גולדנברג ואח' נ' מדינת ישראל- משרד החקלאות והכפר ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4239/17 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופט אלכס שטיין העותרים: 1. יצחק גולדנברג 2. אלי מרגלית 3. פורום קהלת (ע"ר) נגד המשיבים: 1. מדינת ישראל – משרד החקלאות והכפר 2. המועצה לייצור ושווק דבש (חל"צ) עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך ישיבה: כ"ג בטבת התשע"ח (10.1.2018); ט' בחשון התשפ"א (27.10.2020) בשם העותרים: עו"ד אריאל ארליך; עו"ד מאיר בוחניק בשם המשיבה 1: עו"ד אודי איתן בשם המשיבה 2: עו"ד גיל להב פסק-דין השופט אלכס שטיין: על רקע היעדר התאמה בין תמריצי הדבורים, שבאות אל הצוף, לבין התמריץ הפרטי של חקלאי המבקש להשיא את רווחיו, הצורך החברתי בהאבקה התורמת לאיכות הסביבה (pollination) ובהפקה סדירה של דבש טבעי ואיכותי במרעים צוּפניים, אשר הולכים ומצטמצמים, מחייב הסדרה. הסדרה זו אמורה להבטיח את צרכי החקלאות, ובפרט, את קיומו של ענף דבוראות רווחי, וכן להגן על איכות הסביבה ועל ביטחון המזון של הציבור. העתירה המונחת לפנינו, שהוגשה ביום 25.5.2017, דורשת את ביטולן של תקנות 7-2, 18 ו-22-21 לתקנות להשבחת ייצור חקלאי (בעלי חיים) (דבורים), התשכ"ח-1968, אשר הותקנו מכוחו של סעיף 3 לחוק להשבחת ייצור חקלאי (בעלי חיים), התשי"ב-1952; וכן את ביטולו של צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור דבש ומכירתו), התשל"ז-1977, אשר ניתן מכוחו של חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957. הוראות דין אלה תיקראנה להלן "ההסדרה הישנה". לצד ביטול ההסדרה הישנה, ביקשו מאתנו העותרים – שני דבוראים, ולצדם פורום "קהלת" – כי נחייב את משרד החקלאות והכפר (כיום, משרד החקלאות וביטחון המזון) ואת המועצה לייצור ושיווק דבש לחדול מכל הליכי האכיפה נגד דבוראים מכוח ההסדרה הישנה, ונקבע כי מדיניות האכיפה שרשויות אלה נוקטות נגד הצבת הכוורות בטלה. סעדים אלה נתבקשו על בסיסו של חופש העיסוק, זכות המעוגנת בחוק-יסוד: חופש העיסוק, ועל יסוד כללי משפט נוספים שעיקרם עיקרון החוקיות והדרישה כי הסדרים ראשוניים ייקבעו בחקיקה ראשית. ההליכים שהתקיימו בעקבות הגשת העתירה התנהלו בעצלתיים. הליכים אלה כללו מסכת עדכונים מטעמם של משיבי המדינה, אשר הכירו בצורך להחליף את ההסדרה הישנה בהסדרה חדשה שתיתן מענה כלכלי-חברתי לצרכים האמורים לעיל על רקע האמור בחוק-יסוד: חופש העיסוק והחובה לעגן הסדרים ראשוניים בחקיקה ראשית. ביום 28.1.2020, בית משפט זה (במותב אחר, שכלל את השופטים נ' סולברג, ד' מינץ וי' אלרון) הוציא מלפניו צו על-תנאי כמבוקש בעתירה. בהמשך, הפכו ישיבותיו של בית המשפט לישיבות תזכורת שמטרתן לעקוב אחר החלפת ההסדרה הישנה בהסדרה חדשה. בסמוך ליום הולדתה השמיני של העתירה, ביום 23.2.2025, חוקקה הכנסת חוק להסדרה של הצבת כוורות, האבקה וייצור דבש, התשפ"ה-2025, שקבע לענף הדבוראות הסדרה עדכנית אשר כוללת חמישים ושבעה סעיפים – ובתוכם הוראת מעבר שמשמרת, באופן זמני, את ההיתרים הקיימים להצבת כוורות – ושלוש תוספות לחוק. כמו כן הוכנו טיוטות של חקיקת משנה אשר באה לבטל את התקנות והצווים הישנים, וטיוטות אלה צורפו להודעת העדכון של משרד החקלאות מיום 6.3.2025. יצוין כי ההסדרה החדשה, בדומה לקודמתה, קובעת כי לשם הצבת כוורת מאוכלסת בדבורים יש צורך בהיתר. המסגרת המשפטית שביחס אליה הוגשה העתירה השתנתה אפוא במידה רבה, תוך הקפדה על העיקרון בדבר קביעתם של הסדרים ראשוניים בחקיקה ראשית (ראו: בג"ץ 11163/03 ועדת המעקב העליונה לענייני הערבים בישראל נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד סא(1) 1, 50-48 (2006)). העותרים סבורים כי עתירתם עודנה רלבנטית, בין היתר, לנוכח המתח הקיים בין ההסדרה החדשה לבין חוק-יסוד: חופש העיסוק, אולם ברי הוא כי נושא זה לא יכול לעמוד לדיון רציני (אם בכלל) על רקע הטענות שהועלו בעתירה לפני קרוב לשמונה שנים. השינוי החקיקתי שנעשה בהסדרה נושא העתירה הוא שינוי רב היקף, ועל כן העתירה, במתכונתה הנוכחית, מיצתה את עצמה ואינה ראויה עוד לדיון (ראו: בג"ץ 6207/17 פלוני נ' הנהלת בתי המשפט, פסקה 17 (30.4.2019)). אשר על כן, דין העתירה להידחות, וכך אציע לחבריי לעשות. זכויות העותרים תהיינה שמורות להם. לנוכח גרירת הרגליים המתמשכת של משיבי המדינה, ובשים לב לתרומת העתירה להנעת הליכי החקיקה החדשה, אציע לחבריי לחייב את המשיבה 1 לשלם לעותרים הוצאות בסך 20,000 ש"ח. לא נעשה צו להוצאות נגד המשיבה 2. ניתן היום, כ"ה ניסן תשפ"ה (23 אפריל 2025). נעם סולברג המשנה לנשיא יוסף אלרון שופט אלכס שטיין שופט