עמוס לוזון נ. משה צאיג

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 424/20 ע"א 463/20 ע"א 4403/20 ע"א 4463/20 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ע' גרוסקופף המערערים בע"א 424/20, המשיבים בע"א 463/20, המשיבים בע"א 4403/20 והמערערים בע"א 4463/20: 1. עמוס לוזון 2. ל.א.ע. מרכזים מסחריים 3. ע.לוזון נכסים והשקעות בע"מ נ ג ד המשיב 1 בע"א 424/20, המערער 1 בע"א 463/20, המערער בע"א 4403/20 והמשיב בע"א 4463/20: משה צאיג המשיבה 2 בע"א 424/20 והמערערת 2 בע"א 463/20: מריה לורטו סרנו ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד מיום 2.12.2019 בת"א 39058-11-14 שניתן על ידי כב' השופט אורן שוורץ; ועל פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 14.5.2020 בת"א 36698-04-18 שניתן על ידי כב' השופט ארז יקואל תאריך הישיבה: י"ג בסיון התשפ"א (24.5.2021) בשם המערערים בע"א 424/20, המשיבים בע"א 463/20, המשיבים בע"א 4403/20 והמערערים בע"א 4463/20: עו"ד ירון קוסטליץ; עו"ד אביעד שאולזון; עו"ד דניאל רוזנבלום בשם המשיבים בע"א 424/20, המערערים בע"א 463/20, המערער בע"א 4403/20 והמשיב בע"א 4463/20: עו"ד יואב נרי פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: 1. לפנינו ארבעה ערעורים (להלן: הערעורים) אשר הוגשו ביחס לשני פסקי דין שניתנו בין (כמעט) אותם צדדים, ואשר במרכזם עומדת אותה פרשייה. הצדדים הם מר עמוס לוזון ושתי חברות שבשליטתו (להלן, יחדיו: לוזון), מהצד האחד, ומר משה צאיג, ובאחד התיקים גם בת זוגו, גב' מריה לורטו סרנו (להלן, יחדיו: צאיג), מהצד האחר. הפרשייה בה מדובר היא מימוש כפוי של זכויות שהיו לצאיג במקרקעין, הידועים כגוש 6371 חלקה 4 בנווה עוז אשר בפתח תקווה (להלן: המקרקעין בנווה עוז), על ידי בנק דיסקונט, לשם פירעון הלוואה שהעמיד האחרון בשנת 2002 לצורך רכישת חלקו של שותף שלישי במקרקעין בנווה עוז על ידי לוזון וצאיג (להלן: המימוש הכפוי ו-ההלוואה, בהתאמה). 2. בהליכים קודמים שהתנהלו בין הצדדים, נקבע, והחלטה זו הינה חלוטה ומחייבת, כי ביחסי הצדדים על לוזון היה מוטל לשאת בהחזר 5/6 מההלוואה, ועל צאיג לשאת בהחזר 1/6 ממנה (להלן: החלוקה הפסוקה. חלוקה זו נקבעה בפסק דין חלקי של כב' השופטת דרורה פלפל בת"א (מחוזי ת"א) 1353-06 צאיג נ' ע. לוזון נכסים והשקעות בע"מ, עמ' 26-24 (4.10.2011) (להלן: פסק הדין החלקי), ואושרה בפסק דין שניתן על ידי בית משפט זה בע"א 8713/11 צאיג נ' חברת ע.לוזון נכסים והשקעות בע"מ, פסקאות 64-63 (20.8.2017)). שני ההליכים מושא הערעורים שלפנינו הוגשו על ידי צאיג נגד לוזון בעקבות קביעת החלוקה הפסוקה. 