ראו סעיפים 18 ו-20 לגזר הדין). 15. יתר על כן, עיון בפסיקה מגלה כי העונש שנגזר על המערער אף מקל יחסית לענישה הנהוגה בעבירות בנסיבות דומות. כך לדוגמא, בת"פ (מחוזי חי') 39511-06-10 מדינת ישראל נ' מח'ול (22.5.2010), נגזר בגין עבירות דומות על בעל שהכה את אשתו (במספר אירועים) 30 חודשי מאסר. ערעורו של הנאשם נדחה על ידי בית משפט זה (ע"פ 4834/12 מיום 26.6.2013). בדומה, בת"פ (מחוזי ב"ש) 8131/09 מדינת ישראל נ' אליעז (20.6.2010), נגזר על בעל שהפיל את אשתו במדרגות בעוד היא אוחזת בתינוקה ארבע שנות מאסר בפועל. לבסוף, בת"פ (מחוזי ת"א) 37064-04-10 מדינת ישראל נ' פולשקין (8.3.2011), נגזר על בעל שהכה את אשתו והורשע בעבירות דומות ובנסיבות דומות למקרהו של המערער עונש מאסר בפועל של 30 חודשים. 16. לעניין תסקיר שרות המבחן, אין אנו סבורים כי עמדה חובה על בית המשפט המחוזי להורות על הגשת תסקיר שירות מבחן בעניינו של המערער. במקרים מעין אלה, על אף כי בעיקרון המצב הרצוי הוא כי יוגש תסקיר מבחן על נאשם בטרם נגזר דינו, הסמכות להורות על עריכת תסקיר מסורה לבית המשפט, ושעה שנראה כי נסיבותיו האישיות נשקלו באופן ראוי בגזר הדין, לא ראינו מקום להתערב גם בעניין זה (ראו והשוו: ע"פ 4512/09 לופו נ' מדינת ישראל (31.8.2010); רע"פ 5858/10 אדר נ' מדינת ישראל (11.8.2010)). 17. יחסי השררה והכוחניות של המערער כלפי המתלוננת הובילו למעשה האלימות החמור שנקט כלפיה. כל אדם, וודאי אישה אשר בעלה מתעמר בה, צריך וזכאי להרגיש בטוח בביתו. במעשיו, שלל המערער תחושה זו מן המתלוננת. לכך יש להוסיף את האימה שמעשיו של המערער גרמו לילדיהם, אשר נאלצו לחזות באביהם מפליא מכותיו באמם. על אף שנראה כי כיום שוכן ביניהם "שלום בית", עיקרון ההרתעה וההלימה לא מאפשר להקל עם המערער, וראוי שלפיכך יישא הוא בעונש המאסר שהוטל עליו. 18. לכך יש להוסיף כי יש לבחון את "שלום הבית" בין המערער למתלוננת במשנה זהירות. נוכח האופי הייחודי של עבירות האלימות במשפחה, לא נדירים המקרים בהם נשים שננקטה כלפיהן אלימות מצד בעליהן חוזרות בהן מתלונתן נוכח לחץ המופעל עליהן ולא מטעמים כנים. מטעם זה נחקק סעיף 59א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, שקובע שלא תיסגר חקירה רק בשל חזרתה של המתלוננת מתלונתה (ראו: הדר דנציג-רוזנברג ודנה פוגץ' "'כשאהבה כואבת': על דילמת ההתחשבות בבקשתן של נשים החיות בצל האלימות להקל בענישת הפוגע" מחקרי משפט כו 589 (2010); עמנואל גרוס "האישה המוכה – האם לא הגיעה העת כי המשפט הפלילי יגן עליה", הפרקליט מד(א) 102 (1998); נתן זלוצ'ובר "מגמות בחקיקה בתחום האלימות בין בני-זוג" משפט וחברה 5 (2004)). 19. נוכח כל האמור הערעור נדחה. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 20.10.2013, לא יאוחר מהשעה 10:00, בימ"ר קישון, או על פי החלטת שב"ס, כשבידו תעודת זהות. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון שב"ס. ניתן היום, כ"ה באב התשע"ג (1.8.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13042450_H03.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il