3. בהליך האחד נשוא הערעורים שלפנינו, ת"א (מחוזי ת"א) 36698-04-18, אשר התנהל לפני כב' השופט ארז יקואל (להלן: ההליך בתל אביב), חויב לוזון לשלם לצאיג סכום של 5,042,112 ש"ח, המייצג לפי קביעת בית המשפט קמא את חלקו לפי החלוקה הפסוקה בעלויות פירעון ההלוואה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התובענה ועד לתשלום בפועל, וכן הוצאות בסכום של 90,000 ש"ח. 4. בהליך השני נשוא הערעורים שלפנינו, ת"א (מרכז) 39058-11-14, אשר התנהל לפני כב' השופט אורן שוורץ (להלן: ההליך במרכז), חויב לוזון לשלם לצאיג סכום של 4,642,666 ש"ח, המייצג לפי קביעת בית המשפט קמא 80% מהנזק שנגרם לצאיג מהמימוש הכפוי (נזק שהוערך בסכום כולל של 5,803,333 ש"ח), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20.11.2007 ועד לתשלום בפועל, וכן הוצאות בסכום 200,000 ש"ח, והחזר בגובה מחצית אגרת בית המשפט. 5. מעיון בטיעוני הצדדים בערעורים, עולה כי בשני פסקי הדין נפלו מספר שגיאות, אשר גם הצדדים, בהגינותם, לא חלקו על קיומן. שגיאות אלה הן כדלהלן: בפסק הדין בהליך בתל אביב נדרש היה לקזז מהסכום אותו נדרש לוזון לשלם לצאיג בגין חלקו לפי החלוקה הפסוקה סכום של 300,000 ש"ח, שהוא חלקו של צאיג לפי החלוקה הפסוקה בסכומים אותם שילם לוזון לצורך פירעון ההלוואה (הסכום הכולל בו נשא לוזון הוא 1.8 מיליון ש"ח, וב-1/6 ממנו אמור לשאת צאיג). בנוסף להוצאות שנפסקו לטובת צאיג בהליך בתל אביב היה מקום לפסוק לו גם את החזר אגרת בית משפט, עניין שככל הנראה נשמט בשגגה מפסק הדין. בפסק הדין בהליך במרכז היה מקום לראות כנזק את ההפרש שבין הסכום שניתן היה לקבל לפי קביעת בית המשפט קמא בעבור זכויות צאיג במקרקעין בנווה עוז שמומשו על ידי הבנק (5,803,333 ש"ח) לבין הסכום שהתקבל בפועל מהמכירה הכפויה (6,050,534 ש"ח). בית המשפט קמא נמנע מלעשות כן (דהיינו מלנכות את הסכום שהתקבל בפועל), וכתוצאה מכך התעלם למעשה מהתמורה שהתקבלה במסגרת המכירה הכפויה (תמורה בגינה חויב לוזון לשפות את צאיג במסגרת ההליך בתל אביב). תיקון טעות זו משמעו כי למעשה לא נגרם כל נזק מהמכירה הכפויה (שכן התמורה שהתקבלה במכירה הכפויה עולה, לפי קביעת בית המשפט קמא, על השווי של זכויות צאיג שנמכרו במסגרתה). 6. פשיטא כי יש להורות על תיקון שלוש הטעויות הללו שנפלו בפסקי הדין. כן מצאנו להורות על כך שחיוב לוזון בהשבה בהליך בתל אביב יהיה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד המכירה הכפויה (דהיינו 20.11.2007) ולא ממועד הגשת התובענה. זאת מאחר שלא ראינו הצדקה שלוזון לא ישלם את חלקו בתוספת הפרשים המיועדים לייצג את הירידה בערך הכסף (הצמדה) ואת דמי השימוש בו (ריבית) מהמועד בו שילם צאיג את חלקו של לוזון בהחזר ההלוואה. משמעות הדברים היא כדלהלן: הערעורים על ההליך בתל אביב יתקבלו באופן חלקי, במובן זה שהסכום בו לוזון יחוב כלפי צאיג יועמד על 4,742,112 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20.11.2007 ועד למועד התשלום בפועל. אין שינוי בסכום ההוצאות שנפסק בבית המשפט קמא, ובנוסף ישיב לוזון לצאיג את מלוא סכום אגרת בית המשפט בהליך בתל אביב. ערעור לוזון על ההליך במרכז יתקבל במלואו, כך שיבוטלו כל החיובים שהוטלו עליו, ובכלל זה גם החיוב בשכר טרחה ובתשלום מחצית מאגרת בית המשפט. 7. במסגרת הערעורים שהוגשו העלו הצדדים טענות נוספות, ואולם לאחר שבחנו אותן, הגענו למסקנה כי לא ניתן לקבלן. נבהיר זאת בקצרה ביחס לעיקרי הדברים. ההשגה הנוספת המרכזית של לוזון על פסק הדין בהליך בתל אביב נוגעת לחיוב בעלויות ההוצאה לפועל במסגרת המימוש הכפוי, שלשיטת לוזון היה מקום לחלקן בין הצדדים לפי קריטריון האשם, כאשר במסגרת ההליך במרכז נקבע אשם תורם של צאיג בהיקף של 20%, ולשיטת לוזון יש להגדילו ל- 100%. אלא שאנו לא סבורים שיש מקום להתערב בקביעה ביחס לאשם התורם, ומרגע שהיא עומדת בעינה, הרי שהפער בין חלוקה לפי אשם תורם (80:20) להקצאה לפי החלוקה הפסוקה (83:17) הוא שולי, ואינו מצדיק התערבות ערכאת הערעור. ההשגה המרכזית של צאיג על פסק הדין בהליך במרכז נוגעות בעיקרן לקביעות עובדתיות ביחס לגובה הנזק שנגרם מהמימוש הכפוי של זכויותיו במקרקעין בנווה עוז. כידוע, בעניינים אלה אין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב, ולא מצאנו הצדקה לסטות מכלל זה במקרה דנן. כן, משיג צאיג על כך שהנזק חושב לפי מועד המכירה הכפויה, ולא על פי מועד מאוחר יותר, ואולם גם בעניין זה מקובלת עלינו עמדת בית המשפט קמא, לפיה הנזק התגבש במועד האמור, ואין הצדקה לביצוע הערכה במועד מאוחר יותר. בנוסף סבור צאיג כי היה מקום להעניק לו סעד הצהרתי ביחס לדרישתו לקבל דמי שימוש ראויים בגין זכויותיו במקרקעין המוחזקים בידי לוזון (הכוונה הן למקרקעין בנווה עוז והן למקרקעין אחרים שנרכשו במשותף על ידי הצדדים לפי פסק הדין החלקי). ואולם, גם בעניין זה צדק בית המשפט קמא משקבע כי בעקבות פסק הדין הכספי היה מקום להגיש בעניין זה תביעה כספית, ולפיכך אין הצדקה להענקת סעד הצהרתי בשלב זה (למותר לציין כי במגבלות דיני ההתיישנות, הזכות להגיש תביעה כזו שמורה לצאיג גם לאחר מתן פסק הדין בהליך במרכז). 8. לאור האמור, הערעורים ההדדיים ביחס להליך בתל אביב (ע"א 4403/20 ו-ע"א 4463/20) מתקבלים באופן חלקי, כאמור בפסקה 6(א) לעיל. ערעור לוזון ביחס להליך במרכז (ע"א 424/20) מתקבל, ומכלול החיובים שנקבעו בפסק הדין קמא יבוטלו, כאמור בפסקה 6(ב) לעיל. ערעור צאיג ביחס להליך במרכז (ע"א 463/20) נדחה במלואו. במכלול נסיבות העניין לא ראינו לעשות צו להוצאות בערעורים. ניתן ביום, ‏י"ג בסיון התשפ"א (‏24.5.2021). תוקן היום כ' בסיון התשפ"א (31.5.2021). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20004240_Y17.docx למ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1